... קיים = קיימת מציאות כלשהי = קיימת ישות כלשהי. 2 - קיים מישהו שחושב את ה"אני" = האדם החושב את המחשבה. 3 - קיים משהו כלשהו שחושבים אותו כ"אני" = הדבר שנמצא בתוך המחשבה של החושב. 4 - קיימת מחשבה כלשהי שמקשרת את החושב את ה"אני" לבין ה"אני" שהוא חושב עליו = המחשבה עצמה. לפני שנדון במהות האמיתית של השאלה ובתשובה האמיתית שלה, לפני כן נציג מספר שאלות למחשבה. כללי: האם תינוק חושב אני? האם תינוק מודע לעצמו? האם תינוק בבטן אימו חושב על "אני"? האם בעלי חיים חושבים "אני" ומודעים לעצמם? האם צמחים מודעים לעצם קיומם? והאם הדומם מודע לעצמו? האם זה שהדומם שותק ואינו מתלונן על דבר, האם זה הופך אותו לחסר מודעות עצמית? האם יתכן שרובוט חושב "אני"? האם יתכן מהצד השני שאדם יאמר "אני", אך ירגיש כמו רובוט שאומר "אני"? האם אדם שהיה גדל לבדו במדבר ללא בני אדם, האם הוא היה חושב "אני"? האם תינוק שלא היו מלמדים אותו על ה"אני" שלו, האם הוא היה חושב שיש הבדל בין "אני" לבין "אתה"? מה בעצם מאפיין את ידיעתו של האדם את ה"אני" שלו, מאשר את ידיעתו כל ידיעה אחרת כגון "שולחן" וכיו"ב? מה הופך את הידיעה של ה"אני" לשונה משאר כל הידיעות כולן? מהי מהותו של אותו ה"אני" הזה שחושב "אני"? האם ה"אני" מסוגל בכלל להבין את מהות ה"אני"? כדי להבין משהו צריך להכניס אותו לתוך מחשבה. המחשבה נמצאת עצמה בתוך האני. האם האני יכול להיכנס כולו אל תוך עצמו ולהבין את מהות עצמו בשלמות? האם ניתן להבין מהו "אני" בלי להבין את מהותו בשלמות? עולם החלומות והשינה: האם בשעת שינה ה"אני" נמצא בעולם שבתוך החלום או בעולם שמחוץ לחלום? האם מצידו של ה"אני" יש הבדל כלשהו בין החלום תוך כדי החלום, לבין העולם כאשר האדם בעולם? האם ה"אני" חווה את החלום אחרת מאשר את העולם? (כאשר האדם בשעת חלום יודע שהוא בחלום, ממילא זה לא נחשב שהוא בחלום מלא. השאלה היא לגבי חלום מלא שבו האדם ... בחלום: האם האנשים שבחלום מודעים לעצמם? האם כאשר האנשים שבחלום אומרים "אני" ובוחרים בחירות כלשהן, האם הם מודעים לעצמם? האם האדם החולם, הוא זה שבוחר כיצד האנשים שבחלום יפעלו, או שמא יש להם בחירה חופשית עצמאית? האם ... רמה מודעת לעצמה באופן נפרד? כאשר האדם חולם חלום, האם בעצם קיימים שני "אני", זה שבתוך החלום, וזה שמחוץ לחלום שאם יקראו בשמו הוא יעיר את ה"אני" שבתוך החלום ויאחד אותו עם עצמו? האם דמות בסרט מצויר יכולה לחשוב על עצמה? האם כאשר דמות מצוירת אומרת "אני", האם היא באמת מודעת לעצמה? האם יש הבדל מהותי בין האנשים שבחלום לבין שאר הדומם / צומח / בעלי חיים שבחלום? והאם ומדוע יש הבדל כזה בעולם ... ידי זה נוצרות צרות וכולי. כך גם אצל האדם. כל הרע כולו נוצר אך ורק בגלל ה"אני" הנפרד של האדם משאר הדברים שבמציאות. ה"אני" רוצה את מה שאין במציאות כרגע.

