... את סוף הדרך שבה הוא הולך, משום שהמקום הוא אין סופי. וגם הדרך היא אין סופית. כי כל תוצאה סופית, היא גם הסיבה הראשונה של תהליך אין סופי חדש. וכדי שהאדם יראה את סוף הדרך שבה הוא הולך, לשם כך ...

... רעיון אחד, הוא בעצם רלוונטי, גם לגבי כל שאר השכלים שיש בעולם. ולצורך ההמחשה נאמר, כי לדוגמא בכל מקום בספר שמדובר על הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הרי שבעצם המושג "הסיבה הראשונה של כל הסיבות", הוא רק משל שמרמז גם על המון מושגים נוספים. כי כל מה שנכון לגבי הסיבה הראשונה, נכון גם לגבי הרצון הראשון, ההתהוות הראשונה, המחשבה הראשונה, ...

הסיבה הראשונה - פרדוקס הסיבה הראשונה כאשר האדם מנסה למצוא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, או כאשר האדם מנסה להבין את נקודת ההתחלה של כל דבר, כגון לדוגמא את המשמעות ... שהוא סתום, לא מחמת שחסר לאדם מידע, אלא מחמת שהאדם מבין, שברמה הלוגית, אין שום אפשרות שהוא ימצא תשובה לשאלה שלו. ונסביר: כי כאשר האדם מחפש את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הוא מבין לפתע, שאין כל אפשרות שהוא ימצא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. משום, שכל סיבה שהוא ימצא, תמיד הוא יוכל להמשיך ולשאול, מה הסיבה שקודמת לה? ... האדם נופל לעצבות ולמרה שחורה גדולה. משום שבתוך תוכו, כל מה שהאדם באמת רוצה, זה להבין את המציאות באמת. ומצד אחד האדם מאוד רוצה להבין ולגלות מהי הסיבה הראשונה ומה הכוח שמניע את הכל, אך מהצד השני נדמה לאדם, שהוא לא יכול לגלות את הכוח הראשון, כי תמיד ... תשובה, ואע"פ שנדמה לאדם שאין תשובה, אעפ"כ הוא נכנס עם הראש בקיר ומגלה שכל חדש, שבו אין שום שאלה כלל. ונסביר לדוגמא את העניין, על השאלה, מהי הסיבה הראשונה. וכפי שכבר ביארתי, יותר מאשר חשוב למצוא תשובות לשאלות, חשוב שהאדם יבין את השאלות עצמן. כי ... אז הוא מתחבר לשכל של האחדות, דהיינו, תפישת המציאות שבה הכל אחד, וכאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל. ובמקרה שלנו, כאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה, הוא בעצם שואל שאלה שקרית. שאלה שמבוססת על אמונת שקר, אמונה שאומרת שיש הבדל בין "יש סיבה" ... את העניין. כי אילו היה האדם תופש את המציאות בצורה כזו שבה לא היה אצלו שום הבדל בין יש, לבין אין סיבה, הרי שממילא לא הייתה לו שום שאלה כלל, מהי הסיבה הראשונה. משום שהמושג סיבה, היה מאבד את המשמעות שלו. ונחדד: כי יש כאלו שחושבים שהאחדות של היש ושל ... דהיינו, שכל שבו אין סוף ואין גבול בין היש סיבה לבין האין סיבה, הרי שממילא המושג סיבה היה מאבד את המשמעות שלו אצל האדם. ואז ממילא גם השאלה, מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הייתה נעלמת גם היא. ולא שהאדם היה מוצא תשובה לשאלה, מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי כל תשובה שהאדם ימצא, דהיינו, כל מסובב של כל הסיבות, תמיד נוכל לשאול מה ... הוא ההבדל שבין ה"יש" לבין ה"אין". וכל ההבדלים שיש בעולם, הם לבושים של ההבדל הבסיסי ביותר שיש, בין שני ההפכים האלו, "יש" ו"אין". כי השאלה מהי הסיבה הראשונה, היא לדוגמא מבוססת על ההפרדה שהאדם עושה בין "יש סיבה" לבין "אין סיבה". כי כנ"ל אם אצל האדם לא היה שום הבדל, בין יש לבין אין סיבה, הרי שלא הייתה לו שום שאלה כלל, של מהי הסיבה הראשונה. וכיו"ב לגבי כל נושא אחר, שאם אצל האדם לא היה הבדל בין יש לבין אין תכלית וכיו"ב, הרי שגם ... שאומרת שיש הבדל בין "יש" לבין "אין". ואחד מהלבושים של ההפרדה שבין היש לבין האין, הוא הלבוש של האין / יש סיבה. שאז האדם שואל, האם יש סיבה? ומה הסיבה הראשונה? וכיו"ב. ומי שהוא איש אמת שמשתמש בשכלו עד הקצה האחרון שלו, הוא אין לו שום שאלה כלל. כי ... אחת. וכאשר התודעה של האדם תופשת ומכילה בתוכה את החיבור של ההפכים, אז ממילא אין לאדם שום שאלה כלל, כי הכל אחד ממש. ובמקרה שלנו לגבי השאלה של מהי הסיבה הראשונה, כאן על האדם להפסיק לחפש את הסיבה הראשונה ומה היה לפני הסיבה הראשונה, ובמקום זה על האדם לנסות להבין, מהי סיבה? ומה נקרא סיבה? ומה נקרא העדר סיבה? כי עד שהאדם שואל את עצמו מהי הסיבה הראשונה, עליו לשאול את עצמו האם בכלל יש סיבה ראשונה. ועד שהאדם שואל את עצמו האם יש סיבה ראשונה, עליו לשאול את עצמו האם המושג סיבה הוא מושג נכון או לא. כי על האדם להבין, שמאוד יכול ... בין היש לבין האין, ובין היש בלבוש כלשהו, לבין האין בלבוש כלשהו. כי יש / אין סיבה, זה לבוש של האין / יש הכללי. ולכן, כאשר האדם מנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה, במקום זה על האדם לנסות להבין, האם בכלל הנחת היסוד שלו לגבי זה שיש הבדל בין יש / אין ... היסוד הזו נכונה או לא?! ואיך יגלה האדם, האם יש או אין הבדל בין יש לבין אין סיבה? תשובה: על ידי התבוננות פנימה, במקום החוצה. כי לשאול מה היה לפני הסיבה הראשונה, פירושו התבוננות החוצה. ולשאול מהי בכלל סיבה, ומה המשמעות של סיבתיות, זה נקרא להסתכל פנימה. שהאדם מתבונן אל תוך הדבר עצמו ומנסה להבין את מהותו. וכאשר האדם ניגש למצוא תשובה לשאלה מה הסיבה הראשונה, עליו לנסות להבין מהי בכלל סיבה? ומהי סיבתיות? ומהי אקראיות? ומהי העדר הסיבה? ואם יסתכל ...

