... החיים - חכם רואה את הנולד? ומה קורה כאשר הנולד הולך למות? במאמר הזה נדבר קצת על החיים ועל המוות. נדון קצת בשאלת מהי מהות החיים ומטרת החיים. ובסופו של דבר ניתן את הדרך להתמודד עם הבעיה. סוף מעשה במחשבה תחילה והחכם רואה את הנולד. ... הנולד, נראה שיש כאן נושא מאוד חשוב להתבוננות, והוא שמי שיסתכל קדימה על הנולד של כל החיים, הוא בעצם יראה את המוות. כי סוף כל אדם למות. וכאשר האדם נולד, הוא מיד מתחיל לצעוד ולהתקרב אל המוות. ולמרות שהאדם אכן גדל ומתפתח כאדם, הרי שסופו של האדם למות בכל מקרה. וכמו שהאדם נולד, כך גם הוא ימות. והחכם שעיניו בראשו ושהוא רואה את ... כך שסוף כל הדברים למות, מאחר שהדברים משתנים כל הזמן והם אינם נצחיים. וכאשר האדם מתבונן על העניין הזה של המוות, ממילא השאלה המתבקשת היא, מהי תכלית החיים? כי מאחר שבסופו של דבר החיים מסתיימים בכל מקרה, א"כ מה התכלית של כל החיים האלו? ומי שהוא חי ... שלו. אבל כל זמן שהאדם עוד לא הגיע לנקודה הזאת, שבה שאלת תכלית החיים לא מעסיקה אותו, הרי שכאשר הוא מסתכל על המוות, ממילא השאלה המתבקשת היא, מאחר שסוף האדם למות, ממילא מהי תכלית החיים? ומאחר שהשאלה הזאת היא מציקה וטורדנית, לכן יש המון אנשים שחיים בהכחשה גמורה של המוות. כי יש אנשים שחיים את חייהם בצורה כזו, שניתן לחשוב שכאילו הם הולכים לחיות לנצח. כי יש כאלו שהם מתכננים תוכניות בצורה כזו, כאילו הם הולכים להשתקע כאן עוד שנים ארוכות. למרות שבאמת בכל רגע ורגע האדם מתקרב אל נקודת המוות שלו, שבה הוא יצטרך לעזוב כאן וכולי. והמחשבה של האדם על המוות, לא מאפשרת לאדם ליהנות בחיים באמת. משום שבכל פעם שהאדם זוכר שסופו למות, הרי שזה גורם לכך שהוא ייהנה פחות ממה שיש לו כרגע. והדבר דומה ... מהחיים שלו, משום שהוא מבין שגם הוא יאלץ לעזוב כאן בבוא היום. ומשום כך רוב בני האדם בעולם חרדים מלחשוב על המוות. ורוב בני האדם בעולם חיים בהכחשה של המוות. משום שזיכרון יום המוות, גורם להם לתהות מהי תכלית החיים. ומאחר שאין להם תשובה לשאלה הזאת, אז הם בוחרים פשוט לשכוח את זה שלבסוף צריך האדם למות. והחכם האמיתי הוא זה שהוא מסתכל על התכלית של כל דבר. והחכם האמיתי מסתכל תמיד על הסוף של כל דבר. והחכם האמיתי מסתכל גם על המוות של זה שנולד. ואף על פי כן, החכם האמיתי חי חיים טובים באמת. וזה משום שהחכם האמיתי מסתכל על התכלית הסופית של כל הדברים בעולם. כי המוות הוא אומנם התכלית והסוף של האדם, אבל הוא לא התכלית של כל הדברים בעולם. כי גם לעולם כולו יש תכלית. והחיים של האדם, הם רק תהליך אחד בתוך כל התהליכים שמתרחשים בעולם. והחכם האמיתי הוא מסתכל על התהליך של החיים ושל המוות, מתוך נקודת מבט שמסתכלת על התכלית של התהליך הכללי שכולל בתוכו את כל התהליכים שיש בעולם. כי כל האירועים שיש בעולם, הם רק תתי תהליכים של ... בעולם ניתן להסתכל עליהם כעל תהליך אחד, שיש לו סיבה מדוע הוא מתרחש, ויש גם תוצאה סופית להיכן הוא מתקדם. והמוות של האדם, הוא רק מקרה פרטי בתוך אין סוף תהליכים אחרים, שהם כולם תתי תהליכים של תהליך אחד גדול יותר, שהוא מטרת הקיום של המציאות כולה. ומי ... הנולד, הוא מסתכל תמיד על התכלית של כל דבר, אבל הוא מסתכל לא רק על התכלית האישית שלו באופן אישי, דהיינו, על המוות האישי שלו, אלא הוא מסתכל על החיים ועל המוות האישי שלו, מתוך נקודת מבט של התמונה המלאה, דהיינו, כעל חלק מתהליך אחר גדול יותר. ומי שרוצה להבין איזה דבר בכל תחום, עליו לנסות להסתכל ... התמונה המלאה, ועל ידי זה הוא מבין את המהות של החלקים של הפאזל. ולכן החכם האמיתי כאשר הוא מתבונן על עניין המוות, הוא מתבונן עליו מתוך הסתכלות והבנת התהליך הכללי כולו, של כל המציאות כולה. והתכלית הסופית האמיתית, היא לא המוות של האדם, אלא התכלית של כל הדברים שקורים בעולם. כי התכלית האמיתית של החיים ושל המוות של האדם, היא התכלית של כל האירועים כולם כתהליך אחד. ומטרת חייו של האדם, היא לא המוות, אלא היא התוצאה הסופית של כל האירועים שמתרחשים בעולם. ומי שהוא חכם אמיתי והוא מתבונן על עניין התכלית הסופית של כל הדברים שיש בעולם, על ידי זה הוא מבין גם את התכלית האמיתית של החיים ושל המוות. כי יש כאלו שנדמה להם שהם מבינים את תכלית החיים. ולכל אחד יש הסברים אחרים מהי תכלית החיים שלו. אבל, כל זמן שהאדם לא מבין את התכלית של ... רק הוא מבין את התכלית של החיים האישיים שלו. ונסכם: החכם רואה את הנולד, והוא רואה גם שסוף הנולד למות. והמוות מעורר אצל האדם את השאלה מהי תכלית החיים. והדרך למצוא תשובה לשאלה הזאת, היא על ידי זה שהאדם מנסה להתבונן על התכלית של כל הדברים שקורים ...

