... - על ידי מרידה בהרגלים / אסור להיות זקן! כי האדם, חי בתחושת שעמום ובית הקברות, של העולם הזה של
הנפרדות. כי מהות הדברים, לא משתנה לעולם. ורק הצורות והלבושים משתנים כל הזמן. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הרי שהוא חי בתחושת בית הקברות הגדול ביותר, שהוא עולם
הנפרדות, שהוא עולם מת. שבו, לפעמים הלבושים מתחלפים, אך המהות נשארת אותו הדבר. ואז האדם חווה סוג של שעמום / מוות וסבל נצחי, ללא שום התחדשות כלל. משום שהדברים במהותם, לא משתנים לעולם. ... של הרגע הקודם, כך האדם הופך להיות יותר ויותר זקן, וכך גם האדם מרגיש יותר ויותר, את טעם המוות של
הנפרדות, שרחוק משורש החיים שהיא האחדות שמהווה את
הנפרדות. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, ולחוות בכל רגע ורגע את המקום ואת הזמן, כישות חדשה ממש, בכל רגע ובכל מקום ממש, דהיינו, מי שרוצה לראות ולחוות בכל רגע מחדש, את בריאת העולם ואת ההתהוות ... מנקודת מבט שקודמת לעולם לפני הזמן והמקום, דהיינו, מנקודת המבט של אלוהים, שעל ידי זה האדם חווה גם את
הנפרדות אחרת, דהיינו, מתוך ידיעה שהוא אלוהים וכולי, מי שרוצה לזכות לכל זה, עליו לדעת, שאסור לו להיות זקן. והכוונה היא, שאסור לאדם לעשות שום דבר בעולם, מתוך הרגל. ולא משנה מהו ההרגל, ... ואז ה"אני" של האדם נעלם לגמרי, אל תוך האחדות של המציאות. ואח"כ כאשר האדם נוצר ונולד מחדש אל תוך
הנפרדות, אז האדם "זוכר" ו"יודע" שהכל אחד, דהיינו, שהכל מתהווה מתוך האחד בכל רגע מחדש, ואז האדם קם לתחייה ומתחיל לחיות חיים חדשים, בכל רגע מחדש. ומי שרוצה לעלות מדרגה לדרגה, בכל רגע ...