... מהי הידיעה היחידה ש אינה נובעת מידיעת האני?! אני. ידיעה. אמת. מהי הידיעה היחידה שעמוקה יותר מידיעת ה"אני"? מהי הידיעה היחידה שניתן לדעת אותה בלי לדעת את ה"אני"? כל הידיעות כולן שאותן יודע האדם, כולן נובעות ותלויות בידיעת ה"אני". לדוגמא: כאשר האדם יודע את הידיעה "שולחן", הוא אינו יכול לדעת אותה בלי לדעת אני. כדי שהאדם יוכל להגדיר ... וכל התיאורים כולם לא יכולים להיות קיימים בלי ה"אני". כך שלא ניתן להגדיר שום דבר בלי לדעת את ה"אני". מה שאומר שכל הידיעות כולן תלויות בידיעת ה"אני". יחד עם זאת, קיימת ידיעה אחת ויחידה שאותה ניתן לדעת בלי לדעת "אני". והיא ידיעת המהות של ה"אני". הסבר: מי שיתבונן יראה, כי גם ה"אני" של האדם, גם הוא הגדרה של משהו. האדם מגדיר את ה"אני" שלו באמצעות דברים שונים של תחושות / רגשות / אירועים וכולי. מה שאומר בעצם, שגם ה"אני" עצמו של האדם, הוא הגדרה של מהות כלשהי שמהווה את ה"אני" של האדם. המהות של ה"אני" היא הדבר שמהווה את ה"אני". המהות של ה"אני" היא הדבר היחיד שקיים גם ללא "אני". קיומה של המהות של ה"אני" אינו תלוי ב"אני", למרות שהקיום של ה"אני" מתקיים באמצעות המהות שמהווה אותו בכל רגע מחדש. מסקנה: הדבר היחיד שאפשר לדעת בלי לדעת "אני", הוא ידיעת המהות של ה"אני". ברמה המעשית: כאשר האדם רוצה להגיע אל חקר המציאות ואל הבנת עצמו, עליו לחפש את האמת בתוכו ולא מחוצה לו. ... כי כל מה שנמצא מחוץ לאדם, הכל תלוי ונובע מידיעת ה"אני", כך ששום דבר לא יכול לגלות לאדם דבר חדש על השורש של המציאות באמצעות מחקר חיצוני, מאחר שכל מה שניתן לדעת שנמצא מחוץ ל"אני", הכל אלו ידיעות חיצוניות שאינן מחדשות כלום על כלום. כאשר האדם רוצה להגיע אל המהות של המציאות ולהבין את המציאות באמת, עליו להתבונן פנימה על ה"אני" שלו אל תוך עצמו. כי רק בתוך ה"אני" ניתן למצוא ידיעה עמוקה יותר על המציאות, מאשר ידיעת ה"אני". סיכום: כל הידיעות כולן שחיצוניות ל"אני", כולן תלויות בידיעת ה"אני" ולכן היכולת שלהם ללמד את האדם על המהות הפנימית ביותר של המציאות מוגבלת, מאחר שהן מוגבלות עד לעומק של ה"אני". ולכן כדי לחפש את האמת, על האדם להתבונן אל תוך

... פירוש: כל זמן שהאדם יודע שהכל טוב + עוד ידיעה כלשהי, הרי שהידיעה שהכל טוב אינה ידיעה שלמה. כאשר האדם יודע שהכל טוב + יודע את ה"אני" שלו, הרי שזו אינה ידיעה ... מקום לשום דבר אחר מלבדה. ידיעה שלמה בלב שלם = האדם יודע אך ורק שהכל טוב ואינו יודע שום דבר אחר מלבד הידיעה הזאת, אפילו לא את ה"אני" שלו. כיצד ניתן להגיע לזה? על ידי חיפוש האמת האובייקטיבית של המציאות. האמת האובייקטיבית של המציאות היא הדבר היחיד שאינו תלוי ב"אני" של האדם. מה בדיוק לחפש? לחפש את המהות של ה"אני". ידיעת המהות הפנימית של ה"אני" אינה תלויה בידיעת הלבוש החיצוני של ה"אני". כאשר האדם מחפש את האמת האובייקטיבית של המציאות על המהות של ה"אני" שלו, דהיינו, מחפש את האמת ...