... לא הצליחו להביא את עצמם למצב שבו הכל יהיה טוב עבורם באותה המידה ממש. כי אם הם מאושרים בשלמות והכל טוב עבורם באותה המידה ממש, אז מדוע הם אוכלים כאשר הם רעבים. הרי הרעב טוב בדיוק כמו השבע. והמוות לשיטתם, טוב בדיוק כמו החיים. וא"כ מדוע יש להם תאווה לאכול כאשר הם רעבים? וזאת ההוכחה לכך שהם עוד לא הגיעו לרוגע ...

... כבר לא היה מפחד מכך שהוא ימות, אלא היה משלים עם זה. ואם הוא היה ממשיך לפחד מהמוות, זה היה רק פחדים לגבי ספקות שיש לאדם, לגבי מה ...

... להבין מיד שהוא הגיע למקום של שקרנים ומנהיגי שקר. כי השאלות הן גזר דין המוות של השקר. כי השאלות מבררות את האמת ומוציאות את השקר להורג. ולכן ...

... עולמי / תסכול עולמי - איך לעשות שלום בעולם? איך לקדם שלום בעולם? חלק 1 המאמר הזה עוסק במה שאחראי לתסכול העמוק של בני האדם מהחיים שלהם, שזה מה שיוצר את המלחמות בעולם. בשאלת משמעות החיים והמוות. בסיבות לכך שיש מלחמות בעולם הפנימי והחיצוני של האדם. ובאיך להשיג שלום פנימי וחיצוני. ובמאמר הזה ניתן את ...

