... על ידי זה שגורמים לו להבין, שהוא לא רק לא רוצה את המוצר שלך, אלא שהוא גם לא רוצה את המוצר שלך. ואת זה הרבה יותר קל לו להבין, כי הוא ממשיך לשמור על העמדה שלו
שהוא לא רוצה את המוצר ואת הרעיון שלך. ואח"כ ממילא, ברגע ... ואופן לא תקנה את המוצר הזה. בדוגמא הזאת, פשוט לקחנו את ההתנגדות של הלקוח, והוספנו אליה את השאלת "למה" בהתחלת המשפט. וזה בעצם גורם ללקוח לתהות על הסיבה שבגללה
הוא לא רוצה את המוצר. ואז כאשר תת המודע של הלקוח, שומע את המשפט של "למה"
הוא לא רוצה את המוצר, זה בעצם הופך את הדעה שלו, מדעה מחוייבת, לדעה שהיא רק דעה אפשרית בלבד. וכאן יש עוד טקטיקה נוספת. והיא, שלפעמים הלקוח לא מוכן לקבל את השאלה של "למה"
הוא לא רוצה את המוצר. כי הוא מרגיש שמטילים ספק בדעה שלו. והוא כ"כ בטוח שדעתו היא מחוייבת, עד כדי כך שהוא לא מוכן אפילו לא לשאול את עצמו, למה
הוא לא רוצה את המוצר. ובמקרה כזה, אפשר להוביל את הלקוח ... את המוצר. ואז צריך לגרום ללקוח להתבונן שנית במה שהוא אומר, על ידי זה שמבקשים ממנו להסביר את מה שהוא אומר. ואז, כאשר הלקוח מתחיל להסביר את הכוונה שלו, בדעתו
שהוא לא רוצה את המוצר, עכשיו, תוך כדי ההסבר שלו, אפשר לנסות ... ללקוח לשאול את עצמו למה הוא כ"כ לא רוצה את המוצר. והיא, על ידי זה שהמוכר מוסיף את ההסבר "למה" הלקוח לא רוצה את המוצר. והרעיון הוא, שלפעמים הלקוח בטוח מבחינתו
שהוא לא רוצה את המוצר. והלקוח מתייחס לזה כאל דבר שהוא מחוייב. שמחוייב בעיני הלקוח, שהוא לא ירצה את המוצר. והשאלה "למה"
הוא לא רוצה את המוצר, גורמת לרעיון של "לא רוצה את המוצר", ... בדבר שהוא אפשרי. ואם שואלים על משהו, למה הוא כך ולא אחרת, הרי שגרמנו לאותו הרעיון, להפוך להיות אפשרי ולא מחוייב. ואם הלקוח לא מוכן להתבונן ולשאול את עצמו למה
הוא לא רוצה את המוצר, אז המוכר והמשכנע צריך לחזור על דברי ... את הלקוח, האם אני מבין נכון שאתה לא רוצה את המוצר הזה, כי סיבה כזו או אחרת?! ואז כאשר הלקוח שומע את המוכר, הרי שבעצם זה גורם ללקוח להתבונן שנית על הסיבה שבגללה
הוא לא רוצה את המוצר. וזה הופך אצלו את ההתנגדות שלו למוצר, ...