... והאדם מוכרח להבין ולשאול את עצמו, מאחר שהקיום של ה"אני" שלי עצמי, הוא לא מוכרח אלא רק אפשרי, א"כ, מה גורם לי להיות קיים? כי ה"אני" של האדם, יכול להיעלם בכל רגע. כי ברגע אחד, האדם יכול פתאום לחדול מלדעת שהוא עצמו קיים. והדבר, הוא לא בשליטת האדם, ... הוא בשליטתו המלאה, כי הוא הראשון וכולי). ומאחר שקיום ה"אני" הוא לא מחוייב אלא הוא רק אפשרי, א"כ, למה הוא קיים? ועל האדם לשנוא את המובן מאליו, ולא לקבל שום דבר כמובן ... למה הוא קיים, ואז ממילא אי אפשר להבין את הקיום של ה"אני", שהוא בעצם סיבת הסבל וכולי כנ"ל. ואז האדם מתחיל לחקור ולהבין, מה בכלל קיים? ומהו הקיום של מה שקיים? ואז כאשר האדם ... שאלה כלל. ואין שום ישות נפרדת, ושום חיסרון, ושום "אני" נפרד, ושום רע בעולם כלל, רק הכל אחד וממילא טוב אמיתי באמת. ובסיכומו של דבר, מי שלא יבין למה באמת הוא סובל, הוא ...

... השקרים של המדינה, דהיינו, רואה כיצד כל הצורות כולן, כולל הצורה של ה"אני" שלו ושל הזמן והמקום, ושל היש והאין, כיצד כל הצורות כולן הן שקר, אז על ידי זה האדם זוכה לראות את המלך העניו (שבסיפורי מעשיות של רבי נחמן ...

... האדם נכנס מכך ללחץ ולחרדה, והאדם מפחד לאבד את הרצון שלו לגמרי. וכך גם לגבי תחושת ה"אני", שגם היא מתחילה להיעלם, והאדם מפחד להיעלם לגמרי. וראשית ... בפנימיות הלב, מדבר אחד, יותר מאשר דבר אחר. ובחיצוניות, יש עדיין רצונות משתנים. אבל ה"אני" של האדם, מחובר לפנימיות שלו, שבה אין שום צורת רצון כלל. ...

... קיים תמיד? כי כאשר האדם מתבונן על האמת לאמיתה, הוא נעלם לגמרי. דהיינו, שה"אני" הנפרד שלו נעלם לגמרי, כאילו הוא לא נמצא כלל במציאות, ללא כל הוויה כלשהי (גם לא כ"צופה מהצד", או כל שקר אחר). וכאשר האדם מתחיל להתבונן על האמת ... בבת אחת. עד כדי כך שנשארת רק ישות אחת קיימת בלבד. עד שאין שום דבר שנפרד מה"אני" של האדם, עד שאין שום משמעות כלשהי ל"אני" עצמו של האדם, כי רק הוא קיים. והקיום הזה, הוא מה שהאדם היה, לפני שהוא היה. כי הטועים חושבים, שלהיעלם פירושו, שהאדם מבין שהוא רק צופה במציאות, או ... מחוץ למציאות, וכיו"ב שקרים שונים, שכולם יוצרים סבל. כי כל זמן שהאדם חווה את ה"אני" שלו בצורה כלשהי באשר היא, הוא תמיד מרגיש סבל. כי חווית ה"אני" אפשרית, רק כאשר יש גם חווית מה שאינו "אני". וכאשר יש חוויה של מה שאינו "אני", ממילא יש גם חווית חסר של האדם. ולהיעלם לגמרי, פירושו לחזור להיות הוויה אין סופית בגודל אין סופי, שממלאת את הכל באמת בשלמות. עד כדי כך שאין שום ... כי האדם הוא לא יותר מאשר דמות בתוך מחשבה של ישות אחרת. והאדם שמזדהה עם ה"אני" הרגעי שלו, דהיינו, כל "אני" באשר הוא, כולל גם הנשמה או כל רעיון אחר, הוא בעצם, חי מת, שקיומו אינו תלוי בו. כי האדם מזדהה בטעות עם מה שהוא אינו. וכאשר האדם מזדהה עם מה שנמצא ... להיות קיים באמת. כי אחרי שהאדם נכלל באחדות המציאות, אז, כאשר האדם אומר "אני", הוא חווה גם את אחדות המציאות, שהיא ההוויה של המציאות, שהיא הקיום האמיתי. ואז האדם מתחיל לחיות באמת ויש לו חיים נצחיים משל עצמו. כי הוא חי תמיד. ...

... קיומו של האדם, הוא סיבת הסבל שלו. כי חווית ה"אני" של האדם, היא אפשרית, רק כאשר קיימת גם חווית נפרדות, ממה שאינו ה"אני", שהיא חווית חוסר שלמות וסבל. ומי שיכיר בכך, שהוא סובל תמיד, וירצה לא לסבול תמיד, הוא יסתכל אל תוכו ועל מהותו העצמית של ה"אני" שלו, ויראה שהכל אחד ממש, ויפסיק לסבול לגמרי. ועד שהאדם לא באמת רוצה להפסיק לסבול, עד אז ... וכמובן שהם מטעים את עצמם, כי עצם קיום תחושת ה"אני", היא עצמה סבל. אבל הם משקרים את עצמם, והם מנסים למצוא כל מיני דברים טובים ונקודות ...

