... אהבות משלימות, רק לאהוב, רק אהבה - חלק 2 והרעיון הוא, שכל חיפוש אחרי אהבה יחסית, או אהבה כלשהי בכלל, הוא תמיד נובע מתוך חוסר אהבה מוחלטת. והוא תמיד, מרחיק את האדם מהאהבה המוחלטת. כי באהבה המוחלטת, לא מחפשים אהבה, כי יש ... כי האהבה היחסית, היא מנוגדת, לאהבה המוחלטת. וזה בעצם אומר, שנראה, שהאהבה היחסית והאהבה המוחלטת, הן אהבות מנוגדות אחת לשנייה. שהחיפוש אחרי אהבה יחסית, מרחיק את האדם מאהבה מוחלטת. והחיפוש אחרי אהבה מוחלטת, מרחיק את האדם מאהבה יחסית. כי לחפש אהבה מוחלטת, פירושו, להפסיק לחפש ... דבר כלשהו, עליו להבין שזה אפשרי. אבל, רק אם הוא יצליח לשנות את צורת החשיבה שלו, ולהביא אותה למצב כזה, שבו, הוא לא יראה שום חיסרון בשום דבר בעולם. שאז ורק אז, האדם יכול לחוות אהבה מוחלטת ומלאה בלב שלם. שהאדם מלא באהבה, ומחובר בהרמוניה מלאה עם כל המציאות כולה, בלי שום תנאים ובלי שום סיבה. ולמצוא אהבה מוחלטת, זה אפשרי, על ידי שינוי צורת החשיבה של האדם. וכאשר האדם מחפש אהבה יחסית, הרי שבכך הוא בעצם מרחיק את עצמו מלמצוא ... שלו. אלא, צריך להתחיל לנסות לאהוב כל דבר, כולל החסרונות שלו. ומנקודת המבט הזו שביארתי לעיל, אהבה יחסית ואהבה מוחלטת, הן אהבות מנוגדות אחת לשנייה. כי הרצון של האדם להשיג אהבה מוחלטת, מרחיק את האדם מלמצוא אהבה יחסית, והרצון של האדם למצוא אהבה יחסית, מרחיק את האדם מלמצוא אהבה מוחלטת. אבל, יש גם עוד נקודת מבט הפוכה, שממנה ניתן לראות, שאהבה יחסית ואהבה מוחלטת, אלו שתי אהבות משלימות - שהן משלימות אחת את השנייה. ואדרבה, החיפוש של האדם אחרי אהבה יחסית, הוא מקרב את האדם לאהבה המוחלטת. והחיפוש של האדם אחרי אהבה מוחלטת, הוא מקרב את האדם אל האהבה היחסית. ובלי שהאדם ירצה למצוא אהבה מוחלטת, בלי זה האדם גם לא ירצה למצוא אהבה יחסית. ובלי שהאדם ירצה למצוא אהבה יחסית, בלי זה האדם לא ירצה למצוא אהבה מוחלטת. כי מי שיתבונן יראה, כי למרות שהחיפוש של האדם אחרי אהבה יחסית, נובע מכך שהאדם לא מספיק רוצה למצוא אהבה מוחלטת, הרי שמצד שני, החיפוש של האדם אחרי אהבה יחסית, הוא נובע, רק משום כך שהאדם מחפש אהבה מוחלטת. ובלי שהאדם היה מחפש אהבה מוחלטת, בלי זה הוא לא היה מחפש אהבה יחסית. ולמה? כי בפועל, תמיד יש לאדם אהבה יחסית ברמה כלשהי ובעצמה כלשהי. כי תמיד, בכל דבר שיש בעולם, יש בו גם חסרונות כלשהם וגם יתרונות כלשהם. ותמיד, האדם גם מרגיש טוב וגם מרגיש רע ברמה כלשהי. וזה בעצם אומר, שתמיד יש לאדם אהבה יחסית ברמה כלשהי. כי כפי שאמרנו, אהבה יחסית, היא מצב, שבו יש גם אהבה וגם שנאה. אלא, שבאופן יחסי, האדם יותר אוהב מאשר שונא. שאז, האדם אומר שהוא אוהב את הדבר, והוא מתכוון לומר, שהוא באופן ... בלי שום שנאה כלל. ואם ניקח בן אדם, וניקח ממנו באופן מוחלט, את הרצון למצוא אהבה מוחלטת, הרי שבכך בעצם גרמנו לו לאהוב באופן מוחלט, את חוסר האהבה המוחלטת. ז"א, האדם מחפש אהבה מוחלטת, כדי להגיע למצב של רק אהבה. וזה נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש גם שנאה. ובפועל, לא משנה כמה אהבה יש לאדם, הוא תמיד רוצה עוד ועוד אהבה ללא גבולות כלשהם. והרעיון הוא, שהחיפוש אחרי אהבה, נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש שנאה. כי אם

