... ואם התודעה של האדם, הייתה מצליחה להכיל בתוכה את המהות של עצמה, על ידי זה הייתה מתבטלת אצל האדם חווית העצמי שלו לגמרי. כי מצד המהות של התודעה, היא לא קיימת ...

... השאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם, להביא את עצמו לרצון אמיתי ואין סופי לידיעת האמת? והתשובה היא, כי על האדם לעשות בירור של הרצון העצמי שלו. כי הרצון הראשון של האדם, הוא רצון אין סופי שעליו נשענים כל הרצונות של האדם, ושממנו נובעים כל הרצונות של האדם. (ובסוף הדרך ... סוף רצונות משתנים, זהו עניין אחר וכפי שכבר ביארתי מקום אחר). ועל האדם לחקור ולגלות, מה הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי. ומהו הרצון העצמי, ומהיכן הוא נובע, ומה השורש שלו וכולי. עד שהאדם מגיע אל שורש הרצון שלו, ורואה את מה שהוא באמת רוצה, דהיינו, את הכוח שמניע את כל ...

... ובפשיטות ההסבר הוא, כי קיומו של הסבל של האדם, תלוי בקיומו של הרצון העצמי של האדם. כי סבל, הוא כאשר יש התנגדות בין הרצון של האדם לבין המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות בשלמות, כפי מה שהיא ברגע ובמקום הזה ממש, ללא שום תנאי וללא שום הגדרה ... רק שהאדם לא סובל כלל, אלא שהאדם אפילו נהנה בהנאה אמיתית, מכך שרצונו העצמי מתמלא על ידי המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ממש ללא שום שינוי כלשהו, הרי שרצונו של האדם מתמלא בשלמות, והאדם חווה הנאה מהמציאות. ונמצא אם כן, כי קיומו ... שלו ועל הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי, הוא יגלה שקיומו של הרצון העצמי של האדם, והסיבה שהרצון העצמי של האדם משתנה כל הזמן, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי שמנוגד למציאות, היא בעצם אותה הסיבה הראשונה שמניעה את כל התהליכים כולם. כי כל מה שקורה לאדם, הוא רק תת תהליך, ... של המהות האחת, רק שם יש הבדל בין הרצון לבין האין רצון. ובין הרצון העצמי של ה"אני", לבין רצון אחר של מה שהוא אינו "אני", שממנו האדם לא סובל כלל. ורק בעולם של הקליפות, יש הבדל בין הסיבה, לבין ההעדר שלה. וכאשר האדם מחובר בשכל שלו לאחדות של ... ואין שום רצון, ואין שום עצמי כלל, אלא יש רק אחדות אחת ממש. והרצון והעצמי והמציאות הם אחד ממש. כי בשורש אין הפרדה, אפילו לא בין התודעה לבין הרצון שלה, אלא הכל ישות אחת ממש, ללא כל רצון וללא כל תודעה כלל. ובנוסף יש לזכור, כי בשורש של הכל, שם ... מבין את הסיבה הראשונה, עדיין הסיבה הראשונה, יוצרת באדם את הרצון העצמי שלו לשנות את המציאות, וממילא גם את הסבל והפחד של האדם מפני הסבל. וגם כאשר האדם כן מבין את הסיבה הראשונה, עדיין הוא יכול לסבול. אבל אז, הסבל הוא לא אמיתי. כי האדם סובל ... ממש. וכאשר האדם נמצא בשלמות בתוך התודעה של האחדות, הרי ששם התודעה העצמית של האדם מתבטלת לגמרי. והאדם קיים בלי לדעת שהוא עצמו קיים. וכאשר האדם לא יודע שהוא עצמו קיים, ממילא אין לו שום רצון עצמי ושום סבל כלל, אלא שם יש רק את ההנאה של השלמות ... של המציאות, לא תהיה לו שום תודעה עצמית כלל. וכאשר האדם מודע לנפרדות העצמית שלו משאר המציאות, אז הרשימו שיש לאדם מהביטול שלו לאין סוף, הוא בעצם גורם לכך שהסבל של האדם יהיה רק חיצוני בלבד. כי כאשר האדם נמצא בשכל שלו, אז ברמה החיצונית יש לאדם ... שהכל מושלם, אז הוא חווה שהחיסרון שלו והרצון שלו, הם ביטוי של הרצון העצמי שלו ממש. כי השלמות של המציאות, היא ה"אני" האמיתי של האדם. וכאשר האדם יודע ברשימו שלו שהכל מושלם, אז על ידי זה ברמה הפנימית של האדם, יש לו רצון סופי ומוגדר שרוצה את כל ... שרוצה את הכל תמיד, וחוויה של האדם, שחווה שהכל זה התגשמות הרצון העצמי שלו עצמו, בדיוק כפי שהכל זה ביטוי של הסיבה הראשונה, ובדיוק כפי שהדברים נראים מנקודת המבט של הסיבה הראשונה. ואעפ"כ יש גם את הלבוש החיצוני של התודעה, שבו יש רצון עצמי ...

