... בבחינה, לשם כך צריך האדם לרצות להצליח בבחינה. וככל שצריך לעשות יותר מאמצים, כדי להצליח בבחינה, כך האדם, צריך יותר רצון, להצליח בבחינה. כי הרצון, הוא זה שמאפשר לאדם, להתאמץ, כדי להצליח בבחינה. והנה, כדי להצליח בבחינה לשם כך צריך האדם להקדיש המון זמן וסבלנות, כדי ללמוד לבחינה. וכדי שתהיה לאדם את הסבלנות ללמוד ...

... נתפש כמנוגד לרצון להסתיר את המידע. וכאשר אתה מגלה דבר אחד בנושא כלשהו, זה יכול לגרום לאדם השני, לחשוב שאתה לא מסתיר ממנו שום דבר, באותו הנושא. ברגע שאתה מספר לאדם על X, זה מבטא את הרצון שלך שהוא ידע על אותו X. ולכל הפחות זה מבטא את זה, שאתה לא מנסה להסתיר ממנו את אותו X. והמוח של האדם השומע, מפעיל את מערכת הדימויים שלו, ...

... ויש גם את המחשבה ואת הידיעה, שהיא מחברת את האדם החושב ואת הדבר שעליו הוא חושב. וכיו"ב הרוצה הרצון והרצוי. או הרגש המרגיש וההרגשה. וכך גם לגבי כל דבר אחר (והם השכל המשכיל והמושכל ...

... חכם אמיתי שכזה בא לעזור לך, הרי שרק בו אתה יכול להיעזר באמת. כדי לראות את האמת, שבאמת הכל מושלם תמיד באמת. והעצות של מנהיגי הטעות, מעודדות את האדם, לשקר את עצמו, ולהדחיק את הרצון הפנימי ביותר שלו, שהוא הרצון לחזור ולחוות את המלך האמיתי שהוא, מלך מלכי המלכים, אלוהים האמיתי. כי האדם, הוא אלוהים האמיתי, שהוא שם את עצמו בתודעה סופית, שנמצאת בתוך גוף גשמי, ושהיא לא חווה את האלוהים ... מרגיש שהוא מתגעגע, לטוב האין סופי, ואל השלמות של המציאות. ומנהיגי הטעות האלו, הם מטעים את האדם, ונותנים לו תרופות, שהן כאילו עוזרות לאדם לסבול פחות. והן גורמות לאדם, להדחיק את הרצון שלו, לחזור ולהיות אלוהים האמיתי. וכאשר באים למי שהוא אלוהים האמיתי, שהוא בטעות חושב שהוא עבד, ואומרים לו לשמוח בחלקו, ולחשוב חשיבה חיובית וכיו"ב, בכך בעצם גורמים לאדם, לשכוח ...

... הרגע הזה בלבד, הרי שהוא היה חסר משמעות כלשהי. המשמעות שיש לרגע הזה עבור האדם, נוצרת מהרצונות שלו ביחס למה שקורה ברגע הזה. והרצונות שיש לאדם ביחס לרגע הזה, הרצונות האלו נוצרו בעבר. אם האדם היה נולד כרגע, הרי שעדיין לא היה לו רצון כלשהו, וממילא הרגע הזה היה חסר משמעות עבורו. כמו כן, המשמעות של הרגע הזה, נובעת גם ממה ...

... ממשהו, מאחר שהוא אינו נראה לך האמת, גם זה טוב. העיקר הוא שתחפש את האמת בלי נצחנות. נצחנות = הרצון לנצח = הרצון להיות צודק = שיקולי אגו. בכל מקרה חפש רק את האמת. תתעלם מכל מה שאינו נראה לך כאמת. תיצמד רק אל האמת והיא תגלה לך את עצמה. ...

... אחדות עם המציאות, הוא שותק. כאשר הכל טוב, אז אין צורך לשנות שום דבר, אז אפשר לשתוק. שתיקה = שתיקה של הרצון של האדם = האדם אינו מרגיש חסר = שלמות = הרמוניה. כאשר פוגעים בכבודו של האדם והוא שותק גם בפיו ובמעשיו וגם בליבו = שלמות. שתיקה אפשרית רק כאשר ...

