... לא היה נלחץ מגאוותנים. כי אם היה האדם אמיתי עם עצמו, ולא חושב שזה טוב יותר מזה, ואינו יוצר נפרדות בין הדברים. ומי שחכם אמיתי מחובר לאחדות של
המציאות, הכל אחד! ואין הבדל בין טוב לרע, ואין הבדל בין יש לאין, ולאדם כזה אין מקום לגאוותנות. מצד הנפרדות, הוא יכול להגיד זה יותר יפה מזה, אבל מצד האחדות, בתוכו הוא יודע שאין ממש הבדל ביניהם. אדם המחובר לפנימיות של השורש של
המציאות, האחדות ממילא את הכל הוא חווה בצורה שווה, זה סה"כ שני ביטויים שונים של אותו הדבר. ועל כן מי שמחובר לפנימיות, אין לו גאווה או משמעות אם משבחים אותו, או להיפך. הוא לא ... ורק גאוותן, יפריע לו שמישהו אחר משבח את עצמו. כי אם אתה משבח את כולם, אז כולם שווים לכולם, אז זה לא משנה אם מישהו משבח את עצמו. באחדות של
המציאות, החכם והטיפש, הדומם והמדבר, כולם שווים באותה המידה. נכון שבחיצוניות יש הבדל, זה במשחק של הנפדות אך אם מישהו נפגע ממישהו שמשבח את עצמו, הוא גאוותן ולא מעריך את עצמו ...