... מכל הגדרה שהיא. ועל האדם לשחרר את עצמו אפילו מהגדרת ה"אני" שלו כישות נפרדת מהמציאות. והשחרור הזה צריך להיות בשלמות, גם ברמה השכלית וגם ברמה הרגשית. כי כדי שהאדם יחווה שחרור מוחלט באמת, מה"אני" שלו ומהישות שלו ברמה הרגשית, לשם כך על האדם להגיע לשחרור מוחלט ברמה השכלית. ושחרור מוחלט ברמה השכלית, פירושו שהאדם תופס במחשבתו את הבלתי נתפס. שהאדם מצליח להכיל ולהגדיר ... אותו. וכמובן שיש כאן פרדוקס ובעיה רצינית. כי מצד מהות ה"אני" של האדם, אין שום הפרדה כלל בין ה"אני" של האדם, לבין שאר כל הדברים. ואם התודעה של האדם, הייתה מצליחה להכיל בתוכה את המהות של עצמה, על ידי זה הייתה מתבטלת אצל האדם חווית העצמי שלו לגמרי. כי מצד המהות של התודעה, ... דרך עבור האדם, להכיל בתוכו את הדבר שנוגד את עצם תחושת ה"אני" שלו (כפי שכבר אבאר בהמשך). והנה, התפישה הזאת שבה האדם תופש את מהות ה"אני" שלו, דהיינו, את מהותה של המציאות עצמה, שהיא מפרקת לאדם את חווית ה"אני" הנפרד שלו, התפישה הזאת ניתן להגדיר אותה, כתפישה מעל המחשבה. ולמה מעל המחשבה? כי כדי שדבר יוכל להיכנס לתוך המחשבה של האדם, לשם כך צריך להגדיר אותו. והאדם לא מסוגל ... שהיא השגת עצמות ומהות המציאות, שהיא בעצם תפישת האדם את ה"אני" האמיתי שלו, הדרך לעשות זאת, היא על ידי הקדמות, שאותן השכל של האדם כן יכול לתפוש. כי ההקדמות, הן מבואות ודרכים של שכלים שונים, שמובילים את השכל של האדם להתבונן, אל מה ... יוכל לצאת אל מחוץ לחוויית המקום והזמן (וגם מחוץ לחוויית ה"אני", שגם היא חווית מקום וזמן). ומצד האמת, כל השכל שיש בעולם, הוא כולו לבושים של השכל שיש מחוץ למקום ולזמן. כי כל הזמן והמקום וכל מה שיש בהם, הם לבושים של מה שיש מחוץ למקום ...

... המציאות, אין שום הפרדה כלל. והתודעה של האדם שמרגישה את ה"אני" שלו, היא קליפה. כי רק בעולם הקליפות יש הפרדה בין הלבושים השונים של המציאות. ורק בעולם הקליפות יש הבדל בין ה"אני" לבין הלא "אני". ורק בעולם הקליפות של המהות האחת, רק שם יש הבדל בין הרצון לבין האין רצון. ובין הרצון העצמי של ה"אני", לבין רצון אחר של מה שהוא אינו "אני", שממנו האדם לא סובל כלל. ורק בעולם של הקליפות, יש הבדל בין הסיבה, לבין ההעדר שלה. וכאשר האדם מחובר בשכל שלו לאחדות של המציאות, על ידי זה, גם הרגש של האדם מחובר לאחדות של ... של הרצון העצמי שלו ממש. כי השלמות של המציאות, היא ה"אני" האמיתי של האדם. וכאשר האדם יודע ברשימו שלו שהכל מושלם, אז על ידי זה ברמה הפנימית של האדם, יש לו רצון סופי ומוגדר שרוצה את כל המציאות תמיד. כי בשעת ביטול אין שום ... שמהם האדם יחזור לעצמו. והדבר מצד אחד קורה על ידי ה"אני" האמיתי של האדם בבחירה מלאה, דהיינו, על ידי השלמות של המציאות שעושה את הכל בבחירה מלאה ממש, ללא שום סיבה של טוב ורע. אבל מנקודת מבט תחתונה, התהליך נעשה מעצמו ללא כל ...

