... מקיף את ה"יש". ואם ניקח לדוגמא את הידיעות שאותן האדם יודע, ונתבונן מהי בעצם ידיעה, נראה שהאדם יודע המון צורות שונות, של שום דבר. כי המשמעות של דבר, לא נמצאת בתוך הדבר עצמו, אלא בדברים שנמצאים סביב הדבר עצמו. כגון לדוגמא הישות שולחן, שהיא נבדלת אצל האדם מהישות כיסא, רק בגלל התיאור החיצוני, של הישות שולחן והכיסא. ואצל האדם אין שום הבדל בין שתי מילים שהן חסרות כל משמעות עבורו. והמשמעות של הדברים, נמצאת מחוץ לדברים עצמם. כי אם האדם לא היה יודע שום ידיעה בעולם, מלבד את ידיעת השולחן עצמה, הרי שהאדם לא היה יודע גם לא את השולחן עצמו. כי אם לא הייתה לאדם שום ידיעה, מלבד ידיעה אחת בלבד, הרי שלא הייתה שום משמעות לידיעה האחת של האדם. ואפילו המשמעות של ה"אני" של האדם, גם היא נגזרת רק מכך שהאדם יודע את מה ששונה מה"אני" שלו. ואם לאדם לא היה כל זיכרון וכל תחושת עתיד, דהיינו, אם לאדם היה רק את הרגע הזה בלבד, לא הייתה לאדם שום משמעות כלל, אפילו לא משמעות עצמית. כי המשמעות ... המשמעות שלו נגזרת, מהמשמעות של הדברים, שאותם האדם מייחס לאותו הדבר. אך מהו אותו הדבר שעליו מבוססות כל המשמעויות כולן? ומהי אותה משמעות ראשית, שהיא משמעותית גם בלי לקבל את המשמעות שלה מדברים אחרים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר שהאדם חושב עליו / רוצה אותו / מרגיש אותו וכיו"ב, הוא מוגדר. והמשמעות של הדבר המוגדר, נובעת מכך שהאדם מודע לדבר ששונה ונפרד ומנוגד לאותו הדבר. אבל גם הדבר המנוגד לו, גם הוא עצמו אין לו שום משמעות אמיתית, אלא הוא רק מבטא הפרדה והרחקה משאר הדברים ששונים ממנו. וכל הדברים שונים אחד ... היא העדר מוחלט של כל משמעות. ולדוגמא הרצון של האדם, המשמעות שלו תלויה בזמן ובמקום. כי אם לא היה מקום כלל, אז לא היה מקום לשתי הישויות של "רוצה" ושל "לא רוצה". ואם לא היה זמן שבו יהיה ה"רוצה" וגם ה"לא רוצה", הרי שלא הייתה שום ... לאדם כחוקיות, היא לא יותר מאשר תיאור, של חווית האדם את רצף האירועים השונים. כי בעולם שלנו יש אין סוף אפשרויות. והאדם במשך זמן מוגבל ובתוך מקום מוגבל, צופה בחלק מהאפשרויות השונות. וכאשר האדם רואה שצורות חוזרות על עצמן פעם אחרי פעם, האדם מנסה להגדיר את החוקיות של רצף הצורות האלו. ואת רצף הצורות האלו, האדם מכנה אותן בשם "חוק טבע" וכיו"ב. אך באמת אין כאן שום חוק כלל. וכמה חסר הבנה צריך להיות האדם, כדי לחשוב שבאמת חוקי הפיזיקה וחוקי הסיבה והתוצאה שלנו, הם זהים בכל מקום ובכל זמן. כי ברור לגמרי שהפוטנציאל והמקום והזמן הם אין סופיים. ועל מה ולמה נדמה לאדם שכמות התצפיות ... חדשים. והחוקים, רק מתארים את רצף התצפיות של האדם, שמוגבלות במקום ובזמן וביכולת התפישה שלו. כי האדם יכול בקושי, להיות בטוח במה שהוא רואה. אך ברור שהאדם לא יכול להיות בטוח, במה שהוא לא רואה. ואין שום חוק, שהחוקיות עצמה תישאר קיימת. כי החוקיות עצמה, היא רק אפשרות, שאין שום חוק שאומר שהיא לא תשתנה. וממילא, אין שום חוק אמיתי כלל. ובנוסף, יש אצל האדם אשליה של סיבתיות. כי כאשר האדם רגיל לראות צורה אחת של מציאות, שאחריה תמיד מגיעה צורה אחרת, אז האדם חושב שהצורה הראשונה, היא המסובב והסיבה של הצורה השנייה שבאה אחריה. והכל זה עניין של הרגל מחשבתי בלבד. ...

