... להתאמץ, יתכן שהמפתח הלך לאיבוד. והאנלוגיה לאדם, שהמטמון נמצא כבר בתוך האדם, אבל המפתח הלך לאיבוד. כשאדם נולד הוא קרוב יותר להיות מאושר, כי הוא פחות משתמש בשכל שלו להבחנה בין טוב לרע, ולכן ילדים גם מאושרים יותר, וככל שהזמן עובר ומתבגרים ומשתמשים בשכל ובהפרדה בין טוב לרע, מאבדים את המפתח למטמון גן העדן שכבר נמצא תמיד ממילא בתוך האדם. וכדי לפתוח עם ...

... שאם ישיג את זה הוא לא יהיה מאושר. הוא ירגיש רע אחרי זמן מה בדיוק כמו שהיום, בנוסף לכך אין מושג למה הוא חי כי אף אחד לא יודע מה התכלית האמיתית של המציאות. מהי תכלית החיים, מהי ...

... מאושר. ורוב בני האדם הם סוג של טיפשים, ולמה? כי האדם מתאמץ ומתאמץ ומשקיע משאבים להשיג משהו שממילא בסוף לא יעשה אותו מאושר. חוץ מזה שאנשים מבזבזים את הזמן שלהם בלהשיג דברים, כי אין להם מושג מה לעשות עם עצמם, ומדחיקים את זה שזה לא יביא להם ...

... גם שטות, כי גם אם זה יתהפך לך לטובה, באותו זמן שהיה רע זה זיכרון של הרע. ואין שום שיטה רוחנית היכולה לנקות מהאדם את הזיכרון שהיה לו. ויש דרך אחת לנקות את הזיכרון, וזו דרך ההשתוות, כלומר, להגיע לתפישת מציאות של ... שווה, כך שאין כבר חוויה של רע או טוב, בכל זמן שהוא. ולהגיע להשתוות, על האדם לעשות עבודת התבוננות מעמיקה בכל נושא מהותי בחייו עד שיגיע לשלמות ולאחדות. ...

... שייך שיהיה סיבה ותוצאה, אם המציאות כולה היתה רק רגע אחד לא היה שייך סיבה ותוצאה, כל המציאות כולה רק רגע אחד, כל דבר הוא הסיבה בעצמו הכל הוא רק התוצאה, הכל הסיבה והתוצאה בו זמנית. ואם ניקח את ציר הזמן, למרות שאי אפשר לדמיין את הרגע הראשון, לצורך העניין ניקח את האירוע הראשון לכל האירועים, ...

... הוא בחר להרים אותה, או שנבחר עבורו להרים אותה. ולהרים את היד, לבחור להרים את היד, צריך שיהיו שתי שניות, רצף של שני אירועים על ציר הזמן. והאדם בעצם אומר את זה אני בחרתי, את זה לא בחרתי, וכן הלאה בנוגע לכל דבר. ניקח לדוגמא רק רגע אחד מציר הזמן, ונשאל האם אדם יכול להבחין מה נעשה מתוך בחירה חופשית, ומה לא? האם ברמת רגע אחד יש הבדל בין מה שיש בו בחירה למה שאין? כאשר יש יותר מרגע אחד של מציאות, האדם ...

... שכמות השאלות סופית. יש סוף לטיפשות. הסוף של היקום, זה מה שהיה לפני שהיה יקום, לפני המימד הזמן זה הסוף של היקום. והסוף של הטיפשות זאת החכמה, כי גם לה יש סוף. ...

... בחר את הרצון של עצמו, ומדובר ביחס לכוח הראשון ביחס לישות הראשונה. ויש לציין שמצד הפרספקטיבה שמעל הזמן והמקום, לא שייך להגיד רצה ועשה כי רצה ועשה, הן שתי נקודות בציר הזמן. ובשורש אין פער בין רצה ועשה, הרצה ועשה הם בו זמנית, אין זמנים בכלל ...

... מה כן צריך? היד הזאת והיד הזאת הן אחת, אם הן היו אחת לא היית צריך לומר שהן אחת. עוד לא ראית את האחדות, האחדות לא הייתה מלאה, עדיין היה לך זה וזה הבדלי מקום זמן לפני ואחרי - ואז חשבת בפרספקטיבה מסויימת הם מחוברים. אנשים בטעות חושבים שהאחדות המהות של המציאות או כל הגדרה אחרת, הם מדמיינים מקום ריק וזו טעות. העניין שצריך להבין שהמהות של המציאות הדבר שנמצא לפני כל הדברים הוא לא מקום ריק. אף אחד לא יכול לדמיין מקום, מקום ריק, או זמן ריק שלא מתרחש בו שום אירוע אבל לא אין זמן. נדמה לו שהכל עשוי מכלום. הוא חושב בטעות שכלום זה מקום ריק. אבל כלום זה לא מקום ריק כי גם המקום הריק והזמן עשויים ממשהו ... מהיעדר הזמן והמקום. קח לדוגמה דבר אחד ועוד דבר = מה קיבלת? כלום. לא קיבלת כלום. קיבלת מקום ריק. קיבלת דבר חסר הגדרה. קח את המקום דמיין את מרחב המקום וציר הזמן שהם יישות אחת שאין הגדרת זמן ומקום. מעצם הנפרדות של הזמן והמקום נוצר זמן ומקום. פירושו של דבר שאדם מסתכל מצליח להבין שבמהות של הכל אין מקום ואין זמן. וזה לא נקרא מקום ריק - כי במקום ריק עדיין יש משהו. אדם מצליח להסתכל רק על ההוויה של המציאות. אם אדם מבין שהכל מחובר יש ... אני ללא אני. בעצם האדם לא צריך לדעת שיש אחדות. אעפ"כ זו לא שלמות האחדות. אחרי שתבין מה זה אחדות אמיתית, תצליח להבין לפרספקטיבה שאין מקום, היעדר מקום היעדר זמן, אחרי שתבין מה זה אחדות תבין שזה רק חלק מהצדדים של המטבע. הצד השני של המטבע זו הנפרדות. מי שרוצה לדמיין בחלקיק שנייה מה זה כלום מוחלט, לקחת את סך כל הדברים הקיימים ולדמיין אותם בתוך נק' אחת ובתוך רגע אחד, במסגרת כל הדברים צריך לדמיין את כל מרחב המקום וציר הזמן ואת ציר האירועים באותה נקודה ושם אין מקום וזמן לגמרי ותבין שזה רק חלק מהצדדים של המטבע. כי הצד השני זה האחדות ואז תבין ...

... ייחסת לזה סיבתיות. ואתן דוגמא מסוימת, יכול להיות שהמציאות מתרחשת אין סוף זמן ובציר הזמן כל הזמן מתרחשת אירוע אחר מסך כל המצבים, ומה שנראה כזהה באירועים אנו רואים כסיבתי, ומה שאין לו זהות, נראה כאקראי. ויש נקודה לבדיקה, אם הכל ... את התוצאה, זה לא מחייב את הרגע הבא. ומה בעצם הקשר שיש בין הרגעים השונים בציר הזמן, האם הוא מחייב או לא מחייב? ועכשיו אני אתן, עוד נקודה, או שהכל סיבתי, או הכל אקראי וצריך להסתכל לעומק לגבי הסיבה והתוצאה, ולגבי האירועים השונים שעל ציר הזמן. ואתן נקודה פשוטה נוספת בנוגע לאקראיות וסיבתיות האם יש סיבה שהתהליך הוא אקראי דווקא בצורה הזאת, ואם יש סיבה למה האקראיות היא דווקא כך, ממילא זה אומר שהאקראיות ...