... מבין, שאכן אין שום עולם הזה כלל, כי כאן הוא הגיהנום (עבור מי שלא חווה אותו כגן עדן. כי או שתמיד רע לך או שתמיד טוב לך באמת מבפנים). ואז נדמה לאדם שאם הוא יחליף את הצורה החיצונית של העולם הזה, אז אולי יהיה לו טוב יותר. ועל האדם להתבונן קצת ולהבין, כי ...

... מחויב, בדיוק כמו גם זה ששום דבר קיומו לא מחויב, כי הצורה היא לעולם לא מחויבת, כי תמיד יכולה להיות צורה אחרת, והרצון הוא לא יותר מאשר צורה ואפשרות בלבד, וא"כ צריך לשאול, מה הסיבה של קיומו של ... שהרי גם הם, לא יותר מאשר צורה, ושהוא זה שמחייב את הצורה של הזמן ושל המקום ואת כל הצורות שבתוכן, להיות כפי מה שהן בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, אולי יש איזה אלוהים, שהוא מחייב את הכל תמיד להיות ...

... המהות והצורה - היש איננו והאין ישנו - למה מוכרח שאין שום דבר, ושהיש איננו? ומהו סוד האחדות? והעניין הוא, כי ... שלא נמצא בשום מקום ובשום זמן, הוא איננו, שזאת הגדרת ה"אין", שאינו נמצא בשום מקום ובשום זמן, אלא הוא כלום ממש. והנה, הצורה ישנה ומהותה איננה. כי הצורה היא הזמן והמקום, שהם צורות, של האין, שהוא מהות המציאות והוא איננו, משום שהוא ללא צורת הזמן והמקום. ומהות המציאות, שהיא המצוי האמיתי המחוייב הראשון, היא ממלאת את כל הצורות כולן, ובלעדיה אין שום חיות לשום דבר בעולם. והצורה היא היש, והמהות היא האין. ומי שיתבונן היטב יראה, שמבחינה הגיונית, מוכרח שאין שום צורה כלל. כי מאחר שאין שום דבר שיכול להיות קיים בלי מהותו, הרי שזה אומר, שלא יכולה להיות שום צורה כלל, אלא רק מהות בלבד. כי אם כל הצורה כולה, היא עשויה ממהותה, אז כיצד זה שיש הפרדה בין הצורה לבין מהותה. ואם המהות היא מחויבת, אז זה אומר שמחויב גם שאין שום צורה כלל. כי ע"פ השכל, אין שום אפשרות שמשהו יהיה קיים בלי ההוויה שלו, וכיצד יש מציאות של צורה, שהיא נפרדת מההוויה שלה?! כי הצורה, היא נפרדת מההוויה שלה. כי אם הן היו ישות אחת, אז אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה. והצורה נפרדת מהוויה שלה. והשאלה היא, כיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר כלשהו, שהוא נפרד ממהותו? וכיצד הצורה נפרדת ממהותה? דהיינו, מה מחייה את הנפרדות של הצורה? כי מצד אחד, המהות מהווה את הצורה. אבל מה מהווה את החלק, שנפרד מההוויה עצמה? וכיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר שמהותו שונה מהמהות של ... שום צורה. ואם אין שום קיום בלי המהות, הרי שאין קיום לצורה. וא"כ היש איננו, והדבר היחיד שישנו, זה האין. ואם נאמר שהצורה חסרת מהות, הרי שלא אמרנו בכך דבר. משום שלהיות חסר מהות, פירושו, שהכלום וההעדר, הוא המהות. וזה בדיוק כמו ההבנה, שהאין, הוא המהות של הצורה. כי כאשר האין הוא מהות צורת היש, הרי שמהות היש איננה, תרתי משמע. שהיא איננה כלל, משום שהמהות, היא ... אפשר לומר, שהיש חסר מהות שנפרדת ממנו, והוא עצמו מהותו. וזה, הוא דבר שהוא אינו אפשרי לומר. כי אם מהות המציאות, היא הצורה עצמה, א"כ כיצד זה שיש ריבוי צורות. ואם הצורה היא המהות של הדבר עצמו, דהיינו, שמהות המציאות, היא הצורה עצמה, גם אז מוכרח שיש רק צורה אחת של מהות, וא"כ לא יכולות להיות ריבוי צורות. וכאשר אין ריבוי ... מהמהות של היש. וא"כ, מאחר שהאין הוא המצוי הראשון, א"כ היש איננו, ואז, רק האין ישנו. ואם נאמר שמהות הדבר, היא הצורה הסופית עצמה של היש, כגון לדוגמא שנאמר שמהות אחת מהצורות, היא הצורה עצמה, הרי שזה מחייב שלא יהיו שום צורות שונות מאותה הצורה האחת, שהיא עצמה מהות המציאות. כי לא אפשרי שיהיו ריבוי מהויות. ולא אפשרי שתהיה מהות של דבר, שהיא ... מצוי ראשון ומהות אחת, א"כ מוכרח שאין שום צורות כלל. ואעפ"כ יש צורות, וגם המהות עצמה, גם היא צורה. משום שהיא נפרדת, מהצורה עצמה. כי כאשר יש מהות וצורה, אז גם המהות היא רק צורה. וההעדר של האין, הוא היש. וההעדר של המהות, היא הצורה. וההעדר של האחדות, הוא הריבוי. ולכן גם האחדות / המהות / האין, גם היא רק צורה בלבד. והאפשרות לקיום ... היא עצמה צורה. וגם אם יש רק מהות, הרי שיש רק צורה של מהות, וזה אומר שגם למהות עצמה יש מהות אחרת. וזהו סוד האחדות, שהצורה ומהותה הם ישות אחת ממש. כי המציאות האמיתית הגדולה ביותר, מכילה בתוכה את הצורה ואת מהותה. וזה בעצם אומר, שהצורה ומהותה, הן באחדות אחת תמיד, והיש והאין, הם אחד תמיד. ובעיני האדם, אלו ישויות נפרדות, שאז האדם שואל ... הכל ישות אחת ממש. וזאת אחדות המציאות, ששם אין שום שאלה כלל. ואעפ"כ ניתן לומר שיש הפרדה בין האחדות של המציאות, שבה הצורה והמהות הן אחת, לבין האפשרות שבה הצורה והמהות הן נפרדות זו מזו. וא"כ גם אחדות המציאות שבה הצורה והמהות הן אחת, גם היא עצמה רק צורה. וזו אכן האמת, כי באמת יש מהות נוספת של אחדות גדולה יותר וכולי, ...

