... כלל. כאשר הראייה של האדם מטושטשת הוא בטוח שהוא רואה מציאות כלשהי, למרות שהמציאות הזאת היא רק סובייקטיבית ואישית שלו בלבד. ואיך אפשר להינצל ...

... כי מצד האמת, האדם חי בגן עדן של ממש. אלא שהשקרים של האדם, מסתירים ממנו את הבנת השלמות של המציאות, ואת חווית הגן עדן של המציאות. והאדם רוצה להרגיש טוב. ומה שהאדם באמת רוצה, זה שהתודעה שלו תחווה את השלמות. כי הגוף של האדם, הוא לא יותר מאשר צורה, שהתודעה של האדם מזדהה איתה. וכל דבר שהאדם ... ויש ישות ראשונה שבה אין שום צורה כלל, ושבה האדם לא קיים כישות נפרדת כלל, שזאת המהות של המציאות. ומהמהות הזאת, מתהוות הצורות השונות, שאחת מהן היא ה"אני" של האדם. ובעולם של הצורות, כל אחת מהצורות, חסרה את כל שאר הצורות. או נכון יותר לומר, שכל אחת מהצורות, ... חווית השלמות של האדם. וה"אני" של האדם, גם הוא רק גוף, ביחס ל"אני" העליון ממנו, שהוא שלמות המציאות. בדיוק כמו בחלום, שבו ה"אני" האמיתי של הישויות שבתוך החלום, הוא ה"אני" של הישות שחושבת את החלום. וכך גם כאן, ה"אני" האמיתי של האדם, זאת השלמות של המציאות, ששם אין שום "אני" כלל. כי בשורש המציאות, כל הישויות מתאחדות כישות אחת שהיא מהות המציאות, ושם היודע הידיעה והידוע, הם כולם ישות אחת ממש. והאדם רוצה לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה. דהיינו, שהאדם רוצה לחזור ולהיות השלמות של המציאות, שזה מה שהאדם היה, לפני שהוא הפך להיות ישות שמודעת לקיומה. והמזל של האדם הוא, שכבר כרגע הוא גם רק השלמות של המציאות, שהיא לא משתנה לעולם. כי בלבוש החיצוני, האדם נפרד ממהות המציאות. אבל מנקודת המבט של האחדות, אין שום נפרדות כלל, כי הכל אחד תמיד. וזה בעצם אומר, שממש כרגע, האדם הוא כבר כלום ממש, ללא שום קיום עצמי כלל. ונחדד עוד יותר ונאמר, כי גם בשורש המציאות, גם שם האדם כן קיים כישות נפרדת. כי שם כל הנפרדות כולה קיימת כנפרדות מוחלטת. אלא ששם באחדות של המציאות, הנפרדות כולה קיימת כנפרדות, אבל שם מהות הנפרדות שונה. כי כאן אצלנו יש הבדל בין נפרדות לבין אחדות. אבל בשורש המציאות, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש, ושם הקיום הנפרד של האדם, הוא באחדות מוחלטת, עם העדר הקיום שלו. ומי שרוצה לחוות את תחושת הקיום הזאת, שבה ה"אני" הנפרד, נכלל ... שממנו התודעה עצמה עשויה? וכך האדם מתבונן, עד שהוא מבין שממש כרגע הוא כלום של ממש, ואז חווית המציאות של האדם משתנה וכולי. ...

... המחשבות = להבין את ההיגיון שיש בכל השיגעונות שיש בעולם. כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות, ממילא הוא מסוגל לראות ...