... והוא גם לא מחפש שיגידו לו מה לעשות. שאלה: למה? אליעד: כי משמעות זה ביחס למשהו. האמת היא שזה לא נכון שהילד נולד חופשי ואחר הוא נעשה מצומצם. אלא זה שהאדם קיים, זוהי כבר חוויה של צמצום. עצם זה שהאדם קיים, אני קיים, אני זה צמצום. מה ... אדם בחיים, זה משחק של כאילו, למה? כי בחיים אתה כאילו מחפש דבר מושלם. אם היית מראש יודע שלא משנה מה תעשה, תמיד תשאר בעיה, לא היית מתאמץ לשנות. אז למה האדם בכל זאת מתאמץ? כמו למשל עובד, כי ... ממקודם, למה. כי מקודם חשבת שאולי אם יהיה לי, אהיה קרוב לשלמות ועכשיו גם יש לך את זה וזה רע, אז זה יותר גרוע, כי המיתוס על השלמות יתנפץ. ומצד שני, אם האדם היה בטוח שאין שלמות, אז הוא לא היה ... שלמות אחריה. והמשיך ואמר, שלמות יש רק לשם יתברך, ובלעדיו הכל חסרים. וזה אומר שאם אתה לא אלוהים, לא תהיה באמת מרוצה. והוא ממשיך ואומר, שמי שנכלל בו, אם האדם הופך לאלוהים, יש לו שלמות כמו לאלוהים. שאלה: האם האדם לא המציאות? אליעד: האדם חלק מהמציאות, וברגע שהוא אומר, מה איתי? מתחיל להיות בלגן. למשל אלוהים ברא את העולם בשביל עצמו, ופתאום קם אדם ואומר, רגע רגע, אני רוצה שתזיז את זה שמאלה. מה האדם קופץ, מי הוא בכלל? זה כמו שמסדרים ... לך את מפריעה לסרט, זה התפקיד שלו לגנוב את האופנוע. אני אחדד זאת שוב, ברגע שיש תחושה של אני, אוטומטית אתה חייב להרגיש חיסרון. אין שום אפשרות בעולם שהאדם ירגיש ששום דבר לא חסר לו. ומה האדם עושה כדי להרגיש שלא חסר לו? היא ... אם אדם מגיע למצב שהוא מרוצה במאה אחוז מהמציאות באותו רגע הוא נעלם. להגיע למאה אחוז שלמות אולי זה טוב, אבל אין לך יותר את הצמצומים. זה טוב ורע. בהנחה שהאדם רוצה לגוון, ובא לו לחוות שלמות, מה ... להיות בריא. אני רוצה שיהיה לי, אני לא רוצה שיהיה לי, אני רוצה שלא יהיה לי. אני רוצה זוגיות, אני לא רוצה זוגיות, אני רוצה בלי זוגיות. אלו שלוש קצוות. האדם בחייו חווה את אחד הצדדים של המטבע, ... בעצם צריך להטיל ספק בחושים. כי מי אומר לי שאני לא יכול לעבור דרך הקיר? החושים. מה זה חושים, שאומרים לי שכאן יש כסא ולא פיל, - זוהי חווית צמצום. אבל אם האדם מטיל ספק בחושים, שהוא מגיע למצב ... מזה, אז את צריכה לנסות לראות גם שטוב לך מזה, וגם לא אכפת לך. ולאט לאט את מתחילה להמריא למעלה. האמונות שאדם מאמין, אלו החוטים שנותנים לו אחיזה בקרקע. כשהאדם מעלה את הרף של האמת, אז הדברים ... בין מה שיש לבין מה שאין, ואז ממילא יש אפס אחוז שיפוטיות, ואז אין אני ולא אני, וכשאין אני, אין שום חיסרון. אתה בעצם מתאחד עם המציאות, כפי מה שהיא. בסוף האדם צריך גם להרגיש את זה. אי אפשר ... שאתה מבין יותר כך אתה מרגיש יותר. ההבנה משנה את החוויה. אנשים שיש להם פיצול אישיות, יש אצלם הבדל בין מה שהם מבינים לבין מה שהם מרגישים. אני טוען שאם האדם מתחיל לתרגל בצורה רצינית, אז ההבנה ... אליעד: מה שחסר בדרך של ביירון קייטי זה את ההפך המוחלט. לדוגמא, אני כועסת עליו, אני לא כועסת עליו, ולא חשוב לי אם אני כועסת או לא - אני מנסה להביא את האדם שהוא יזדהה עם כל המחשבות האפשריות. ... אחד הדברים הכי מפחידים שיש בעולם. כי אם אתה עושה את זה ברצינות, אתה מתחיל לפחד שאתה הולך להכנס בקיר. כאן את צריכה לשחרר לגמרי, זה אפס אחוז שליטה. כאשר האדם מתחיל לקחת דברים שהוא בטוח בהם, ומטיל בהם ספק, האדם מתחיל לחשוב שהוא מתחיל להשתגע או ... על אמת. כשאין אני בכלל, אז אתה כבר כלום, ואז אתה הופך להיות המקורי, אתה חוזר להיות מה שהיית לפני שהיית. שאלה: האם זה אפשרי? אליעד: כן אפשרי, ומה שהאדם באמת רוצה זה להיות משוחרר במאה ...