... תחושת בדידות? איך להתמודד עם בדידות? בדידות. להרגיש לבד. מהי מהותה של הבדידות? בדידות = לרגשי לא מחובר / לא שייך. האדם יכול להיות בין אנשים ולהרגיש בדידות. האדם יכול להיות בקשר זוגי ולהרגיש לבד ובודד. מהי מהותה של הבדידות? תשובה: בדידות היא סוג של שעמום רגשי. פירוש: שעמום = האדם אינו מצליח ליהנות מהרגע הזה = שעמום. גם בדידות = האדם אינו מצליח ליהנות מהרגע הזה כפי שהוא = מרגיש בדידות. הרגשת הבדידות ... יהיה בסביבה של אנשים הוא ירגיש טוב יותר. כאשר אדם נמצא בקשר זוגי ומרגיש בודד = מרגיש לא מחובר לקשר הזוגי = הרגש של האדם אינו מרגיש סיפוק ואושר מהמצב כפי שהוא. כאשר אדם עסוק במשהו שמעניין ... בדידות. שעמום נעשה קשה יותר ויותר ככל שהזמן עובר. גם בדידות נעשית קשה יותר ויותר ככל שהזמן עובר. כאשר מבודדים את האדם, ככל שעובר הזמן שהוא מרגיש לבד, כך זה קשה לו יותר. כאשר האדם עושה משהו שטוב לו איתו = הזמן עובר מהר = לא משתעמם = לא מרגיש בדידות. ממה הבדידות נובעת? השורש של הבדידות הוא כמו השורש של השעמום. כאשר האדם אינו מוצא משהו ליהנות ממנו, הוא מרגיש בדידות ושעמום. בכל רגע של המציאות יש משהו טוב. כאשר האדם אינו רואה את מה שטוב ברגע הזה, הוא מרגיש בדידות / עצבות וכולי. כאשר האדם מתעסק במשהו שמעניין אותו, הוא מרגיש שמחה ולא מרגיש בודד. הבדידות = חוסר היכולת של האדם להתחבר למציאות כפי שהיא כרגע. חוסר חיבור למציאות = בדידות. חיבור למציאות = אין בדידות = זוגיות = אהבה = שלמות. כאשר האדם מרגיש טוב ואהבה כלפי המצב שלו, הוא אינו מרגיש בדידות. מה עושים כדי לא להרגיש בדידות? תשובה: מחפשים את הטוב שיש ברגע הזה ובמקום הזה שבו האדם נמצא. לא משנה היכן האדם נמצא, תמיד יש שם משהו טוב שאליו האדם יכול להתחבר ולהרגיש קרוב. למה בדיוק אפשר להתחבר? מה לחפש ואיפה? תשובה: צריך לחפש פנימה ולא החוצה. פירוש: על האדם למצוא את הטוב שיש בכל רגע בתוך עצמו. להתבונן החוצה = להרגיש לבד = ... שמחה ושעמום. להתבונן פנימה = להרגיש מחובר לעצמך = להרגיש קירבה = אחדות = שמחה. מה ז"א להתבונן פנימה? להתבונן פנימה = האדם מסתכל אל תוך עצמו ומנסה להכיר את עצמו יותר טוב (כמו במדיטציה). אין שום מקום בעולם, שבו האדם עצמו אינו נמצא עם עצמו. על האדם להעסיק את עצמו על ידי התבוננות פנימית. התבוננות פנימית יוצרת אושר ושמחה. להתבונן פנימה = לשאול ולהבין "מי אני"? מה זה ה"אני"? מהי מהותו של ה"אני"? להתבונן פנימה = לנסות להבין מה האדם באמת רוצה בתוך תוכו? מהיכן מגיעים הרצונות? מה גורם לרצון להיות קיים? אם לא היה רצון, לא היה שעמום ולא הייתה בדידות. על האדם לחקור ולהבין מדוע הוא מרגיש רע ולבד. על האדם לנסות להבין מדוע כאשר הוא מרגיש שהוא לבד, זה גורם לו להרגיש רע? מה בעצם הוא מחפש? מה דוחף את האדם לצאת מהבדידות? על האדם לחקור ולהגיע אל השורש של חוסר המצב רוח שלו. להתבונן פנימה = להבין מהיכן המחשבות מגיעות? להתבונן פנימה = להבין מהיכן הרגשות מגיעים? על האדם לחקור מה יוצר את הרגש של הבדידות? מה גורם לבדידות להרגיש לא טוב? הבדידות קוראת לאדם לצאת ולחפש ולמצוא את עצמו. תחושת הבדידות של האדם משקפת רצון פנימי עמוק שיש בתוך נפש האדם. על האדם לגלות את הרצון הזה. מהו הרצון הפנימי שממנו נובעת תחושת הבדידות? תשובה: האדם ולא משנה היכן הוא, הוא תמיד מחובר כל כולו למציאות כולה. לא משנה היכן נמצא האדם, המציאות מהווה את המהות של התודעה שלו.

