... ה"אני" שלו, ואל תוך הקיום העצמי שלו, עד שהוא יראה מיהו ומהו באמת. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם במקומות אחרים. ועל ידי זה שהאדם זוכה לראות ולהבין, ממה התודעה העצמית שלו עשויה? ולמה היא קיימת? ומה מהווה את הקיום העצמי שלו? ולמה הוא עצמו קיים? ומה באמת שולט בקיום העצמי שלו עצמו, ובקיום של כל ...

... יש לנו עץ אפשרויות שבו כל ענף מהווה היסטוריה שהתרחשה באחד היקומים. ההסבר מדוע תודעתנו קולטת רק יקום אחד ולא "רואה" את שאר היקומים הוא שהמצב הקוונטי ... פונקציית הגל. שתי בעיות אלה מהוות את מה שהפיזיקאים והפילוסופים מכנים בעיית המדידה. בעיה זו גרמה למספר פרדוקסים לוגיים קשים, אחד מהם הוא פרדוקס ... יש לנו עץ אפשרויות שבו כל ענף מהווה היסטוריה שהתרחשה באחד היקומים. ההסבר מדוע תודעתנו קולטת רק יקום אחד ולא "רואה" את שאר היקומים הוא שהמצב הקוונטי ... הפורמלי של מכניקת הקוונטים ומהווה יסוד בעייתי ומסתורי בפרשנות קופנהגן. 4.בניסוחים מאוחרים יותר המשתמשים בדה - קוהרנטיות קוונטית נקבע מתי יתרחשו ... דטרמיניסטית לחלוטין. עובדה זו תהווה את אחד המקורות העיקריים לבעייתיות של פרשנות קופנהגן ולהיותה שנויה במחלוקת. משמעויות פילוסופיות של הפרשנות פרשנות ...

... של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט של מהות המציאות, אין שום זמן ומקום כלל, וממילא אין שום שינויים ואין שום סיבה ... שמצד האמת, הצורה והמהות הם אחד, והיש והאין הם אחד ממש, מצד המציאות שממלאת ומקיפה ומהווה את היש ואת האין. וכאשר האדם מבין שמצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, עכשיו ממילא אין יותר שתי ישויות שנפרדות זו מזו, ...

... לא מחוייב. משום שאלוהים, פירושו המצוי הראשון. והמצוי הראשון, הוא יחיד. כי אם יש שני מצויים ראשונים, הרי שאף אחד מהם לא מהווה את המצוי השני, וא"כ שניהם רק צורה, שכאשר תוריד את ההפרדה והגבול שביניהם, תקבל את המצוי הראשון שמקיף ושממלא אותם. ואם הם חסרי כל צורה, אז הם ישות אחת ויחידה. ... כאקראית? ואם נאמר שהכל אקראי תמיד, אז מה יצר את האפשרות של סיבתיות? כי האקראיות היא הפך הסיבתיות. והאקראיות לא יכולה להוות את הסיבתיות, משום שהיא מנוגדת לה ונפרדת ממנה. כך שאם הכל אקראי, אז מה מהווה את האפשרות של הסיבתיות. כי יש לזכור, שאם אין סיבתיות בכלל, גם לא ברמת האפשרות, הרי שממילא אין גם שום משמעות לאקראיות. כי לתהליך אקראי, יש משמעות לאקראיות ...

