... להיות יותר קשה ויותר מדכא מהרגע הקודם. כי אם היכולת של האדם להתקדם היא סופית, אז זה אומר שיש נקודה שבה האדם ייעצר ולא יוכל להתקדם. וכאשר אנחנו מבינים שהאפשרות של האדם להתקדם היא עד אין סוף, הרי שזה אמור לשמח את האדם, כי תמיד אפשר להתקדם ולהתחדש וכולי. ואם נתבונן לרגע אחד על עניין השמחה וההנאה, שאותם האדם רוצה יותר מכל, הרי שגם כאן ההבנה שהשמחה וההנאה הן אין ... הרי שהפוטנציאל של האדם הוא סופי. וזה אומר שהאדם בהחלט כן מוגבל להתקדם בחיים שלו. והאדם לא יכול להתקדם אל האין סוף. כי כן יש סוף וגבול ליכולת התפישה וההתקדמות של האדם כישות בתוך התמונה המלאה. כי התמונה המלאה היא אין סופית. אך כל חלק ממנה הוא לחלוטין סופי ולא אין סופי. והדבר הזה אומר, שיש נקודת עצירה שממנה האדם לא יכול להתקדם. כי יש לדוגמא רמת עומק של הבנת המציאות, שהאדם לא מסוגל להתקדם אל מעבר אליה. כי השכל של האדם לא מסוגל לתפוש יותר ממנה. לדוגמא: האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי ... ויש רמת עומק כלשהי, שבה האדם פשוט נעצר ושממנה האדם לא יכול יותר להתקדם. והבעיה הזאת היא הבעיה שבה נתקלו טובי המורים הרוחניים בעולם, וטובי החכמים בעולם. כי כל זמן שהאדם עדיין רחוק מלבטא את הפוטנציאל שלו, אז נדמה לו בטעות שהוא יכול להתקדם עד אין סוף. אבל ככל שהאדם הוא חכם יותר, וככל שהוא מתקרב יותר אל סוף יכולת התפישה שלו, אז הוא בהחלט כן רואה את הסוף. לא שהאדם ... שהאדם כן רואה את הסוף ואת הגבול שממנו והלאה הוא לא יכול יותר להתקדם ולהבין טוב יותר את המציאות וכולי. כי גם לראות את הסוף של גבול השכל האנושי, גם זאת מעלה גדולה. כי רוב בני האדם בעולם, הם בכלל ... סופית, הרי שיכולת התפישה היא סופית. וזה אומר שהאדם בהחלט מוגבל להתקדם לנצח. ומי שיתבונן בדבר הזה, עליו לעצור ולהתבונן היטב על החיים שלו. כי האדם כל הזמן רץ ומתקדם כמה שיותר, אבל כאשר האדם קולט שיש סוף וגבול ליכולת שלו להתקדם, הרי שממילא נשאלת השאלה, מדוע בכלל להתקדם? הרי ככל שהאדם מתקדם יותר, כך הוא מתקרב יותר לנקודה שבה הוא כבר לא יוכל יותר להתקדם וממילא הוא לא יוכל יותר להגיע להנאות חדשות. אז למה להתקדם? וכל שכן למה לרוץ ולהתקדם, הרי הסוף של המרוץ הוא פחות טוב מהמירוץ עצמו. ויש כאלו שכאשר הם הגיעו לסוף המרוץ, אז הם התאבדו. כי כאשר האדם נמצא בתוך המרוץ, אז נדמה לו שבכל פעם הוא יתקדם יותר ויותר עד שהוא יגיע לאיזה אושר גדול וענק ולחיים הטובים באמת. אבל כאשר האדם מגיע לקצה של ההתקדמות שלו, אז הוא קולט שבעצם הוא נעצר ושאין לו עוד להיכן להתקדם. וכאשר אין לאדם להיכן להתקדם מבחינה אישית ורגשית, אז לא רק שזה לא תחושה נעימה של מה שהאדם חשב שהוא יגיע אליו אם הוא רק ירוץ יותר מהר, אלא שהאדם קולט שהוא גם תקוע ולא יכול יותר להתקדם לשום מקום. ואז האדם עומד בפני משבר אישי מאוד גדול. כי כדי שהאדם יגיע לקצה גבול היכולת שלו, לשם כך צריך האדם להיות חדור רצון להתקדם כל הזמן. וכאשר אדם כזה מגיע לגבול ולקצה היכולת שלו, אז אדם כזה חווה טראומה מאוד גדולה. כי הוא רואה שהוא לא יכול יותר להתקדם. ומילא שאי אפשר להתקדם, אבל החיים גם הופכים להיות משעממים. כי מילא אם בקצה התפישה האנושית החיים היו יותר מעניינים, אז זה היה יכול לספק את האדם למרות שהוא לא יכול להתקדם. אבל העניין בחיים נוצר דווקא על ידי המרוץ של החיים, שהאדם מתקדם כל הזמן. וזה אומר שכאשר מגיעים לקצה, אז אין להיכן לה

... החיפוש של האדם, היא את השלמות. כי אחרת האדם לא היה מחפש כל הזמן איך להתקדם. וכל מה שמניע את האדם להתקדם כל הזמן, זה הרצון הפנימי האמיתי של האדם, להשיג שלמות עצמית פנימית אמיתית. ואם נתבונן על העניין הזה של חיפוש השלמות העצמית של ...