... פתרון, אכן יש פתרון? לפעמים נדמה לאדם כאילו אין פתרון לבעיה שלו. אך באמת מצד האמת הפתרון אכן קיים. הסיבה שבגללה האדם אינו מוצא את הפתרון לבעיות שלו, היא רק משום הצורה שבה הוא מחפש את הפתרונות. הצורה שבה האדם מחפש את הפתרונות לבעיות שלו, היא תוצאה של הנחות היסוד שלו. האדם מניח הנחות יסוד כלשהן, ועל בסיסן של הנחות היסוד האלו הוא מנסה למצוא פתרון לבעיות שלו. הדרך הטובה ביותר למצוא את הפתרון האמיתי כאשר לא מוצאים את הפתרון, היא על ידי בדיקת הנחות היסוד שעל בסיסן האדם מחפש את הפתרון. כאשר האדם בודק את הנחות היסוד שלו לעומקן, על ידי זה הוא מגלה שישנן הנחות יסוד שלא בהכרח שהן נכונות. הנחות היסוד האלו שאינן נכונות, הן אלו שחוסמות את האדם מלמצוא את הפתרון האמיתי. וזה משום שהן מצמצמות את החשיבה שלו ולא מאפשרות להגיע אל האמת. כאשר קיימת אצל האדם אפילו הנחת יסוד אחת כלשהי שאינה נכונה, הנחת היסוד הזו היא הגבול שמפריד בין האדם לבין הפתרון לבעיה שלו. הנחת היסוד השגויה מטעה את האדם ולא מאפשרת לו לראות את הדברים כפי שהם באמת. ולכן האדם אינו מוצא את הפתרון. כאשר האדם בודק את הנחות יסוד שלו, בודק אותן בצורה יסודית לעומק, על ידי זה הוא מגלה שמרחב האפשרויות שלו גדל. הוא כבר לא מצומצם לטווח מאוד ספציפי של פתרונות, אלא כמות הפתרונות גדלה. אם אינך מוצא את הפתרון, הרי שקיימת אצלך הנחת יסוד כלשהי שגויה. הנחת יסוד שגויה יכולה להיות, גם מההיבט שבו האדם חושב בטעות, שכדי שיהיה לו טוב, המציאות צריכה להיות דווקא בצורה כלשהי. גם זו הנחת יסוד שגויה. כאשר האדם חוקר את כל הנחות היסוד שלו, על ידי זה הפתרון צץ מעצמו. וכאשר האדם מאמת את כל הנחות היסוד שלו בשלמות אמיתית, אז הוא מגלה שהבעיה בכלל לא קיימת. הוא אינו מוצא את הפתרון, הוא פשוט מבין שאין בכלל בעיה. כאשר האדם מבין את המציאות כפי שהיא באמת, דהיינו, האדם מבין את הלוגיקה שלפיה עובדת המציאות כולה. באותו הרגע האדם מתחבר לשורש של המציאות והמציאות מתאימה לרצונו בשלמות. ככל שהאדם מבין טוב יותר כיצד להשתמש במוצר כלשהו, כך הוא מסוגל להפיק ממנו יותר תועלת. ככל שהאדם מבין טוב יותר את ההיגיון שבמציאות, כך הוא נהנה יותר ממנה. ומי שמבין את המציאות בשלמות, טוב לו תמיד. ברמה המעשית: פשוט תחקור את הנחות היסוד שלך באשר הן. עד שהבעיה תעלם מעצמה. ...

... הם רגשות שיש לאדם, כאשר הוא מרגיש שהוא אשם במשהו לא טוב שקרה. כאשר קורה משהו לא טוב, והאדם רואה את עצמו כאחראי למה שקרה, ולא מסוגל להבין, מדוע הוא ... על רגשות אשמה? ומי שיתבונן בעניין יראה, כי השורש של רגשות האשמה שיש לאדם, הוא בכך, שהאדם לא מסוגל לקבל את מה שהוא עשה בעבר. וא"כ לכאורה, התשובה פשוטה. כדי להתגבר על רגשות אשמה, לשם כך על האדם פשוט לקבל את עצמו, למרות מה שהוא עשה, ואז לא יהיו רגשות אשמה. אלא, שכדי שהאדם יצליח לקבל את עצמו, לשם כך צריך להבין, מה גורם לאדם לא לקבל את עצמו? והתשובה היא, כי הסיבה שבגללה האדם לא מקבל את עצמו, היא חוסר ההבנה של האדם, את עצמו. ברגע שהאדם לא מסוגל להבין, מדוע הוא עשה דבר שהתברר כטעות, וכל שכן, במקרים שבהם אולי הוא אפילו ידע מראש שזו טעות ובכל זאת הוא עשה אותה, ברגע שהאדם לא מבין את קבלת ההחלטה שלו בעבר, הדבר הזה, הוא השורש של רגשות האשמה. ובקצרה, חוסר ההבנה של האדם את עצמו, הוא שורש העניין של רגשות האשמה. וממילא זה אומר, שהדרך היחידה להתגבר על רגשות האשמה, היא על ידי הבנה. על האדם לנסות להבין טוב יותר, מה גרם לכך שהוא יקבל את ההחלטה שהוא קיבל בעבר. על האדם לא לרוץ ולהאשים את עצמו. אלא להתבונן ולנסות להבין, מה ... עבר עליו מבחינה רגשית / שכלית וכיו"ב, שגרם לו לבצע את הדבר השגוי. ולמרות שלפעמים, כאשר האדם מנסה להבין את עצמו, אז אדרבה רגשות האשמה מתחזקים עליו ... לעצמו ולסביבתו רע. וגם אם זה היה במזיד כדי לעשות רע, אף אחד לא נהנה מלעשות רע. וגם אם האדם נהנה מלעשות רע, והוא עשה רע במזיד ובצורה מודעת, עדיין ... תוכו, בוודאי הוא היה מעדיף לעשות אחרת. כי אף אחד לא נולד, עם הרצון לעשות רק רע. ואם עשה האדם רע, גם אם זה היה במודע, הרי שבוודאי היה שם איזה משהו פנימי שגרם לכך לקרות. ובכל מקרה, על האדם לנסות להבין את עצמו כמה שיותר. וככל שהאדם מבין את עצמו טוב יותר, כך בסופו של דבר הוא מקבל את עצמו טוב יותר ורגשות האשמה נעלמים. ונסכם: הדרך להתמודד עם רגשות אשמה, היא על ידי הבנה. על האדם לנסות להבין את עצמו כמה שיותר. לנסות ללמד זכות כלשהי על ... וכן לקבל את זה שעשה את הטעות, ולא לשפוט אותו לכף חובה, אלא לדון אותו לכף זכות?! וככל שהאדם מבין טוב יותר את עצמו, כך רגשות האשמה נעלמים מהר יותר. ...

