... ממילא אין קיום, גם לא ל"אני" של האדם. כך שה"אני" של האדם, הוא ישות שקיימת בתוך מקום וזמן, בדיוק כמו כל שאר הישויות שקיימות בתוך המקום והזמן, שהם
ההוויה של כל מה שנמצא בתוכם. והמקום והזמן, ממלאים ומקיפים את כל מה שנמצא בתוכם. ואח"כ כאשר האדם מתבונן עוד, הוא רואה ומבין שגם המקום והזמן ... והדבר הידוע, והידיעה, הם כולם בשורשם מהות אחת, ללא שום הפרדת מקום וזמן כלל. ואז ה"אני" בעצם מבין, שהוא כלום ממש, העדר מוחלט, איננו, ושאין לו שום
הוויה כלל. ושאותו האין
הוויה, הוא החיות של ה"אני" של האדם, בדיוק כמו שהוא החיות, גם של כל שאר הדברים שישנם. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא הופך להיות כלום ממש. שהאדם ...