... ובלי שום זמן, לא יכול להיות שום דבר בשום מקום. ומי שיתבונן אל תוך הזמן והמקום, יראה כי גם הם צורה של משהו אחר, שהוא חסר את הצורה של הזמן והמקום. כי ההוויה של המקום, היא חסרת הצורה של המקום. וההוויה של הזמן, היא חסרת הצורה של הזמן. ובין ההוויה של הזמן לבין ההוויה של המקום, אין שום הבדל כלל. כי כאשר אין שום מקום, אין גם שום זמן ולהיפך. וממילא ההוויה של הזמן ושל המקום, היא בכלל ישות אחת ממש. כי יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שיש הבדל כלשהו בין ההוויה של המקום חסרת הצורה של המקום, לבין ההוויה של הזמן חסרת הצורה של הזמן, או שאין כל ... אחת ממש. ומי שיתבונן יראה, שאין שום הבדל מצד תפישת האדם, בין העדר מוחלט של מקום, לבין העדר מוחלט של זמן. וממילא זה אומר, שיש לנו ישות אחת, שהיא ההוויה של הזמן ושל המקום. ובמאמר מוסגר נסביר, כי ... מקום מוחלט, הוא החיבור של הזמן ושל המקום לישות אחת, שבה אין שום הבדל בין הצורה של הזמן לבין הצורה של המקום. ויש לשים לב לכך, שלא כתבנו שהאחדות היא "מהווה" את הנפרדות (הזמן והמקום), אלא כתבנו שהיא ה"הוויה" שלה. כי "מהווה" את, זה בעצם לייחס לה תודעה וכיו"ב. והמינימום ההכרחי שאפשר לומר, הוא שהאחדות, היא ההוויה של הנפרדות. והאחדות הזאת, היא "אין" והעדר ... המקום. והמהות גדולה מהצמצום והצורה החיצונית שלה. כי הלבוש, הוא רק ביטוי של המהות הגדולה יותר. והאין, הוא גדול מהיש שנמצא בתוך זמן ומקום. ונמצא כי ההוויה של היש, היא האין וההעדר המוחלט. ויש לזכור ... האחר ששונה ממנו, הרי שזאת התגלות של האחדות בתוך הנפרדות, בלבוש של נפרדות. כי בשורש, הכל אחד ממש, ללא הבדל זמן ומקום כלשהם. ולפני הזמן באמת, פירושו ההוויה שקודמת לצורה של הזמן. ומעל המקום באמת, פירושו ההוויה של המקום, שמקיפה את הצורה של המקום כולו. כי גם המקום עצמו נמצא בתוך מרחב גדול יותר, שהוא ההוויה שלו, שהיא חסרת כל צורת מקום. ואם נעמיק עוד ... כי בשכל האנושי היש נפרד מהאין וההפכים נפרדים אחד מהשני. וכל ההפכים, הם לבושים של ההפרדה שבין האין לבין היש. ומאחר שהיש נפרד מהאין, ממילא לא יתכן שההוויה של היש, תהיה האין. כי מאין, לא יכול להיות יש. כי כל המהות של האין המוחלט, היא ששום דבר לא יכול להיות ממנו, ושאין בו שום פוטנציאל כלל. והנה אעפ"כ הוא ההוויה של כל הנפרדות כולה ממש, ברגע הזה ובמקום הזה ממש. וזהו סוד הצמצום, שההוויה של היש, היא האין. וכל הצורות, מתהוות מהדבר שאין בו שום צורה כלל. וזהו נגד השכל, הנפרדות שנובעת מתוך האחדות הפשוטה שאין בה שום פירוד כלל. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא מיד שואל את עצמו, "איך" זה יכול להיות שמאין יתהווה היש? אך זו שאלה לא נכונה. ולא רק שהיא לא ... שאלה של טעות. טעות שמניחה שיש הפרדה בין היש לבין האין, ולכן האדם שואל איך נוצר יש מאין. והשאלה הנכונה שצריכה להישאל היא, "מהי האמת? האם באמת היש מתהווה מהאין?". וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא ...

... אז ישות והוא זה דברים שונים, אבל בעצם הוא אחד. במדעו הכוונה להוויתו. ישותו היא שבהוויה אחת הוא ישויות שונות ואף על פי כן הוא ישות אחת. ... שאין זה אותו הדבר. הוא גם הרבה הוויות שונות ובו זמנית הוא הוויה אחת. השני "יודע דברים קודם הימצאם, אפילו שאין להם הוויה כלל." אלוהים יודע הכל, לפני שזה היה, עוד לפני שזה היה מצוי הוא ידע את זה, אפילו שאין להם הוויה, עוד לפני הפוטנציאל. למשל, אלוהים ידע מי יבוא היום, אבל עוד לפני שהיתה לו הוויה הוא ידע את זה, ואם לא היתה לו הוויה אז איך הוא ידע את זה? הוא ידע מה יהיה במציאות עוד ... אולי שהוא תכנן מה הוא יעשה, אבל איך הוא מתכנן אם אפילו אין הוויה? אפילו את הפוטנציאל אין, והוא כבר יודע איך זה ... איך הכסא יהיה כאן. אבל אלוהים יודע את הכסא עוד לפני שיש לכסא הוויה. אפילו הוויה אין לזה, הוויה הכוונה לפוטנציאל. אתה למשל מדמיין אותה עם חולצה ... עם חולצה אדומה. תחשוב שהיא לא פה, אין כאן שום דבר, אפילו אין הוויה, האם אתה יכול לחשוב איך היא תהיה עם חולצה אדומה? אפילו אין הוויה. אז אלוהים יודע איך זה יהיה אחרי, עוד לפני שיש הוויה. ויש כאן תחכום יותר גדול, הוא יודע איך זה יהיה ממשי, בעין הוא רואה את הממשי, ובכלל עוד אין הוויה והוא כבר רואה את זה. זה דבר והיפוכו. זה כמו ... הגבוהה יותר, אז במקום להגיד את המילה יודע, נחליף אותה למילה הוויה. בטקסט הזה רשומות התשובות שבאות מהחלל הפנוי. אם בכל מקום שרשום יודע אני מחליף למילה הוויה, יש כאן את השכל שבאמצעותו אפשר לתת תשובה לשאלות שבאות מהחלל הפנוי. למשל, "שידיעתו אין מוציא את הדבר מאפשרותו", הוויתו משאירה את הדבר אפשרי, זאת אומרת שאין הבדל בין ... המציאות היא.. למשל זה שהמציאות מממשת משהו, זה עדיין רק אפשרי. ההוויה של המציאות היא ישויות רבות, אבל מצד האמת אין ... את זה, אין לך יותר שאלות. שוב, את המילה ידיעה להחליף למילה הוויה ואז אין יותר שאלות. גם מה שאמרתי עכשיו לא נכון, ...