... יותר, בסיסי יותר ועוצמתי יותר. כדי להצליח לשנות משהו פנימי צריך המון כסף אמיתי ופנימי, דהיינו, צריך המון רצונות חזקים. אך כיצד ומהיכן יכול למצוא האדם רצון חזק ואמיתי, את זה ניתן לעשות על ידי התחברות לשורש הרצון. שורש הרצון = הרצון הפנימי ביותר של האדם = הרצון הראשון שממנו נובעים כל הרצונות = הרצון החזק ביותר ששום דבר לא עומד בפניו. שורש הרצון = כיסופים אמיתיים = רצון חזק = כסף אמיתי באמת. כאשר האדם מחובר ברמת המודע שלו לרצון הפנימי ביותר של התת מודע שלו, אז בעצם יש לאדם בידיו כסף אמיתי שמסוגל ... כדי להגיע לשלמות האמיתית, לשם כך צריך כסף אמיתי, דהיינו, צריך את הרצון החזק ביותר הקיים במציאות, שהוא הרצון הראשון שממנו נובעים כל הרצונות כולם. ככל שהאדם קרוב יותר לרצון הפנימי שלו, דהיינו, שהאדם מבין את הרצון הפנימי שבגללו הוא רוצה את רצונותיו ועושה את מעשיו, כך יש לכסף האמיתי שלו יותר ערך, וכך הוא מתקרב אל השלמות הנכספת. כאשר הרצון של האדם מגיע אל הרצון הראשון, זה הרגע שבו האדם מגיע אל השלמות השלמה. שלמות = האדם אינו חווה תחושה כלשהי של חסר כלשהו. שלמות רצון = שכל הרצון של האדם הוא אחד, דהיינו, שהוא אינו רוצה יותר מאשר דבר אחד. כאשר כל הרצון כולו מתאחד, אז בעצם מתגלה העוצמה האמיתית של הרצון, ואז ממש באותה הרגע השלמות מתגלה אל האדם. כסף אמיתי שאפשר להשתמש בו = רצון אמיתי = שורש הרצון = הרצון שממנו נובעים כל הרצונות. חקור את הרצון ...

... הן מהסוג הזה של שאלות של חוסר ידיעה. דהיינו, שחסר לאדם מידע כלשהו, ועל ידי זה נוצרת אצל האדם שאלה. ובכל השאלות שיש בעולם, התשובה של השאלה היא נפרדת מהשאלה. דהיינו, יש ... שהיא השורש של כל השאלות שיש בעולם. ששם השאלה נובעת, לא משום שחסר לאדם מידע, אלא משום שהאדם לא מסוגל מבחינה שכלית ונפשית להכיל את המידע שיש לו. כי ככל שהאדם מתבונן יותר ומעמיק את מחשבתו בכל נושא שיש בעולם, כך הוא בכל פעם מגלה תובנות חדשות ועומקים חדשים של המציאות. ואחרי שהאדם מבין את כל מה שהוא יכול להבין, אז האדם מגיע אל המשוכה האחרונה, שהיא הניסיון של האדם להבין את המהות הפנימית ביותר של המציאות. ורק לצורך ההמחשה, להבין את המהות ... בין מרחב הזמן לבין מרחב המקום, היא מתנהלת ע"פ שכל מסוים. ומערכת היחסים שיש בין התודעה של האדם לבין המחשבות שאותן הוא חושב, ומערכת היחסים שיש בין הרגשות של האדם לבין השכל שלו, ומערכת היחסים שיש בין הרצונות של האדם לבין כל שאר הדברים וכל כיו"ב, הכל פועל לפי אותו שכל אחד. ויש שכל אחד שלפיו ... ולא רק להבין אותו באופן כללי, אלא גם להבין כיצד הוא בא לידי ביטוי בכל דבר ודבר. כי אחרי שהאדם מבין את המהות של הכל, אז הוא מבין את כל התהליכים שיש בעולם. דהיינו, הוא מבין את הסיבה שבגללה כל הדברים שבעולם הם כפי מה שהם. ואם האדם חושב שהוא מבין את סיבת כל הסיבות, והוא עדיין לא מסוגל להבין את הסיבה של ... הסוף של כל האירועים ושל כל הדברים שיש בעולם. וזה כמובן לא אפשרי מבחינה לוגית. כי בכל פעם שהאדם מגדיר בדעתו נקודת התחלה כלשהי, הרי שתמיד הוא יוצר בכך עוד נקודת התחלה גדולה ... פירושו להבין את נקודת ההתחלה הראשונה, למרות שאי אפשר להבין אותה מבחינה לוגית. ואחרי שהאדם מעמיק את מחשבתו בכל דבר שיש בעולם, אז הוא מגיע לרמת עומק מאוד גדולה של המציאות. ואז הוא מגיע לסוג כלשהו של הבנה, שהאדם לא מסוגל להכיל את ההבנה הזאת בשכל האנושי שלו, וגם לא ברמה הרגשית האנושית. כי כנ"ל, כל השאלות שיש לאדם בעולם, את כולן האדם מסוגל מבחינה שכלית להכיל. כי כל השאלות, הן רק חיסרון של מידע כלשהו. וכאשר מתגלה לאדם עוד מידע, אז על ידי זה הוא מקבל תשובה לשאלה שלו. אבל כאשר האדם מגיע לשאלת כל השאלות, הוא בעצם מגיע לסוג הבנה כלשהי, שבעצם הוא המהות ... ומצד האמת אין כאן שום שאלה כלל. כי השאלה, היא בכלל התשובה, של