... מסיר מעצמו את האחריות לצרותיו, צרותיו לא באמת נעלמות ממנו, אלא הן רק מתגברות עליו. (אא"כ הוא חווה חוסר בחירה מוחלט, והופך להיות אלוהים שקיים, לפני קיומו של רצונו העצמי). והאדם יכול לנסות כמה שבא לו להסיר מעצמו את האחריות לגורלו, ולהאמין שאולי אלוהים / היקום / המציאות ירחמו עליו, ... של השלמות האין סופית שלה. והצמצום, משלים את האין סוף. וכל זה, רק מנקודת מבט של נפרדות). והמציאות גורמת לאדם שיסבול, על ידי זה שהיא מחייה ומהווה ומקיימת את הישות העצמית של האדם. כי הסיבה שהאדם סובל, היא רק בגלל שהתודעה העצמית הנפרדת שלו קיימת. וכל זמן שהאדם מודע לקיום העצמי שלו, הוא סובל. משום שהוא חסר, את מה שנפרד ממנו. והאדם החזק והגיבור ביותר בעולם, הוא יכול להתגבר ולנצח המון מלחמות ולפצח המון אתגרים, מלבד להתגבר על הקיום העצמי של עצמו. כי הקיום העצמי של האדם, לא תלוי בו בשום צורה שהיא. והאדם לא בוחר, האם התודעה שלו תהיה קיימת או לא. ומאחר שכך, האדם לא יכול לבחור ... באמת, שאין דבר טוב ממנה. ועל האדם לא להתייאש כלל, אלא אך ורק לנסות להבין את המציאות כמה שיותר. ועל האדם לנסות להבין את שורש הסבל שלו. ולהבין שהוא נובע מעצם קיומו העצמי כישות נפרדת. ולהבין שקיומו העצמי של האדם, הוא גזירה משמים, אבל "במקרה" לגמרי, ה"שמים", הם האדם עצמו, שהוא במקרה, גם המחוקק של הגזירה. והדרך של האדם ...

... האמת המוחלטת. כי כאשר יש ידיעה של האמת המוחלטת, אין שום אמונה כלל. וכל בני האדם נמצאים בתחושת חיסרון תמידי, של הקיום העצמי הנפרד של עצמם, שהוא שורש הרע. כי האדם חסר את השלמות שנפרדת ממנו, רק משום שיש לאדם אמונה ... מפחד להשתגע, כי הוא חושב שאם הוא ישתגע, אז הוא ירגיש רע. כאילו שעכשיו הוא לא מרגיש רע לנצח. כי קיומו של הרצון והקיום העצמי, שנפרד משלמות המציאות, הוא נצחי. והאדם משקר את עצמו, שאם הוא ישתגע, אז אולי הוא ירגיש רע. ...

