... שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז האדם חווה חיסרון, ... והוא יכול "לכבות" ו"להעלים" את הקיום העצמי של עצמו וממילא גם את הרצון העצמי של עצמו, אם הוא רוצה בכך. ...

... הממשות, של עולם הנפרדות שלנו, היא הרבה יותר גדולה ונראית הרבה יותר אמינה, מכל דבר אחר. והקיום העצמי של האדם, שהאדם מרגיש את ה"אני" שלו, הוא הרבה יותר אמין, מאשר כל דבר אחר. ואו שהאדם יפסיק להאמין לכל דבר שהוא בעולם, עד שהוא לא מאמת אותו באופן מוחלט, או שהאדם ימשיך ...

... - שורש הרצון, הוא לא ההפרדה שבין טוב לרע כי לפעמים האדם מתבונן על קיומו של הרצון העצמי שלו, ושואל את עצמו, מהיכן מגיעים הרצונות שלי? ומי שהוא טועה, נדמה לו, שהרצון שלו, מגיע מכך, שהוא עושה הפרדה בין טוב לרע. כי ...

... ויש גם עוד חוויה אחרת, שהיא חווית השלמות שבתוך האחדות, שבה האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו כאלוהים, ורואה את האחדות של המציאות, שהיא זו שיוצרת את הרצון ואת התודעה העצמית של אלוהים עצמו. וכאשר האדם מתבונן אל תוכו כאלוהים, אז התודעה שלו והרצון שלו וכל ישותו נעלמים לגמרי, אל תוך השלמות של האחדות. ואז אח"כ כשהאדם ...

... את עצמו, הרי שזה רק משום שהוא מטעה את עצמו במשהו. כי השקר העצמי, יוצר את הקושי. ובלי שום שקר, אין שום קושי. כי השקר יוצר נפרדות, ... ולגלות, היכן הוא מטעה את עצמו? כי הקושי, נוצר רק בגלל השקר העצמי. ובסיכומו של דבר, על האדם להבין את האמת. שהוא לא צריך לשנות שום ...

... רק מהאמונות הגדולות, אלא אפילו מכל שמץ של אמונה. והיכן שיש ספק, יש אמונה. ועל האדם לנקות את ליבו לגמרי מאמונות כלשהן, וגם מהאמונה שהוא רק קיים. ועל האדם לברר את האמת לגבי קיומו העצמי ומהותו. עד שהאדם רואה שהוא גם כלום ממש, וחווה את אחדות ...

