... מגדירים בכל רגע ורגע מחדש את תחושת ה"אני" של האדם כלפי כל דבר ודבר. ולשני הכוחות האלו יש להם שורש. כי יש ישות אחת ודבר אחד, שבו אין הבדל בין "אני" לבין "לא אני". והשורש של ה"אני" הוא התמונה המלאה של המציאות. שמנקודת מבטה הכל זה "אני". והשורש של ה"לא אני", הוא הנפרדות של המציאות. כי רק מצד האדם עצמו יכול ... השונות שיש בעולם. ולשני הכוחות האלו יש שורש אחד, שהוא כולל בתוכו את הכוח של ה"יש" סיבה ואת הכוח של ה"אין" סיבה. ובשורש של הכל אין הבדל בין "יש" ל"אין" סיבה. ואין הכוונה לומר שאין סיבה לשום דבר, או שיש סיבה לכל דבר, אלא הכוונה לומר שבשכל הגדול יותר, שם אין שום הבדל בין שום דבר לשום דבר. כי בשכל הגדול יותר, שם ורק שם בשכל שמעל השכל, שם האדם מסוגל לתפוס את השורש של הכל. ובשורש של הכל, שם אין הבדל בין סיבה לבין אין סיבה, או בין סיבה לבין תוצאה או בין לפני לבין עכשיו לבין אחרי וכל כיו"ב. כי גם למרחב זמן יש שורש. כי הזמן לדוגמא הוא הבדל התחושה שבין העבר הווה ועתיד. וגם לתחושות האלו יש שורש. ולכל האירועים שבעולם יש שורש. וההבדל שבין האירועים השונים, הוא זה שיוצר את הזמן. ובשורש של כל האירועים, אין הבדל בין כל האירועים שקרו בעבר לבין אלו שקורים בהווה לבין אלו שיקרו בעתיד. וזהו השורש של הזמן. כי שם לזמן יש שורש. ובשורש של המציאות, שם אין הבדל בין לפני לבין עכשיו לבין אחרי. ובשורש של המציאות, אין הבדל גם בין מקומות שונים. כי גם למרחב המקום יש שורש. כי המקום נוצר על ידי התחושה השונה שיש בין המקומות השונים. אבל בשורש של התחושה הזאת של המקום, שם אין הבדל בין המקומות השונים. ובשורש של המציאות, לא רק שאין הבדל בין רגעי הזמן שבציר הזמן ולא רק שאין הבדל בין המקומות השונים שבמרחב המקום, אלא שם גם אין הבדל בין מרחב המקום לבין ציר הזמן. כי גם למרחב המקום ולציר הזמן, גם להם יש שורש. כי בשורשם (לפני המפץ הגדול / לפני בריאת העולם), שם לא אין הבדל בין המקום לבין הזמן. כי שם הכל אחד. וזאת נקודת האיפוס של המציאות, שהיא השורש של המציאות. שאותה תופש החכם האמיתי בשכלו, שהוא מחובר לאמת בשלמות והוא יודע ומבין את השכל שיש מעל השכל, שבו ניתן לתפוס את שורש המציאות, שבו הכל אחד. ויש שכל גדול עוד יותר, שבו גם אין הבדל בין השכל האנושי, לבין השכל שמעל השכל. והוא השכל של החכם, שמאחד את שני סוגי השכל. כי בשכל הגדול יותר, שם גם אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות. כי יש את השכל האנושי שבו לדוגמא יש הבדל בין רגעי הזמן ובין המקומות השונים ובין הזמן לבין המקום. ויש את השכל הגדול יותר שבו אין הבדל בין רגעי הזמן לבין המקומות השונים, ושבו אין הבדל בין זמן לבין מקום. וגם לדוגמא אין שם שום הבדל בין סיבה לבין תוצאה, או בין "יש" סיבה או "אין" סיבה. או בכלל אין שם שום הבדל כלל בין "יש" לבין "אין". כי בשורש של הכל, שם אין הבדל בין ה"יש" לבין ה"אין", כי שם הכל מחובר. ובשכל הגדול ביותר שהוא השכל של החכם האמיתי, שם גם אין הבדל בין שני סוגי השכל האלו. שהיא השלמות והחיבור של האחדות ושל הנפרדות. שבו בבת אחת האדם מסוגל להכיל בתוכו גם את שיא האחדות של השכל שמעל השכל, וגם את שיא הנפרדות שהיא השכל ...

