הכל כרצונך תמיד, לרצות את הכל בשלמות, סבל נצחי, אחדות לא נצחית, מה שנכון לך, להדחיק רצונות, הכל נגד רצונך תמיד...אני גם הולך אחרי המציאות וגם זה לא מתאים לי. אבל אם אתה הולך עד הסוף, ואומר, מה שקורה זה מה שהמציאות רוצה, וזה מה שנכון, ולא מעניין אותי מה נכון לי, אז האדם לא יכול להפגע משום דבר. וההיפוך הוא, מה שנכון לי, זה רק מה שנכון, ולא אכפת לי מהמציאות, וגם כאן אין לך בעיות, למה? כי אם למשל כואב לך, אתה מחליט שהכאב הוא טוב, אני מחליט שזה תמיד טוב. למה האדם לא מסוגל להחליט שזה תמיד טוב? כי הוא לא מאמין שזה באמת טוב. מה שטוב לי שזה יהיה כרצוני, אז מה שקורה...