... / עייפות כרונית. רצון למות. רצון להתאבד. רצון לברוח. רצון להיעלם. מהי מהותם של הרצונות האלו? מהו השורש שלהם? ומה עושים? מי שיתבונן יראה, כי המהות של כל הרצונות הנ"ל היא אחת. האדם רוצה להיעלם, ... עניין במציאות, מרגיש משועמם, עייף נפשית, רוצה לברוח ולישון. רצון למות / להתאבד = הרצון להיעלם ולברוח מהחיים ומהמציאות. רצון לברוח / להיעלם = האדם רוצה לא להיות קיים / להיות כלום. השורש של כל הרצונות האלו הוא אחד ויחיד. כל הרצונות האלו נובעים אך ורק משום שהאדם לא ... דבר, על ידי זה החיים שלו הופכים לשעמום מתמיד ולסבל מתמשך. מי שיעמיק עוד ויתבונן בכל הרצונות האלו, הוא יגלה שבאמת כל הרצונות האלו דוחפים את האדם למקום הטוב ... דבר שאין לו. השורש של הרע, הוא ה"אגו" והגאווה של האדם. כשאין אגו, אז הכל טוב תמיד. הרצון להתאבד / למות, שורשו הוא הרצון להרוג ולהעלים את ה"אני" / האגו של האדם. זהו השורש של הרצון למות. כאשר אדם רוצה למות, הוא בעצם רוצה להיפטר מהאגו שלו ומהרצון המתמיד שיש לו שאינו יודע שבע. הרצון לישון גם הוא סוג של רצון לברוח מהמציאות, הרצון לא להיות קיים, הרצון להיעלם ולהפוך לאוויר ולכלום. כך שמהותם של כל הרצונות האלו, היא אחת. המהות היא: הרצון של האדם להיות בהרמוניה עם המציאות ולהרגיש אחדות עם המציאות. הרצון לברוח, הוא הרצון לברוח מהאגו ומהרצון שאינו פוסק, אל תחושת השלמות / שלווה ... שהאדם אינו מבין מה טוב בכל דבר, הוא תמיד יחפש לברוח / למות / להיעלם וכולי, מאחר שהרצון של האדם משגע אותו. אך כאשר האדם מגיע לסיבה של כל הסיבות ורואה את הטוב שיש בכל דבר, ממילא הרצון של האדם נעלם מעצמו = שלמות. ...

... הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה כי הרצון הוא רע ביותר, כי הוא חווית החיסרון של האדם. וכל הדברים שחסרים לאדם, הם בגלל קיומו של הרצון של האדם. וכאשר האדם רוצה איזה דבר, יש שתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא, שהאדם מזדהה מבחינה רגשית עם הרצון שלו. דהיינו, שהאדם חווה שזה הרצון שלו, ואז ממילא הוא מרגיש את החיסרון של הרצון. אבל יש גם אפשרות נוספת, שבה האדם מבין ויודע, שהרצון הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות. כי כל מה שישנו, אלו הכל צורות של המציאות. וגם התודעה וגם הרצון וגם הדבר שאותו האדם רוצה, הם בסך הכל צורות של מהות אחת ממש. כי הרצון והרוצה והדבר הרצוי, הם בשורשם אחד, והם כולם רק צורות של האין סוף, שבו אין צורת רצון / רוצה / רצוי. ועל ידי ההבנה של האדם שהכל בשורשו אחד, על ידי זה האדם חווה את הרצון כצורה של המציאות, אך לא כצורך אישי, ועל ידי זה האדם לא סובל מקיומו של חוסר אישי, אלא נהנה מעוד צורה וביטוי של האחדות. ... שהוא המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את ה"אני" שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז האדם חווה חיסרון, אבל הוא חווה, שהוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה את החיסרון הזה. כי גם הקיום עצמו, הוא ... כי הקיום של ה"אני", הוא ההפרדה ממה שאינו "אני". והחכם האמיתי, הוא יודע והוא יכול "לכבות" ו"להעלים" את הקיום העצמי של עצמו וממילא גם את הרצון העצמי של עצמו, אם הוא רוצה בכך. ולכן הוא יודע את האמת, שהוא זה שבוחר האם להיות קיים עם רצון. וכאשר האדם מבין ויודע שזאת ...