כל השאלות שיש בעולם. אבל כאשר האדם נחשף לדבר הזה בפעם הראשונה, האדם לא מסוגל להכיל מבחינה שכלית את מה שהוא יודע. ולא שמדובר כאן על זה שחסר לאדם מידע כלשהו, אלא על זה שהאדם לא מסוגל להכיל בתוכו את מה שהוא יודע. כי הידיעה הזאת היא גדולה מאוד בגודל אין סופי. וכאשר האדם מנסה להכניס דבר אין סופי לתוך מחשבה סופית, השכל של האדם לא מסוגל להכיל את הדבר הזה. ויש כאלו שמנסים להעלות השערות לגבי מהי השאלה הזאת. אבל האדם לא יכול אפילו לא לדמיין את השאלה הזאת (עד שהוא יגיע אליה בעצמו). משום שמהותה של השאלה עצמה, שונה מכל השאלות שיש בעולם. כי כנ"ל, כל השאלות שהאדם מכיר, הן שאלות שיש עליהן תשובות. אבל כאן מדובר לא על סתם שאלה, אלא על המהות ... בעולם. ומדובר כאן על שאלה שאין לה תשובה. ומי יכול לדמיין שאלה שאין לה שום תשובה כלל? וכאשר האדם מגיע לשאלה של כל השאלות, השאלה של כל השאלות יוצרת אצלו חוסר הבנה כ"כ גדול, ... יש חוכמה כלשהי וידיעות כלשהן. וכאשר יש לאדם שאלה בכל נושא, אין השאלה גורמת לכל הידיעות של האדם להתפרק. כי כל שאלה היא על נושא מסוים. ואין שום שאלה שהיא על כל המידע שיש ... שלהם וכל מה שהם יודעים, מתבטל ונעלם. כי השאלה הזאת היא על המהות של כל מה שקיים. וכאשר האדם מגיע לשאלה הזאת, אז כל מה שהוא יודע בכל תחום שהוא, יש לו עליו שאלה. כי השאלה הזאת, היא על כל מה שקיים. וזאת לא סתם שאלה, אלא שהשאלה הזאת גורמת לכך שהאדם כבר לא מסוגל יותר להכיל בתוכו שום סוג של מחשבה. כי אחרי שהאדם מגיע אל השאלה הזאת, אז כל מחשבה שיש לו בראש שלו, המחשבה הזאת מזכירה לו את ... של כל הדברים שיש בעולם. ומאחר שהיא כרוכה בהבנת המהות של כל הדברים שיש בעולם, הרי שאחרי שהאדם מבין אותה, ממילא בעצם יש לו שאלה על כל דבר שיש בעולם. ולא סתם שאלה, אלא חוסר הבנה. כי כפי שאמרנו, לא מדובר כאן על שאלה של חוסר ידיעה, אלא על זה שהאדם מגיע למידע כלשהו, ש

... - למה? ובו יתבאר, מדוע כל הסבל שקיים בעולם, נובע רק מחמת הטעות המחשבתית של האדם? ובכלל זה כל סוגי הסבל שיש בעולם, כולל כל הסוגים בכל מקום ובכל זמן וכולי. ובפשיטות ההסבר הוא, כי קיומו של הסבל של האדם, תלוי בקיומו של הרצון העצמי של האדם. כי סבל, הוא כאשר יש התנגדות בין הרצון של האדם לבין המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות בשלמות, כפי מה שהיא ברגע ובמקום הזה ממש, ללא שום תנאי וללא שום הגדרה והגבלה, הרי שהאדם לא סובל כלל. ולא רק שהאדם לא סובל כלל, אלא שהאדם אפילו נהנה בהנאה אמיתית, מכך שרצונו העצמי מתמלא על ידי המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ממש ללא שום שינוי כלשהו, הרי שרצונו של האדם מתמלא בשלמות, והאדם חווה הנאה מהמציאות. ונמצא אם כן, כי קיומו של הסבל, תלוי בכך שלאדם יהיה רצון שמנוגד בצורה כלשהי, למציאות. והנה יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שהאדם מבין את הסיבה שבגללה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והאפשרות השנייה היא, שהאדם לא באמת מבין על מה ולמה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והנה, הסיבה שבגללה יש לאדם רצון שמנוגד למציאות, היא משום שהכל אחד. והכוונה היא, שמי ... שלו ועל הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי, הוא יגלה שקיומו של הרצון העצמי של האדם, והסיבה שהרצון העצמי של האדם משתנה כל הזמן, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי שמנוגד למציאות, היא בעצם אותה הסיבה הראשונה שמניעה את כל התהליכים כולם. כי כל מה שקורה לאדם, ... יש לאדם רצון שונה מהמציאות, ובכלל זה הסיבה שבגללה המציאות שונה מהרצון של האדם, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי, והסיבה שבגללה התודעה של האדם קיימת, והסיבה שבגללה כל הדברים קורים, היא בגלל הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שהיא סיבה אחת ויחידה, שקודמת לכל הסיבות כולן. כי לכל סיבה, יש ... סיבה ראשונה, שלא קודמת לה כל סיבה אחרת. