... אלא שזה המחשבות שלו / הרגשות שלו וכיו"ב. לדוגמא: הילד אומר: "הוא אומר לי לעשות דבר כלשהו". במקרה כזה צריך לומר לילד, "הקול הפנימי שלך אומר לך לעשות משהו". ויש לשים לב, שבשלב הראשון, לא צריך להתנגד למה שהילד אומר. ז"א אם הילד אומר ש"הוא אומר לי לעשות ... שכן צריך לעשות, זה בשלב הראשון, אפשר פשוט לחזור ממש על מה שהילד אומר, ממש מילה במילה, אבל להחליף את המילה "הוא" למילה "הקול הפנימי שלך" / "המחשבה שלך" / "התחושה שלך". כאשר, הדגש צריך להיות על המילה שלך . כי הילד מנסה להרחיק את האחריות למעשיו, מעצמו. ...

... מהי מהות הנשמה / תודעה / אני של האדם? אני = תודעה = תת מודע = נשמה = נפש = רוח = הקול הפנימי = הרצון הפנימי. כל מחשבה שעוברת בראש של האדם מכילה בתוכה את המילה "אני". לא ניתן לדעת שום דבר שאינו אני, מבלי לדעת את עצמי. הידיעה של האדם את הדברים ...

... תת מודע. התת מודע של האדם = רובד המודעות הפנימי של האדם. תת המודע = אני = תודעה = נשמה = נפש = רוח = הקול הפנימי = הרצון הפנימי לדוגמא: התודעה של האדם בוחרת בחירה כלשהי. הבחירה בוצעה ברובד של המודע. האדם מודע לבחירה שאותה הוא ביצע. אך האם האדם גם ...