... וכפי שכבר ביארתי, האדם סובל, משום שהוא חווה את עצמו כקיים כישות נפרדת משאר המציאות. ועצם קיומו של ה"אני" של האדם, הוא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא חסר את השלמות, שהיא המציאות שהאדם הוא חלק ממנה. (ולפי זה, אם אלוהים הוא השלם, אז ...

... עצמו כלל, דהיינו, לא מודע לקיומו העצמי. כי אם יש מודעות עצמית, הרי שיש את הפרדת ה"אני" משאר הדברים, ואז יש תחושת חסר ואין שלמות כלל. ולכן בשעת ביטול כאשר הכל אחד, אז אין שום תודעה כלל, וזוהי השלמות האמיתית. אבל יש עוד סוג של שלמות, והיא כאשר האדם חוזר אל ...

... שבו הוא לא קיים כישות נפרדת. ואיך לברוח אל השורש? תשובה: על ידי הסתכלות השכל על שורשו של השכל, ועל ידי הסתכלות ה"אני" על שורשו של ה"אני" וכולי, על ידי זה החלק המצומצם, נכלל בשלם שמקיף ומכיל אותו, כישות אחת ממש. ובפועל זה אומר, שאם יחקור האדם ויתבונן וישאל את עצמו מספיק פעמים "מה אני?", דהיינו, מהי המהות של הקיום העצמי של ה"אני" של האדם, על ידי זה בסופו של דבר האדם יראה בעיניו, את האחדות של המציאות, ויחווה אותה ממש. כי כל הדברים מתאחדים בשורשם, ורק בלבוש החיצוני יש נפרדות וכולי... ...

... שום משמעות לידיעה האחת של האדם. ואפילו המשמעות של ה"אני" של האדם, גם היא נגזרת רק מכך שהאדם יודע את מה ששונה מה"אני" שלו. ואם לאדם לא היה כל זיכרון וכל תחושת עתיד, דהיינו, אם לאדם היה רק את הרגע הזה ...

... השערה. משום שהיא נמצאת אצל האדם, לפני המחשבה והרצון והתודעה העצמית שלו. והדבר הזה הוא עמוק ביותר, כי איך דבר יכול להיות יותר פנימי מאשר חווית ה"אני" של האדם. אבל החכם האמיתי, הוא חווה את ה"אני" הנפרד ואת הרצון הנפרד שלו ואת כל הנפרדות, דרך דבר אחר פנימי יותר ועמוק יותר, מאשר הקיום העצמי שלו עצמו. ואצל אנשי הטעות, אצלם האחדות היא נמצאת אחרי ה"אני" של עצמם. כי מבחינתם האחדות היא עוד סוג של שכל ושל תפישת חיים. שיש תפישות חיים שונות, ויש גם את האחדות. וקודם יש את ה"אני" של האדם, ואח"כ האדם בוחר האם להיות בשכל של אחדות, או בשכל של נפרדות, וכמובן ... מקום, על חשבון הנפרדות. שאז כמובן האדם מרגיש סבל של חוסר שלמות. אבל האחדות של אמת, היא נמצאת לפני כל הדברים. וכאשר יש אותה לאדם, אז עצם חווית ה"אני" שלו משתנה, וכל שכן כל שאר החוויות שנמצאות אחרי חווית ה"אני". כי כל המחשבות / רצונות וכולי, הם כולם חיצוניים ל"אני" של האדם. ובאחדות של אמת שהיא פנימית באמת, לפני ה"אני" של האדם, אין שום התנגדות בינה, לבין שום מחשבה / רצון וכולי. משום שהיא נמצאת ... הדברים, ומכילה את כל הדברים. ואיך לזכות לאחדות הזאת? תשובה: על ידי אמת. כי האמת היא שהדבר הזה הוא לא מובן. כי יש כאן דבר והיפוכו. שהאדם יהיה מה"אני" החיצוני שלו והלאה רק בנפרדות, ומה"אני" שלו פנימה, יהיה רק באחדות אמיתית בו זמנית תמיד. שזהו החיבור של הזמן עם מעל הזמן. כי לפני הגדרת ה"אני", שם אין זמן כלל. כי הגדרת ה"אני" היא בתוך הזמן והמקום (שיש מקום וזמן ל"אני" ולהפך של ה"אני"). והנקודה שלפני ה"אני", היא מחוץ לזמן ולמקום. והדרך של האדם להשיג את החוויה הזאת, היא רק על ידי זה שהאדם מסתכל אל תוכו פנימה , ורואה במו עיניו את האחדות של המציאות, ואז הוא חווה את ה"אני" שלו בצורה אחרת. וכיו"ב על האדם להסתכל אל תוך עומק ושורש הרצון והרע שלו, ...