... של האדם, והסיבה שהרצון העצמי של האדם משתנה כל הזמן, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי שמנוגד למציאות, היא בעצם אותה הסיבה הראשונה שמניעה את כל התהליכים כולם. כי כל מה שקורה לאדם, הוא רק תת תהליך, בתוך תהליך גדול יותר, שהוא ההתרחשות של המציאות כולה, וההתהוות שלה יש מאין בכל רגע מחדש. והסיבה שבגללה יש ... של האדם, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי, והסיבה שבגללה התודעה של האדם קיימת, והסיבה שבגללה כל הדברים קורים, היא בגלל הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שהיא סיבה אחת ויחידה, שקודמת לכל הסיבות כולן. כי לכל סיבה, יש מסובב (זה שמסובב ומניע את הסיבה). וכל מסובב, גם הוא עצמו תוצאה של סיבה אחרת ושל מסובב אחר. עד שמגיעים לנקודת ההתחלה, שבה יש סיבה ראשונה לכל הסיבות (או לנקודה שבה, לכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה עד אין סוף, שזה זהה לכך שיש סיבה ראשונה, שלא קודמת לה כל סיבה אחרת. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ולמה הסיבה הזאת היא כפי מה שהיא וכולי, אז האדם מגלה את מהות הסיבה עצמה. כי כדי לגלות מהי הסיבה הראשונה, לשם כך צריך להבין מהי בכלל סיבה, ומהי המהות שלה. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, בסופו של דבר הוא מבין שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין, שמצד האמת אין הבדל בין "יש" סיבה לבין "אין" ... או אין לו סיבה מוחלטת, זה אותו הדבר. כי בסוף התהליך, כל דבר הוא הסיבה של עצמו, והסיבה והתוצאה הם אחד. וכל סיבה, היא הסיבה הראשונה המחויבת וכולי (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, ממילא הוא לא סובל כלל. משום שהוא מבין את הסיבה של האחדות שבגללה הוא סובל. כי כנ"ל, הסבל של האדם נובע ... טוב באמת, הוא תהליך שלוקח בחשבון את כל השיקולים כולם ואת כל הרצונות כולם, ונותן לכולם מענה אמיתי בשלמות אמיתית. והסיבה הראשונה של כל הסיבות שיש בעולם, היא סיבה שלוקחת בחשבון את כל השיקולים שיש בעולם, כי היא עצמה יוצרת את כל מערכת השיקולים כולה. וכאשר האדם סובל מאיזה דבר, יש סיבה שבגללה האדם כרגע סובל דווקא בצורה הזאת. כי מנקודת הסיבה הראשונה, הכל נלקח בחשבון בשלמות. כי אין שום דבר שקורה, בלי הסיבה הראשונה. וכל הדברים ה"טובים" שקורים בעולם, וכל הדברים ה"רעים" שקורים בעולם, כולם קורים בגלל אותה הסיבה ממש. כי לכל האירועים שבעולם, יש סיבה אחת שיוצרת את כולם (או תהליך אחד שמניע את כל האירועים). וממילא זה אומר, שהאדם סובל רק משום שהוא לא מבין את הסיבה הראשונה האמיתית של כל הסיבות. ומאחר שהאדם לא מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, לכן הוא רוצה לשנות את המציאות. כי נדמה לו שהמציאות תהיה טובה יותר בצורה אחרת. אבל אם היה לאדם שכל אמיתי, הוא היה רואה את האמת, דהיינו, מסתכל על כל האירועים כולם, מנקודת המבט של הסיבה הראשונה. ואז לא שייך שהאדם באמת ירצה לשנות את המציאות. וממילא גם לא שייך שהאדם באמת יפחד או יסבול וכיו"ב. כי גם כאשר האדם מבין את הסיבה הראשונה, עדיין הסיבה הראשונה, יוצרת באדם את הרצון העצמי שלו לשנות את המציאות, וממילא גם את הסבל והפחד של האדם מפני הסבל. וגם כאשר האדם כן מבין את הסיבה הראשונה, עדיין הוא יכול לסבול. אבל אז, הסבל הוא לא אמיתי. כי האדם סובל רק כלפי חוץ. והאדם עצמו מחובר לאחדות של המציאות שהיא הסיבה הראשונה, שמנקודת המבט שלה, הסבל הוא טוב ממש. כי מנקודת המבט של הסיבה הראשונה, הסבל והטוב הם תהליכים שווים, מנקודת מבט של אחדות שבה אין טוב ורע כלל. ונוסיף ונבאר, כי יש כאן מצבי תודעה שונים. והאדם סובל כפי כמה שהוא רחוק מהבנת השלמות של המציאות, שהיא ... עצמי מוגדר שרוצה את הכל תמיד, וחוויה של האדם, שחווה שהכל זה התגשמות הרצון העצמי שלו עצמו, בדיוק כפי שהכל זה ביטוי של הסיבה הראשונה, ובדיוק כפי שהדברים נראים מנקודת המבט של הסיבה הראשונה. ואעפ"כ יש גם את הלבוש החיצוני של התודעה, שבו יש רצון עצמי נפרד מהמציאות וכולי. אלא שברמה הפנימית, האדם רוצה את הלבוש החיצוני הרע. כי האדם בוחר בבחירה מלאה אמיתית, את זה שרע ...