... לפעמים חושש, כאילו הוא הולך לאבד את הכל. בפרט, כאשר האדם מטיל ספק אמיתי, גם בקיום העצמי של עצמו ושל כל מה שקיים, שאז האדם באמת עלול להתחבר אל האמת ולאבד את הכל. כי יש הרבה שטוענים, שהם הטילו / מטילים ספק אפילו בקיומם העצמי. אך הטלת הספק שלהם, היא לא אמיתית. כי "אני חושב משמע אני קיים", זו כמובן שטות מוחלטת. משום, שההיקש ... שבה כבר אין לו שום דרך לצאת מהספק. כי הדרך של האדם לצאת מהספקות, היא על ידי השכל העצמי של האדם. ואם האדם יטיל ספק אמיתי, בנכונות של השכל העצמי שלו, אז כיצד ובאיזו דרך הוא יצליח לגלות מהי האמת?! וכאשר האדם מגיע לשורש השכל העצמי שלו, אז האדם מפחד לאבד את הכל. כי כל מה שהאדם יודע, זה הכל מבוסס על השכל של האדם. ומי שחוקר את שורש ... וכל שאר הדברים, ישתנו. וכאשר האדם נמצא בנקודה הזו, הוא מרגיש פחד לאבד את הקיום העצמי של עצמו. כי להטיל ספק באמת, פירושו, שהאדם מכיל בתוכו בצורה שווה, גם את הצד שאומר שהוא לא קיים כלל, ... קופץ אל המוחלט. שהאדם מנסה להבין מהי האמת, האם באמת הוא קיים? ומיהו? ומהו קיומו העצמי? והאדם מפחד, שאולי יקרה לו איזה דבר רע, ושאולי התודעה של האדם, תתחבר לאפשרות שאומרת שהאדם לא קיים, ... יותר טוב לאדם, שלא יחשוב שהוא כן קיים באמת, ויסבול סתם. כי הסבל הוא, רק בגלל הקיום העצמי הנפרד. ובלי השקר של הקיום העצמי הנפרד, אין שום סבל כלל. וזהו המבחן של האדם, האם באמת הוא רוצה לדעת את האמת המוחלטת. שלשם כך צריך ... להסתכל על המציאות כולה מבחוץ, היא לא בגלל הלבוש של הגוף הגשמי, אלא בגלל הקיום העצמי של האדם. וגם הנשמה, גם היא גוף, שמגביל את השגת המאציל, שמעל עולם האצילות. והתודעה, לא מסוגלת גם ... הוא קרוב / רחוק מאלוהים, בדיוק כמוך. ואיש אמת, מוכן להקריב את הכל, כולל גם את קיומו העצמי, תמורת ידיעת האמת. וכאשר האדם באמת מוחלטת, רוצה את ידיעת האמת, ומוכן להשליך את עצמו לרפש ובוץ, ... שבה הוא חווה את זה שהכל אחד ממש, ללא כל הגדרה כלשהי. ואח"כ, כאשר האדם חוזר לתודעה העצמית שלו, אז הוא "יודע" את האמת שהכל אחד, וחווה את כל המציאות של הנפרדות שלנו, מנקודת מבט אחרת לגמרי... ... מה שהוא באמת, דהיינו, כלום מוחלט, אין לאדם שום הוויה כלל. כי האדם מפחד לאבד את קיומו העצמי, למרות שהוא בכלל לא קיים כלל. והדבר דומה לפיל דמיוני, שנמצא בתוך חלום של איזה אדם, שהפיל מפחד שקיומו ... שלו הוא מוצדק. אבל הוא מוצדק, משום שבאמת הוא לא קיים כלל כישות עצמאית שאחראית לקיומה העצמי, אלא הוא רק ביטוי של ישות אחרת, שחושבת את הדמות הדמיונית. וכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, שהוא שב ונכלל ...

... חלקית. ואם היה לאדם מידע מלא על המציאות, כגון למה באמת כל דבר קורה, לא היה האדם סובל כלל. ואם לא הייתה לאדם שום ידיעה כלל, דהיינו, שהאדם לא היה יודע גם לא את קיומו העצמי, גם אז לא הייתה לאדם שום בעיה כלל. וכל הבעיות נובעות, מידיעה שאינה שלמה. ובסוף התהליך, האדם מגיע לידיעת הדבר שאי אפשר לדעת אותו. ...

... ה"אני" של האדם, הוא הצינוק שבו האדם נמצא. שהאדם לא יכול לצאת מתוך עצמו וכולי. והאדם נמצא תמיד, בתחושת רצון וחיסרון לנצח נצחים, כל זמן שהוא בתוך התודעה העצמית של עצמו. והחכם האמיתי עוזר לאדם לצאת מהצינוק הזה, על ידי ידיעת האמת שהכל אחד. והאדם מטעה את עצמו, שאין אפשרות ...

... היא במשמעות שהאדם מאמין שיש אלוהים, שנפרד ממנו. דהיינו, שהאדם מאמין שאלוהים קיים במקביל לקיום העצמי שלו כאדם. וזה, במקום לכפור בכך, שיש אלוהים שנפרד ממנו. וכן לראות שאין עוד מלבדו של אלוהים, עד ביטול הישות העצמית של האדם, ביחס לישות של אלוהים. שאז ממילא לא שייכת אמונה באלוהים, כי יש ...