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ולמה הסיבה הזאת היא כפי מה שהיא וכולי, אז האדם מגלה את מהות הסיבה עצמה. כי כדי לגלות מהי הסיבה הראשונה, לשם כך צריך להבין מהי בכלל סיבה, ומהי המהות שלה. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, בסופו של דבר הוא מבין שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין, שמצד האמת אין הבדל בין "יש" סיבה לבין "אין" סיבה, כי הכל אחד ממש. ואין הכוונה לומר שתמיד אין או תמיד יש סיבה, אלא הכוונה היא לומר, שאין ... סיבה, היא הסיבה הראשונה המחויבת וכולי (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, ממילא הוא לא סובל כלל. משום שהוא מבין את הסיבה של האחדות שבגללה הוא סובל. כי כנ"ל, הסבל של האדם נובע מכך שיש לו רצון שמנוגד למציאות. וכאשר האדם לא מבין את הסיבה, שבגללה יש לו רצון שמנוגד למציאות, אז הוא סובל. משום שהתודעה של האדם מחוברת לקליפה החיצונית של המציאות, שהיא מלובשת ברצון של האדם שמנוגד למציאות. כי הרצון של האדם גם הוא קליפה. ובשורשו, גם הנשמה של האדם, גם היא קליפה. כי במהות של המציאות, אין שום הפרדה כלל. והתודעה של האדם שמרגישה את ה"אני" שלו, היא קליפה. כי רק בעולם הקליפות יש הפרדה בין הלבושים השונים של המציאות. ורק בעולם הקליפות יש הבדל בין ה"אני" לבין הלא ... ובין הרצון העצמי של ה"אני", לבין רצון אחר של מה שהוא אינו "אני", שממנו האדם לא סובל כלל. ורק בעולם של הקליפות, יש הבדל בין הסיבה, לבין ההעדר שלה. וכאשר

... קריירה / תחום לימודים / תעסוקה / מקום עבודה? לקריירה / תעסוקה של האדם תפקידים שונים. יש את הצד של האילוץ ויש את הצד של האפשרות. הצד של האילוץ היינו הצד של מגבלות המציאות על האדם. מגבלות הן מחמת שהאדם אינו יכול לעסוק ב X ממגבלות שונות, ומגבלות גם מהצד שהאדם חייב להשלים עם X לצרכי פרנסה וכיו"ב. כאן נדבר על הצד של בחירת הכיוון הכללי של הקריירה. היינו מתוך כל האפשרויות האפשריות, באיזו מהן כדאי לבחור, לאיזה כיוון כדאי ללכת. הקריירה של האדם היא בעצם התעסוקה שלו. תעסוקה גם ברמת העשייה בפועל וגם ברמת התעסוקה המחשבתית של האדם. המחשבות של האדם עסוקות בנושאים של הקריירה שלו. מסקנה: בחר קריירה שהמחשבה עליה גורמת לך להרגיש טוב. קריירה / תעסוקה טובה = תעסוקה שיוצרת אצלך מחשבות חיוביות בראש וגורמת לך להרגיש טוב. נקודה נוספת: האדם הוא התודעה / השכל שלו. מה שכל אוהב? תשובה: שכל. תכליתה של הקריירה היא גם ההתפתחות האישית של האדם. התפתחות אישית = הכרת עצמך = לימוד עצמך. התפתחות אישית = הכרת המהות הפנימית והשכל וההיגיון של המציאות = לימוד מהותה של המציאות. ...

... / פרידות זוגיות - איך להפוך פרידה זוגית ותהליך גירושים למשהו חיובי? כפי שכבר ביארתי, אין טוב יותר מאשר רגש של אהבה. והאהבה שהאדם חווה, גם במערכת יחסים זוגית, מאפשרת לו להגיע לרגשות מאוד חיוביים, ביחס לעצמו וביחס למציאות. ועל ידי זה שהאדם מתבונן על הרגשות החיוביים שיש לו בתוך קשר זוגי, על ידי זה, הוא יכול לנסות להרגיש את הרגשות האלו, גם באופן כללי בחייו, בלי קשר למערכת זוגיות כלשהי. ... והשאלה היא, כיצד אפשר להוציא משהו חיובי, מתהליך של גירושים ופרידה זוגית? ובאופן כללי יותר, איך להתמודד עם פרידה, מכל דבר שהאדם היה תלוי בו רגשית? והתשובה היא, כי גם בתהליך של גירושין יש משהו חיובי. והוא, שהוא משאיר את האדם לבד! נכון, להיות לבד זה לא הכי כיף, ובפרט אחרי שהאדם התרגל לחיות בתוך זוגיות, אולי אפילו זוגיות טובה. אך יחד עם זאת, להרגיש טוב בתוך זוגיות, זו לא בהכרח השלמות. השלמות היא, להרגיש טוב, גם בלי להיות תלוי ... בלי קשר