... של הטוב והרע - מה גורם לאדם להרגיש רע? איך להרגיש טוב באמת? כל זמן שהאדם רוצה להרגיש טוב, וכל זמן שהאדם מחפש את הטוב, הרי שהוא מרגיש רע. וגם מי שהוא מרגיש טוב, כל זמן שהוא רוצה להרגיש יותר טוב, הרי שגם הוא מרגיש רע. כי מי שהוא מרגיש אך ... רע. וכאשר אין רע, גם לא שייך להרגיש יותר טוב. כי יותר טוב שייך להרגיש, רק כאשר יש גם רע. שאז האדם יכול לומר שהוא מרגיש טוב, אבל לא מספיק טוב, דהיינו, גם רע, שאז האדם רוצה להרגיש עוד יותר טוב. ולכן, כאשר האדם רוצה להרגיש יותר טוב ממה שהוא מרגיש, וכאשר האדם חושב שיש מציאות יותר טובה ממה שהוא מרגיש, הרי שהוא עדיין מרגיש גם רע. וכל זמן שהאדם חושב שיש בעולם כולו דבר אחד יותר טוב מדבר אחר, הרי שבעצם האדם חושב שיש רע. כי כאשר הכל טוב, לא שייך שדבר כלשהו יהיה טוב יותר או פחות מדבר אחר. וכאשר האדם מוצא את הטוב שיש בכל דבר, ממילא לא שייך שהוא יחשוב שדבר אחד יותר טוב מאשר דבר אחר. כי למצוא את הטוב שיש בכל דבר, פירושו למצוא את הטוב שיש גם בכל דבר שנראה כרע, עד שהרע נעלם לגמרי. וכל זמן שהרע קיים בעולם של האדם, הרי שהאדם עוד לא מצא את הטוב שיש בכל דבר. כי כאשר האדם מוצא את הטוב שיש בכל דבר, הרי שממילא אין אצלו שום רע כלל, וממילא לא שייך שהוא יחשוב שדבר אחד טוב יותר מאשר דבר אחר. כי כאשר הכל טוב ... טוב, ממילא לא שייך רע. וכאשר לא שייך רע, אז לא שייך שדבר אחד יהיה יותר טוב מדבר אחר. והסימן לכך שהאדם מרגיש טוב באמת, הוא כאשר האדם מפסיק לחפש את הטוב. כי בתוך האדם יש יצר הרסני שגורם לאדם להרגיש רע. והיצר ההרסני הזה, הוא הרצון של האדם להרגיש טוב. כי הסיבה היחידה שבגללה האדם מרגיש רע, היא רק משום שהוא רוצה להרגיש טוב. כי בלי לרצות להרגיש טוב, אי אפשר להרגיש רע. וכל הסבל שיש לאדם בחיים, נובע רק משום שהוא רוצה להרגיש טוב. ובנוסף, גם כאשר האדם כבר מרגיש טוב, הרי שגם אז הוא לא מרגיש טוב בשלמות. כי שלמות יש רק למי שבשלמות ובאמת לא רוצה להרגיש טוב. כי השלמות היא כאשר כל הרצון של האדם זהה לחלוטין למצב של המציאות, שזאת שלמות. אך כאשר האדם רוצה להרגיש טוב, הרי שגם כאשר הוא כבר כן מרגיש טוב כרצונו, הרי שלעולם זה לא בשלמות. כי תמיד גם כאשר האדם כבר כן מרגיש טוב, הרי שתמיד הוא רוצה להרגיש יותר טוב. כך שהרצון של האדם להרגיש טוב, הרצון הזה גורם לכך שהאדם ירגיש רע. ובנוסף הוא גורם לכך שגם כאשר האדם כבר כן ירגיש טוב כרצונו, עדיין הוא לא ירגיש טוב בשלמות, אלא ירצה להרגיש טוב יותר. ובנוסף, גם כאשר האדם כבר כן מרגיש טוב, הרי שתמיד האדם מפחד לאבד את הטוב שיש לו, והוא חושש מכך שהוא ירגיש רע או פחות טוב. ונמצא אם כן, כי שורש הסבל של האדם, הוא הרצון של האדם להרגיש טוב. והסיבה שבגללה האדם רוצה להרגיש טוב, היא רק משום שאין לאדם שכל אמיתי. כי מי שיש לו שכל אמיתי, הוא מבין שמצד האמת הכל אחד. וכאשר הכל אחד, הרי שממילא הכל ... שבעולם, הם בסך הכל צדדים שונים וביטויים שונים, של אותו הדבר ממש. ובשורש המציאות, דהיינו, כאשר האדם מסתכל מנקודת מבט אובייקטיבית מחוץ למציאות על המציאות, משם

