יקומים מקבילים - אחדות המהות והצורה - ואחדות הכל... ואחדות הכל כי המהות / ההוויה ממלאת את הכל. ובלעדיה, אין שום חיות לשום דבר בעולם. כי המהות של הכל, היא אחת. ויש הוויה אחת לכל הדברים, שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפ"כ יש צורות, שהן נפרדות מהמהות של המציאות, למרות שבאמת אין אפשרות שהן יהיו קיימות, כי המהות חייבת למלא אותן, ... יש מקום שהוא כולו מתהווה מהוויה עצמה, ואעפ"כ הוא לא הוויה עצמה, דהיינו, כל הצורות כולן. והנה, ההוויה של הכל, היא ממלאת את הכל באופן אין סופי, עד שהיא ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן כולם. כי ההוויה של הכל, היא הישות שמהווה את המקום ואת הזמן, דהיינו, הדבר שממנו "עשויים" המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי בלעדיה, אין שום חיות לשום דבר. והוא נגד השכל, שהצורה היא גם צורה סופית, וגם הוויה אין סופית. וכאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, דהיינו, שהצורה והמהות הם אחד ממש, אז ממילא זה אומר, שכל מה שנכון לגבי המהות, נכון לגבי כל צורה ... שונות, שכל אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן עוד יראה, כי כאשר הצורה ממלאת את הכל, הרי שכבר אין שום צורה כלל. כי אם בכל הזמן ...