... כולה, שהוא השכל שיש מעל השכל, ושהאדם צריך להשיג אותו בשלמות שאין שלמות אחריה וכולי. ועל האדם לדעת את האמת, שכל התלמידים של החכם האמיתי, הם כולם רחוקים מפנימיות השכל של החכם האמיתי. ואפילו הלבוש החיצוני ואפילו הלבוש הפנימי של הספר הזה, גם הוא עצמו רחוק לגמרי, מהשכל האמיתי של החכם האמיתי, שהוא חסר כל צורה, ושאותו צריך האדם להשיג, ולהיות החכם האמיתי בעצמו. ולכן, האדם יכול להיעזר באחרים, לצורך הבנת הספר הזה. ואפילו רצוי שהאדם יעמיק את מחשבתו ביחד עם אחרים, כדי להבין את ...

... הפכים ונפרדות. ואז הוא לא יכול בבת אחת, להיות גם וגם דבר והיפוכו בבת אחת. אבל על ידי זה שהאדם הוא חכם אמיתי, שהוא מבין את האמת שכל ההפכים הם אחד, על ידי זה השכל והרגש והרצון של האדם, גם הם מכילים בתוכם דבר והיפוכו בבת אחת. ואז ורק אז, האדם ...

... אם זה משנה שהמציאות היא כך ולא אחרת, האדם מוכרח להבין, למה זה משנה לו שהמציאות תהיה כך ולא אחרת. ולא שהאדם באמת מוכרח, כי האדם לא מוכרח שום דבר. והחכם האמיתי, מכריח את עצמו לא לדעת למה זה משנה או האם באמת זה משנה, כי הוא בבחירה חופשית מלאה, רוצה את חווית השקר ...

... מתייחס אליה, כאשר הוא במצב של עירנות. וזה סימן לאדם שידע שהוא רחוק משלמות המודעות העצמית, כאשר האדם בשעת החלום, לא נמצא באותה רמת ריכוז ממש, שבה הוא נמצא כאשר הוא ער. כי אצל החכם האמיתי, אצלו אין שום חילוק בין החלום לבין המציאות. ואצלו הוא מודע לעצמו תמיד, והוא מתייחס למציאות ואל החלום, בדיוק באותה הצורה ממש. כי מצד ...

... להיות חכם גדול ואמיתי, גם בכל מה שקשור לסודות המציאות, אבל גם חכם אמיתי, בכל ענייני העולם הזה. כי כל החוכמה שיש בעולם הזה, יש לה שורש, שהוא השכל שיש בספר הזה. כי החוכמה ... מי שמבין את כל התהליכים שיש בעולם, מלבד מי שיש לו את השכל של החכם האמיתי, שהוא מבין את התהליך הראשון של כל התהליכים כולם, שהוא התהליך הכללי, שהוא חיבור היש והאין, ושכל ... רק צורות שונות של התהליך הכללי, שהם חלקים ממנו וביטויים שלו. והחכם האמיתי, מבין את השכל שיש בכל דבר, טוב יותר מכל אחד אחר בעולם, וגם ממי שנחשב לחכם ביותר בתחומו. כי גם ...

... חיסרון כלל, אלא רק שלמות של אמת. והחכם האמיתי, הוא מאוהב באמת במציאות עצמה. עד שכל דבר בעולם, מזכיר לו את האהבה שלו אל המציאות. וגם הרע, גם הוא מזכיר לחכם האמיתי, את האהבה שלו למציאות. משום שהרע הוא רק צורה של המציאות. והאהבה של החכם האמיתי למציאות, היא אהבה של אמת, שאינה תלויה בצורה כלשהי. כי כל האהבות שיש בעולם, הן אהבות של שקר, שהן תלויות ...

... הוא לא יודע מהי המשמעות האמיתית והאין סופית של המציאות, והוא גם לא יודע ולא יכול לחוות אותה, בכל צורה של המציאות. ולו רק, משום שהצורה, היא הפך השלמות. אבל על ידי השכל שהחכם האמיתי מגלה, על ידי זה האדם רואה ומבין, שהכל אחד. כי השלמות האין סופית שנמצאת מחוץ לכל המקום והזמן, שאין בה שום צורה כלל, היא באחדות מוחלטת עם כל צורה שהיא. שכל ... שלה. כי הצורה היא יש מקום וזמן, והמהות היא אין מקום וזמן, ואלו שני הפכים מנוגדים. ולכן המשמעות והשלמות, נראית לאדם כרחוקה מכל הצורות, כי בשום צורה אין שלמות. ואעפ"כ החכם האמיתי מגלה לאדם, שהכל אחד ממש. כי השלמות האין סופית שמחוץ למקום ולזמן, היא באחדות עם כל אחת מהצורות שבתוך המקום והזמן, והכל אחד ממש. ועל ידי זה שהאדם מבין את העניין ...