... עבר ולא בלשון הווה. וכיו"ב גם לכיוון של העתיד, שאפשר להחליש רעיון על ידי זה שהופכים אותו לרעיון מהעתיד, שהוא לא רעיון מהווה. לדוגמא: הילד אומר "אני לא מצליח לעשות שיעורים". אז אפשר לומר "אמרת שלא תצליח לעשות ...

... לו, שהמוצר שלך מספיק חשוב, ושהוא כן יכול להרשות לעצמו לרכוש את המוצר וכולי. ובמקרה כזה לדוגמא, רצוי מאוד שתוודא מראש שהלקוח מבין, שאם יש משהו שהוא באמת רוצה אותה, הרי שהתקציב הוא לא באמת מהווה בעיה עבורו. ושכאשר המוצר הוא באמת טוב, אז הוא באמת שווה את המחיר וכיו"ב. כאשר הרעיון הוא, שאתה מראש כבר גורם ללקוח לחשוב על ...

... יש עולם השתיקה, מעל המחשבה נמצא הדבר שממנו באות המחשבות, ההוויה שלך. מה שמשנה זה עד כמה אתה מחובר למחוייב המציאות, כל השאר לא משנה. בסוף מה ... כל שהיא. אתה יודע מה זה אומר שצורה זה מהות? זה אומר שהכסא הזה מהווה את הקיר. הכסא הזה הוא ההוויה של השמש. מה זה אומר? אם אני עכשיו ישרוף את הכיסא, השמש תמשיך להיות קיימת. נכון? אז איך אתה יכול להגיד שהכיסא מהווה את השמש? אם הכיסא הזה, הוא זה שגורם לשמש לזרוח, אז איך זה יכול להיות שהשמש פעלה ... ישרוף את הכיסא השמש תמשיך לזרוח. אז איך יכול להיות שהכיסא הזה מהווה את המקום והזמן שבהם נמצאת השמש? ולא רק שהכיסא מפעיל את השמש, השמש גם עשוייה ... הכיסא הזה והשמש שם, אז הם לא מחוברים. אז איך אתה אומר שהשמש מתהווה מהכיסא? אף על פי כן. בשכל זה לא הגיוני, אבל באין שכל / שכל אחר הכיסא הזה מהווה את השמש. אבל לא רק הכיסא, גם הנייר מהווה את השמש. ויותר מזה, השמש מהווה את הנייר. ואני לא אומר שהמהות של הכיסא מהווה את השמש, אלא הכיסא מהווה את השמש. הכיסא הוא צורה, שמהווה את השמש, מה זה אומר, שהוא ממלא את המקום והזמן של השמש. הכיסא הזה ממלא את כל ... הכיסא. אבל לא רק על הכיסא אלא גם על הנייר, על כל דבר. גם הכיסא מהווה את השמש, וגם הברזל הקטן שעל הכיסא מהווה את השמש. איך זה יכול להיות, כמה דברים מהווים את אותו הדבר? כשאני אומר, שהכיסא מהווה את השמש, אני לא מתכוון לומר שהמהות של הכיסא מהווה את השמש. אני מתכוון לומר שהצורה של הכיסא מהווה את השמש. זה לא הגיוני, כי אם זה צורה, איך זה מהווה? וממילא שמה, המעשה לפעמים חשוב יותר מהכוונה. אם אני לדוגמא הייתי חושב שהדבר הכי ...