... חרדת מבחנים, זה מצב שבו האדם עומד לפני מבחן כלשהו. ושהאדם מאוד מאוד, רוצה להצליח במבחן, ושהאדם בנוסף מאוד מאוד לא רוצה להיכשל במבחן, ושהאדם מאוד מאוד חושב שיש סיכוי כלשהו / סיכוי גבוה שהוא יכשל במבחן. ושהאדם חושב שאם הוא יכשל במבחן, הוא ירגיש מאוד מאוד רע מכך. והכל ביחד יוצר ... המבחן. מהחשש הגדול מהרע שהאדם חושב שיקרה לו, אם הוא יכשל במבחן. תסמיני חרדה לפני מבחן אז יש אנשים ... בגלל המחשבות שמטרידות את האדם, על מה יהיה במבחן, מחשבות שרצות בתת מודע של האדם שלא נרדם לפני מבחן ושלא מצליח להירדם לפני מבחן. מה שכמובן יוצר את ... ולהלן שאלות לדוגמא שעל האדם לשאול את עצמו, כדי לטפל בפחד וכדי להתמודד עם הפחד מכישלון בלימודים. ...

... רוחניות היינו חיפוש משמעות נסתרת בדברים הגלויים. מי שיתבונן בעניין יראה כי אין שום אדם בעולם שאינו רוחני ברמה כלשהי. משום שאפילו המשמעות שהאדם מייחס לדברים השונים, גם היא סוג של רוחניות ואין אדם בעולם שלא מייחס משמעות כלשהי לדברים מעבר למה שהם. לדוגמא: נניח שבן אדם שותה כוס מים. מה עושה האדם? תשובה: שותה כוס מים. איזו משמעות מייחס האדם לשתיית כוס המים? תשובה: כוס המים אמורה לגרום לאדם להיות יותר בריא וכולי. נמצא אם כן כי האדם מייחס משמעות נסתרת לשתיית כוס המים, משמעות שאינה גלויה בעצם הפעולה עצמה, אלא היא המשמעות הנסתרת של הפעולה. ומאחר שכל אדם בעולם עושה את מעשיו מסיבה כלשהי, דהיינו, האדם מייחס משמעות כלשהי למעשיו, משמעות שהיא מעבר לפעולות עצמן שאותן הוא מבצע. ממילא זה אומר, כי כל אדם יש בו רובד רוחני של לייחס משמעות נסתרת לדברים גלויים. בעקרון ניתן לומר, כי כל משמעות שמייחס האדם לרגע הזה שאינה קשורה לרגע הזה, הרי שהיא משמעות נסתרת ו"רוחנית". לדוגמא: אם קורה לאדם משהו והוא מבין שזה קרה בגלל אירועים קודמים שיצרו את האירוע של הרגע הזה, הרי שבעצם האדם מייחס משמעות נסתרת למשהו שקורה כרגע. כל מחשבה שיש לאדם על הדברים מעבר למה שהם, הרי שזאת הסתכלות רוחנית. כאשר קורה משהו והאדם מבין שהאירוע הזה יגרור אחריו אירוע אחר, הרי שהאדם מייחס משמעות נוספת לאירוע הנוכחי שמתרחש ברגע הזה. וא"כ יש כאן סוג של הסתכלות רוחנית. נמצא אם כן, כי כל משמעות שנותן האדם לדבר כלשהו שאינה נמצאת בדבר עצמו אלא במקום אחר ונסתר, הרי שזו סוג של ... החלק הגלוי. ומיהו אדם רוחני באמת? אדם רוחני באמת הוא זה שרוחניות לא מעניינת אותו! אדם שעוסק ברוחניות, הרי שהוא לא רוחני בשלמות. ונסביר: כאשר האדם מנסה להיות רוחני, הרי שזה אומר שישנם דברים במציאות שהם לא רוחניים בעיניו. כאשר האדם