... ושסופו להיעלם מהעולם. ולכן בני אדם חיים בהכחשה מאוד עצומה של המוות. כי ברמה ההגיונית זה לא הגיוני להשקיע כ"כ הרבה מאמץ עבור משהו שמראש יודעים שהוא יעלם. והאדם מתאמץ להשיג ... לוקחים לו אותם. ולכן האדם חי בהכחשה עצמית מאוד גדולה של המוות. ואז המוות מפתיע את האדם שחי שבהכחשה עצמית מאוד גדולה. כי ברגע שאדם מת, כולם מופתעים. כאילו שזה לא היה ברור מראש שהוא ימות. ואם היה לאנשים שכל, המוות לא היה מפתיע אותם. ומי שרוצה לראות חולים סופניים, עליו פשוט להסתכל על כל בני האדם סביבו, כולל על עצמו במראה, ... למות כל הזמן. ובכל רגע ורגע האדם מתקרב אל התחנה הסופית של המוות. וברגע שיש לאדם קצת שכל בקודקודו, על ידי זה הוא לא מרגיש הפתעה גדולה מהמוות. כי הוא תמיד זוכר שבסוף האדם מת ושהכל זמני. ולא צריך להיות חכם גדול כדי לזכור שבסוף האדם מת, אלא פשוט לא צריך ... הם רק זמניים ולא נצחיים, היא נכונה גם מנקודת מבט של אחרי המוות ושל חיים נצחיים. כי גם מנקודת מבט של חיים אחרי המוות ושל נצחיות התודעה, גם מנקודת המבט הזו יש את הבעיה של הארעיות של החיים הנצחיים. וזה משום שאף אחד לא שולט בקיום ...

... החיים ועל המוות / תכלית החיים / משמעות החיים / פחד מוות - מהי מהותם? חלק 1 במאמר הזה נדבר על אחת מהתופעות הכי נפוצות בעולם, והיא תופעת פחד המוות, שהיא הפחד של האדם מפני המוות. ומי שיתבונן בעניין יראה כי יש כאן שאלה גדולה. כי ע"פ ההיגיון וע"פ השכל הישר, האדם לא היה צריך לפחד מהמוות. ולצורך העניין נדמיין שהיה עולם שבו אורך החיים של כל בני האדם בעולם, הוא רק יום אחד. עולם שבו האדם נולד כאדם בוגר, ומת למחרת אותו היום שבו הוא נולד. ונשאל את השאלה, האם בעולם כזה שבו האדם מת בסיום היום שבו הוא נולד, האם בעולם כזה היה לאנשים פחד מהמוות? והתשובה היא, שלא. משום שכאשר האדם יודע שבסוף היום מתים, ושכולם מתים בסוף היום, ושהוא בסך הכל חי יום אחד בכל מקרה, על ידי זה האדם לא היה מפחד מהמוות כלל. וכאשר לדוגמא אדם נוסע לטיול באיזו מדינה למשך שבוע ימים, האם האדם חש פחד מכך שבסוף השבוע הוא צריך לשוב לארצו? תשובה: לא. משום שהאדם יודע מראש שבעוד שבוע הוא מסיים את החופשה. וההיגיון אומר, שאין שום סיבה לפחד מהמוות, משום שהסוף ידוע מראש. וההבדל היחיד בין עולם שבו כולם חיים יום אחד ומתים, לבין העולם שלנו, הוא רק באורך הזמן של החיים עד שמתים. אבל בכל מקרה כולם מתים. והשאלה היא, איך זה שאנשים מפחדים מהמוות כ"כ, למרות שבעצם הוא בסך