... ופחד נוצרים, כאשר מתרחשים שני תנאים. והתנאי הראשון הוא, שיהיה לאדם רצון מוגדר, שהמציאות תהיה כך או אחרת. כגון לדוגמא, רצון להצליח לנאום לפני קהל / להצליח במבחן וכיו"ב. והתנאי ההכרחי השני, לכך שהרצון המוגדר של האדם, יצור אצלו הפרעת חרדה, הוא, שהאדם יחשוב שקיימת ... ולא לפחד להיפגע. והטיפול הפסיכולוגי, מתעסק בעיקר בהחלשת ההבנה של האדם, שאולי המציאות לא תהיה כרצונו. כי הטיפול הפסיכולוגי / חשיבה חיובית וכיו"ב, מנסים לגרום לאדם להסתכל על היתרונות שלו וכיו"ב, ולא לפחד מכך שהמציאות תהיה נגד רצונו. על ידי הדחקת המחשבה, שאולי המציאות תהיה נגד רצונו. וכל מי שיש לו מעט שכל בקודקודו, מבין, שהאדם לא יכול להיפטר לגמרי מהמחשבה שאומרת לו, שאולי המציאות תהיה נגד רצונו. ולא משנה כמה חשיבה חיובית האדם יחשוב, ולא משנה כמה אמונה עצמית ובטחון עצמי יהיו לאדם, ולא משנה כמה אהבה עצמית האדם יאהב את עצמו, ולא משנה כמה טיפולים ... ומי שמדחיק את החרדה / פוביה / פרנויה שלו, על ידי זה שהוא מנסה לשכנע את עצמו, שהמציאות תהיה כרצונו, ושאין לו מה לחשוש מכך שהמציאות תהיה נגד רצונו, הרי שבעצם הוא רק מדחיק את האמת, שאכן המציאות יכולה להיות נגד רצונו. ואז, הוא גם נשאר עם החרדה המקורית שלו ועם הפחד הראשוני שלו. אבל בנוסף, יש לו עכשיו עוד חרדה מודחקת ועוד פחד מודחק נוסף. והוא, לגלות שהאמונה שלו ... כלשהי, אז ממילא הוא מפחד לאבד את האמונה שלו, ולחזור לסבול מחרדות. כי את האמת, שהמציאות יכולה להשתנות נגד רצונו של האדם, אי אפשר להדחיק על ידי הכחשה עצמית. וטיפול פסיכולוגי בחרדה, שמלמד את האדם להאמין בעצמו ולא לפחד, הוא בעצם לא מעלים לאדם את החרדה בשורשה, אלא ... אולי היא תעזור לאדם. כי יש אנשים, שתת המודע שלהם, לא נותן להם להדחיק את האפשרות שהמציאות תהיה נגד רצונם. ואז ממילא הטיפול הפסיכולוגי, לא מצליח להוציא את האדם מהחרדה הקשה שלו. כי פתי, שמאמין לכל דבר, הוא מאמין שהוא יצליח במבחן ויצליח להשיג את הרצון שלו. ואז האמונה שלו, עוזרת לו להדחיק את הפחד שלו, שמא המציאות לא תהיה כרצונו. אבל, מי שלא מצליח להאמין באמונות שקר, כי להאמין שתצליח, זאת כמובן אמונת שקר. כי לא בטוח שתצליח. ומי שלא מצליח להאמין באמונות שקר, הוא ממשיך לסבול מהפרעות ... לא מקבל טיפול אמיתי, להיפטר מהחרדה עצמה. דהיינו, לנטרל את הרצון העצמי שלו, שרוצה שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת, כל זמן שהוא רק מדחיק את הפחד שלו, הרי שבעצם הוא רק מוסיף לעצמו עוד הפרעות חרדה לחיים שלו. ועוד נחדד, כי עצם הטיפול נגד חרדה שהאדם מקבל, הוא עצמו ... חרדה הטובה ביותר, היא לטפל בשורש של החרדה, שהוא הרצון העצמי של האדם. שהאדם רוצה, שהמציאות תהיה דווקא כך, ולא אחרת. והטיפול בחרדה הזה, אומנם הוא נראה הרבה יותר ארוך וקשה, אבל בסופו של דבר, הוא היחיד שעובד, וממילא הוא הקצר ביותר. ולטפל בחרדה בשורשה, זה, על ידי זה ... לא יפחד מכך ולא יתנגד לכך. וזה אפשרי, על ידי השתוות הרצון, בין רצונו של האדם, לבין המציאות. שהאדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא, בלי