חושב שיש גשמיות ויש רוחניות, הרי שהוא לא אדם רוחני בשלמות, מאחר שבעולם שלו ... בין הדבר לבין המשמעות שלו. אדם רוחני ששותה כוס מים, אצלו יש משמעות לעצם שתיית כוס המים, בלי קשר לסיבות שבגללן הוא שותה את כוס המים. ברגע שהאדם לא מתחבר לפעולה שהוא עושה כרגע אלא חושב רק על התוצאה שלה, הרי שהוא מנסה ... הוא זה שיודע את המשמעות האמיתית של כל דבר ודבר כפי מה שהוא, אבל בצורה כזה שבה אין הבדל בין המשמעות של הדבר לבין הדבר עצמו. וממילא ברגע שהאדם רואה את המשמעות של הדברים בתוכם עצמם, ממילא אין משמעות עבורו לרוחניות. כי רוחניות היינו לחפש את משמעות הדברים מעבר למה שהם. והחכם רואה את המשמעות של הדברים שיש בתוכם. וממילא האדם הרוחני באמת, לא מחפש רוחניות ושום דבר מעבר, כי המעבר נמצא אצלו בדברים עצמם. ...

... ולא סופיים. כל האנשים בעולם יש בתוכם מישהו שמשקר אותם. האדם משקר את עצמו בכך שהוא מוכר לעצמו תהליך אינסופי של השגת אושר שנמצא במרחק אינסופי מהאדם. אם אעשה כך וכך אהיה מאושר, נדמה לו שהוא יהיה קרוב לאושר אבל מאושר הוא לא יהיה. לאושר הוא לא יגיע. האדם מניח רק אם יהיה לי את זה אהיה מאושר, האדם נמצא בתהליך שאין לו שום דרך לבדוק אותו. כל השיטות בעולם אף פעם לא מדברות אתך על הקצה ...

... להוכיח שהלוגיקה היא אבסולוטית. רק השכל אולי מוגבל זה לא מוכיח שזה ככה. תמיד בלב האדם יש ספק אולי השכל טועה. אין משמעות להוכחה יש משמעות להבנה. לפני השאלה של הבנה השאלה היא אחרת. האם יש דבר כזה אמת אובייקטיבית. אם כל דבר בר הוכחה לוגית הוא לא ... זה אומר שהכל אחד לא מוחלט. מה האמת? אמרת בעצם שהאחדות והנפדות הן אחד, אדם חושב, האדם קולט נפרד אח"כ הכל אחד, כי הוא חושב שיש הבדל בין המאחד לללבושים שלה, והשכל מעליו שכל מה שנכון לגבי האחדות נכון לצמצומים ומה שנכון לגבי הצמצומים נכון לגבי האחדות. ... יישות אחת. יישות אחת ששני הדברים נכונים. כל מה שנכון לגבי החלקים נכון לגבי השלם. האדם בסופו של תהליך לא יהיה הבדל בין אחדות לנפרדות, שהוא אומר הכל אחד הוא מפריד. השכל תמיד יש גדול ממנו. עצם זה שאתה אומר אני זה אומר נפרדות זה נוגד את עצם הלוגיקה. כל ... הייתה לך בעיה. הוא יודע שזה טוב וזה רע. שאומרים לי מה התעודה שלך אני אומר שאני האדם הטיפש בעולם כי טיפש לא יכול לסבול, למה חכם סובל הוא מבין מה צריך להיות. ילד לא מבין, כאשר הוא נהיה חכם הוא סובל. הסבל נוצר בגלל החכמה מי שאחראי לסבל זה החכמה. ... את השכל שלו. השכל הוא הדבר שאי אפשר להיפטר ממנו. השכל הוא מוגבלות. מסופר על האדם הראשון. המשוגעים חושבים שהם החכמים. אלוהים ברא את האדם הראשון בגן עדן בגלל שהאדם אכל מעץ הדעת העיפו אותו מגן עדן לגהינום. מרגע שאמרת שזה טוב וזה רע, עברת מגן עדן. הוא חשב שהעבירו אותו לכדור הארץ. הוא העביר את עצמו לא הענישו אותו. רבי נחמן אמר ...