הכל חלק בלתי נפרד ממחזוריות החיים? ועל האדם לזכור תמיד, שאחרי שהוא מת, הוא חוזר למצב שבו הוא היה לפני שהוא נולד. ... הזה, בכל מקרה האדם כבר היה במצב הזה. ז"א אילו האדם היה חי בחיים נצחיים מאז ומעולם ללא נקודת התחלה, אז אולי היה הגיוני לחשוש מהמוות. משום שהוא היה מצב שהאדם עוד לא היה בו. ואז האדם בעצם היה מפחד מהבלתי נודע. אבל מאחר שהאדם בסך הכל לפני כמה עשרות שנים כבר היה במצב שבו הוא יהיה אחרי המוות, א"כ לא ממש ברור למה האדם מפחד כ"כ מהמוות? ומי שעוד יתבונן בעניין יראה, כי הפחד מהמוות הוא לא מולד. ז"א האדם לא נולד עם פחד טבעי מהמוות. האדם אומנם נולד עם רצון טבעי להרגיש טוב. אבל הפחד מהמוות הוא בעיקר משהו חברתי. כי אם לדוגמא היו מלמדים את האדם שאין לו מה לפחד מהמוות, ואם היה מקובל מבחינה חברתית שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, הרי שהאדם לא היה מפחד מהמוות. אך כאשר האדם גדל, הוא כל הזמן רואה מולו אנשים שמפחדים מהמוות. ועל ידי זה גם האדם עצמו מתחיל כמו משוגע לפחד מהמוות בלי לחשוב בהיגיון שאין שום סיבה לפחד מהמוות. כי האדם מסיבות שונות פשוט מניח שאם כולם מפחדים מהמוות, אז כנראה שזה מוצדק לפחד מהמוות. למרות שע"פ ההיגיון הבסיסי, אין שום טעם לפחד מהמוות, כי החיים הם בכל מקרה לא יותר מאשר דבר זמני. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר, כאשר ילד קטן נולד וכולם חוגגים את זה שעוד אדם התחיל לחיות, בעצם הם חוגגים על כך שעוד אדם התחיל למות. כי מיד ברגע שהאדם נולד, מיד הוא מתחיל למות כמו חולה סופני ממש. ובכל רגע ורגע האדם מתקרב אל המוות. ואם האדם לא מתקרב אל המוות, אז המוות מתקרב אל האדם. כך שהדבר ברור לגמרי שבסוף האדם מת. כי כמו שהאדם נולד, כך הוא גם מת. ולצורך הרחבת נקודת המבט, אפשר להסתכל על הלידה ועל המוות בדיוק מנקודת מבט הפוכה. כי ביחס למצב שבו האדם היה לפני שהוא נולד ושאליו חוזר האדם אחרי שהוא מת, ביחס למצב הזה כאשר האדם נולד, הוא בכלל ... הלידה, הרי שכאשר האדם נולד, הוא בכלל מת מהמצב שבו הוא היה לפני הלידה. וכאשר האדם מת כאן בעולם הזה, הרי שמבחינת המצב של אחרי המוות, הרי ששם חוגגים את זה שעוד אדם נולד ועבר למצב של הלידה ושל החיים שאחרי החיים. וזה בכלל לא משנה מה בדיוק יש לפני ואחרי החיים. משנה כן שיש מצב כזה של לפני ואחרי החיים, שמנקודת המבט ששם, הלידה והמוות שאצלנו, הם המוות והלידה שמנקודת המבט ההפוכה. כך שבכל מקרה אין שום סיבה ושום טעם לפחד מ