... האנושי יכול לדעת? מהי תכלית הידיעה? שכל. גבולות השכל. לדעת הכל. מהו המקסימום שהשכל האנושי יכול לדעת? תשובה: המקסימום שהאני והשכל של האדם יכול לדעת, זה את המהות של ה"אני" עצמו. הסבר: ניקח כל ידיעה באשר היא שאותה יודע האדם. נשאל: מי יודע את הידיעה הזאת? תשובה: ה"אני" של האדם, הוא זה שיודע את הידיעה. היינו כל השאלות נשאלות על ידי ה"אני", וגם כל התשובות מגיעות מה"אני". ומאחר שכל התשובות האפשריות שאותן יכול לדעת האדם, מגיעות מתוך ה"אני" עצמו, ממילא זה אומר שסך כל הידע שאותו יכול לדעת ה"אני", כבר קיים בתוך ה"אני". ה"אני" לא יכול לדעת דבר שנמצא מחוצה לו, אא"כ הוא יכנס לתוכו כדי שיהיה ניתן לדעת אותו. ומאחר שכל הידיעות שאותן יכול לדעת ה"אני" נמצאות ונובעות מתוך ה"אני", הרי שלהבין את המהות הפנימית ואת השורש של ה"אני", כולל בתוכו את כל מה שהאדם יכול לדעת. כאשר האדם מבין את המהות של ה"אני", הרי שהוא בעצם מבין את השורש שממנו מגיעות כל התשובות וכל המידע שמספק ה"אני". ולכן הבנת המהות של ה"אני" = ידיעת כל מה שהאני יכול לדעת. ומדוע כ"כ קשה לאדם להבין את מהות ה"אני"? משום שכדי להבין את מהות ה"אני", יש צורך להכניס לתוך ה"אני" את עצמו. הסבר: קיימת מהות X. המהות ה X מהווה את ה"אני" + את המחשבה שאותה חושב ה"אני" + את כל מה שקיים. המהות של ה"אני" מקיפה את ה"אני" עצמו. המהות של ה"אני" מקיפה את המחשבה עצמה. המחשבה היא חלק ונגזרת של המהות של עצמה. המהות של המחשבה מקיפה את המחשבה ולכן קשה להכניס לתוך המחשבה את המהות של עצמה. מאותה הסיבה קשה ל"אני" להכניס אל תוך מחשבה את המהות של עצמו. כי זה לנסות להכניס את ה"אני" אל תוך מחשבה ואל תוך עצמו. אז איך בכל זאת אפשר להבין מהו "אני"? תשובה: על ידי שמקרבים את השכל עד לנקודה הסופית שלו, על ידי זה הוא מתחיל להבין "קצת" מהי המהות של ה"אני". פירוש: ככל שהאדם מעמיק יותר בשכלו להבין את המציאות בכלל, כך השכל של האדם נהיה גדול יותר. ככל שהשכל נהיה גדול יותר, כך האדם מבין יותר ויותר דברים, עד שהאדם מגיע לנקודה שבה הוא אינו יכול לדעת שום דבר נוסף, מלבד לדעת את המהות של ה"אני" שלו. כאשר האדם יודע כבר את הכל והדבר האחרון שאותו הוא אינו יודע, הוא את עצמם המהות של עצמו, על ידי זה ... החדשה. ההבדל הוא רק בעומק / בתחושה / בחוויה של הידיעה, אך אין דרך למצוא שום הבדל שכלי כלשהו בין הידיעה הקודמת לידיעה החדשה. סיכום: השורש לכל הידע של האדם נמצא בתוך ה"אני" של עצמו. הבנת מהות ה"אני", היא בעצם השורש לדעת את כל מה שניתן לדעת. להבין את מהות ה"אני" = לראות את התמונה המלאה על ה"אני" = להסתכל על