... במקרה. נשאל: מה גורם לאדם לחשוב שהעולם לא נוצר במקרה, אלא נוצר בצורה מתוכננת על ידי אלוהים? נשיב: האדם מכיר את המנגנון של סיבה שגוררת תוצאה. אקראיות מייצגת חוסר סיבה. ולא הגיוני שהתהליך כולו חסר ...

... קיומו הוא לא מחוייב, כי יש גם את מה שאינו כלום. וא"כ שום דבר ממש לא מחוייב וכולי. וכאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. שהיא גם טובה מאוד, אך גם ... שום דבר, אינו מחוייב כלל. וכל דבר בעולם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלו הוא הנכון?! וכאשר האדם חושב על איזה דבר, וכאשר האדם מבין איזה דבר, הרי שכל ההבנות של האדם, הן רק אפשרי המציאות, אך אף אחת מהן, היא אינה מחוייבת המציאות. כי כל אמת שאליה מגיע האדם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלה הוא הנכון?! כי כל הידיעות של האדם, כולן תלויות בשכל של האדם. ותמיד ניתן להטיל ספק ולשאול, אולי השכל עצמו טועה לגמרי?! ואולי כל המסקנות של השכל, כולן שגויות לגמרי?! וכאשר האדם בוחר להתחבר אל האמת המוחלטת, דהיינו, שהאדם לא מזדהה עם שום רעיון שהוא אינו נכון באופן מוחלט, על ידי זה, האדם משחרר את כל האחיזה שלו בכל הצורות השונות, והאדם אוחז בשום דבר. כי כל מחשבה שיש לאדם, אמיתותה היא רק אפשרי המציאות. כי יכול להיות שהיא אמת, ויכול להיות שהיא שקר. והאדם לא יכול להיות בטוח, האם דעתו היא אמת אובייקטיבית, או שמא דעתו היא רק אמת סובייקטיבית בלבד. כי אין לאדם שום דרך אובייקטיבית, לאמת באופן אובייקטיבי את הידיעות שלו. כי האדם מאמת את הידיעות שלו, באמצעות השכל שלו. ואם השכל טועה, אז אין שום משמעות לאימות שהאדם עושה בשכל שלו. ותמיד יכול להיות שהשכל עצמו טועה. ולכן לא ניתן לאמת באמצעות השכל, את המסקנות של השכל עצמו. ולכן, כל האמיתות של האדם, הן נכונות רק באופן סובייקטיבי בלבד. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, וכאשר האדם בוחר (ואיך הוא בוחר ובמה תלויה הבחירה שלו?), שלא להזדהות עם שום רעיון שאינו נכון באופן מוחלט, על ידי זה האדם לא מזדהה עם שום רעיון כלשהו. כי כל רעיון, יכול להיות שהוא אינו נכון. ולא ניתן להוכיח שום דבר באופן מוחלט. וכאשר האדם באופן מוחלט, לא מזדהה עם שום דבר אפשרי, דהיינו, כאשר האדם נותן 100% מעצמו, ובכל כוחו הוא מחפש את המוחלט, ולא נאחז בשום דבר שהוא רק אפשרי, על ידי זה ממילא האדם מתחבר למחוייב המציאות. עד שאפילו קיומו הנפרד של האדם, גם הוא נעלם לגמרי. כי גם קיומו של האדם, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא אפשרי, רק כאשר יש הפרדה בין האדם לבין שאר הדברים. אך האדם יכול גם שלא להיות קיים. ויכול להיות, שאין הפרדה בין האדם לבין שאר הדברים, שאז האדם לא קיים כנפרד כלל. וכאשר האדם מתחבר כל כולו אל המוחלט, על ידי זה גם חווית הקיום הנפרד שלו, גם היא נעלמת. וכאשר האדם מתחבר כל כולו אל המוחלט, דהיינו, כאשר האדם מרחיק את עצמו בכל כוחו, מהזדהות עם כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, שאז ממילא