לזוגיות. פרידה זוגית, מאפשרת לאדם לעצור ולנסות להבין את עצמו טוב יותר. פרידה זוגית, היא סוג של תחנת ביניים, שבה יכול האדם לעצור ולהתבונן על הדברים שאותם הוא יכול ללמוד, על עצמו ועל החיים, מתוך הסתכלות אחורה על מערכת היחסים שהסתיימה. אך הדבר החשוב ביותר הוא, לנסות להרגיש ... היא, לנסות להגיע לאותה תחושה של טוב, גם מחוץ לזוגיות וגם אם הזוגיות מסתיימת. ואיך עושים את זה בפועל? בפועל זה אומר, שעל האדם לא להישבר מכך שהוא חווה פרידה / נטישה / בגידה / פגיעה אישית וכיו"ב. אלא להבין, שהדבר הזה נועד ללמד אותו משהו, ולהביא אותו למצב רגשי טוב יותר, עבור עצמו. ואיך? על ידי התבוננות. על האדם לנסות לא לאבד את ההערכה העצמית שלו לעצמו ואת כל תחושת הטוב, רק בגלל הפרידה הזוגית. אלא, לנסות לשמור על התחושה החיובית שהייתה לו בזוגיות, בכל דרך אפשרית. וכיצד יכול האדם לשמור על התחושות הטובות של הזוגיות גם בלי זוגיות? תשובה: על ידי זה שהאדם מגלה את השורש של הדברים, שבגללם הוא הרגיש טוב יותר בתוך הזוגיות. על האדם לנסות להבין טוב יותר, מה באמת גרם לו להרגיש טוב יותר בתוך הזוגיות. ולאחר מכן לנסות להשיג את אותה התחושה בדיוק, גם בלי זוגיות. ואיך בדיוק? בשלב הראשון, על האדם לנסות להבין טוב יותר, מתי בדיוק ומה בדיוק גרם לו להרגיש טוב יותר בתוך הזוגיות. האדם, צריך להיות מסוגל להגדיר באופן מדויק, מה בדיוק גרם לו לתחושה טובה בתוך הזוגיות. בשלב השני, על האדם לנסות לשאול את עצמו, "למה?". למה האירוע הספציפי הזה בתוך הזוגיות, יצר אצלו רגש חיובי. נניח לדוגמא שהאדם הרגיש טוב, כאשר בן / בת הזוג שלו חייכו אליו. על האדם לשאול את עצמו, למה החיוך של בן הזוג אליו, גרם לו להרגיש יותר טוב? מה בדיוק עבר בתוך הראש שלו, כאשר הוא הרגיש טוב, מכך שחייכו אליו? במקרה הנ"ל לדוגמא, האדם יכול להתבונן ולראות, שהסיבה שבגללה הוא הרגיש טוב כאשר חייכו אליו, היא משום, שהחיוך שחייכו אליו, שידר לו שהוא יכול להיות שמח, וזה הזכיר לו להיות שמח. וכאשר האדם מבין שהחיוך של הבן זוג, הוא רק האמצעי שיצר אצלו את תחושת השמחה, עכשיו האדם יכול לנסות להשיג את אותה תחושת שמחה בדיוק, בדרכים אחרות. וכמובן שיש כאן הרבה מאוד תהליכים שונים שמתרחשים בתוך האדם, ושהם אלו שגורמים לאדם, להרגיש טוב יותר בתוך הזוגיות. וכדאי לאדם להתבונן היטב, על כל הרגעים היפים שהיו לו בזוגיות. וכדאי לאדם לנסות להבין לעומק, את מה ... והדבר הזה מאפשר לאדם להכיר טוב יותר את הצרכים הרגשיים שלו. ואת הדברים שמשפיעים על הרגשות שלו. וחשוב יותר מכל, על ידי זה האדם יכול לאתגר את עצמו, להשיג את אותן התחושות החיוביות ואפילו תחושות טובות יותר מהן, באופן כללי בחיים שלו, גם בלי קשר לזוגיות. ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי מערכת היחסים הזוגית שבה היה האדם, העלתה אצל האדם את הרף הרגשי שלו. כי אם האדם לא היה במערכת הזוגית הזאת שהסתיימה, הרי שהוא אולי לא היה יודע, עד כמה טוב אפשר להרגיש. וכל מערכת יחסים זוגית וכל קשר אהבה שיש לאדם עם כל דבר ודבר, ... היא, להעלות את רמת המודעות האישית שלו, לעד כמה אהבה הוא מסוגל להכיל, ועד כמה טוב אפשר להרגיש. וכאשר מערכת זוגית מסתיימת, על האדם לנסות להבין את המצב, ולנסות להשיג את אותה רמה של תחושת טוב, גם באופן עצמאי. ונכון שזה לא קל, אבל זה משתלם בגדול, וכדאי לנסות. כדאי לאדם לתת לעצמו את ההזדמנות לנסות להרגיש טוב, גם אחרי פרידה זוגית וכיו"ב, על ידי תהליך ההתבוננות הנ"ל. לסיכום: באפשרותו של האדם להפוך כל פרידה מדבר אהוב בכלל, ופרידה זוגית בפרט, לדבר חיובי. ואיך? על ידי זה שהוא לומד מהקשר הזוגי שלו, על רמת האהבה שהוא יכול להרגיש. ומתבונן על הדברים שיצרו אצלו את האהבה בתוך הזוגיות. ואח"כ האדם יכול להשיג את אותה תחושת טוב, גם באופן כללי בחייו, גם בלי קשר לזוגיות. ...

