... וכל דבר שקיים בעולם, ואפילו מחשבה שהיא נתפשת כדבר רוחני, גם היא גשמית. ואפילו הנשמה והתודעה של האדם, שהיא נתפשת כרוחנית לגמרי, גם היא גשמית. כי כל דבר הוא גשמי, ביחס לדבר שרוחני ממנו. והאין סוף, הוא ...

... שרכיבי החומרה של המחשב מוגבלים ביכולת שלהם, אבל החומר הרוחני שממנו עשויה התודעה של האדם, הוא בלתי מוגבל. ...

... להיות עוד קצת רוחני, יותר ממה שהוא, על ידי זה הוא פתאום מגלה, שכל הגשמיות שהוא התרחק ממנה, היא בכלל אין סוף של רוחניות. וכאשר אצל האדם בתוך התודעה שלו, הרוחניות והגשמיות מתחברות בשלמות, אז הוא יכול ליהנות מעולם המשחקים וממשחק החיים כמו שאפשר ליהנות ממנו. ויש גם את הצד ההפוך, שבו האדם רודף אחרי הגשמיות ומייחס יותר מידי ...

... צורות נוספות. אך לא נפרט אותן כאן, כדי לא לסבך את הקורא. אך נאמר רק, כי גם הפרדוקס הזה של חוסר היכולת של התודעה לחשוב על עצמה בשלמות, דהיינו, בעיית ראיית את התמונה המלאה, גם היא לא השאלה ...

... ויש כאלו שנדמה להם, שמאחר שהתודעה / שכל / נפש / רוח / נשמה, נמצאת בתוך גוף האדם, על ידי זה היא מוגבלת לראות ... המלאה. ונדמה לאותם אנשים, שאם התודעה הייתה נפרדת מהגוף, הרי שממילא היא הייתה רואה את התמונה המלאה. ויש כאלו ... את עצמו מבחוץ כדבר אחד. וכל זמן שהתודעה של האדם מחוברת לגוף האדם, הרי שהאדם לא יכול לראות את עצמו כדבר אחד. ונדמה לאותם אנשים, שאם התודעה תהיה נפרדת מהגוף, הרי שהאדם יוכל לראות את עצמו. וכל המחשבות האלו, הן טעות ... דווקא מהטעות השנייה, שחושבת שאם התודעה תהיה נפרדת מהגוף, אז האדם יוכל לראות את עצמו בשלמות. וזו כמובן שטות. כי אם נניח לדוגמא שהתודעה נפרדת מהגוף, הרי שהדבר היחיד שהשתנה, הוא שהגדרת ה"אני" / "עצמי" של האדם ... כעת כאשר האדם בגוף, נדמה לו שאם התודעה שלו תהיה נפרדת ומחוץ לגוף, אז הוא יוכל לראות את עצמו בשלמות. והדבר דומה ... ישות אחרת נפרדת מהחולצה. ואם התודעה של האדם תהיה נפרדת מהגוף, הרי שכאשר האדם מסתכל על הגוף, הוא מבין שהוא זאת ... ולא משנה מה תהיה מהותו, לעולם התודעה עצמה, לא תוכל להסתכל על עצמה מבחוץ. כי גם אם האדם יהיה כל מהות שהיא, ...

... כל פעולה שהיא מכל סוג שהוא. ונמצא אם כן, שכדי שהתודעה תחשוב על עצמה ותצליח לתפוס את מהותה בשלמות, לשם כך האדם צריך לצאת מעצמו לגמרי, דהיינו, ... בתוכה שום מחשבה. כך שממילא הגענו לקושי של התודעה להבין את מהותה העצמית בשלמות. וזה בעצם אומר, שבין אם האדם נמצא בתוך גוף ובין אם נפריד את התודעה מהגוף, הרי שבכל אחד מהמקרים, הצופה בתמונה, לעולם לא יוכל לצפות בעצמו בתוך התמונה עצמה. ... לכל השאלות שיש לאדם על המציאות, היא משום שהתודעה שלהם מחוברת לגופם. ונדמה להם שאם התודעה שלהם תהיה נפרדת מגופם, אז הם בצורה כלשהי יקבלו תשובות לכל השאלות שעליהן אין להם תשובה ... הוא לא המציאות עצמה. או במילים אחרות, כל זמן שהתודעה / נשמה / ישות / הויה של האדם קיימת, הרי שמעצם הגדרתה היא נפרדת מהאחדות שלה עם המציאות השלמה. וממילא התודעה לעולם לא תוכל לתפוס את מהות המציאות, בלי להיות המציאות עצמה. כי עצם זה שהשכל קיים, זה ... ולעולם מנקודת מבטו הוא יישאר רק חלק של הפאזל. והתודעה של האדם מנקודת מבטה כל זמן שהיא קיימת, היא תמיד תישאר נפרדת מהמציאות ומהתמונה המלאה עצמה. וממילא התודעה לעולם לא יכולה לתפוס את מהות התמונה המלאה. וזה כמובן לא קשור בשום צורה לכך שהתודעה מחוברת לגוף. ומי שהוא חכם אמיתי, הוא יודע את הדרך לאיך לראות את התמונה המלאה, תוך כדי ...