שום תנאים כלשהם. כי כל זמן שהאדם לא מיישר קו עם המציאות, ורוצה שהמציאות תהיה דווקא כך או אחרת, אז הוא תמיד יישאר עם פחד וחרדה, שמא המציאות לא תהיה כרצונו. אבל מי שמצליח להגיע לביטול עצמי לגמרי, ומצליח להגיע להרמוניה אמיתית עם המציאות, שמה שיקרה לו, זה טוב בעיניו באותה המידה ממש, אז ממילא באמת אין לו שום פחד או חרדה כלל. וכיצד יצליח האדם לנטרל את הרצון העצמי של עצמו? תשובה: על ידי התבוננות, אל תוך המקום ... מחרדה חברתית, רק בגלל שנדמה לו, שאם הוא יעשה איזו טעות ויפגע מבחינה חברתית, אז המציאות תהיה רעה, והוא לא ירצה אותה. והאדם סובל מחרדת נטישה, משום שהוא חושב שזה רע אם ינטשו אותו וכיו"ב. והאדם מוכרח לחקור ולהבין, אם ינטשו אותי (חרדת נטישה) / אם אכשל במבחן (חדרת ... אם הגנבים יפרצו לי לבית (פחד מגנבים) / אם יקרה לי הגרוע מכל (חרדה כללית), האם באמת המציאות תהיה כ"כ רעה? ומי החליט שזה כ"כ רע? ולמה אני כ"כ מתעקש שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת? האם זה מוצדק? האם זה הכרחי , שהמציאות תהיה דווקא כפי מה שאני רוצה? האם המציאות חייבת להיות כפי מה שאני רוצה? ולמה אני חושב שהמציאות צריכה להיות, דווקא כך ולא אחרת? האם זה באמת משנה איך המציאות תהיה? ולמה זה משנה? ולמי זה משנה? ולמי זה לא משנה? ולמה לי זה כן משנה? וכולי. והשאלות האלו, מובילות את האדם להבין, שבשורה התחתונה, שום דבר לא באמת משנה מבחינה מוחלטת. ונכון ... לאדם את ההבנה הזאת שהכל אחד והכל טוב ורע באותה המידה ממש, גם אח"כ יש לאדם רצונות שהמציאות תהיה כך או אחרת. וגם אח"כ יש לאדם חרדה, אולי המציאות לא תהיה נגד רצונו. אלא, שאח"כ החרדה נרגעת ברמה הפנימית ביותר של תת המודע של האדם. על ידי ההבנה של האדם, בתת המודע שלו, שהכל אחד ממש. ובסיכומו של דבר, הטיפול בחרדה הטוב ... אומר לעצמו, את האמת, את כל האמת, ואך ורק את האמת. דהיינו, האמת היא, שאני רוצה שהמציאות תהיה כך ולא אחרת. האמת היא, שאני מפחד שהמציאות לא תהיה אחרת. אבל, בנוסף, האמת היא גם, שזה לא באמת משנה אם

... ורע - תמיד יהיה גם רע, ולעולם אין שום רע - מעל השכל האנושי ובו יתבאר, כי מצד אחד, מחוייב המציאות שיהיה לאדם רע. ומצד שני מחוייב המציאות שאין שום רע כלל (באנלוגיה ל: מחוייב שיש נפרדות, ומחוייב שאין נפרדות, אלא הכל אחד). כי הרע קיים, רק כאשר האדם חושב, שהרע, הוא רק אפשרי ולא מחוייב. ... קיים. ולכן, אם האדם לא היה יכול אפילו לא לדמיין שטוב לו, הרי שלא היה לו רע. ונמצא אם כן, כי רע לאדם, רק משום שהוא חושב שצורת המציאות שלו, היא אינה מחוייבת המציאות, אלא רק אפשרית בלבד. כי האדם חווה צורה כלשהי של המציאות. והאדם חושב, שהצורה הזאת, היא לא מוכרחת להיות קיימת. ונדמה לאדם, שיכולה להיות, גם צורת מציאות אחרת. והאדם רוצה צורת מציאות אחרת, ועל ידי זה רע לאדם. ... חווית השלמות. ומי שיתבונן יראה, כי האדם סובל, רק משום שהוא לא מבין את מהות הסבל שלו. דהיינו, שהאדם לא באמת מבין, את החוקיות של המציאות, שלפיה הוא חווה את הסבל שלו. ולהבין את החוקיות של הסבל, פירושו להבין גם את החוקיות