... הכוונה לומר שלרצות זה רע. הכוונה היא לומר שלרצות לשנות את המציאות, בלי להבין מהיכן באמת מגיע הרצון הזה, ומהי הסיבה הראשונה והאמיתית של הרצון הזה, זה אכן רע באמת. שהאדם רוצה לשנות את המציאות, וממילא הוא יוצר את הרע במו ידיו, ואין לו מושג למה באמת ...

... או אחרת. ובכך הם מנסים להטעות את עצמם כאילו הם מצאו את התשובה. לדוגמא: אדם שמנסה להבין ולגלות מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שמהר מאוד הוא מגלה שאין לו תשובה לשאלה הזאת, משום שכל סיבה שהאדם ייתן, תמיד יהיה ניתן לשאול מה הסיבה של הסיבה עצמה. ואם יש סיבה ראשונה, אז זה אומר שהאין סיבה קדם לה, לסיבה הראשונה. ואז האדם מטעה את עצמו וחושב, שאין סיבה ראשונה ושהאין סיבה, היא הסיבה של הכל. דהיינו, שהאדם משקר את עצמו ואומר, שלמציאות שלנו אין סיבה. והלב של האדם, יודע שהאדם משקר את עצמו. ולא ...

... זה הישות של האדם מתבטלת, והיא נכללת באחדות של המציאות, ששם היודע והידיעה והידוע והכל הם אחד. ושם גם נמצאת התודעה של אלוהים לפני בריאת העולם, ושם גם נמצאת הסיבה הראשונה וגם מה שהיה לפניה וכולי. ואז האדם הופך להיות האמת ...

... תוכו, ושואל את עצמו מי אני ומה אני באמת, ומהו קיומי וכולי, על ידי זה האדם מגלה שהוא בתוך חלום של עצמו, ושהוא ה"אני" העליון, שהוא אלוהים שחושב את העולם שלנו. ועל ידי הבנה בשלמות, של הסיבה הראשונה באמת ומה היה לפניה וכולי, על ידי זה האדם הופך להיות המסובב הראשון בעצמו. ואז נוצרת אצל האדם החוויה, שהכל זה ביטוי של ...

... לגמרי. ויש בזה עוד עניינים כמובן. כי כאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, אז הוא חווה, שהוא עצמו גם שורש המציאות, דהיינו, אלוהים / הסיבה הראשונה / המסובב הראשון, ואז האדם חווה בחירה מלאה על הכל, ואפילו על קיומו העצמי. ואז האדם מבין ...

... ולראות את התכלית של כל האירועים, פירושו להסתכל על האירועים, מנקודת המבט שקודמת לכל האירועים, שהיא נקודת המבט של מה שהיה לפני הסיבה הראשונה של כל הסיבות. ששם בנקודת ההתחלה, שם התכלית של הכל, היא הדבר הברור ביותר. וכאשר האדם מסתכל על הדברים מנקודת המבט של זה שעושה אותם, דהיינו, מנקודת המבט של לפני הסיבה הראשונה, אז האדם שלם עם כל מה שקורה, כמו מסובב הסיבות של המציאות. ומי שרוצה לזכות לראות ...