... רע עבור הנפש של האדם. ובכלל זה, כל רצון מכל סוג שהוא. כי כל רצון, הוא חיסרון. ותחושת החסר, מזיקה לנפש האדם וגורמת לאדם להרגיש רע. וכל זמן שיש אצל האדם הבדל בין טוב לבין רע מסוג כלשהו, הרי שעדיין יש לאדם רצונות, והרי שהאדם עדיין מרגיש תחושת חסר ותחושת רע. ויש גם שלמות. והשלמות היא, כאשר האדם מצליח להכיל בתוכו רגשית דבר והיפוכו. דהיינו, כאשר האדם מצליח ברגע אחד גם להרגיש טוב בשלמות בלי שום הבדל כלשהו, בין טוב לרע כלשהו, וגם תוך כדי זה שהאדם מרגיש שדבר כלשהו הוא טוב ודבר אחר הוא רע. שאז ואך ורק אז, האדם בהחלט נהנה מהמשחק של החיים. כי זאת השלמות, ... מאושר, היא על ידי הכלת ההפכים. דהיינו, שמצד אחד האדם גם יחשוב שאין שום רע בעולם כלל, ושהכל אך ורק טוב תמיד ללא שום רע כלל, ושמצד שני, האדם גם ידע להבדיל בין טוב לרע ע"פ חוקי המשחק של החיים שיש בעולם שלנו. אך כיצד ניתן להגיע ליכולת הכלה רגשית שכזו? ומצד האמת, מי שיעמיק בעניין יבין, כי לומר שהכל טוב ושהכל ...

... בעולם שהיא חסרת כל רצון עצמי. כי רצון עצמי הוא בסך הכל תיאור של רצף אירועים. וכאשר האדם רוצה ועושה איזה דבר, וכאשר המים מכבים את האש, אלו שני אירועים, שמצד נקודת מבט חיצונית, אין הבדל ביניהם. וגם אם יש ביניהם המון הבדלים, הרי שבכל מקרה אפשר לומר, שכל כוח בעולם שמתגבר על כוח אחר, אפשר לומר שזה סוג של ביטוי של רצון עצמי. וגם אם הכוח ...

... כ"כ גדול ואין סופי, עד שהוא זהה לחלוטין לשכל האחר שגדול עוד יותר ממנו. וההבדל בין השכל שמעל השכל לבין השכל שמעל השכל שמעל השכל, הוא רק ברמת העומק של השכל. אבל הלוגיקה שם היא זהה. כי הלוגיקה בכל השכלים שמעל השכל, היא אותה הלוגיקה ... לו לחכם גדול. וכל זמן שהאדם עצמו הוא לא חכם אמיתי, אז הוא לא באמת יכול להבדיל בין חכמה ושכל לבין שיגעון ושטות. ולפעמים יש לאדם ענווה פסולה ורגשי נחיתות, ונדמה לאדם שהוא לא יכול להשיג את השורש של האמת בכוחות עצמו, ושהוא לא מספיק ...

... זמן שהאדם רק מאמין שהכל טוב וכיו"ב, הרי שלעולם הוא לא יכול להגיע לשקט נפשי אמיתי. כי כאשר יש הבדל בין השכל של האדם לבין האמונה שלו, דהיינו, כאשר האדם מבין בשכל שלו שיש רע, ומנסה להאמין שהכל טוב, אז כמובן שזה ...

... הוא צריך לשוב לארצו? תשובה: לא. משום שהאדם יודע מראש שבעוד שבוע הוא מסיים את החופשה. וההיגיון אומר, שאין שום סיבה לפחד מהמוות, משום שהסוף ידוע מראש. וההבדל היחיד בין עולם שבו כולם חיים יום אחד ומתים, לבין העולם שלנו, הוא רק באורך הזמן של החיים עד שמתים. אבל בכל מקרה כולם מתים. והשאלה היא, איך זה שאנשים ...

... הראשונה של כל הסיבות, שם הכל פתוח ללא הגבלה כלשהי. ושם הטוב הוא טוב, בדיוק כמו שהרע הוא טוב. ובאותה הנקודה אין שום הבדל בין עולם אקראי לעולם מסודר. כי באותה המידה שיש בעולם שלנו סדר, באותה המידה היה אפשר ליצור עולם חסר סדר עם חוקי פיזיקה אחרים וכיו"ב, או ללא חוקי פיזיקה וללא ...