... אין שום רע כלל. ושבו יש אך ורק התקדמות בעוצמה של ההנאה ושל הטוב. ולציר הזה מגיע האדם, בין אם הוא מגיע לקצה הסבל ובין אם הוא מגיע לקצה האושר. בכל אחד ואחד מהמקרים, בסוף הציר של הסבל ... טוב, דהיינו, רע. וא"כ היכן שיש התקדמות של טוב, הרי שבהכרח שיש שם גם רע. והשאלה הזאת ידועה, וגם התשובה שלה כבר ביארתי במקום אחר. והתשובה בקצרה היא, שהדבר דומה לכוס של מים. שכוס המים ... מתהפך לטובה, ועכשיו האדם מתחיל להתקדם בסולם של העולם שכולו טוב. שבו האדם תמיד מרגיש טוב בשלמות. אלא שבכל פעם רמת השלמות הזאת עולה, על ידי זה שהרצון של האדם בכל רגע הופך להיות גדול יותר, ...

... כי מאחר שאף פעם אי אפשר להשיג תחושה של שלמות, אז בעצם בשביל מה להתקדם? ומהי התכלית והמטרה, שאליה צריך ...

... כאשר יש לאדם בעיות, עליו לשמוח. כי הבעיות מקרבות אותו אל האושר שלו. ועל האדם להתעודד מכך שכל הזמן צצות בעיות חדשות, כי זה אומר שהוא מתקדם יותר מהר אל האושר. כי לבעיות יש סוף, ולאושר אין סוף. ...

... כן להסתכל על הדשא של השכן. כדי שהאדם יתקדם בחייו, גם אם הוא לבדו לחלוטין, עליו להסתכל בכדי להתקדם, כיוון שהאדם של הרגע הזה, ברגע הבא הוא לא אותו האדם, וברגע הבא אחריו הוא גם כן לא אותו האדם, הוא כמו בעצם 3 אנשים חדשים. כל רגע של מציאות זה בן אדם אחר. וברגע שבן אדם ... ירוק הדשא של השכן, לא היה לאן לשאוף להתקדמות. אלא שהאדם גם רוצה להיות שמח בחלקו. ואיך יעשה את שניהם? מה שצריך האדם לעשות זה הסתכלות על האמת, זה יותר פשוט ממה שנדמה. כל מה שהאדם צריך לעשות זה לדעת מה האמת, ...

... הלב יטריד אותך וידרוש לחפש. חיפוש האמת הוא ההוכחה שלא מצאת אותה. והספקות של האדם טובים, על מנת שיתפתח ויחפש את האמת. עדיף שיהיו ספקות כדי להתקדם. כי הטיפש (והמשוגע) תקועים בשקר שלהם. מי שישאל עצמו מספיק פעמים, אולי ...

... = דבר אחד. אם תיקח את כל סך תפיסות המציאות, בסוף תבין שהכל אחד יש נפרדות ויש אחדות אבל בסוף הכל אחד. ואז לא יהיה לך לאן להתקדם. כי אם אתה מכיל את כל סך התפיסות האפשריות, אולם יש כן אפשרות להתקדם בעומק הרגשי של אותה תפישת מציאות. כמו הים יש בו עומקים שונים. הים מלא, אך יש מלאות כזו ויש אחרת. אם האדם בכל זאת רוצה ריגושים, שיחפש ...

... מחפש להצליח, הוא האדם הכי מוצלח, אם האדם כבר בשיא ההצלחה הרי שהוא לא מחפש יותר להצליח, כי הכל כבר טוב. הרעיון הוא שאם מוכרים לך סיפור שאם תעשה כך וכך תקבל גן עדן, או תהיה מאושר. האם זה משחרר מהרצון או מהפחד, מההתקדמות? יש דרכים שאומרים לך שאם תעשה כך או כך, תקבל אושר אין סופי שימלא אותך באופן אינסופי הארה רוחנית שלא תחפש שום דבר. צריך לשאול ברמה ...

... ושיסע הלאה, ממילא אם יהיה עד הסוף בייאוש, לא ירצה לחפש יותר את האושר. אבל אנשים בתוכם ימשיכו להרגיש חסר, וירצו להתקדם. ואם אתה יודע שאתה יכול להתקדם, אז אתה עדיין בתפישה של טוב ורע ואם תהיה בתפישה של הכל אחד, הכל טוב באותה מידה, או הכל רע באותה המידה אז ממילא לא יהיה לאן להתקדם, אין אפשרות, כי הכל אחד. והדרך של אדם להגיע לאושר היא כך: תהיה אמיתי עם עצמך, ...