... כל הטוב שבעולם, הוא האחדות של המציאות, שהכל מושלם והכל אחד והיש והאין הם אחד. כי כאשר הכל אחד, אין שום חיסרון כלל ואין שום התנגדות כלל, והוא טוב אמיתי, שאינו תלוי בדבר ושלא נובע מצורה ... והדבר היחיד שבאמת צריך אליו אמונה, הוא רק לצורך ההכלה של תפישת היש והאין כאחד. שהשכל של האדם, לא מכיל את התפישה הזאת, והאמונה יכולה להכיל את הכל. והאדם סובל רק משום שאין לו מספיק אמונה, ... שנראה כאילו צריך רק אמונה כדי להכיל אותו, שזה השכל של האחדות של היש והאין, רק אז השכל של האדם הוא שלם באמת. ונסכם: כי האדם לא צריך שתהיה לו לא אמונה ולא שכל כלל, אלא אך ורק אמת בלבד. כי ...

... של המקום והזמן שלנו. והמכנה המשותף, הוא רחב יותר, מאשר הצורות שיש בו. ואנחנו כרגע נמצאים, בתוך האחדות הזאת. וכאשר האדם מבין שהוא נמצא בתוך האחדות של המציאות, והוא מבין גם, שמצד האחדות של המציאות, היש והאין הם אחד, והוא לא יותר קיים מאשר לא קיים וכולי, וכאשר האדם מבין שמצד האחדות של המציאות, כמות האפשרויות היא כ"כ גדולה והיא כ"כ שווה, עד שכל האפשרויות ...

... אבל שקרים יש הרבה. ומי שיעמיק יראה, כי כל הנ"ל, הוא עצמו מבוסס על הנחת יסוד שהיא עצמה שקרית . ולמה? כי כל הנ"ל שאמת היא אחת והשקר הוא הרבה, כל זה נכון, רק אם נאמר שהיש והאין הם נפרדים זה מזה והם לא ישות אחת. וכאשר היש והאין נפרדים אחד מהשני, אז כאשר האדם מסתכל לדוגמא על כלי כסף, אז האמת היא שיש כאן ישות אחת שהיא כלי כסף, ואין כאן הרבה ישויות אחרות, כגון כלי זהב ונחושת וכיו"ב. וכאשר האדם אומר שיש כאן את מה שאין כאן, ויש כאן דבר אחד, ואין כאן הרבה דברים, אז זהו שקר, של ריבוי אפשרויות. אבל אם נאמר שהיש והאין הם אחד (כפי מה שהוא באמת, מצד אחדות המציאות), הרי שממילא יש לנו 3 נקודות מבט שונות לגבי עניין הריבוי של האמת והשקר. כי כאשר הכל אחד, אז זה אומר שגם המחשבה שאומרת שהאמת היא אחת והשקר הוא הרבה, גם היא נכונה. אבל יש גם עוד נקודות מבט נוספות. כגון לדוגמא נקודת המבט שאומרת ש הכל אמת או שקר באותה המידה ממש. כי כאשר היש והאין הם אחד, ממילא לומר על כלי כסף שהוא כלי כסף, זה גם אמת מצד אחד, כי הוא גם רק כלי כסף, אבל זהו גם שקר מצד שני, כי הוא גם רק כלי זהב וכולי. וכאשר היש והאין הם אחד, אז כל מושג האמת והשקר משתנה לגמרי. אבל יש עוד נקודת מבט נוספת, והיא שאם נאמר שהתפישה של היש והאין כאחד, לא כוללת בתוכה גם את התפישה המנוגדת לה, שהיש והאין נפרדים זה מזה (מה שאין כך באמת, כי בכלליות היש והאין, נכלל הכל כישות אחת, כולל התפישה שמנוגדת לה. אך אם נאמר שהיא לא כוללת את התפישה של השכל האנושי, שהיש והאין נפרדים זה מזה), הרי שזה אומר שהשקר הוא אחד והאמת היא הרבה. כי על כלי כלשהו, אם האדם אומר שהוא רק כלי כסף, הרי שזהו שקר. אבל האמת היא הרבה, כי אפשר לומר שכלי הכסף הוא סך כל האפשרויות כולן. והכוונה היא, שאם נאמר שתפישת היש והאין כנפרדים היא שקרית, הרי שזה אומר שהשקר הוא אחד. כי השקר הוא כאשר האדם חושב שהצורה החיצונית האחת היא האמת, שזהו שקר, כי האמת היא הרבה, שהיש והאין הם אחד, והצורה האחת היא שקר, והריבוי הנסתר של הצורות, הוא דווקא האמת. ...

