תקציר⬅ ... את מה שיש - האם זה בכלל טוב? מהי הדרך היחידה להגיע לאיזון של
הרצון העצמי? במאמר הזה נבאר, מדוע האדם לא יכול לעשות שום דבר כדי לרצות את מה שיש? נבאר גם מהו הדבר היחיד בעולם שאם הוא יקרה, אז ממילא האדם ירצה תמיד רק את מה שיש? נבאר גם מדוע השלמות היא לא לרצות את מה שיש? ונבאר כמובן, איך להשיג את השלמות האמיתית? והעניין הוא, כי כל ... הזה, מיד מתעורר אצל האדם רצון לרצות את מה שיש. כי האדם מבין שאם הוא רק יצליח לרצות את מה שיש, הרי שממילא הוא כבר לעולם לא יוכל להרגיש רע. אלא הוא ירגיש שלמות אמיתית. וכאשר מתעורר אצל האדם
הרצון לרצות את מה שיש, אז האדם מנסה בכל כוחו לגרום לעצמו לרצות את מה שיש, ואז האדם מגלה שהדבר הזה הוא בלתי אפשרי. כי לרצות את מה שיש, פירושו שעל האדם להפסיק לרצות לשנות את המציאות. כי המציאות היא שלפעמים האדם לא רוצה את מה שיש. ולרצות את מה שיש, פירושו שעל האדם לא ... שהאדם מנסה לגרום לעצמו לרצות את מה שיש, הרי שבזה עצמו האדם מרחיק את עצמו ממצב שבו הוא רוצה את מה שיש. כי כל פעולה שהאדם עושה כדי לרצות את מה שיש, בזה עצמו הוא מחזק אצל עצמו את חוסר שביעות
הרצון שלו מהמציאות. כי המציאות היא שהאדם לא רוצה את מה שיש. והשלמות היא כאשר האדם ירצה את מה שיש, דהיינו, שהאדם ירגיש טוב עם זה שהוא לא רוצה את מה שיש. וכאשר האדם מנסה להכריח את עצמו לרצות את מה שיש, הרי שזה עצמו ביטוי של לא לרצות את מה שיש. ובכך שהאדם מנסה לרצות את ... כי אי אפשר להרגיש רע, בלי שיהיה לאדם רצון להרגיש טוב. וכאשר האדם רוצה להרגיש טוב, הרי שבעצם הוא צריך להפסיק לרצות להרגיש טוב. אבל גם אם האדם ינסה להפסיק לרצות להרגיש טוב, גם זה עצמו נובע
מהרצון של האדם להרגיש טוב. ובקיצור, האדם לא יכול לשקר את עצמו. כי אושר אמיתי הוא תחושה אמיתית שנובעת מעצמה. ואו שהאדם באמת רוצה את המציאות כפי מה שהיא תמיד, או שלא. אבל אין כאן מקום לשקרנים. כי שקרים לא עוזרים לאדם להיות מאושר. והאדם לא יכול לשקר את עצמו בחשיבה חיובית ... כי השלמות היא לא כאשר האדם רוצה או לא רוצה את מה שיש, אלא השלמות היא כאשר אין אצל האדם הבדל בין מצב שבו הוא רוצה לבין מצב שבו הוא לא רוצה את מה שיש. כי במציאות שלנו יש שני כוחות. ויש את
הרצון ויש את העדר
הרצון. ואם האדם ירצה תמיד את מה שיש, הרי שבעצם הוא לא מכיל בתוכו את הכוח המנוגד שבו האדם לא רוצה את מה שיש. והשלמות היא כאשר האדם מכיל בתוכו את כל הכוחות השונים. דהיינו, שהאדם יכול לא לרצות את מה שיש ולהרגיש רע. וגם לרצות את מה שיש ולהרגיש טוב. ואעפ"כ בו זמנית תוך כדי ... את הישות העצמית שלו אל המציאות. וזה כמובן דבר שצריך להיות באמת. כי כאן בוודאי שהאדם לא יכול לשקר את עצמו. והעניין הוא, כי במציאות שלנו יש כל הזמן התהוויות שונות. וגם ה"אני" של האדם וגם
הרצון העצמי של האדם, וגם הרגשות / תחושות / מחשבות / ידיעות / זיכרונות וכיו"ב של האדם, הכל אלו התהוויות של המציאות. וכאשר האדם מרגיש שהוא רוצה או לא רוצה איזה דבר, אז אם שכלו של האדם קטן, אז נדמה לו שבאמת הוא עצמו רוצה או לא רוצה את הדבר. ועל ידי זה האדם סובל. כי מצד ... ממילא הוא יוצר עבור עצמו תלות רגשית בכך שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה. ועצם זה שיש לאדם רצון כלשהו, זה עצמו חיסרון. כי ברגע שהאדם רוצה איזה דבר, גם אם יש לו את הדבר הזה, הרי שממילא
הרצון של האדם גורם לכך שהאדם לא ירצה שהמציאות תשתנה. כי גם כאשר יש לאדם את מה שהוא רוצה, עדיין הוא תמיד ירגיש שהוא רוצה שהמציאות תמשיך להיות כפי מה שהיא. וגם זה עצמו רע. כי אם לא היה לאדם רצון עצמי כלל, הרי שממילא האדם לא היה נאחז בשום דבר, ותמיד היה טוב לאדם. אבל ... שאולי יקרה להם איזה דבר רע בעתיד. וכל זמן שיש לאדם רצון עצמי, ממילא הוא חושב שיש רע בעולם, וממילא הוא מפחד ממנו. והדרך היחידה של האדם להיות מאושר באמת, היא על ידי זה שהאדם מסתכל אל תוך