... אומר מאומה. כי אם הוא לא קיים, אז ממילא הוא גם לא חושב. והסיבה האמיתית שבגללה נדמה לאדם שהוא קיים, היא משום, שככה הוא מרגיש. כי האדם חווה את קיומו העצמי, והוא מרגיש שהוא קיים. והאדם מרגיש את קיומו של ה"אני" שלו, ולכן נדמה לו שהוא קיים. וכל מה שהאדם ידע יודע וידע, הכל תלוי בקיומו של ה"אני" של האדם. כי כל דבר שאותו יודע ... ולוודא את הכל באופן מוחלט, מתחיל בבירור הבסיס הראשון של כל הידיעות של האדם, שהיא ידיעת האדם את עצמו. ועל האדם לבדוק בשלב הראשון, את מהות קיומו העצמי, ולהבין מיהו ומהו. והשאלה הבסיסית ביותר שעל האדם לשאול את עצמו, היא, האם הוא באמת קיים? וכיצד יכול האדם לברר האם באמת הוא קיים? ובנוסף, אם נניח לדוגמא שהאדם לא קיים, אז ... להיות, שמבחינה סובייקטיבית נדמה לאדם שהוא קיים, למרות שבאמת מצד האמת האובייקטיבית הוא לא קיים בכלל ? כי אם כן, אז איך בדיוק נוצרה המחשבה של הקיום העצמי של האדם? ואולי מצד האמת האובייקטיבית, אין שום קיום כלל, ואז ממילא אין שום שאלה כלל? וכיצד ניתן לברר את כל הדברים האלו? והדרך היחידה של האדם, לקבל תשובות לכל השאלות האלו, היא על ידי זה שהאדם מסתכל אל תוכו, ומנסה להבין את מהותו ואת מהות ה"אני" שלו ואת מהות קיומו העצמי. כי האדם חי את חייו מתוך תחושה חזקה של אני ואני ואני. ואין לאדם שמץ של מושג אמיתי, מיהו ומהו אותו ה"אני" המפורסם הזה, שאחראי לכל כך הרבה בעיות ודברים רעים שקורים לאדם בחיים. כי שורש הכל, הוא ה"אני" של האדם. ובלי קיומו של ה"אני", אין שום בעיה כלל. ומי שבאמת רוצה להבין את מהות הבעיות שלו, הוא מוכרח להבין את מהותו העצמית. כי בלעדיה, לא ניתן להבין שום דבר באמת. כי אפשר לתת תיאוריות שלמות על הרצון ועל הדיכאון ועל השמחה וכיו"ב, אבל כל זמן שלא ברור לאדם באופן מוחלט, מהי מהות התודעה שלו, ... שישנם. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא הופך להיות כלום ממש. שהאדם מרגיש וחווה את הכלום ממש, ואת ההעדר המוחלט ממש, עד שהאדם לא חווה באופן מודע את קיומו העצמי בכלל, אלא הוא חוזר להיות מה שהוא היה בהתחלה, דהיינו, ישות אחת ממש עם הכל, ללא הגדרת מקום וזמן, דהיינו, כלום. ואח"כ כאשר האדם חוזר לתודעה שלו (יש מאין) ומתבונן בנ"ל, הוא ... אחד ממש, אז הוא חווה, שהוא עצמו גם שורש המציאות, דהיינו, אלוהים / הסיבה הראשונה / המסובב הראשון, ואז האדם חווה בחירה מלאה על הכל, ואפילו על קיומו העצמי. ואז האדם מבין וחווה עוד הרבה עניינים שונים, שנובעים מההבנה שהכל אחד. ובסיכומו של דבר, על האדם לשאול באמת, האם אני באמת קיים? האם אני רק קיים? ואולי אני גם לא קיים? ואיך אני קיים? ולמה אני קיים? ומי ומה גורם לכך, שאני אהיה קיים? ולמה דווקא בצורה הזאת? ומהו קיומי העצמי? והאם אני דבר ממשי? ומהו דבר ממשי? והאם בכלל יש באמת משהו ממשי (כי כל הממשי, תלוי בקיומו של ה"אני" שאינו ממשי)? ומהי המהות של כל מה שקיים? ומה מקיים את הכל? וכולי, עד ...

... בגלל הרצון. והרצון קיים, בגלל הקיום העצמי הנפרד, שיוצר תחושת חיסרון ורצון. והקיום העצמי הנפרד, נובע בגלל טעות האמונה. שהאדם מאמין לשכל ולתפישה האישית שלו, שלא ... הקיום של התודעה שלו. (קיום התודעה העצמית של האדם, לא תלוי בתודעה עצמה). וגם אם המציאות תאפשר לאדם לפשוט את בגדיו ...

... צורת מציאות, לא תצליח לגרום לאדם להשתחרר מתחושת הקיום העצמי שלו. והקיום העצמי של האדם כנפרד משאר המציאות, הוא עצמו העונש של האדם. ...

... השולחן, דהיינו, כל ידיעת האדם את השולחן, זה הכל ידיעות שחיצוניות לאדם. וכאשר כל הידיעות שאותן יודע האדם, כולן נשענות על הידיעה של האדם, את הקיום העצמי שלו, הדבר הזה גורם לכך, שכל הידיעות של האדם, הן רעועות. כי כל מה שהאדם יודע, הכל תלוי בידיעה אחת, שהיא כמובן סובייקטיבית ואישית של האדם. כי הקיום העצמי של האדם, הוא לא יותר מאשר תחושה שיש לאדם. וכל עולמו של ... כולל, משקיפה על ה"אני", מחוץ ל"אני" לגמרי, בלי שום אני כלל. וזהו דבר שאינו הגיוני, כי כיצד יכול האדם להשקיף על הכל, מתוך תודעה עצמית, ושהתודעה העצמית שמשקיפה, תהיה גם מחוץ לעצמה, כדי להשקיף על עצמה? והעניין ...