... מידי. והחוכמה של מומחה לשכנוע היא, שבזמן אמת הוא יודע עד כמה אפשר למתוח את הגבולות, אצל האדם שאותו הוא משכנע. כשאתה אומר למישהו
"החלטתי, שאני רוצה לעשות X", זה הרבה יותר חלש, מאשר לומר לשומע
"החלטתי, שאני עושה X". כי "רוצה לעשות", זה יותר חלש מ"עושה". כי המילה "רוצה", מבטאת אופציה ואפשרות בלבד. והיא בעצם משדרת לשומע, שעדיין מדובר בשלב של רצון בלבד ולא בשלב
מוחלט של החלטה מלאה. כשמישהו אומר לך תודה ומודה לך על מה שאתה נותן לו, יש לפניך מספר אפשרויות, כיצד להתייחס לאמירת התודה שהוא מודה לך. כגון לדוגמא: "אתה לא צריך להודות לי" / "אין בעד מה" / "נכון, אתה
בהחלט צריך להודות לי" / "אתה לא יודע עד כמה אתה צריך להודות לי" / "אני מעריך את זה שאתה מודה לי" / "אל תודה לי, אני בכלל צריך להודות לך" ... יחשיד אותך. והביטחון העצמי שתשדר, הוא דווקא יגרום לך להיראות יותר אמין. נניח לדוגמא שאתה מציג עובדה. יש אפשרות להציג אותה כעובדה
מוחלטת, ובכך לשדר אמינות. אבל בכך גם אתה עלול להחשיד את עצמך. ולפעמים, אם דווקא תציג את העובדה כעובדה נכונה, אבל תראה סימן היסוס קל, שאולי אתה דווקא טועה בהצגת העובדה, זה דווקא יכול להוסיף לאמינות שלך. כי השומע מניח, שאם היית רוצה לשכנע אותו, היית צריך לדבר בוודאות
מוחלטת. ולכן, דווקא אם אתה מדבר בהיסוס קל, זה דווקא יכול לשדר יותר אמינות. כאשר אתה מתווכח עם מישהו על משהו, והוא נוקט בעמדה שאתה לא רוצה ... לך לחשוב גם כמו הדעה הנגדית, זה בעצם עלול לשדר מסר שאומר, שאתה לא כ"כ בטוח בדעה שלך ושאתה אולי מהסס לגבי הדעה שלך, ושהדעה שלך לא
מוחלטת בעיניך. ולכן דווקא רצוי לשדר, שבאופן חד משמעי אתה חושב את דעתך ושבשום פנים ואופן אתה לא מוכן לשקר ולחשוב אחרת. ומה האמת? מה הכי טוב ...