של האושר. כי אם האדם מרגיש טוב ומאושר, והאדם לא מבין, למה באמת הוא מרגיש טוב ומאושר, דהיינו, לפי איזה חוקיות, מופיעים האושר והסבל שלו, הרי שהאדם הזה, לא מבין את החוקיות של המציאות, שלפיה הסבל והאושר שלו מופיעים. והאדם סובל, רק משום שהוא לא מבין את החוקיות של הסבל והאושר שלו. כי אם היה האדם מבין את החוקיות של הסבל ושל האושר שלו, הרי שהוא היה יודע, שמצד אחד, מחוייב המציאות שהוא תמיד ירגיש גם רע וגם טוב. ומצד שני, מחוייב המציאות, שאין שום טוב ורע כלל. כי כל זמן שהאדם יודע שהוא קיים, הוא תמיד ירגיש רע כלשהו. כי הקיום של האדם עצמו, תלוי בכך שהאדם ירגיש רע. והאדם לא יכול להיות ... השלמות. והרצון של האדם להשיג את השלמות, הוא בא לידי ביטוי בכל הרצונות השונים של האדם. וכל זמן שיש לאדם רצון כלשהו, הרי שמוכרח המציאות, שהוא ירגיש גם טוב כלשהו וגם רע כלשהו. כי הרצון של האדם להשיג צורה מוגדרת כלשהי (וגם להשיג את השלמות, גם זו צורה מוגדרת), מכריח את זה, שהאדם ירגיש טוב ורע. ולכן, מחוייב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע וגם טוב. כי בכל דבר שיש בעולם, יש בו גם טוב כלשהו. כי כל דבר שיש בעולם, הוא חלק מהשלמות של המציאות, שמתבטאת באין סוף צורות. ובכל צורה, יש היבט כלשהו של השלמות, היבט ייחודי לאותה הצורה, היבט שאינו נמצא בשום צורה אחרת, היבט ייחודי, שהוא זה שמפריד את ... תמיד יש חיסרון, של כל שאר חלקי השלמות, שנמצאים בכל שאר הצורות האחרות. ולכן, בכל צורה בעולם, יש גם טוב וגם רע כלשהם. ולכן, מוכרח המציאות, שהאדם ירגיש גם טוב וגם רע תמיד. וכאשר האדם מרגיש רע, אם האדם חושב ומדמיין שהוא יכול להרגיש רק טוב, על ידי זה האדם מרגיש רק רע. אבל כאשר האדם מבין באופן מחוייב ומוחלט, שמחוייב המציאות שהוא תמיד ירגיש גם רע וגם טוב, דהיינו, כאשר האדם מבין בשלמות, שאין בעולם שלנו שום שלמות, אז ממילא האדם לא מחפש את השלמות. וכאשר האדם, בשלמות, לא מחפש ... גם רע. וכאשר האדם, בשלמות, מוכן להרגיש גם רע, על ידי זה הרע, הוא כבר לא באמת רע. כך שהאדם סובל, רק משום שהוא חושב, שאפשרי המציאות שהוא ירגיש רע, ושאפשרי המציאות, שהוא ירגיש טוב. אבל אם האדם מבין את החוקיות של הטוב והרע, על ידי זה האדם מבין, שמוכרח שהוא תמיד ירגיש טוב ורע. ואז, כאשר האדם מבין שזה מוכרח המציאות, אז ממילא האדם לא יכול לדמיין את עצמו במצב אחר, שבו הוא לא מרגיש גם רע, אלא האדם מסוגל לדמיין את עצמו, רק במצב שבו הוא מרגיש גם רע תמיד. ועל ידי זה, ... שהוא תמיד ירגיש גם רע. והאדם לא מסוגל להכיל, את זה שתמיד הוא יחווה חוסר שלמות. ולכאורה, ע"פ השכל וההיגיון הנ"ל, נראה כי מחוייב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע. וא"כ, מאחר שהשכל מחייב שהאדם תמיד ירגיש גם רע, א"כ, למה האדם לא מוכן לקבל את זה, שהוא תמיד ירגיש גם רע? ולמה האדם ממשיך תמיד ... את השלמות? ולמה האדם לא מוכן לקבל בלב שלם ובשלמות, את זה שהוא מרגיש גם רע? והתשובה היא פשוטה, כי אכן מצד השכל האנושי, מחוייב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע, ושלעולם האדם לא יוכל