... אינו אלא טועה ומטעה את עצמו ואת האחרים שמאמינים לו, ושהם לא מבינים את דקות העניינים האלו. וגם משום כל זה, אין משמעות לאם התודעה מחוברת לגוף או לא. כי גם תודעה ללא גוף, גם היא לא יכולה לתפוס בבת אחת דבר אין סופי. כי אין סוף לא יכול להיכנס לתוך מחשבה. ואין לזה שום קשר משום סוג שהוא, לאם התודעה נפרדת או לא מהגוף. ואף על פי כן, כדי להיות מאושר, על האדם להבין את כל המציאות כולה וכן לראות את התמונה המלאה. אך מה יעשה ...

... להבין את הסיבה הראשונה בצורה מלאה. ז"א כי כדי שהאדם ירגיש טוב באמת, עליו להביא את עצמו למצב שבו הבנת הסיבה הראשונה של כל הסיבות, תמלא את כל התודעה שלו בשלמות. בצורה כ"כ חזקה, עד שהאדם ירגיש אך ורק מחובר למה שקורה, דהיינו, הרמוניה ואושר. ומאחר שהאדם לא יכול אפילו לא לדמיין את הסיבה הראשונה, או יותר מזה, האדם לא ...

... לא יוכל לראות את התמונה המלאה כפי מה שהיא. כי ברגע שהאדם קיים וצופה בכל דבר שהוא, ממילא לעולם הוא לא יכול לצפות בכל התמונה המלאה, משום שהוא עצמו חלק ממנה. והתודעה לא יכול להסתכל על עצמה מבחוץ. כי ברגע שהיא מסתכלת על עצמה, זה תמיד אך ורק באופן ... גורמים. והם האדם עצמו שחושב את המחשבה. הדבר עצמו שחושבים עליו. והמחשבה שמקשרת את האדם שחושב לבין הדבר שעליו האדם חושב. והתמונה המלאה היא המציאות שמקיפה את התודעה החושבת + את המחשבה עצמה + את כל הדברים שעליהם האדם חושב. והאדם לא יכול לראות את התודעה שלו + את המחשבה שלו + את מה שהוא חושב, כדבר אחד. כי תמיד ברגע שיש תהליך מחשבתי כלשהו, הרי שיש שם הפרדה בין התודעה לבין המחשבה לבין הדבר שנמצא בתוך המחשבה. ולכן אי אפשר לעולם לראות את התמונה ... כחיבור של כל החלקים של התמונה. כי יש פאזל שיש בו הרבה חלקים. ויש את התמונה המלאה שהיא החיבור של כל החלקים של התמונה המלאה. ויש את שלושת הגורמים הנ"ל, שהם התודעה + המחשבה + כל מה שקיים שהוא לא התודעה / מחשבה. והתמונה המלאה היא החיבור של כל הדברים האלו. אך לא כך הוא הדבר, כי ... לא מספיק אמיתי. מאחר שהוא לא מכיל בתוכו את סך כל הדעות בבת אחת. ונניח לדוגמא שהייתה לאדם הדרך להפוך להיות התמונה המלאה בעצמו, ולראות מבחוץ בדרך כלשהי, את התודעה האנושית + את המחשבה האנושית + את כל שאר הדברים, גם אז האדם עדיין לא היה מבין את ... אחת, אבל בו זמנית לראות את הדברים גם מנקודת מבט שמסתכלת על כל אחד מהחלקים של התמונה, כעל ישויות נפרדות. ולצורך ההמחשה, להיות התמונה המלאה פירושו, להיות גם התודעה עצמה כישות עצמאית + להיות גם המחשבה עצמה כישות עצמאית + להיות גם סך כל הדברים ...

... אחד ויחיד. וכל מערכות היחסים בעולם שיש בין כל דבר ודבר שיש בעולם, הכל מנוהל ע"פ אותו השכל. כגון לדוגמא, מערכת היחסים שיש בין מרחב הזמן לבין מרחב המקום, היא מתנהלת ע"פ שכל מסוים. ומערכת היחסים שיש בין התודעה של האדם לבין המחשבות שאותן הוא חושב, ומערכת היחסים שיש בין הרגשות של האדם לבין השכל שלו, ומערכת היחסים שיש בין ...