... ברמה החיצונית שלנו של הנפרדות, שיש בה טוב ורע, ועל האדם כן להתבונן מה קורה איתו ועם מעשיו. אבל על האדם להבין, שחווית האחדות של המציאות, תבוא רק ואך ורק מתוך הבנה מוחלטת של המציאות. כי מצד האמת, הכל אחד, והיש והאין הם אחד. ורק מי שמתבונן בדבר הזה באמת, רק ...

... לשם כך, צריך שהוא יהיה מנוגד ושונה מכל שאר הרעיונות שבעולם. והנה, כל הרעיונות שבעולם, מבוססים על כך, שהיש והאין נפרדים זה מזה. והשקר הגדול ביותר, שאין שום רעיון בעולם שמסכים איתו, הוא לומר שהיש והאין הם אחד. וזו "במקרה" כמובן, גם האמת הגדולה ביותר, שהיא שהכל אחד ממש. וכל דיבור שהאדם ... של דבר כלשהו. וזה אפשרי, רק כאשר האדם חושב על האמת המוחלטת, שהיא הדבר שהוא חסר כל הגדרה, והוא החיבור של היש והאין כישות אחת, שזאת האמת המוחלטת. ונמצא אם כן, כי השקר הגדול ביותר, הוא ישות אחת, עם האמת ...

... גם הם אחד. ובכלל זה נכלל, שהכל אחד ושכל הצורות הן אחד. ואפילו הצורות שמנוגדות זו לזו, כגון ה"יש" וה"אין", שהן צורות שמנוגדות זו לזו, גם הן ...

... ידי זה שהוא מתבונן על מהות ה"אני" שלו, עד שהוא מגלה שבשורש המציאות, היש והאין הם אחד. ולהטיל ספק באמת, פירושו לנסות לשקר במצח נחושה. כי כאשר האדם מחפש את ...

... בתוכו, גם חשיבה ותפישת מציאות שאינה שכלית. וזה אפשרי, רק כאשר האדם מבין את מהות השכל. שמהותו היא, חוסר היכולת לחבר את ההפכים של היש והאין בבת אחת. ואחרי שהאדם מבין את מהות השכל, עכשיו הוא יכול לנסות לדמיין (שזהו בעצם, שימוש ביכולת תפישה אחרת ובשכל אחר) תפישת מציאות אחרת, שבה היש והאין הם אחד, ושכל ההפכים הם אחד. ומתוך נקודת מבט שכזו, לנסות להבין את המציאות. כי כל תפישת מציאות, היא עם שכל. ולהסתכל על המציאות בלי שום שכל כלל, פירושו להסתכל על המציאות מנקודת מבט, שבה היש והאין הם אחד. שאז כל ההגדרות מתפרקות והתודעה מתפרקת והכל מתאחד וכולי. ... לצד הנגדי לו. ועל האדם להכיל בתוכו באופן שווה, את התפישה השכלית, ואת התפישה שמנוגדת לה. דהיינו, לנסות לשאול ולהבין באמת, האם באמת היש והאין הם נפרדים ומנוגדים זה לזה, או שמא הם ישות אחת. ועל האדם לשאול את ... שיש לפני ומעל ומתחת ובתוך השכל האנושי. כי השכל האנושי, הוא חלק מתפישת מציאות אחרת גדולה יותר, שבה הכל אחד. דהיינו, שבה, גם השכל של היש והאין כאחד, וגם השכל של היש והאין כנפרד, שניהם שכל אחד ממש, למרות שהם מנוגדים. ובמילים אחרות, תפישת הנפרדות וגם תפישת האחדות של היש והאין, היא תפישה אחת ממש. והשכל שלנו, הוא רק ביטוי אחד, של תפישה אחרת ...

... זמן, הוא לא קיים כלל, ע"פ עולם המושגים האנושי של היש והאין. ובסופו של דבר האדם מבין, ש"דכגעגכ" נראה לאדם כדבר חסר כל משמעות, משום שאין שום דבר ממשי ... לא באמת קיים, בלי קיומן של הטיפות שלו. ובאמת, היש והאין אלו רק צורות שונות. כי גם יש ואין, אלו רק צורות של ישות אחרת, שבה אין שום צורה של יש ואין כלל, ...

... האדם מבין את מהות השאלה הראשונה של כל השאלות, והיא, כיצד היש והאין הם ישות אחת? ועל ידי זה שהאדם מתבונן בשאלה הזאת, על ידי זה בסופו של דבר, הוא מקבל שכל חדש, והוא מבין ש באמת היש והאין הם אחד, ושרק בשכל הקטן הם נראים כישויות נפרדות. ואז בעצם האדם זוכה לדעת את מהות ... של דבר האדם מגלה, שהנחת היסוד של כל השאלות, היא עצמה טעות, כי היש והאין הם אחד וכולי. ...