לחוות את השלמות, כי בכל דבר יש חיסרון וכולי, כפי שכבר ביארתי לעיל. אלא, שגם השכל האנושי עצמו, גם הוא מבין את האמת, שכל מה שהוא עצמו מבין, זה לא מחוייב המציאות, אלא רק אפשרי המציאות בלבד. כי מנקודת המבט של השכל האנושי, שבה, דבר והיפוכו הם שונים זה מזה, מנקודת המבט הזו, כל זמן שהאדם קיים, דהיינו, כל זמן שהאדם הוא לא, מה שהוא שונה ... שכל ההבנה הזאת שתמיד תהיה חוסר שלמות, היא רק מנקודת המבט של השכל, שלא מסוגל להבין שדבר והיפוכו הם אחד. אבל אם יסתכל האדם על המציאות, מנקודת מבט שבה הכל אפשרי, בלי שום מחויבות להיצמד לחוקי הלוגיקה של השכל האנושי, הרי שניתן להבין, שהשלמות היא כן אפשרית. ולא רק שהיא כן אפשרית, אלא, ... ושום שינוי כלל. והרעיון הוא, כי אכן מנקודת המבט של השכל שמפריד בין דבר להיפוכו, מנקודת המבט הזו, אכן אין שום שלמות כלל, ומחוייב המציאות שלא תהיה שלמות לעולם. כי כל דבר, הוא חסר ונפרד, מכל מה ששונה ממנו. ואעפ"כ, גם מנקודת המבט של השכל עצמו, גם מנקודת המבט הזו, ניתן להבין, שנקודת המבט של ... בשכל עצמו, שכל התפישה השכלית כולה, היא רק אפשרית בלבד, אך היא לא מחוייבת להיות נכונה. ולכן, גם כאשר האדם מבין בשכל שלו, שמחוייב המציאות שהוא תמיד ירגיש גם רע, הרי שהאדם לא מוכן לקבל את זה. כי הידיעה המחוייבת מצד השכל, היא לא באמת מחוייבת, מצד המציאות. כי השכל עצמו מבין, שהוא עצמו, רק נקודת מבט אפשרית בלבד. ולכן, גם לשכל עצמו, יש ספק לגבי נקודת המבט של עצמו. ולכן, האדם לא מוכן לקבל בשלמות, את זה ... ובין שום דבר לשום דבר אחר. וכאשר האדם מבין את הדבר הזה על בוריו, דהיינו, כאשר האדם גם משתמש בשכלו מצד אחד, וגם מצליח להסתכל על המציאות, מנקודת המבט, שבה לא ניתן לדעת שום דבר מוגדר, אז ממילא, מצד אחד האדם תמיד חווה את השלמות, מהצד שבו האדם לא משתמש בשכל הנפרד שלו. ומצד שני, האדם מבין, ...

... אלא לראות גם את הסיכונים ואת הצדדים הפחות טובים של המצב. והשאלה היא, מה טוב יותר, אופטימיות או פסימיות? תשובה: המצב האידיאלי הוא, לראות את המציאות כפי מה שהיא באמת. על האדם לא להיות אופטימי ולא להיות פסימי, אלא להיות מציאותי. כאשר האדם לא רואה את האמת ... ברגע הזה של ההווה. אך, כאשר יש לאדם הסתכלות נכונה על החיים, וכאשר האדם יודע לקחת את הכל בפרופורציה הנכונה, וכאשר האדם מבין טוב יותר את המציאות, וחי איתה יותר בשלום, על ידי זה, האדם לא מפחד ממה שיהיה בעתיד, וממילא הספקות שלו לגבי העתיד, לא משפיעות ... את הדברים כפי מה שהם. כי כל זמן שיש לאדם חששות מהעתיד, הרי שיש לאדם אינטרס כלשהו, האם להיות אופטימי או פסימי. אך כאשר האדם חי בשלום עם המציאות, ויודע למצוא את הטוב שיש בכל דבר, על ידי זה הוא לא חושש מכך שבעתיד יקרה משהו נגד רצונו, וממילא הוא לא ... להבין שאולי הוא לא יצליח. אלא, הוא פשוט מציאותי, ומסתכל על הדברים כפי מה שהם, ומקבל אותם כפי מה שהם. ונסכם: הדבר הטוב ביותר הוא, להסתכל על המציאות כפי מה שהיא. לא צריך לקוות לטוב, ולא צריך לחשוש מכך שיהיה רע. אפשר פשוט לנסות להבין טוב יותר את המציאות, ולחיות איתה בשלום. ...