... הזמן הוא חושב. האדם כל הזמן (גם תוך כדי שינה) חושב על ה"אני" שלו ועל המציאות. על מה הוא רוצה, מה להחליט, מה היה, מה יהיה, איך לעשות טוב יותר, איך לא לעשות טוב פחות וכיו"ב. האדם כל הזמן חושב על דברים שונים ומשונים. ...

... מה שהאדם חווה באמצעות החושים, הכל עובר דרך המחשבה. המחשבה היא השער שדרכו ה"אני" של האדם חווה את העולם באמצעות החושים. קיים "אני" שזה האדם. קיים העולם. וקיימת המחשבה שמקשרת ביניהם. כל מה שהאדם רואה, הוא רואה באמצעות ... יותר ממשית עבור האדם מאשר כל דבר אחר. המחשבה של האדם ממשית עבור האדם כמו ה"אני" שלו. האם שייך לומר האם ניתן למשש את ה"אני"? הרי ה"אני" של האדם הוא הדבר היותר ממשי שקיים עבורו, יותר מאשר כל דבר אחר. גם העולם שבתוך המחשבה וגם המחשבה עצמה, קיומם תלוי בקיומו של ה"אני". ז"א בלי "אני" אין דרך לחשוב על משהו. כך שה"אני" יותר ממשי מאשר כל מה שקיים. כמו כן לגבי המחשבה. בלי המחשבה, האדם לא היה יודע על קיומה של ... שהאדם צריך להתבונן בו הוא, האם ניתן "לגעת" במה שהאדם חושב שהוא נוגע בו. ה"אני" של האדם אינו יכול לגעת בשום דבר ממשי ומשום כך המחשבה מקשרת בין ה"אני" של האדם, לבין מה שנדמה לאדם כממשי. המחשבה של האדם כ"כ חזקה, שהיא גורמת לאדם לחוות את מה ... כמעט כמו שהאדם מרגיש את הקיום העצמי שלו. בדיוק כמו בחלום בשעת השינה, ה"אני" החולם של האדם, מרגיש באופן ממשי לחלוטין את החפצים והחומר שיש בחלום, משום שהמחשבה גורמת ל"אני" להרגיש את הדברים שבתוכה באופן מאוד ממשי. ממה עשויה המחשבה? המחשבה של האדם "עשויה" מאותו הדבר שממנו עשוי ה"אני" של האדם. מי שרוצה לגלות ממה עשויה המחשבה שלו, עליו לחקור ולגלות ממה עשוי ה"אני" שלו. וכאשר האדם מגלה ממה עשוי ה"אני" + המחשבה שלו, אז הוא מגלה ממה באמת עשוי העולם שבתוך המחשבה שלו. וכאשר האדם מבין באמת את מהות ה"אני" + המחשבה + העולם = הבנת המציאות באמת = אושר מושלם. ...

... אחרת? על האדם לזכור, כי כל דבר שקיים היה יכול גם שלא להיות קיים. שום דבר אינו מובן מאליו. כל דבר בעולם, העולם עצמו, הזמן והמקום עצמם, ה"אני" של האדם עצמו, המחשבות / רצונות של האדם, כל אחד מהדברים האלו ...

... אינו יודע שום דבר בשלמות אמיתית. מה לעשות פרקטית? על האדם להמשיך לחפש ולחקור עד שהוא ימצא את האמת המלאה ועד שהוא יצליח להסתכל על המציאות כולה ועל ה"אני" שלו מבחוץ. להסתכל על ה"אני" מבחוץ = להבין בשלמות את המהות של ה"אני". להבין את המהות של המחשבה. להסתכל על המציאות מבחוץ = להבין ולדעת את הכל על הכל. כל זמן שהאדם אינו רואה עדיין את התמונה המלאה, עדיין הוא אינו יודע שום דבר באמת ...