... ושקרנים, איך לחשוף אותם ולגלות את האמת? כי האדם עצמו, מלא כולו בשקרים עצמיים לא מודעים, מתחילתו ועד סופו. והאדם מוכן להודות שיש לו שקרים עצמיים, אבל הוא לא מבין עד כמה הוא שקוע עמוק בהם. כי כל הרגשות / מחשבות / תחושות של האדם, יש בכולם גם שקר. כי כולם חוויה של נפרדות, שהיא כולה גם שקר. והאדם לא קולט, עד כמה הוא חי בטעות. ומי שרוצה לחשוף ולגלות את כל השקרים שקיימים, עליו להיות הכופר הכי גדול בעולם. ולהיות כופר, פירושו לשנוא את האמונה, בתכלית השנאה. ... שאלות. כמו לדוגמא אלו שהם כאילו מעודדים את האדם לשאול שאלות. אבל יש נושאים שבהם אסור לחקור. והם יוצרים מצג שווא, כאילו הם מעודדים שאלות. אבל באמת, הם לא מוכנים להטיל ספק בהכל ולברר את האמת עד הסוף. וגם האדם עצמו, מטעה את עצמו תמיד . כי לאדם נדמה, שהוא שואל שאלות. אבל אף אחד אף פעם, לא באמת שאל את עצמו בצורה אמיתית וכנה, האם באמת השכל שלו צודק או לא?! וגם אם האדם שאל את זה את עצמו, הרי שהוא לא שאל את זה מתוך מקום של השתוות. דהיינו, מתוך מקום, שבו אין לאדם שום העדפה כלשהי, שהתשובה תהיה כך או אחרת, ומתוך מקום, שבו האדם באמת לא יודע, האם השכל צודק או לא. וכל אחד נדמה לו, שהוא שואל את עצמו המון שאלות ושהוא מחפש את האמת. אבל אף אחד לא עוצר לשאול את עצמו באמת, האם בכלל יש שאלה כלשהי? ואולי השכל של האדם כ"כ משוגע, עד שבכלל מצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, ואין שום שאלה כלל? כי מצד האמת האמיתית, אין שום שאלה כלל, כי היש והאין הם אחד ממש, ואין שום שכל כלל, וממילא אין גם שום שאלה. אבל האדם שואל שאלות, והוא נדמה בעיני עצמו כחכם. והוא לא רואה ולא מבין, שכל השאלות שלו החכמות בעיניו, הן בכלל הטעות שלו. ועל האדם לעקור את השאלות, עם השאלה, האם באמת יש שאלה, ואולי אין שום שאלה כלל? ואולי שני ההפכים והניגודים הם אחד, ואז ממילא אין שום שאלה? וכל השקרים, מבוססים על אמונה. והדרך להתרפא מהאמונה, היא על ידי זה שהאדם שואל שאלות על כל דבר, ולא מקבל שום דבר כמובן מאליו. ושום דבר, פירושו שום דבר. ועל האדם לברר תמיד את האמת המוחלטת, ולהטיל ספק בכל דבר, ולהבין שהוא טועה לפחות קצת, וא"כ אולי הוא טועה הרבה. ולהבין, שאולי כל מה שהשכל אומר, אולי הכל שקר מוחלט. ואז על ידי זה שהאדם מחפש את האמת באמת, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, ושאין שום שאלה כלל. ובכל מקום, שמישהו אומר לך לא לשאול שאלות, דע לך שהוא שקרן, ללא כל יוצא מן הכלל. ואין ... מודע לכך שזו אמונה בלבד. והכוונה לאמונה שהאדם שוכח שהיא רק אמונה. ואם מישהו אומר לך, לא לשאול ולא לחקור איזה נושא, אתה מוכרח וחייב למסור את נפשך, לחקור את אותו הנושא. והמישהו, זה האדם עצמו. שהוא מוכן לחקור כל מיני נושאים, אבל יש נושאים שהוא לא מוכן לחקור אותם, ומעדיף לא לחקור אותם. ודווקא אותם צריך ומוכרח האדם לחקור. ובכל פעם שהאדם מרגיש, שיש איזה נושא שהוא לא רוצה לחקור אותו, ושהוא עדיין לא מבין אותו על בוריו, על האדם לעזוב את הכל, ודווקא לחקור את אותו הנושא. כי ה"אני" של האדם, מעודד אותו לחקור הרבה דברים, מלבד את הדבר שאותו הוא כן צריך לחקור. והאדם צריך לחקור ולגלות, את כל האמונות העמוקות ביותר שלו, ולהשמיד את כולן, ולא להשאיר להן כל זכר כלל. ובסיכומו של דבר, על האדם ללכת ראש בראש עם ה"אני" שלו. ועל האדם לשאול את כל השאלות. ובכל מקום שהאדם מרגיש אי נעימות לחקור איזה עניין, האדם מוכרח דווקא להתעקש וכן לחקור את אותו העניין. ועל האדם לחקור ולגלות, את השורש הפנימי של כל האמונות שלו. ועל האדם להתבונן היטב ולראות, מהן מגבלות השכל שלו. ולבדוק, האם באמת הן נכונות, או שמא הן כולן שקר והן רק אמונה בלבד. ואז האדם רואה, שהשכל מפרש את המציאות מתוך תפישה, שהיש והאין הם נפרדים. ועל האדם לבדוק, האם אכן יש כאן נפרדות? ואז הוא רואה את האמת, שהשכל שלו הוא טועה לגמרי, ושהכל מושלם ממש, ואז אין שום שאלה כלל. ...