... לחלום, הרי שמצד האמת, יש לאדם שנמצא בתוך החלום, בחירה חופשית מלאה על כל מה שקורה לו בתוך החלום. כי כל מה שקורה לאדם בתוך החלום, זה הכל התגלות רצונו ומחשבתו של ה"אני" האמיתי של האדם, שהוא זה שחושב את החלום ושהוא נמצא בתוך העולם שלנו. וכאשר קורה לאדם איזה דבר נגד רצונו בתוך החלום, נדמה לו שלא הוא זה ששולט באירוע. והאדם לא מבין, שהוא עצמו זה שעושה את כל מה שקורה בתוך החלום, ושאין שום דבר שקורה ושקיים בתוך החלום, בלי שה"אני" הגדול יותר של האדם, ירצה בעצמו, שהדבר הזה יהיה קיים ושהאירוע יתרחש. וכאשר האדם עובר בין אירועים שונים ומקומות שונים בתוך החלום, האדם שבתוך החלום, לא מבין שהוא כרגע בתוך חלום, ... שהוא לא יכול לשלוט, אפילו לא על קיומו העצמי. ולמרות שנדמה לו שהוא שולט וכולי, הרי שהוא כלום ממש. ומי שיתבונן אל תוכו פנימה, יראה, כי גם מה שנקרא אצל האדם "אני" וגם מה שנקרא אצל האדם "לא אני", שתי הישויות האלו, הן בעצם צורה חיצונית, של ישות אחרת, פנימית יותר. שבה, אין שום הפרדה, בין ה"אני" של האדם, לבין כל מה שהוא שונה מה"אני" של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים ... חוויית המקום והזמן, משתנות גם הן ועוד. ומי ש לא יודע שהוא בתוך חלום עצמי של עצמו, הוא בפיצול אישיות באמת. כי מצד האמת, האדם הוא ישות אחת עם אחדות המציאות, שהיא ה"אני" העליון של האדם. ומי שחווה רק את ה"אני" הנפרד שלו, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות. ומי שלדוגמא לא חווה את נקודת המבט שהוא גם רק אלוהים, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות, ע"פ האמת. והדרך להתעורר ולחוות יותר את האחדות, ...

... שלא הייתיו, ולכן לא ידעתיו. אבל החכם יודע, שכבר הייתיו ולכן גם ידעתיו. כי האדם הוא אלוהים ממש, למרות שהוא לא חווה את זה. כי האלוהים שהוא ה"אני" האמיתי של האדם, הוא מצמצם את עצמו לתוך השכל האנושי. אבל הוא עדיין גם אלוהים ממש. כי היד המצומצמת, היא עדיין גם ... הבנת האדם את עצמו. כי שורש השכל של הרב ושל התלמיד, הוא אותו השורש. כי השורש של הכל, הוא אחד. והתלמיד שלומד את דעת רבו, הוא לומד את דעת ה"אני" האמיתי שלו עצמו. וכל השכלים שבעולם, הם לימוד עצמי של האדם את עצמו. ושורש כל השכלים שבעולם, הוא השכל של האחדות, ... האמיתי של החכם האמיתי, שהוא נמצא מחוץ לשכל הגלוי של החכם, שמלובש במילים במחשבות ובצמצומים שונים. ואז דעת התלמיד, נכללת בדעת רבו, שהוא ה"אני" האמיתי של האדם, ואז האדם משיג את אחדות השכל באמת. ...

... שהיא. וכאשר ההתבוננות נמצאת מחוץ לעולם העשייה, אז היא מכילה בתוכה את כל עולם העשייה. וכאשר היא נמצאת מחוץ לרצון ולמחשבה ולתודעת ה"אני", אז היא מכילה בתוכה את הכל, לפני שהוא נוצר. ואיך להשיג אותה? רק על ידי רצון להבין את המהות הפנימית של ה"אני" של האדם, שהיא נמצאת לפני ה"אני" של האדם. שזהו תהליך של התבוננות בלבד, ללא שום עשייה כלל. וכאשר האדם נמצא בנקודת המבט ...