... לעמוד על שלך או שהוא אומר בזוגיות אתה צריך לדעת להתפשר מה האמת ששני הדברים מובילים אותך לאבדון, יש שני דברים שגורמים לכך שלא תהיה קיים אחד זה שאתה מקבל את המציאות בלי תנאים שתיים שאתה לא מקבל אותה בלי תנאים כל אחד מהדברים דופק את המשחק. עכשיו אני אסביר את הדבר עכשיו בא נלך על זה מאוד כיוון לפני כן נלך מהכיוון יש אנשים שאומרים ... ש: אם תאהב את עצמך יותר מדי. אליעד: נכון עכשיו אתה מבין את זה עכשיו תקשיבו כל הזוגיות מושתת, מה זה זוגיות קודם כל מה ההגדרה של זוגיות יש זוגיות עם כל המציאות שזה אומר שטוב לך עם כל המציאות שלא קוראים לזה זוגיות ויש זוגיות עם בן זוג או בת זוג ספציפיים שזה אומר שמישהו אחד אתה חושב יותר טוב ממישהו אחר, עכשיו מה גורם לכך שטוב לך עם מישהו שהוא ממלא לך את ... אז לכאורה עכשיו איפה פה הבעייתיות אם אתה תרגיש טוב עם עצמך בפני עצמך ואתה תאהב את עצמך ולא יהיו לך חסרונות ואתה תלמד לאהוב בלי תנאים ואתה תלמד לקבל את המציאות איך שהיא ואתה תלמד שאם עושים נגד רצונך אתה מקבל את זה אז אין לך שום קשר לשום צורה שהיא לבן אדם שמולך. כי יכלו לשים פה כל בן אדם אחר ויכולת גם להיות לבד והיית מרגיש את ... בדיכאון לפעמים הפוך זה הסיכוי היחיד שלך להצליח אם אתה תהיה יותר מדי שמח גם לא תצליח בזוגיות מהכיוון ההפוך, אלא מה שיש בעיה מה הבעיה שאם אתה הולך כלפי כל המציאות אז את כל המציאות אתה עוד יכול להגיד אני אוהב בלי תנאים אבל בן אדם ספציפי לאהוב רק אותו בלי תנאים זה לא אפשרי למה כי תמיד יהיה איזה חיסרון ואם אתה תגיד אין בעיה אני עכשיו רוצה להיות ...

... פותר לך את הבעיה, ואז אתה נהיה מאושר, למה? כי יש לך אשליה בראש שאתה כאילו מתקרב לצורת המציאות שלך. יש לך בראש תמונת מציאות ומשהו לא מסתדר ואתה שומע את ... מחליט מה הוא חושב. שאלה: התחושה שאני מרגיש היום היא שהכל זה תוצאה של מחשבות של אנשים. המציאות היא מחשבות שיוצאות לפועל. אליעד: זה נכון, אבל כל המציאות היא מחשבה שכרגע נוצרת, יש כרגע ישות אחת שאפשר לקרוא לה ... אם הוא קולט שהוא בכלל הזרוע המבצעת אז מי אני? אני נעלם. אם האני נעלם אז מה שנשאר זה המציאות, וכשהוא אומר אני הוא מתכוון למציאות. שאלה: מה אני בכל ... חזרתי לעצמי אבל נוסף לי משהו לשכל, נוסף משהו לחוויה. אליעד: נוסף לך משהו לחוויה של המציאות. זה נקרא רצוא ושוב, מה זאת אומרת שאם כל הזמן תהיי בתודעה ... שולט וזה לא נכון, למה זה לא נכון לוגית? אולי אתה כן שולט ובתוכך משהו נדפק שאתה רוצה שהמציאות תהיה גרועה. ואתה אפילו רוצה לשקר את עצמך ולהגיד לעצמך ...

... והטוב של האדם נוצרים על ידו. שזה נכון ברמה הפנימית שהיא שצורת השיפוט של האדם את המציאות ונקודת המבט שלו על המציאות, היא זו שיוצרת את הטוב ואת הרע. המסר העיקרי של הסרט הוא, כי הטוב של האדם תלוי רק בו. וזה אכן נכון. מי שמחפש את הסוד הפנימי של המציאות ואת הסוד האמיתי של עצמו, מגיע באמת לטוב האמיתי. הסוד של הסוד, הוא בכך שהוא עוסק בסוד הפנימי ולא במעטפת ... = אהבה = טוב. על האדם לגלות את כל הסודות. היינו על האדם לחקור את כל הסודות של המציאות. על האדם לנסות להבין מדוע הדברים כפי שהם. על האדם לא להשאיר שום סוד על המציאות שאינו ברור לו. על האדם לאמת את כל הנחות היסוד שלו לגבי המציאות. על האדם לפענח את כל הסודות של עצמו, דהיינו, להבין את כל הדברים הלא ברורים שיש לו בחייו שלו. ככל שהסודות ...