... הרגש הרע? הרגש הרע בא לאדם בדרכים מתוחכמות, ומדבר איתו. אבל הוא גורם לאדם להאמין, שזה לא הוא הרגש הרע שמדבר איתו, אלא שזה הקול הפנימי שלו של האדם עצמו, שמדבר איתו. והאדם בעצם מקשיב לרגש הרע עצמו, ורק נדמה לו, שזה הקול הפנימי שלו שמדבר איתו. והרגש הרע מתחזה בפני האדם, בכל מיני דרכים מתוחכמות, שגורמות לאדם לחשוב בטעות, שהקול של הרגש הרע, הוא בכלל הקול הפנימי שלו עצמו. והרגש הרע מלביש ומסתיר את עצמו בהרבה דרכים ובהרבה צורות, כגון תחושות בטן / אינטואיציה / קול פנימי / ידיעה פנימית ... תחושה של נפרדות, ויוצרות לאדם סבל בחייו. והאדם בטוח שתחושות הבטן שלו עוזרות לו. והוא לא מבין, שהידיעות הפנימיות שלו, וכל מה שהקול הפנימי שלו מדבר איתו, זה הרגש הרע עצמו, שרוצה לעשות לו רע, ללא טיפת רחמים. כי בהתחלה, הרגש הרע גורם לאדם לחשוב, שהקול הפנימי שלו עוזר לו. ואז האדם מתחיל להאמין לקול הפנימי שלו, בלי לבדוק אותו. והאדם חושב, שהקול הפנימי שלו רוצה לעזור לו, אבל הקול הפנימי של האדם, מזיק לאדם! כי הוא יוצר אצל האדם נפרדות, שהיא מזיקה לאדם, ללא כל יוצא מן הכלל. ומי שיפקח את עיניו קצת, יראה כי האדם ... השונות, ושצורה אחת, טובה יותר, מאשר צורה אחרת. ומי שמאמין לקול הפנימי שלו ומקשיב לו אפילו קצת, על ידי זה הוא נופל במלכודת של הקול הפנימי. שהוא גורם לאדם לחשוב, שהמציאות היא לא תמיד מושלמת כפי מה שהיא, ושצריך לשנות אותה. ומי שאינו מאמין לשום דבר בעולם, גם לא לקול הפנימי שלו. ומי שהוא חשדן אמיתי בכל דבר שהוא, ושהוא לא מאמין גם לא לעצמו, אז ממילא הוא קולט, שהקול הפנימי שלו, הוא הרגש הרע שגורם לו לסבול. ועל האדם לא להאמין, לשום קול פנימי / תחושת בטן / אינטואיציה / ידיעה פנימית / או כל שקר ... להיצמד תמיד רק לדבר אחד ויחיד, שזאת האמת. ועל האדם לברר תמיד את האמת, ולבדוק מהי האמת באמת, והאם באמת הדבר הוא כך, או שמא הקול הפנימי שלו, מטעה אותו. וכאשר מתבוננים מספיק עמוק פנימה באמת, יותר עמוק מאשר חווית ה"אני", אז רואים את האמת האמיתית. ושם אין שום ספק כלל, וזהו אלוהים האמיתי, השלמות האמיתית, האמת המוחלטת. ועל האדם להתעלם לגמרי, מהקול הפנימי הרע והשקרי שלו, ולזרוק אותו ואת כל שאר תחושות הבטן שלו. כי הם שורש כל הרע שבעולם. ועל האדם להיצמד תמיד, רק לדבר אחד ויחיד, שזאת האמת. וכאשר יש לאדם קול פנימי שאומר לו שהמציאות היא לא מספיק טובה, והאדם מרגיש רצון לשנות אותה, על האדם לשנוא את הקול הפנימי שלו, ולשנוא את האמונה, שגורמת לאדם להקשיב לקול הפנימי שלו. ועל האדם לבדוק תמיד, האם באמת התחושה שלי, שהמציאות היא לא טובה ... ועל ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל מושלם ושהכל אחד ממש, וחי חיים טובים באמת. והכלל והעיקר, לא להאמין כלל בשום אמונת שקר. כי הקול הפנימי, מטעה את האדם, בכך שהוא גורם לו להאמין ולסמוך על משהו, במקום להבין בשלמות את האמת. שזוהי הסיבה היחידה שבגללה האדם סובל. ועל ... גדול ומאפילה לאורה, וזוכה לראות את האמת האמיתית, שהכל אחד והכל טוב תמיד. כי גם הרע, הוא יציר אלוהים האמיתי ושלמות המציאות. והקול הפנימי ביותר של האדם, הוא שלמות המציאות. אבל הוא קול כ"כ שקט / חזק, עד שהאדם לא שומע אותו כלל. והקול הפנימי ביותר של האדם, הוא, שהאדם הוא בשלמות מוחלטת, ושהכל אחד תמיד. אבל האדם מתעלם מ - הקול הפנימי ביותר שלו, ושומע ומקשיב ל - קול פנימי שלו, שהוא בעצם קול חיצוני. כי הקול הפנימי ביותר שאותו שומע האדם, הוא הקול שאומר לו שהוא קיים, ושהוא רוצה לשנות את המציאות. וזהו הקול של הרע. שהוא רק נראה כקול פנימי, אבל באמת הוא קול חיצוני. ולפעמים נדמה לאדם שהקול הפנימי שלו, שומר עליו וכיו"ב. ובאמת, הקול הפנימי של האדם, אכן שומר עליו, אבל רק ממנו עצמו. כי הקול הפנימי עושה לאדם רע, ואח"כ הוא שומר את האדם, מהרע שהוא עצמו עושה לו. והסיבה שהקול הפנימי של האדם, שומר עליו מהרע שהוא עצמו עושה לו, היא רק משום שהוא רוצה להמשיך לעשות לאדם עוד רע. כי אם לא היה האדם חושב שהקול הפנימי שלו הוא לטובתו, אז הוא היה מתבונן בו היטב, וחושף את השקרים של החסרונות שהוא מביא לו, ואז האדם היה מרגיש טוב באמת. ולכן, הקול הפנימי, לפעמים גורם לאדם להרגיש טוב, כדי שהאדם ימשיך להאמין בו, כדי שהוא יוכל להמשיך להתעלל בו. (שזה בכלל טוב מאוד, עבור מי ששומע את הקול הפנימי של השלמות). וכאשר יש לאדם שכל, שהוא מבין שהקולות הפנימיים שלו, הם כולם של נפרדות ורע. ובפרט הקול הפנימי ביותר של האדם, שגורם לו להרגיש את הקיום העצמי הנפרד של עצמו, שהוא זה שאחראי לכל הסבל של האדם, כאשר האדם מבין את זה, אז הוא באמת מטיל ספק, גם בכל הקולות הפנימיים שלו. ואז הוא מגלה את הקול הפנימי שלו באמת, שהוא הקול של האחדות האמיתית, שהיא המצוי הראשון שנמצא בעומק ובהתחלת כל הדברים כולם. והאדם שומע תמיד, את הקול של ... הוא לא שומע מספיק טוב, את הקול של ה"אני" האמיתי שלו, שהוא אלוהים האמיתי, שחושב את החלום של האדם. והאדם כן תמיד, שומע קצת, את הקול הפנימי ביותר שלו של האחדות. ולכן תמיד האדם מרגיש חיסרון מצד אחד, כי הוא תמיד שומע את הקול הפנימי שלו, שאומר לו שהוא לא ראוי להיות עבד ולחיות בחיסרון, אלא הוא ראוי להיות מלך ולהגיע לשלמות, שזהו אכן הטבע האמיתי של האדם. ובו זמנית, האדם שומע גם את הקול הפנימי ביותר שלו, שאומר לו שהכל טוב תמיד. ולכן האדם לא ממש סובל כאן, בזה העולם. כי הקול הפנימי ביותר של האחדות, הוא גם גורם לאדם לא לסבול יותר מידי כאן בעולם, אבל גם לסבול מאוד בזה העולם, כי האדם מתגעגע אליו, כאשר הוא ...