... מדוע האדם אינו יודע מה קורה אחרי המוות? תשובה: משום שהוא אינו יודע מי הוא באמת. האדם מפחד מהמוות רק משום שהוא אינו מבין בשלמות מהי המהות של ה"אני" שלו. כל זמן שהאדם אינו מבין בשלמות מהי המהות של ה"אני" שלו, הרי שהוא מפחד למות. מי שיודע בשלמות מהו ה"אני" שלו, לא מפחד למות יותר מאשר לחיות. אדם שיודע שהוא נמצא בתוך חלום ... בשום צורה, כי הכל מושלם. הפחד מהמוות מחזיק את האדם לא להתאבד למרות שהוא אינו מבין מה טוב ברגע הזה. אך מצד האמת, מי שיודע את המהות האמיתית של ה"אני" שלו, דהיינו, מי שרואה את המציאות בצורה אובייקטיבית ומסוגל להסתכל על ה"אני" של מבחוץ, אדם כזה יודע שהכל טוב כפי שהוא, גם המוות וגם החיים, אין ... כשם שאין הבדל אמיתי בין חלום למציאות, כי אלו צורות שונות של מציאות, כך אין הבדל בין מוות לחיים. רק משום שהאדם אינו מבין בוודאות מוחלטת מהו ה"אני" שלו, משום כך הוא חושש מהמוות וגם לא נהנה מהחיים. נקודה נוספת לגבי ... ליותר דברים, כך הוא יותר מפחד למות. האדם מפחד למות כדי לא לאבד את כל הדברים שלמענם הוא מתאמץ. כאשר האושר של האדם תלוי בכל דבר אחר שחיצוני ל"אני" שלו, הרי שהוא יפחד למות, כי הוא אינו רוצה לאבד את הדברים החיצוניים ל"אני" שלו שגורמים לו להרגיש טוב. אך כאשר האדם אינו תלוי רגשית בדבר מלבד בשורש הפנימי ביותר של ה"אני" שלו, הוא אינו חושש למות, מאחר שהוא תמיד יהיה וישאר במהות האמיתית ... מהקשר שלו אל השורש של התת מודע שלו, אדם כזה אינו מפחד מדבר, משום שהוא מחובר תמיד לשורש של המציאות. כל דבר שקיים הוא חלק מהמציאות. השורש של ה"אני" של האדם היא המציאות עצמה. כאשר האדם מחובר למציאות ומרגיש איתה ... כי המהות שלו היא המחשבה של האדם. והמחשבה של האדם תמשיך להתקיים גם אחרי שהאדם יפסיק לחשוב עליו. כך שהפיל הורוד עצמו לא יכול למות. מהותו של ה"אני" של האדם, היא המציאות. המציאות לא יכולה למות. היא תמיד הייתה קיימת ... באמת אינו יכול למות. מקסימום אפשר לשנות צורה למשהו אחר, אך למות אי אפשר, כי מי שהאדם באמת אינו יכול למות. זה מקסימום כמו להתעורר מחלום, אל ה"אני" הנצחי של המציאות עצמה. לסיכום: על האדם לחקור ולגלות את האמת ...

... שלו נעלם, דהיינו, הוא לא רואה שום הבדל בין ה"אני" שלו לבין שום דבר אחר שקיים. כל הדברים כולם וגם ה"אני" של האדם, הם כולם בגדים של המציאות. כאשר האדם חווה את המציאות ... כרצונה בלי שום שאלה... ונחדד עוד יותר, ברגע שה"אני" של האדם מתאחד לגמרי עם ה"אני" של המציאות, דהיינו, כאשר האדם יודע שהוא והמציאות כולה זאת ישות ...