... בגלל שיש לו כסף, שהוא מאוד מפחד, שמא הוא יאבד את כספו). ונמצא אם כן, כי תמיד, היה הווה ויהיה לאדם פחד, כל זמן שהוא מודע לקיומו העצמי, שיוצר את רצונו, שיוצר את פחדיו. דהיינו, תמיד לנצח נצחים. וכיצד יכול האדם להתגבר על הפחדים? והתשובה היא, שאין שום דרך בעולם להתגבר על הפחדים באמת, אלא אך ורק ... מושלם, אעפ"כ הוא בוחר לפחד מתוך בחירה חופשית, והוא לא צריך להעלים את עצמו כלל. כי אצלו הפחד הוא טוב מאוד, כי הוא בוחר את רצונו העצמי, והוא בוחר את תחושת החיסרון שלו, בלי שזה נותן לו משהו, כי מושלם לו בשלמות, גם בלי זה). (להעלים את עצמך = להתחבר למקום בתוכך, שבו אתה כבר, כלל לא קיים). ולמה ... הרצון. וכאשר האדם מתבונן אל תוך הפחד שלו, הוא מגלה ששורש הפחד, הוא בכך שיש לאדם רצון. והרצון שורשו בכך, שהאדם חווה את קיומו העצמי, כנפרד משאר המציאות. והקיום הנפרד של האדם, הוא עצמו נובע מכך, שהאדם מבדיל בין היש לבין האין, שזאת בעצם תפישת הנפרדות. ותפישת הנפרדות של האדם, היא עצמה נובעת ... לא מבין, מהיכן נובעת תפישת הנפרדות שלו, אז הוא סובל ממנה. אבל מי שהוא איש חיל, הוא חוקר את הנושא הזה לעומקו, ומגלה את מהותו העצמית, שהיא האחדות של המציאות. ואז אח"כ כאשר האדם חוזר לשכל של הנפרדות ואל הרצון הנפרד והטוב והרע, אז הוא לא באמת מפחד. כי גם מי שיש לו את השכל של האחדות, כל זמן ...

... רוצה, אני חושב, אני מרגיש וכיו"ב, ואין לאדם מושג מיהו אותו "אני" שאותו הוא עובד כ"כ הרבה. כי האדם מתאמץ כ"כ הרבה למלא את רצונו העצמי, ואין לו מושג מיהו בכלל. ומי שיגיע לידיעה של אמת, דהיינו, שהאדם ידע פעם אחת לרגע אחד את האמת על עצמו, מובטח לו ב100% שהוא יחווה את השלמות ...

... למרות שבאמת הוא סובל מכך שהוא נפרד. וכאשר רוצים לבדוק, למי יש אינטרס בחיפוש האמת, צריך לבדוק מי נפגע מחיפוש האמת. ומי שנפגע מחיפוש האמת, זה הקיום העצמי של האדם, שמצד השכל, הוא נעלם לגמרי, כאשר האדם מגלה את האמת שהכל אחד ממש. כי באחדות של המציאות, אין שום תודעה עצמית ... ממשי, כי היא בסך הכל קיימת בתוך המחשבה והדמיון של ישות אחרת, שהיא זו שחושבת אותה. והישות שנמצאת בתוך החלום, אם היא תדע בוודאות שהיא בתוך חלום, הקיום העצמי שלה ייעלם, כי היא תהפוך לישות אחרת (שבשורשו היא נעלמת לגמרי, כי השורש הוא האחדות). ואז האגו של האדם, לא רוצה לברר את מהותו העצמית, כי הוא יודע שהוא ייעלם. אבל מצד שני, כל מה שהוא באמת רוצה, זה להבין את מהותו העצמית, ולהיעלם. והאדם מטעה את עצמו בהטעיות שונות. כי האדם מחפש את האמת מחוצה לו, בכל מיני טעויות. והאדם צריך ראשית כל להבין ... כי אם לדוגמא ה"אני" הזה של האדם, הוא ישות טועה, הרי שכל המידע שלה, הוא שגוי ושקרי. ועד שהאדם לא יבין את מהות התפישה שלו, ואת מהות השכל שלו, ואת מהותו העצמית של ה"אני" שלו, הוא לעולם לא יגלה את הטעויות, שהשכל מזין אותו ואת ה"אני" שלו. כי קיומו הנפרד של ה"אני", הוא עצמו ... קיים. ולכן הוא שולח את האדם לחקור כל מיני דברים שונים ומשונים, והוא מכלה את כוחו של האדם בחיפושים השונים שאינם מועילים לאדם במאומה. כי רק הגילוי העצמי של האדם, שהוא אחד עם שורשו ושהכל מושלם, רק זה מה שיציל את האדם. וה"אני" הנפרד של האדם עצמו, יש לו אינטרס ברור בחיפוש ...

... האחדות של המציאות, ואז טוב לו באמת תמיד. אבל מי שלא משתמש בשכל שלו ונאחז בטעויות שלו, הוא סובל מהקיום העצמי שלו, שהוא נפרד משאר הדברים, שאז האדם ...