... ולא סתם לשאול, אלא לחוות את השאלה, שאולי באמת ההפך הוא הנכון. כי השכל, הוא המשוגע האמיתי, שהוא אומר שיש נפרדות, למרות שבאמת אין. וכאשר האדם בטוח באיזה דבר, כי השכל שלו לא מסוגל לחשוב אחרת, האדם מוכרח להיות חכם אמיתי, להגדיל ראש, ולנסות לברר את האמת, ולנסות לחשוב גם בצורה לא שכלית. ולברר, אולי בכל ...

... הפנימי באמת - החכם האמיתי, הוא ה"אני" הפנימי שלך כי אצל האדם, יש כמה "אני". ויש, גם את ה"אני" הפנימי ביותר של האדם. שהאדם רחוק ממנו מאוד, למרות שבאמת הוא ... אך האדם לא רואה את האחדות של המציאות בתוכו. ולשם כך, המציאות נותנת לאדם לראות את ה"אני" הפנימי שלו, בצורה ממשית מחוצה לו, דרך התגלות השכל של החכם האמיתי. כי כאשר החכם האמיתי מדבר עם האדם, זה בעצם הקול הפנימי ביותר של האדם, שמדבר איתו. וה"אני" הפנימי ביותר של האדם, הוא מדבר עם האדם, דרך השכל של החכם האמיתי. כי הקול הפנימי ביותר, מדבר תמיד. אבל מי שהוא "ישנו", הוא מונע מהשמש לזרוח דרכו. והחכם האמיתי שהוא "איננו" כלל, דהיינו, שהוא בחוויה פנימית של כלום מוחלט, חסר כל הגדרה, האור של המציאות מתגלה דרכו, בלי הפרעות כלשהן. כי ה"אני" והלבוש החיצוני של החכם האמיתי, הוא מחובר לשורשו. והוא רחוק משורשו המופשט שאין בו שום צורה כלל, רק כדי שהוא יוכל להתגלות לאדם, כדי שלאדם תהיה אחיזה ממשית, ב"אני" הפנימי ביותר שלו. כי ה"אני" הפנימי ביותר, הוא חסר כל צורה. ולכן האדם לא מצליח להתחבר אליו. ולכן ה"אני" הפנימי הזה, מתגלה לאדם, דרך החכם האמיתי. והוא מצמצם את עצמו ללבוש גשמי, כדי לדבר עם האדם, וכדי לקרב אותו לעצמו. דהיינו, כדי שהאדם יתאחד עם מי שהוא באמת, דהיינו, המציאות. ומצד האמת, החכם האמיתי הוא תמיד מחובר לשורשו, כי הצורה והמהות הם אחד. אבל מצד הצופה שבנפרדות, מצידו, החכם האמיתי נמצא בלבוש גשמי וצמצום, כדי לדבר איתו וכולי. וכאשר האדם שומע את החכם האמיתי, עליו לדעת שהוא שומע את ה"אני" הפנימי ביותר שלו. שהוא ה"אני" האמיתי של האדם, שהוא מי שהאדם היה, לפני שהייתה לאדם את צורת ה"אני" ... כי ה"אני" הפנימי של האדם, הוא כולו קליפה שקרית. ויש "אני" פנימי אחר גדול יותר, שהוא כולו טוב אמיתי, ללא שום נפרדות כלל. והוא מתגלה לאדם, דרך החכם האמיתי. ולכן, מי שרוצה להתחבר לעצמו ולהקשיב ל"אני" הפנימי ביותר שלו עצמו, הוא צריך להתחבר לשכל של החכם האמיתי וכולי. ...

... בחירה חופשית כלל, אז לא שייך להציע לו הצעות כלשהן, לגבי הסבל שלו. ואעפ"כ, כל נקודות המבט, קיימות בו זמנית. (ובשורשן, הן כולן נקודת מבט אחת). וכאשר החכם האמיתי מדבר עם האדם בשפה של נפרדות, הרי שמנקודת מבט מסוימת, ניתן לומר, שהחכם האמיתי משקר את האדם. כי אם באמת הכל אחד, אז מה שייך לדבר עם האדם, שעליו להבין כך או אחרת, הרי הכל אחד ממש?! וראשית כל, על האדם לדעת, שמצד האמת האמיתית באמת, הנפרדות ... המבט הזו, דיבורי הנפרדות של החכם, הם אכן מנוגדים לנקודת המבט של האחדות. וזה כמובן, רק אם נאמר, שהנפרדות, היא נפרדת מהאחדות. ועל האדם להבין, שהחכם האמיתי, לא מדבר עם נקודת האחדות שיש באדם, אלא רק עם נקודת הנפרדות שיש באדם. כי בכל אדם, יש תמיד, גם את נקודת האחדות, שבה האדם כבר יודע שהכל אחד ממש. עד כדי כך, שהאדם כבר תמיד נהנה בטוב אמיתי מהמציאות. והחכם האמיתי, מדבר אל נקודות הנפרדות, שיש בתוך האדם. שהן, לא מחוברות לנקודת האחדות שיש באדם. והחכם האמיתי מדבר בשפת הנפרדות, אל נקודות הנפרדות שיש בתוך האדם, כדי להחזיר אותן בתשובה, ולחבר גם אותן אל נקודת האחדות של המציאות. וכאשר האדם שומע את החכם האמת, לפעמים ...