... וזה רק משום שהם חסרי כל מודעות עצמית. כי האדם לא יכול לרוקן את המחשבה שלו, מהידיעה של העצמי שלו עצמו. כי האדם, תמיד יודע שהוא עצמו קיים. והמחשבה של האדם חושבת תמיד. ... באמת, המחשבה של האדם חושבת תמיד. והאדם לא יכול לחשוב על שום דבר. והאדם תמיד חושב את קיומו העצמי, והעצמי וה"אני" הוא ישות מוגדרת וכולי. אבל, מי שמחפש בתוכו את ... (כל המוגדר, הוא לבושים, של הלא מוגדר). כי האדם תמיד קיים. וגם בשעת ביטול, שאז מתבטלת התודעה העצמית של האדם, גם אז האדם קיים. אלא שהאדם לא יודע את קיומו העצמי. וגם הידיעה תמיד קיימת (והכל מנקודת המבט שלנו. כי שם אין שום ידיעה / קיום ...

... - ההשמדה העצמית והריבוי העצמי של אלוהים התהליך שבו האין (אלוהים) מתהווה והופך להיות יש (העולם), אפשר להסתכל עליו משתי נקודות מבט שונות. ...

... הרצון העצמי של הנפרדות, על ידי השכל של האחדות וכאן יתבאר, איך יכול האדם לפרק ... כי האדם סובל, רק בגלל שהוא מאמין לשקרים, שבהם הוא בטעות משקר את עצמו. ובפועל זה אומר, שעל האדם להבין, שהסבל שלו הוא רק בגלל הרצון העצמי המוגדר שלו. ועל האדם להבין, שהרצון המוגדר שיש לו, הוא תוצאה של תפישת ... ומוגדר כרצון. ואח"כ האדם זוכה, לחיבור של כל דרגות הרצון בו זמנית, ע"פ בחירה חופשית שלו. ממקום של שלמות אמיתית, שבה האדם יוצר את רצונו העצמי, ואת צורתו הסופית וכולי. ועוד יש להבין, כי האדם סובל, מעצם זה שהוא קיים כישות נפרדת משאר המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, ממילא הרצון העצמי המוגדר של האדם היה מתבטל. כי האדם משקר את עצמו, בשקר של גן עדן. ... החיצונית, הרי שהדבר מעיד על כך, שהאדם אינו מבין, שצורת המציאות החיצונית, לא באמת משנה כלל. וכאשר האדם מבין, שבעצם עליו לשנות את הרצון העצמי שלו. עכשיו נשאלת השאלה איך לשנות את הרצון העצמי? וזה כמובן אפשרי, רק אם יש הבנה של הרצון העצמי. ולכן על האדם לחקור את האמת ולשאול את עצמו, מה האמת? האם באמת ראוי ...

