... כך ולא אחרת, על האדם לחקור ולשאול, למה אני רוצה רצון כלשהו. כי רצון בצורה כלשהי, הוא ישות מורכבת, והצורה היא האפשרית, והמהות היא המחויבת. וכדי להבין את הצורה, צריך להבין את המהות שלה. ולכן צריך לפרק את הרצון של האדם, לכך שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, צריך לפרק את הרצון הזה, למהות וצורה. ולהבין, שהמהות היא הרצון עצמו, והצורה, היא הרצון הסופי עצמו שיהיה כך ולא אחרת. ויש לחקור את מהות הדבר, ולא את הצורה החיצונית שלו. וכאשר האדם מתבונן על הרצון עצמו, הוא מבין, שבעצם גם הרצון עצמו הוא ישות מורכבת. כי הוא מורכב מה"אני" של האדם, בצירוף אל הרצון של ... בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי "אני", אין שום רצון כלל. והמהות היא ה"אני", והצורה היא הרצון, שגם הוא מהות, של הצורה הסופית של הרצון, שהוא עצמו המהות, של הפעולה הממשית להשגת הרצון וכולי. ועל האדם לחקור את מהות ה"אני" שלו, כדי להבין את הרצון שלו. ובלי שהאדם יבין ... כולם, הרי שלא היה כל קיום למה שאינו "אני". ואם קיים מה שאינו "אני", הרי שה"אני" הוא ישות מורכבת. שהצורה היא ה"אני", כמו גם הצורה של מה שאינו "אני", והמהות, היא דבר אחר לגמרי. והמהות של ה"אני", היא ה"יש" עצמו כישות, ללא כל צורה. כי יכולה להיות ישות שאינה "אני", אבל לא יכולה ... שזה בלתי אפשרי שיהיה קיים עוד משהו, שהוא שונה מהמהות של המציאות. כי איך אפשרי הדבר שהמהות תמלא את הצורה כולה בשלמות, ואעפ"כ הצורה תהיה שונה ממנה?! כי אין שום קיום לשום דבר בעולם, בלי שהקיום עצמו ימלא אותו וההוויה עצמה תהווה את הדבר. אז כיצד אפשרי הדבר שיהיה קיום למשהו, שהוא ... האדם מתבונן בזה, הוא רואה את האמת, שבאמת הכל אחד ממש. כי המהות לא נפרדת ולא נפרדה ולא תיפרד לעולם מהצורה עצמה. ומצד אחד אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה תמיד. ולא יכולה להיות שום צורה כלל, כי אין שום מקום לשום צורה, כי ההוויה היחידה, מוכרחת למלא את הצורה עצמה, ולכן לא יכולה להיות שום צורה כלל. ואעפ"כ יש צורות שונות. והן באחדות מוחלטת עם המהות עצמה, והכל אחד ממש. וכאשר האדם רואה ובאמת מבין את האמת שהכל אחד ממש, אז כל הישות של האדם מתבטלת לגמרי, כי הצורה של ה"אני" של האדם, נכללת במהות שלה, שהיא חסרת כל צורת "אני", והאדם חוזר להיות מה שהוא באמת, בלי הצורה של ה"אני". ואז ממילא אין לאדם שום שאלה ושום ספק כלל. וגם אח"כ כאשר האדם חוזר אל ה"אני" שלו, אז הוא כבר יודע את האמת שהכל אחד ממש, ושכל הצורות הן ...

... היא כולה מהות אחת בלבד. ושום דבר בעולם, לא יכול להיות בלי מהותה ובלי ההוויה שתהווה אותו. וגם כל צורה וצורה, ההוויה של הצורה, היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ... אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה מהווה את הכל, וא"כ היא מהווה גם את הצורה עצמה וממלאת אותה כולה, כי ההוויה ממלאת את הכל, ובלעדיה אין שום חיות לשום דבר. וזה בעצם אומר, שלא נשאר שום "מקום", שבו תהיה צורה, שהיא אינה המהות עצמה. כי ההוויה ממלאת את הכל, ... שהאין המוחלט יהווה את הנפרדות, ואעפ"כ הוא כך. ולא שהאין מהווה את היש, כי זהו מצד הנפרדות בלבד. אלא שהמהות ממלאת את הצורה כולה, למרות שהצורה נפרדת ממנה. והמהות והצורה הן ישות אחת ממש, למרות שהדבר אינו אפשרי כלל. וכאשר האדם מבין שהמהות והצורה הן ישות אחת ממש, אז ממילא האדם מבין שמצד האמת, אין שום שינוי כלל לעולם, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ...

