... היא ישות אחת, עם המהות של כל שאר הדברים שיש בעולם. כי הטועים, כאשר שואלים אותם מהי מהות התודעה של האדם, הם עונים, שהתודעה היא חלק מאלוהים וכיו"ב. והטועים הללו מרמים רק את ... בעצם ההוויה שלהם. והמהות של כל הדברים, היא אחת. ואין שום הבדל בין המהות של התודעה של האדם, לבין המהות של הדומם וכיו"ב, שהיא נתפשת בעיני האדם, כמשהו שהוא נפרד ממנו במהותו. וזאת למרות, שבאמת, המהות היא אחת. והמהות של כל הדברים כולם, היא אחת תמיד. משום שבסופו של דבר, לכל מהות, יש מהות אחרת שקודמת לה, עד שמגיעים אל המהות הראשונה, שהיא האחדות של המציאות, ששם אין שום ... המוחלט. וזאת היא המהות של התודעה ושל הדומם ושל כל המציאות שלנו. והכלום, שהוא מהות המציאות, הוא כלום והוא לא קיים כלל. ולכן הוא חסר מהות. ואם יש לו מהות, אז מהותו זהה אליו. כי ...

... אלא קיומן הוא רק אפשרי בלבד. והמחויב, הוא דווקא הכלום, שהוא חסר כל צורה, ושהוא המהות של המציאות, שנמצאת מחוץ לזמן ולמקום, שהיא כלום ממש. והנה, הכלום הזה שיש באדם, הוא מת. כי האדם מזדהה רק עם מה שהוא יש. ...

... דבר, שהוא אינו אמת. ושהאדם לא ירגיש שום רגש, שהוא לא נובע מתפישת אמת של המציאות. והעצות של החכם האמיתי, לוקחות את האדם, והופכות עבורו את האמת המוחלטת, לדבר הממשי ביותר. שהאדם חווה באופן ממשי באמת, את המהות של המציאות, שהיא האחדות של הנפרדות. וכל זה קורה, רק כאשר ...

... ולכן קיומו של האין האמיתי, הוא המצוי הראשון, שממלא את כל הצורות שיש בעולם. כי ה"אני" של האדם, הוא לא יותר מאשר צורה של ישות אחרת. ויש ישות ראשונה שבה אין שום צורה כלל, ושבה האדם לא קיים כישות נפרדת כלל, שזאת המהות של המציאות. ומהמהות הזאת, מתהוות הצורות השונות, שאחת מהן היא ה"אני" של האדם. ובעולם של הצורות, כל אחת מהצורות, חסרה את כל שאר ...

... והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין. ועל האדם להסתכל אל תוך המהות של היש ושל האין, ועל האדם להתבונן היטב ולשאול באמת, האם באמת היש ישנו ...

... עצמו ולברר את האמת, האם אכן זו האמת. האם באמת קיימת הנפרדות הזאת, שגורמת לו להרגיש רע? והדרך של האדם לגלות, האם באמת הנפרדות קיימת, והאם באמת יש הפרדה בין היש לבין האין, היא על ידי זה שהאדם מתבונן אל תוך המהות של מה שישנו, כדי להבין קודם כל מה בכלל ישנו. וכאשר האדם מתבונן אל ...

... כי מצד אחד, המהות מהווה את הצורה. אבל מה מהווה את החלק, שנפרד מההוויה עצמה? וכיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר שמהותו שונה מהמהות של המציאות? ומאחר שהמהות של המציאות, היא חסרת כל צורה, ומאחר ששום דבר לא יכול להיות קיים בלי מהותו, ממילא זה אומר, שלא יכולה להיות קיימת שום צורה. כי במהות אין שום ... מהות, הרי שלא אמרנו בכך דבר. משום שלהיות חסר מהות, פירושו, שהכלום וההעדר, הוא המהות. וזה בדיוק כמו ההבנה, שהאין, הוא המהות של הצורה. כי כאשר האין הוא מהות צורת היש, הרי שמהות היש איננה, תרתי משמע. שהיא איננה כלל, משום שהמהות, היא האין ממש. וא"כ, אם נאמר שהמהות ... וזה, הוא דבר שהוא אינו אפשרי לומר. כי אם מהות המציאות, היא הצורה עצמה, א"כ כיצד זה שיש ריבוי צורות. ואם הצורה היא המהות של הדבר עצמו, דהיינו, שמהות המציאות, היא הצורה עצמה, גם אז מוכרח שיש רק צורה אחת של מהות, וא"כ לא יכולות להיות ריבוי צורות. וכאשר אין ריבוי צורות, אין נפרדות, ואין יש, וא"כ הכל אין. כי המהות של המציאות היא אחת, כי המצוי הראשון, הוא אחד. כי יש מהות אחת שמקיפה וממלאת את הכל. ואם יש נפרדות, אז תמיד יש רובד פנימי יותר, שבו אין את ... כל האין, הוא ישות אחת של אין. אבל האין לא יכול להוות את היש, משום שזאת מהות שונה ונפרדת בתכלית הנפרדות והשינוי, מהמהות של היש. וא"כ, מאחר שהאין הוא המצוי הראשון, א"כ היש איננו, ואז, רק האין ישנו. ואם נאמר שמהות הדבר, היא הצורה הסופית עצמה של היש, כגון לדוגמא ... בעצם אומר שיש ריבוי של מהויות ראשונות, שמצד אחד הן נפרדות זו מזו, כי הצורות נפרדות זו מזו, ומצד שני הן אחדות אחת, כי המהות של הכל היא אחת ממש. כי כאשר כל צורה נמצאת באחדות עם המהות האחת, הרי שהצורות הן אחת, למרות שהן נפרדות זו מזו. וזה אומר שהריבוי והאחדות הן ... השלמות. שבכל פעם הוא חווה אחדות גדולה יותר, כי יש אחדות בתוך / מעל אחדות, עד אין סוף. ואעפ"כ אין שום שינוי כלל. כי המהות של האחדות הראשונה של היש והאין, היא זהה לגמרי למהות של האחדות הגדולה יותר וכולי. ונמצא אם כן, כי יש אחדות מעל אחדות עד אין סוף, ואעפ"כ הכל ...

... אחדות, זה אותו הדבר ממש. כי בעולם שלנו, יש גם מהות וגם צורה. והצורה, נפרדת מהמהות שלה. וכל זמן שהמהות נפרדת מהצורה, הרי שזו לא שלמות האחדות, כי המהות נפרדת מהצורה. אבל זו גם לא שלמות הנפרדות, כי הצורה מחוברת ונמצאת באחדות, עם המהות שלה. וגם אם הן אינן ישות אחת ממש, עדיין הצורה מחוברת בדרך כלשהי, למהות שלה. דהיינו, ...

... השכל שלו, המציאות היא הגדרה כלשהי, ושהשכל שלו, לא יכול להבין את המציאות בצורה כלשהי. ובמקום לנסות למצוא תשובות לשאלות, לפני כן צריך לנסות להבין מה בכלל קיים, ומהי המהות של מה שקיים. כי העולם קיים, אבל מהו העולם? כי האדם קיים, אבל מהו האדם? כי המציאות קיימת, אבל מהי מציאות? מה באמת מצוי? וכולי. ולמרות, שלא בהכרח שניתן ...

... שמקיימת את המציאות עצמה. דהיינו, לגלות ולהבין, את מהות המציאות עצמה, שהיא מחוץ לכל הצורות של המציאות. והיא המהות שקיומה הוא מחויב, ושהיא לא יכולה, שלא להיות קיימת. וכאשר האדם מתבונן אל תוך המהות של המציאות, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש. ...