... לא רואה את האחדות של המציאות בתוכו. ולשם כך, המציאות נותנת לאדם לראות את ה"אני" הפנימי שלו, בצורה ממשית מחוצה לו, דרך התגלות השכל של החכם האמיתי. כי כאשר החכם האמיתי מדבר עם האדם, זה בעצם הקול הפנימי ביותר של האדם, שמדבר איתו. וה"אני" הפנימי ביותר של האדם, הוא מדבר עם האדם, דרך השכל של החכם האמיתי. כי הקול הפנימי ביותר, מדבר תמיד. אבל מי שהוא "ישנו", הוא מונע מהשמש לזרוח דרכו. והחכם האמיתי שהוא "איננו" כלל, דהיינו, שהוא בחוויה פנימית של כלום ...

...שההצלחה של האדם תלויה בו, הרי שהיא יכולה להפסק וממילא היא לא מספיק יציבה. הצלחה אמיתית היא כזו שקורת מעצמה, דהיינו, שהאדם משיג את המטרות שלו בלי להתאמץ כלל, וזו הצלחה אמיתית. בחוש ניתן לראות, שככל שהאדם יותר מצליח בחייו בכל תחום, כך ההצלחה באה לו יותר בקלות בכל תחום. ושלמות ההצלחה, היא כאשר האדם משיג את המטרה הסופית של כל המטרות, בלי מאמץ כלל. כי לכל מטרה יש מטרה, ולכל המטרות גם להן יש מטרה. והמטרה שאליה שואף האדם להגיע, היא להרגיש טוב אמיתי וליהנות...

...דבר, משום שמאחר שהוא מסתכל על התמונה המלאה בכללותה, ממילא יש לו נקודת חיבור לכל אחד מהחלקים השונים שבתוכה, ועל ידי זה הוא יכול להבין כל דבר וליצור נקודת חיבור כלשהי איתו. אך מהצד השני מאחר שהחכם רואה את התמונה המלאה, דהיינו, מבין גם את ההפך של כל דבר ויודע כיצד כל דבר הוא רק חלק מהתמונה המלאה, על ידי זה נוצרת אצלו סוג של חוסר הבנה כלפי כל דבר, משום שהוא מבין שכל דבר הוא רק צד אחד של המטבע, כי החכם הרי רואה תמיד גם את הדעה ההפוכה של כל דבר, ועל ידי...

...משום, שהיא ממלאת את האדם בכעס. ולפעמים גם, נקמה אחת יוצרת נקמה אחרת, עד שנוצר מעגל נקמה שלא נגמר. ובנוסף, גם לא תמיד אפשר לנקום, ואז האדם נשאר עם רצון לנקמה שאינו ממומש. ובנוסף לכל זה, לנקום גם כרוך במאמץ. וטוב יותר יהיה, אם תהיה דרך להשיג את אותה תחושת הטוב שהנקמה מספקת, גם בלי לנקום. והשאלה היא, האם ואיך אפשר להשיג את אותה תחושת הטוב שנותנת הנקמה, גם בלי לנקום? והתשובה היא, כי כדי להגיע לאותה תחושת הטוב של הנקמה גם בלי נקמה, לשם כך על האדם להתמקד...

...מהאדם את האמת, שקיימת אפשרות שיהיה רק טוב אמיתי באמת, בלי שום רע כלל, לא לפניו בדרך אליו וגם לא אחריו וכולי. והמציאות, היא טובה באמת. והאדם יכול להיות מאושר באמת, בלי לסבול כלל. ולא זו אף זו, אלא, כל מי שנהנה מהחיים, אבל גם סובל קצת אפילו לפעמים רחוקות, הרי שמצד האמת הוא תמיד סובל, וכל ההנאה שלו, היא הנאה מזויפת. כי יש טוב אמיתי, שהוא אינו תלוי בדבר. וקיומו הוא מצד עצמו. כי כאשר הכל אחד, אין שום רע כלל, ויש רק טוב אמיתי, שאינו תלוי בצורה כלשהי. וכל...

...כן יכולה להיות ביקום אחד, שדומה לאין סוף יקומים בו זמנית, אבל לא להיות בשני יקומים מקבילים בו זמנית. כי כדי להיות בשני יקומים מקבילים בו זמנית, לשם כך האדם צריך לצאת תודעתית ממרחב המקום והזמן שלנו, ולהיות בתוך מרחב זמן ומקום אחרים, וזה תוך כדי שהוא נמצא גם כאן במקום ובזמן שלנו, בלי לצאת מהם. ועוד נוסיף, כי אם יחווה האדם את היקומים המקבילים מצד האחדות של המציאות, הוא לא יחווה את קיומו העצמי כלל. כי מצד האחדות של המציאות, אין שום קיום עצמי נפרד כלל...