... שהוא הקצה הראשון ונקודת ההתחלה של ה"אני" שלו, דהיינו, מי שיתבונן על מה שהוא היה, לפני שהוא היה קיים אפילו כתודעה, אז ראשית כל הוא מגלה כמובן, שהוא, זה אלוהים שמודע לעצמו, דהיינו, ...

... את מהות הצורות של הזמן והמקום. דהיינו, להבין את מהות הזמן והמקום. ובלי להבין את מהות הזמן והמקום, לא באמת ניתן להבין שום דבר, על מה שנמצא בתוכם. וגם ה"אני" של האדם, גם הוא בתוך זמן ומקום. כי יש מקום וזמן של ה"אני", ומקום וזמן אחרים של מה שאינו "אני". וכדי להבין את מהות ה"אני", האדם מוכרח להבין, את מהות הזמן והמקום שהוא נמצא בתוכם. כי האדם, הוא לא ה"שלם" עצמו, אלא הוא ...

... נחיתות כ"כ גדולים, עד שהוא מחזיק את עצמו לבן אדם, במקום להבין שהוא, זה ה"אני" האמיתי שלו, דהיינו, הישות שחושבת את המציאות כולה תמיד, וגם ה"אני" העוד יותר גדול, שהוא לא מודע לעצמו כלל (כפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים), ... קיים כלל, על ידי זה האדם חוזר להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, ה"אני" העליון יותר, ואז ממילא ה"אני" העליון יותר מתגלה דרכו, וזה נראה כגאווה אלוהית, למרות שבאמת זו אכן גאווה אלוהית, ... ולברר מיהו באמת, עד שהוא יראה ויחווה וירגיש כל כולו שהוא נעלם לגמרי, שה"אני" של האדם מתבטל לגמרי, ואז האדם מקבל אני חדש, שהוא ה"אני" האמיתי שלו. ואז האדם זוכה להיות אלוהים האמיתי. ואח"כ כאשר האדם חוזר להיות מודע ...

... (כמו כל ישות), הוא מלך אמיתי, אלוהים עצמו וכולי. כי מצד האמת, הצורה והמהות, הם אחת ממש. וה"אני" האמיתי של האדם, הוא זה שחושב את החלום, ולא זה שנמצא בתוך החלום. ואעפ"כ, הם אחד וכולי. וכאשר האדם מתקרב לשכל של החכם האמת, הוא נזכר כמה טובה המציאות יכולה להיות, אם הוא רק ... לראות את האמת, כמה רע וכמה סבל יש לו. עד שהאדם סובל, אפילו מעצם זה שהוא עצמו קיים. כי קיום ה"אני" של האדם, הוא עצמו זה שיוצר את תחושת החיסרון והסבל. והאדם היה איש בריא, שהפך להיות חולה במחלה קשה ביותר, שהפכה את האדם לעיוור + חירש + אילם + בלי ידיים + בלי רגליים + עם ... מברסלב, במעשה משבעת הקבצנים), והוא כל היום שוכב ומחכה להיעלם ולהיגאל מצרותיו. אבל לצערו הרב, ה"אני" ממשיך להיות קיים, ולסבול לנצח מכאביו של חוסר השלמות. וכך הוא האדם ממש, כי הוא היה אלוהים אמיתי עם שלמות אמיתית, וכרגע האדם הוא כולו מלא מכאובים. והוא לא רואה את כל הטוב ... על גבו את כל הצרות של העולם, והוא סובל תמיד מתחושת חיסרון של שלמות, והוא מחכה כל הזמן לכך שה"אני" שלו יעלם ויחדל ויפסיק להיות קיים. אך לצערו הרב, זה לא קורה ולא יקרה. כי ה"אני" של האדם, קיים, בלי שהאדם שולט בקיום העצמי שלו עצמו. ואז האדם מטעה את עצמו, ומנסה להדחיק את זה שרע לו. וכל פעם שיש לו צורת סבל חדש, הוא חושב שהנה, אולי הסבל הזה יגאל אותו. ... שורש השכל של החכם האמת. ואז האדם הופך להיות חכם אמת בעצמו, וזוכה להתרפא לגמרי. ואז הוא מקבל "אני" חדש, וישות חדשה, ורצון חדש, וגוף חדש, ועולם חדש. והאדם מתחיל לראות ולשמוע ולדבר וללכת ולהזיז את ידיו ולנשום אויר וללכת בגב זקוף וכולי. והאדם פושט את גופו המצורע, ומקבל ...

ה"אני" - למה אתה מרגיש את הקיום שלך? האם הוא אמיתי? כי האדם מטעה את עצמו תמיד. וכל אי ידיעת האמת בשלמות, היא טעות. והאדם לא באמת מבין את מהות ה"אני" שלו, ולכן הוא טועה. כי האדם מרגיש שהוא קיים, אבל לאף אחד אין באמת מושג, מה הוא היה לפני שהוא היה? ומה הוא היה בנקודת ההתחלה, לפני שמשהו כלשהו היה? ומי שרוצה לחוות שלמות, עליו להבין בשלמות את ה"אני" שלו. דהיינו, להבין, מהיכן הרגש והתחושה הזאת באה. ומי שרוצה להבין את תחושת ה"אני" שלו, עליו לחקור את כל התחושות שלו. ועל האדם להתבונן על כל מה שהוא עושה בפועל, וגם על מה שהוא חושב / ...