... וכולי. ואח"כ כאשר האדם מרגיש רע מנפרדות כלשהי, אז האדם מקבל שכל להבין שהנפרדות היא שקר, ושזה לא באמת משנה הצורה של המציאות, כי העיקר זה הפנימי שבו צריך להיות טוב. ואח"כ האדם מקבל עוד שכל, ומבין טוב יותר, שבאמת הצורה החיצונית לא משנה, כי העיקר זה הפנימי. וכך הלאה. ובכל פעם האדם מקבל שכל חדש של אחדות. ...

... בין יש לבין אין משמעות, ויש הפרדה, בין יש לבין אין סיבה, ובין הבורא לנברא ובין המהות לצורה וכולי. אבל כאשר הכל אחד ממש, והמהות והצורה הם אחד, והבורא והנברא, והרצון והרוצה והרצוי, והיודע והידיעה והידוע, הכל אחד ממש, אז אין שום שאלה כלל. ...

... והאין, שנמצאות בתוך היקום. כגון לדוגמא, שביקום אחד יש במקום ובזמן אחד, צורה אחת, וביקום אחר, באותו המקום והזמן, יש צורה אחרת ואין את הצורה שיש ביקום שלנו. ומי שרוצה לעבור ליקום אחר, ולהתחבר לכל היקומים האחרים שקיימים במציאות, ולהתחבר לשורשם ולמהותם, דהיינו, לאחדות של המציאות, ששם כל היקומים המקבילים הם ...

... סוף נפרדות ואין סוף אחדות, זה אותו הדבר ממש. כי בעולם שלנו, יש גם מהות וגם צורה. והצורה, נפרדת מהמהות שלה. וכל זמן שהמהות נפרדת מהצורה, הרי שזו לא שלמות האחדות, כי המהות נפרדת מהצורה. אבל זו גם לא שלמות הנפרדות, כי הצורה מחוברת ונמצאת באחדות, עם המהות שלה. וגם אם הן אינן ישות אחת ממש, עדיין הצורה מחוברת בדרך כלשהי, למהות שלה. דהיינו, שיש גם אחדות וחיבור, של לפחות שתי ישויות, בכל מצב שהוא. כי שום דבר לא יכול להיות נפרד לגמרי, כי כל דבר יש לו גם מהות, שהיא הוויה של הדבר, שאליו הדבר מוכרח להיות מחובר תמיד. אבל כאשר הצורה והמהות הם אחד ממש, שההוויה והלבוש הם אחד ממש, אז מצד אחד זו שלמות האחדות. כי המהות לא נפרדת מהצורה, אלא הם אחד ממש. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי שום דבר לא נמצא באחדות עם שום דבר, כי יש רק ישות אחת ממש. ואז זו גם שלמות האחדות, כי אין ריבוי. אבל זו גם ... / המציאות, הם מקיפים את הכל, והם מאחדים את כל מה שבתוכם. והמציאות, מקיפה את המהות והצורה, ומאחדת אותם. אבל כשיש רק ישות אחת ויחידה, שאפילו זמן ומקום אין, אז זו שלמות הנפרדות, שאין שום מכנה משותף ושום אחדות כלל. ובסיכומו של דבר, שלמות האחדות ...

... ביותר. כי מי שהאהבה והטוב שלו, הם רק מן השפה ולחוץ, דהיינו, שהטוב שלו תלוי בסיבות כלשהן, הוא לא יכול להכיל בתוכו, גם את הצורה של הרע הגדול ביותר בעולם. אבל ... את המציאות באמת, עד שהרע הגדול ביותר יהיה טוב מאוד? תשובה: על ידי אמת. כי על ידי אמת האדם רואה שהכל אחד. ואז כאשר רע לאדם, הצורה נעלמת, והמהות מתעוררת, והאחדות ...

... לכל הצורות של המציאות. והיא המהות שקיומה הוא מחויב, ושהיא לא יכולה, שלא להיות קיימת. וכאשר האדם מתבונן אל תוך המהות של המציאות, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש. דהיינו, שהצורה והמהות הם ישות אחת ממש, ואז ממילא אין שום שינוי, אלא יש רק ישות אחת. וכאשר יש רק ישות אחת, אז ממילא אין שום שאלה כלל. ...

... אחד ממש. שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ריבוי אין סופי, של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה שהיא אפשרית, רק כאשר היש והאין הם אחד, שאז שום דבר אינו חסר לעולם. ואז יש אין סוף צורות אין סופיות, למרות שזה נגד הגדרת הצורה כסופית, ואעפ"כ יש אין סוף צורות, שהן אין סופיות. אבל מי שהוא לא יודע, שהוא גם רק אלוהים ושהכל ...