... - הזדהות רצונית - הזדהות, עם הרצון העצמי ובו יתבאר העניין של האדם, שמזדהה עם הרצונות של עצמו. ומי שיתבונן יראה, כי לא ממש ברור, כיצד יכול האדם, לא להזדהות עם הרצונות של עצמו? וברור שהאדם מזדהה עם הרצון של עצמו. וכל מהותו של הרצון העצמי, היא שהאדם מזדהה עם הרצון ומרגיש שהרצון הזה שייך לו. אז מהו העניין, של ההזדהות עם הרצון? והעניין הוא, כי האדם סובל, רק בגלל הרצון העצמי שלו עצמו. כי האדם, לא סובל מכך שרצונו של אדם אחר לא מתמלא. וגם כאשר האדם סובל, מכך שרצונו של האדם האחר לא מתמלא, הרי שזה רק משום, שרצונו העצמי של האדם לא מתמלא. כי האדם רוצה שרצונו של האחר יתמלא. וכאשר רצונו של האדם האחר לא מתמלא, אז האדם מרגיש, שרצונו העצמי לא מתמלא, ואז האדם סובל. אבל בכל מקרה, הסבל של האדם, תלוי אך ורק ברצון העצמי שלו. והאדם לא מפחד ולא חושש, מכך שהרצון של אדם אחר לא יתמלא. משום, שהרצון של האדם האחר, הוא לא הרצון העצמי של האדם עצמו. ומי שיתבונן יראה, כי גם לגבי הרצונות שהאדם חווה אותם, גם כאן יש שני מצבים שונים. כי יש מצב שבו האדם כן מזדהה עם הרצון העצמי שלו, ומשייך אותו לעצמו. שזה נקרא "אני רוצה". שאז כמובן האדם סובל, אם רצונו לא מתמלא. אבל קיימות גם נקודות מבט נוספות, שבהן האדם לא מזדהה עם הרצון שלו. כגון לדוגמא, שהאדם חווה, שישות אחרת רוצה את הרצון העצמי שלו, דרך התודעה העצמית שלו. כי קיימת נקודת מבט, שממנה תפישת המציאות היא, שיש ישות שמחייה את התודעה העצמית של האדם. והישות הזאת, מחייה גם את הרצון העצמי של האדם. והיא זו שמחברת בין הרצון של האדם, לבין התודעה העצמית שלו, והיא זו שגורמת לאדם, לחוות שהרצון הוא שלו. אבל מי שיודע את האמת, הוא יודע שהרצון, הוא לא באמת שייך לו. כי מנקודת המבט של האחדות, הכל אחד ממש, ולא שייך שום רצון ... הרי שכל הרצונות שבעולם, הם הרצון העצמי של האדם. וממילא לא שייך להזדהות יותר, דווקא עם רצון כזה או רצון אחר. ומנקודת המבט, שבה אלוהים מחייה את האדם ואת הרצון העצמי שלו, גם מנקודת המבט הזו, הרצון הוא לא באמת של האדם. כי כאשר הכל אחד, לא שייך שום רצון כלל. וכיוצא בזה, כאשר אלוהים מסתכל על העולם, גם הוא לא משייך לעצמו את יצירת ... ישייך לעצמו, אפילו לא את רצונו העצמי. כי כאשר אלוהים מסתכל על רצונו העצמי, הוא רואה, כי מצד אחד, רצונו, הוא עצמי שלו. כי הוא זה שיוצר את הכל, כי הוא המסובב הראשון, ואז ממילא זה אומר, שהוא יצר את רצונו, ואת ההפרדה שבין רצונו לבין תודעתו, ואת ... רצון כלל, וגם שכל הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, והיא, שיש שייכות בין הרצון העצמי, לבין הישות העצמית הנפרדת של האדם. ...

... ישויות שונות. כגון לדוגמא, את הרצון העצמי שלו. והאדם עובד כל חייו כדי למלא את רצונו. והאדם מאמין באלילים, ומאמין שאם הוא יעבוד וירצה את רצונו העצמי, אז הוא יהיה מאושר. והאליל, שהוא הרצון העצמי, יביא לו את האושר. וכמובן שזהו שקר גדול. כי הרצון לעולם לא מלא. שהוא לעולם לא ... את כל חייו, ברדיפה אחרי מילוי רצונו העצמי. והאדם מטעה את עצמו, שמחר אחרי שהוא יעבוד את אלוהיו, אז אלוהיו ימלא את רצונו. ... מעשיו של האדם, הם רק כדי למלא את רצונו העצמי. והם משקרים את עצמם, שהם עובדים את אלוהיהם, ובאמת הם עובדים את רצונם, שצורתו היא, לעבוד את אלוהיהם. והרצון העצמי, לעולם לא מלא בכל מקרה. כי כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות השלמה, הוא ... היה עובד האדם את אלוהים ולא את רצונו העצמי (מה שאינו אפשרי), הרי שגם זו הייתה עבודת אלילים. כי כל עבודת אלוהים, היא ...

... כי שם בשעת ביטול, לא רק שהאדם לא יודע שטוב לו, אלא שהאדם לא יודע את עצמו כלל, דהיינו, לא מודע לקיומו העצמי. כי אם יש מודעות עצמית, הרי שיש את הפרדת ה"אני" משאר הדברים, ואז יש תחושת חסר ואין ... לא יודע את עצמו. ואז האדם יודע שטוב לו, אבל בתוכו ברמה הפנימית יותר, האדם לא יודע אפילו לא את קיומו העצמי. כך שאם אתה יודע שטוב לך, הרי שהטוב שלך הוא סופי, כי הוא נפרד מהרע שיוצר את ...

... הרצון של אמת של הבורא, שתהיה הבריאה, באותו הרגע ממש לא יהיה שום רגע ושום מקום ושום ישות כלל, אלא הכל יחזור לקדמותו. והבריאה, לא יכולה להמשיך להיות קיימת מעצמה. כי העצמיות של הבריאה, היא ההוויה האין סופית של האחדות. ...