תקציר⬅ ... חווה רצון לאיזה דבר. וברגע שאח"כ האדם עושה את אותו הדבר. ולזה האדם קורה בחירה חופשית. אבל בעקרון יכול להיות שאין קשר בין האירועים האלו, או שאולי מישהו אחר מבחוץ אחראי על האירועים האלו. וכל ההגדרה של בחירה חופשית, היא בסך הכל תיאור ופירוש ומשמעות שהאדם מייחס לרצף אירועים כלשהו. ולכן
בהחלט אפשר להסתכל על אירועים שמתרחשים במציאות, ולהתייחס גם אליהם כאל ביטוי של רצון עצמי ושל בחירה חופשית. ולכן
בהחלט אפשר להבין שגם ובעיקר למציאות שלנו יש בחירה חופשית. כי המציאות (אלוהים) לצורך העניין, מייצגת את הכוח שמניע את כל מה שבתוכה. וזה כמובן מבטא את הרצון העצמי שלה. ונחדד: גם אם נאמר שאולי איזה מישהו כופה על המציאות לעשות את מה שהיא עושה, הרי שזה אומר שהכוח הראשון / סיבת כל הסיבות, היא עצמה הכוח שמניע את הכל, והיא עצמה
בהחלט בעלת רצון עצמי. ז"א נגדיר כוח כלשהו ככוח שמניע את העולם כולו. ונבין מיד מכך שהוא מניע את כל העולם כולו, נבין מכך שהוא בעל רצון עצמי. ויש בזה עוד רמות עומק שונות. אך בשורה התחתונה אנחנו מדברים כאן על נקודת המבט שממנה אפשר לייחס ביטוי של רצון עצמי לכוח שמניע את המציאות כולה. ז"א
בהחלט ניתן להבין שלמציאות עצמה יש רצון עצמי. כי הכוח הראשון שמניע את כל האירועים, וזה כלל לא משנה כיצד הוא יוגדר, בין אם הוא כוח אקראי, או אם נגדיר אותו כ"כלום", או אם נגדיר אותו כאלוהים, או אם נגדיר אותו כסיבה הראשונה של כל הסיבות וכיו"ב, או כל הגדרה אחרת, הרי שהוא עצמו הוא תמיד בעל רצון עצמי. כי מצד נקודת המבט של הכוח שמניע את הכל, שם בנקודה הזאת הבחירה החופשית היא אין סופית, כי בנקודת ההתחלה אין שום כוח שיכול להגביל את הכוח הראשון, כי הכוח הראשון ... אם הוא היה שבע רצון, הוא גם לא היה בכלל מניע את כל האירועים של המציאות. כי רצון הוא חיסרון. ומכך שהעולם קיים וכל הזמן משתנה, מכך ניתן להבין שהכוח שמניע את המציאות, הוא חסר שביעות רצון מתמדת. ואפשר עוד להעמיק ולומר, שאם בנקודת ההתחלה לא הייתה שום שביעות רצון, הרי שלא הייתה מתקבלת כל
החלטה לגבי העולם. וכל מצב של העולם, הוא ביטוי לשביעות רצון של נקודת ההתחלה. אבל עדיין השינויים שיש בעולם, ועצם קיומו של הרצון עצמו, הם ביטויים לחוסר שביעות רצון. כי עצם קיומו של הרצון, הוא מעיד על קיומו של חיסרון. כך שנמצא אם כן, שהמציאות עצמה מטבעה, היא חסרת שביעות רצון. כי אילו היא הייתה שבעת רצון, לא היה כל שינוי בעולם וכולי. וזה בעצם אומר, שהאדם עצמו גם אם הוא יהפוך להיות התמונה המלאה עצמה, וגם אם האדם עצמו יהפוך להיות הכוח שמניע את העולם ... ימשיך להיות קיים, ושאף על פי כן הוא יחווה את השלמות של חוסר הקיום. כי אם תודעה קיימת, ובו זמנית היא חווה תחושה של חוסר קיום וחוסר נפרדות בשלמות, הרי שרק זה גן עדן. כי אז אין שום רצון עצמי ושום נפרדות כלל. אבל זה כמובן נגד השכל. כי איך ישות קיימת, יכולה בו זמנית לחוות חוסר קיום
מוחלט? ואם היא חווה חוסר קיום
מוחלט, אז מי חווה את השלמות של חוסר הקיום
המוחלט? ובסיכומו של דבר, גן עדן הוא עניין אחר לגמרי מכל מה שנדמה לאדם שזה גן עדן. כי
בהחלט יש גן עדן. ויש גם דרך להגיע לגן עדן. והדרך להגיע לגן עדן היא על ידי אמת. דהיינו, על ידי זה שהאדם מחפש את האמת. כי יש אמת, שהיא תפישת מציאות אחרת. כאשר האדם מגיע אליה, אז ורק אז הוא מרגיש את גן עדן ממש. ואת זה יכול לגלות האדם, רק על ידי זה שהוא מחפש את האמת. ולחפש את האמת, פירושו שעל האדם לשאול שאלות, כגון למה אני רוצה את מה שאני רוצה? מה הסיבה שבגללה אני חושב את המחשבות שלי? מה הסיבה הראשונה של כל הסיבות? האם יש סיבה ראשונה לכל הסיבות? האם יש ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא
החלטות - לחץ כאן...