... האמיתית, שאין בה שום הפרדה כלל, ואפילו תודעה עצמית אין בה. ואח"כ (מצד הנפרדות), האדם חוזר אל השכל שלו, ואז הוא זוכר ב"רשימו", שמצד האמת הכל אחד ממש, ושאין שום נפרדות כלל כלל לא, כי המהות והצורה הם אחד ממש באחדות מוחלטת, ואין שום דיבור ושום מחשבה ושום מעשה ושום שינוי כלל. וממילא לא שייך שום בחירה כלל וגם ...

... את המציאות ולהגיע לשביעות רצון מהמציאות, כאשר היא תהיה בצורה כלשהי. והאדם כל הזמן מתאמץ לשנות את הצורה של המציאות, כדי להגיע לאותה צורת מציאות מיוחלת, שהאדם משקר את עצמו שכאשר היא תהיה, אז בצורת המציאות הזאת, הוא ירצה את המציאות כפי מה ... באמת רוצה, זה לרצות את המציאות באמת כפי מה שהיא ממש. וזה בעצם אומר, שכל המאמצים של האדם לשנות את הצורה של המציאות בכל דרך שהיא, בין אם זה שינוי חיצוני וגם אם זה שינוי פנימי, כל רצון לשנות את המציאות, הוא עצמו הפך המטרה הסופית, שהיא לרצות ...

... הגיונית, חסרת היגיון, חסרת צדק. ונראה לאדם שכנראה חלו כאן טעויות בתכנון של המציאות שלנו. ולאדם יש ביקורת על המציאות ועל הצורה שבה היא מתנהלת. ונראה לאדם שהוא חכם יותר מהמציאות. ונראה לאדם שיש במציאות שלנו דברים לא הגיוניים ומשוגעים. ונראה לאדם, שהוא עם ...

... בלי סיבה, דהיינו, בגלל סיבות של שקר. והאדם כל הזמן מקטרג על המציאות, ואומר שהצורה הזאת לא טובה, ושהצורה הזאת יותר טובה וכולי. והחכם האמיתי, הוא נראה ...

... הוא רוצה לשנות את המציאות. ולמה? כי המציאות מכילה בתוכה את האפשרות, שהיא תשנה את הצורה שלה. וכאשר האדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה מסוימת, הוא בעצם לא רוצה ... לא רוצה את המציאות כפי מה שהיא, כי הוא לא רוצה, את האפשרות של המציאות, לשנות את הצורה שלה, לצורה שונה, מהצורה שאותה הוא רוצה. ולכן, גם רע לאדם תמיד. אא"כ הוא בשכל של האחדות, ...

... יותר מאשר דרך שאר הצורות. כי בספר הזה יש התגלות גדולה יותר, של השכל של האחדות, של אחדות המהות והצורה, של התגלות השלמות שבחיסרון, של התגלות השכל שאינו ...

... ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד מאלוהים, גם זו שלמות האמונה באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. והטועים שיש להם גאווה, ושהם חושבים שהם משהו ממשי שהוא נפרד מהמציאות, נדמה להם, שהם לא אחראים לכל מה שקורה. וזה רק ...

... מלובש בכך, שהאדם סובל, מכך שהוא רוצה להרגיש טוב. כי האדם לא מבין, שהשלמות, היא באחדות איתו תמיד ממש. ולכן, הוא מחפש שלמות, שהיא רחוקה ממנו ושונה ממצבו, ואז ממילא הוא סובל. עד שהאדם מבין שהוא עצמו כבר בשלמות, כי המהות והצורה הם אחד, ואז האדם מפסיק לרצות את השלמות, כי הוא מבין שהוא כבר נמצא בה תמיד. ...