... של כל הסיבות, לשם כך עליו לנסות להבין מהי בכלל סיבה? ומה יוצר את הסיבות עצמן? ומהי ההגדרה של סיבה? ומה הופך סיבה, למה שהיא? ז"א מה בעצם ההבדל בין יש סיבה לבין העדר סיבה? כי ... של סיבה, כדי לנסות להבין איך היא נוצרת. אבל יש רמת עומק נוספת, שהיא שעל האדם לנסות להבין האם בכלל יש דבר כזה סיבה. ז"א כי האדם מניח שיש הבדל בין סיבה לבין העדר סיבה. כי יש ... שנראות כהעדר סיבה. ועל האדם לשאול את עצמו, מדוע בעצם לדבר אחד הוא קורא דבר אקראי וחסר סיבה, ומדוע לדבר אחר הוא קורא בעל סיבה? האם באמת יש הבדל אמיתי בין מה שנקרא אצל האדם סיבה, לבין מה שנקרא אצל האדם העדר סיבה? כי עד שהאדם מחפש מהי הסיבה הראשונה, ומהיכן מגיעות סיבות, על האדם בכלל לנסות להבין, האם באמת יש הבדל אמיתי בין מה שנקרא סיבה לבין מה ... מנקודת המבט של החוק האחד שמניע את כל הרגעים להיות כפי מה שהם, ושכל רגע מכריח את הרגע שאחריו להיות כפי מה שהוא, מנקודת המבט הזו, אין בכלל שום הבדל בין מה שנקרא אצל האדם אקראיות ... אמיתית למה שנקרא אצל האדם סיבה והעדר סיבה. ומי יכול להוכיח שאין חוק שכזה? ואם אי אפשר להוכיח שאין חוק שכזה, אז כיצד בכלל ניתן להוכיח שיש הבדל בין מה שנקרא אצל האדם סיבה לבין מה שנקרא אצל האדם העדר סיבה? וזה בעצם אומר, שעל האדם לנסות להבין בכלל את המושג סיבה. ומהי בעצם סיבה. ומהו ההבדל המהותי שבין סיבה לבין חוסר סיבה. ומצד האמת, ההבדלים שבין סיבה לבין חוסר סיבה, הם ... שבאמת, כאשר אומרים על תהליך שהוא חסר סיבה ואקראי, המשמעות של זה היא, שהאדם עדיין לא מסוגל להגדיר את הסיבה. כך שעל האדם להתבונן היטב היטב על ההבדל האמיתי שיש בין מה שנקרא אצלו ... להכל אין סיבה. כך שבכל מקרה יש בסוף רק שתי אפשרויות, או שלהכל יש סיבה או שלהכל אין סיבה. ומי שרוצה לגלות את האמת, עליו להתבונן היטב על שורש ההבדל שבין סיבה לבין אקראיות והעדר סיבה. ועל האדם לנסות להבין, האם ההבדל קיים מנקודת המבט של המציאות ...

... של ה"אני" העצמי שלי? האם אני בחרתי שה"אני" שלי יהיה קיים? מהיכן הגיע ה"אני" הזה? מהיכן הוא נוצר? מהי מהותו האמיתית? האם יש הבדל אמיתי בין ה"אני" שלי לבין כל שאר הדברים שהם אינם "אני"? האם מנקודת מבט חיצונית לי, האם משם גם יש הבדל בין ה"אני" שלי לבין כל שאר הדברים? ואם מנקודת מבט חיצונית אין הבדל בין מה שהוא "אני" לבין מה שהוא "לא אני", אז כיצד זה שאני כן חווה הבדל בין ה"אני" ובין ה"לא אני"? ועל האדם לנסות להבין, האם קיומו של ה"אני" הזה תלוי בקיומם של דברים ...

... לעשות הפרדה בין טוב לרע. ושבה האדם רוצה את הטוב ולא רוצה את הרע. אבל בו זמנית תוך כדי זה, יש לאדם גם תודעה נוספת ותפישת מציאות נוספת, שבה אין אצל האדם הבדל בין טוב לבין רע. ושבה הכל אחד. ושאין שום הבדל מכל סוג שהוא בין טוב לבין רע. וכל זמן שהאדם לא מכיל בתוכו ... להתמקד אך ורק בדבר אחד ויחיד, והוא שבני האדם ידעו להכיל בתוכם את ההפכים המנוגדים. דהיינו, גם לחיות בעולם שלנו שיש בו טוב ורע, וגם בו זמנית להבין שאין שום הבדל בין טוב לרע, ושהכל אחד ושהכל טוב תמיד בשלמות, ללא כל הבדל בין טוב לרע. וכל החינוך שבעולם, אמור להתמקד רק בדבר הזה. ...