... כאן בעולם הזה, נדמה לו שהעולם הזה הוא רע ושהוא מקום הסבל. כי מצד האמת, האדם חי בגן עדן של ממש. אלא שהשקרים של האדם, מסתירים ממנו את הבנת השלמות של
המציאות, ואת חווית הגן עדן של
המציאות. והאדם רוצה להרגיש טוב. ומה שהאדם באמת רוצה, זה שהתודעה שלו ... כי ה"אני" של האדם, הוא לא יותר מאשר צורה של ישות אחרת. ויש ישות ראשונה שבה אין שום צורה כלל, ושבה האדם לא קיים כישות נפרדת כלל, שזאת המהות של
המציאות. ומהמהות הזאת, מתהוות הצורות השונות, שאחת מהן היא ה"אני" של ... האדם. כי תחושת ה"אני", כולאת את האדם בתוכה, ומצמצמת את חווית השלמות של האדם. וה"אני" של האדם, גם הוא רק גוף, ביחס ל"אני" העליון ממנו, שהוא שלמות
המציאות. בדיוק כמו בחלום, שבו ה"אני" האמיתי של הישויות שבתוך החלום, הוא ה"אני" של הישות שחושבת את החלום. וכך גם כאן, ה"אני" האמיתי של האדם, זאת השלמות של
המציאות, ששם אין שום "אני" כלל. כי בשורש
המציאות, כל הישויות מתאחדות כישות אחת שהיא מהות
המציאות, ושם היודע הידיעה והידוע, הם כולם ישות אחת ממש. והאדם רוצה לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה. דהיינו, שהאדם רוצה לחזור ולהיות השלמות של
המציאות, שזה מה שהאדם היה, לפני שהוא הפך להיות ישות שמודעת לקיומה. והמזל של האדם הוא, שכבר כרגע הוא גם רק השלמות של
המציאות, שהיא לא משתנה לעולם. כי בלבוש החיצוני, האדם נפרד ממהות
המציאות. אבל מנקודת המבט של האחדות, אין שום נפרדות כלל, כי הכל אחד תמיד. וזה בעצם אומר, שממש כרגע, האדם הוא כבר כלום ממש, ללא שום קיום עצמי כלל. ונחדד עוד יותר ונאמר, כי גם בשורש
המציאות, גם שם האדם כן קיים כישות נפרדת. כי שם כל הנפרדות כולה קיימת כנפרדות מוחלטת. אלא ששם באחדות של
המציאות, הנפרדות כולה קיימת כנפרדות, אבל שם מהות הנפרדות שונה. כי כאן אצלנו יש הבדל בין נפרדות לבין אחדות. אבל בשורש
המציאות, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש, ושם הקיום הנפרד של האדם, הוא ... גורם לה להיות קיימת? וממה היא עשויה? וממה עשוי הדבר, שממנו התודעה עצמה עשויה? וכך האדם מתבונן, עד שהוא מבין שממש כרגע הוא כלום של ממש, ואז חווית
המציאות של האדם משתנה וכולי. ...