... החיים ועל המוות / תכלית החיים / משמעות החיים / פחד מוות - ...

... החיים ועל המוות / תכלית החיים / משמעות החיים / פחד מוות - מהי מהותם? חלק 3 ונמצא אם ... ממילא גם לא ניתן להבין באמת את התכלית של תתי התהליכים ושל תהליכי המשנה שיש בתוך התהליך הגדול כולו. והפיתרון בהמשך. וזאת הסיבה שבגללה בני האדם מפחדים מהמוות. משום שהפחד של האדם מהמוות, יוצר עבור האדם משמעות לחיים שלו. ומאחר שאין לאדם מושג למה הוא חי, אז ... והילדים שלהם הם תכלית החיים שלהם. כי הם רוצים שלילדים שלהם יהיה טוב, ולכן הם מתאמצים כ"כ בעבורם וכולי. וגם זאת כמובן שטות. כי אם לדוגמא האדם היה חושב שהמוות טוב כמו או אולי טוב יותר מהחיים עצמם, הרי שממילא כל המאמצים של האדם, ... ממשהו, היא על ידי זה שמתייחסים אליו כאל דבר טוב. כי מדבר טוב לא מפחדים. והאדם מפחד רק מדבר שנתפש בעיניו כרע. ואם לדוגמא יחליטו בני האדם שהם מפסיקים לפחד מהמוות, הרי שלשם כך יהיה עליהם להתייחס אל המוות כאל דבר טוב. ודבר טוב פירושו, דבר שהוא טוב כמו החיים ממש. כי אם המוות הוא טוב, אבל הוא לא מספיק טוב כמו החיים, הרי שהוא עדיין יש בו רע. וכדי לא לפחד מהמוות כלל, לכן על האדם להתייחס אל המוות כאל דבר טוב בדיוק כמו החיים עצמם. אבל, אם האדם יתייחס אל המוות כאל דבר טוב כמו החיים עצמם, א"כ מדוע בכלל עליו להתאמץ לעבוד קשה להשיג מזון ולאכול וכולי, הרי אם המוות הוא באמת טוב, אז האדם יכול לוותר על האכילה וכיו"ב, ולמות. כי הרי המוות טוב באותה המידה ממש. ולכן, אין אפילו אדם אחד בעולם שהוא לא מפחד מהמוות. וגם אלו שאומרים שהם לא מפחדים מהמוות, הרי שהם משקרים. כי אם הם היו חסרי כל פחד מהמוות, דהיינו, אם הם היו מתייחסים אליו כאל דבר טוב בדיוק כמו כל דבר אחר, הרי שהם לא היו ממשיכים לעשות שום מאמץ כדי לשרוד. כי זה לא הגיוני שאדם יתאמץ כדי להשיג דבר שהוא יודע שהוא לא צריך אותו. ואם האדם חושב שהמוות טוב כמו החיים ממש, הרי שממילא זה לא הגיוני שהוא ימשיך להתאמץ לחיות. ואין הכוונה לומר שעל אדם כזה להתאבד ולהרוג את עצמו. כי גם אם המוות טוב כמו החיים עצמם, הרי שהוא לא טוב יותר מאשר החיים עצמם. ולכן אין שום תכלית להתאבד, גם אם האדם חושב שהמוות טוב כמו החיים. אך אם האדם חושב באמת שהמוות טוב כמו החיים, אז מדוע הוא מתאמץ להמשיך לחיות. הרי המאמץ הזה הוא מיותר לגמרי. ולכן, כל אלו שאומרים ושמנסים לשכנע את עצמם ואת סביבתם שהם לא מפחדים מהמוות, הרי שהם משקרים. וארוחת הבוקר שלהם מעידה על כך. כי אם באמת המוות היה בעיניהם טוב כמו החיים, הרי שהם לא היו משקיעים מאמץ מיותר לאכול ... רצון לחיות. (ואולי לא. כי אולי דווקא הכוח הנגדי שנעלם, אולי הוא דווקא ניסה להעלים את עצמו, והכוח החזק לא הצליח להעלים את עצמו). ובכל מקרה, הפחד של האדם מהמוות, הוא זה שיוצר עבור האדם את משמעות החיים. כי אם המוות לא יהיה מפחיד, אז האדם לא יעריך את החיים. ומאחר שאין לאדם מושג למה הוא חי, אז האדם לא יתאמץ יותר לחיות. והפחד של האדם מהמוות, הוא זה שגורם לאדם להרגיש טוב בחיים שלו. כי כאשר האדם מפחד מהמוות, בזה בעצם האדם מכניס לעצמו לראש שהמוות הוא רע ושהחיים הם טובים. ואז על ידי זה האדם שמח מכך שהוא חי. כמו ... כאשר אין לאדם מושג למה להתאמץ לחיות, כי אין לו מושג למה בכלל חיים ולמה בכלל הוא קיים והמציאות קיימת, אז על ידי זה האדם מרגיש רע. ואז מה שנשאר לו, זה לומר שהמוות הוא רע, ושלחיות זה הערך העליון. ואז הוא משמח את עצמו בכך שהוא לכל ... את השיגעון שבדבר. כי לאף אחד אין מושג מה תכלית החיים. כי לאף אחד אין באמת הסבר מה תכלית המציאות. ובכל זאת כולם כמו משוגעים עובדים כ"כ קשה ומפחדים כ"כ מהמוות. וחלקים שלמים של העולם, מונעים ומתפתחים בזכות הפחד של האדם מהמוות. ועל פי ההיגיון, אם אין לאדם מושג מה התכלית של החיים, הרי שממילא לא היה עליו לפחד מהמוות. כי אולי

... נלך לבית קברות ונגיד שיש טריק לגרום לאדם לחיות, בעצם גרמנו לו להתאבד, כי החיינו אותו, אם הוא מת והחיינו אותו הוא התאבד מהמוות. והאדם צריך להתאבד מהשכל שלו, לחסל את הנפרדות, לקחת אקדח ולחסל את החוויה של זה טוב וזה רע, אלא להבין שאין הבדל ... קטלני, כי השכל מבין רק נפרדות, מה פתאום שהוא יבין עכשיו שזה בכלל אותו הדבר. ואז זה אומר בכלל להחיות את השכל, להחיות אותו מהמוות של הנפרדות. מצד האמת זה לעשות תחיית המתים של השכל, כי מצד האמת השכל הרגיל של הנפרדות מחובר לשכל אחר גדול שהכל בו ...