... שלא מוכן לאכול, יישאר רעב, גם אם האוכל יהיה מול פיו. והיכולת של האדם לקבל את מה שיש בעולם, היא על ידי הרצון שלו. כי הרצון של האדם, הוא כלי הקיבול של האדם, לקבל את מה שיש לעולם להציע, לטוב ולרע. והאדם לא יכול לקבל משהו, בלי שתהיה לו את היכולת לקבל אותו. והיכולת לקבל את הדבר, ... אותו. אבל מי שרוצה לקבל את הדבר הגדול ביותר, צריך גם להראות שהוא באמת רוצה אותו. דהיינו, רוצה אותו עם הרצון הגדול ביותר. וכל זמן שיש לאדם עוד רצונות שונים ומשונים, מלבד הרצון הפנימי והעמוק ביותר, להרגיש טוב תמיד, הרי שהאדם לא מראה למציאות, שהוא באמת מעוניין להתאחד איתה ולהיות איתה בשלום תמיד. כי האדם כאילו אומר למציאות, שהוא ... שלו, ושם את כל הביצים בסל אחד, ומסתכן בכך, שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, ויישאר קרח מכאן ומכאן. כי הרצון, יוצר חיסרון. והאדם מרגיש רע (וגם טוב), רק בגלל שיש לו רצונות. כי האדם רוצה משהו, וחווה חיסרון מכך שאין לו את אותו הדבר. ועל ידי זה נוצר אצל האדם רע, כאשר אין לו את הדבר, וטוב, כאשר רצונו מתמלא. וכאשר האדם ממקד את כל כוח הרצון שלו, ברצון אחד ויחיד, שהוא הרצון להרגיש טוב תמיד בשלמות שאין שלמות אחריה, על ידי זה האדם מרגיש גם חיסרון מאוד גדול, מכך שהוא לא מאושר תמיד בשלמות שאין שלמות אחריה. וכל זמן שהאדם רוצה להיות ... לו נקודת חזור. ולרצות באמת להיות מאושר, פירושו, ליצור רצון כ"כ חזק להיות מאושר תמיד, עד כדי כך, שאם הרצון הזה לא יושג, אז תהיה תחושת חיסרון לנצח וסבל נצחי. אז מה הפתרון? ומי שאין לו מה להפסיד, דהיינו, מי שתמיד רע לו בכל מקרה, הוא כבר הולך על כל הקופה, והולך עד הסוף עם הרצונות שלו, ולא מפחד להתאכזב. כי הוא בכל מקרה כבר מרגיש כ"כ רע, עד שהוא כבר לא מפחד להרגיש רע עד הסוף לגמרי. וזה קורה, כאשר האדם הולך עם הרצון הפנימי שלו כמעט עד הסוף, שאז הוא מרגיש מאוד רע, ואז הוא כבר נשאב אל תוך הרצון שלו עד הסוף, ומתמסר לרצון שלו עד הסוף, ואז כמובן שהוא גם מקבל את הרצון שלו בשלמות וכולי. אבל, להרגיש רע עד הסוף, זאת הדרך הפחות טובה והיותר קשה. ולכן, יש גם פתרון קל וטוב יותר, והוא, ללכת עד הסוף של ההבנה, כפי כמה שאתה יכול, ... המציאות כמה שיותר עד הסוף. ולהבין את המציאות, פירושו, להבין את עצמך. דהיינו, להבין את המנגנון הפנימי של הרצונות, מחשבות, רגשות, רצונות וכיו"ב. ולא צריך לרצות להיות מאושר תמיד וכיו"ב. אבל כן צריך לנסות להבין עד הסוף, את משמעות האושר, את הסיבה שבגללה יש לאדם רצונות ...