הרצון העצמי שלו, ורואה את שורש
הרצון שלו, ומגיע עד לשורש
הרצון של המציאות, ורואה שם את האחדות שיש בין
הרצון לבין העדר
הרצון. כי בשלב הראשון על האדם להסתכל אל תוכו אל תוך
הרצון העצמי שלו, ולגלות מהיכן מגיעים
הרצונות שלו. ועל האדם לשאול את עצמו, מה הסיבה ולמה אני רוצה את מה שאני רוצה? האם אני יכול לרצות אחרת? אם כן, אז למה אני לא רוצה אחרת? ואם לא, אז מה גורם לי לרצות את מה שאני רוצה? והאם זה שאני רוצה דבר כלשהו, האם זה מחוייב המציאות או שמא זה רק אפשרי המציאות? דהיינו, האם
הרצון שלי מוכרח שהוא יהיה כפי מה שהוא ברגע הזה? או שאולי כמו שאני רוצה את מה שאני רוצה ברגע הזה, כך גם אני יכול לרצות אחרת? ואם
הרצון שלי מחוייב שהוא יהיה כזה, אז למה הוא מחוייב להיות כזה? ואם הוא לא מחוייב להיות כזה, אז מדוע הוא כזה? ועל האדם לשאול את עצמו, האם אני בכלל בוחר לרצות? האם אני יכול לבחור לא לרצות? ואם כן, אז האם לא יותר פשוט לבחור לא לרצות, וממילא להרגיש מאושר? כי אי אפשר לסבול כאשר אין רצון. ועל האדם לשאול את עצמו, אם באמת אני יכול להפסיק את
הרצון של עצמי, אז איך זה שאני עדיין מרגיש לפעמים רע? ורק טיפש גמור יגרום לעצמו להרגיש רע. ועל האדם לשאול את עצמו, איך זה שלפעמים אני מרגיש רע? ואם אני יכול לשלוט ברצון של עצמי, אז ממילא אני יכול לגרום לעצמי להיות תמיד שמח וכיו"ב, אז איך זה שאני עדיין לא מספיק מרוצה ... גם כלפי כל מה שקיים. כי שני ה"אני" שניהם קיימים בו זמנית. וכאשר האדם חולם חלום, הוא נמצא גם בתוך החלום וגם מחוץ לחלום. ואחרי שהאדם מרגיש "אני" ביחס למציאות, עכשיו על האדם לגלות את שורש
הרצון של המציאות עצמה. כי מנקודת המבט של האדם שחושב שהוא נפרד מהמציאות, מנקודת המבט שלו שורש
הרצון שלו הוא המציאות. אבל גם אחרי שה"אני" של האדם הופך להיות גם המציאות עצמה, עכשיו עדיין על האדם לגלות את שורש
הרצון של המציאות עצמה. ולגלות את שורש
הרצון של המציאות, הוא בעצם לגלות את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, את הסיבה שבגללה יש סיבות, את הסיבה שבגללה יש בכלל רצון. כי לכל דבר יש שורש. וגם לרצון של המציאות, גם לו יש שורש אחר פנימי יותר. ועל האדם לגלות את השורש הפנימי ביותר של
הרצון של המציאות, שבא לידי ביטוי ברצון של ה"אני" האישי שלו. וכאשר האדם ממשיך להעמיק את מחשבתו בזה, אז הוא מגיע לנקודת ההתחלה של כל הדברים, שבה אין עדיין רצון כלל ושבה יש העדר רצון מוחלט. ואז על האדם לנסות להבין, מה יוצר את העדר
הרצון המוחלט הזה. ואז כאשר האדם ממשיך להתבונן, אז הוא מגלה שבנקודת ההתחלה של המציאות, שם אין שום ישות של רצון כלל. ולא שיש שם העדר רצון, אלא שאין שם שום הגדרת רצון כלל. כי במקום שיש בו העדר רצון, הרי שיש בו גם את הישות של
הרצון. ובנקודת שורש המציאות, שם אין שום נפרדות בין
הרצון לבין העדר
הרצון. כי שם
הרצון עצמו הוא לא נפרד מההעדר שלו. וכאשר האדם רואה ומבין את כל זה, על ידי זה האדם מקבל שכל חדש, ומבין את האמת שמצד האמת כל הנפרדות של העולם הזה, היא ביטוי של אחדות ממש. ומצד שורש המציאות, שם אפילו הנפרדות עצמה, גם היא לא נפרדת מהאחדות. כי בשורש המציאות, שם הכל אחד ממש. והנפרדות והאחדות הן ישות אחת ממש. וכאשר האדם מבין ומתבונן בכל זה, על ידי זה כל תפישת המציאות של האדם משתנה. ועל ידי זה
הרצון העצמי של האדם משתנה. ועל ידי זה האדם מקבל שכל חדש גדול יותר. ועל ידי כל זה, האדם מגיע למצב שבו הוא חווה את
הרצון העצמי שלו, כישות שבה אין נפרדות בין רוצה לבין לא רוצה. וזאת השלמות, כאשר האדם גם רוצה את מה שיש וגם לא רוצה את מה שיש באותה המידה ממש. דהיינו, כאשר האדם תופש וחווה את ⬅לקריאת המשך המאמר על
הרצון - לחץ כאן...