... = האדם אינו מרגיש חסר של דבר כלשהו = האדם רואה את
הטוב שיש בכל דבר כפי מה שהוא = האדם אינו רוצה שום דבר יותר טוב, מאחר שהוא כבר נמצא בטוב ביותר. מהות החיפוש אחר האושר, נובעת מכך שמצד האמת של המציאות, בכל דבר ... שבגללה כל דבר הוא כפי מה שהוא ולא אחרת, היא רק בגלל
הטוב שישנו בכל דבר.
הטוב שישנו בכל דבר, הוא הסיבה שבגללה כל דבר הוא כפי שהוא. הסיבה היחידה שבגללה חוקי הטבע והפיזיקה כפי מה שהם ולא אחרת, היא רק בגלל אותו הטוב שנמצא בכל דבר. ... האושר, נובעת מרצונו של האדם להגיע לנקודה שבה הוא נהנה
מהטוב שיש בכל דבר כפי מה שהוא, ללא מאמץ כלשהו, ללא פעולה כלשהי. וממילא ניתן להבין, כי הדרך היחידה להפסיק את החיפוש העצמי אחרי האושר, היא אך ורק על ידי שמוצאים את
הטוב שיש בכל דבר. כל זמן שהאדם לא רואה את
הטוב שיש בכל דבר, הנשמה של האדם תמשיך לחפש ולרצות להבין את הטוב הזה. מהותה של הנשמה היא אחת עם הטוב הזה שיש בכל דבר. הנשמה / התודעה של האדם "עשויה" מאותו טוב ... הטוב הזה ומשום כך היא תמשיך לחפש אותו עד שהיא תמצא אותו.
הטוב שיש בכל דבר, הוא השורש והמהות הפנימית של הנשמה. הסיבה שבגללה האדם מרגיש רע, היא רק משום שהוא רחוק מהזדהות עם מי שהוא באמת. לדוגמא: כאשר האדם חושב בטעות ... שהוא באמת, דהיינו, הטוב הנ"ל, ועל ידי זה הוא מרגיש את
הטוב שיש בכל דבר ונהנה ממנו. אך כאשר האדם אינו מתבונן במהות האמיתית של המהות של ה"אני" שלו, על ידי זה נדמה לו שהוא מה שהוא לא, דהיינו, הוא מתרחק מהזדהות עם
הטוב שיש בכל דבר, שהוא באמת שורש נשמתו של האדם כנ"ל, ורק משום כך האדם מרגיש רע. ברמה המעשית: כדי להפסיק לחפש את האושר, צריך למצוא אותו. אושר = כאשר ה"אני" של ... משום שהוא כבר נמצא. איך להגיע לזה? 1 - לשאול כל הזמן "מה
הטוב שיש בדבר הזה כפי מה שהוא"?! דהיינו, לחפש כל הזמן את
הטוב שיש בכל דבר. 2 - לשאול כל הזמן, "מי אני"? מה הפירוש של "אני"? מהי המהות של ה"אני"? וכולי. כאשר האדם מתבונן בשני הדברים האלו, בסופו של דבר הוא רואה את החיבור שיש בין האני לבין
הטוב שישנו תמיד בכל דבר = אושר. ...