... / עצבנות - ממה נובעים עצבנות וכעס? איך להתמודד עם כעס ועצבים? לפעמים קורים לאדם דברים נגד רצונו, והדבר הזה יוצר אצל האדם כעס. האם זה טוב לכעוס? את זה צריך האדם להבין לבד. על האדם לבדוק, האם הכעס גורם לו להרגיש טוב יותר או לא. מה שכן, השאלה היא, למי שלא רוצה לכעוס, איך בעצם אפשר להפסיק לכעוס? והתשובה היא, כי יש דבר אחד שמנטרל כעס, והוא הבנה. והבנה משמעותה היא, שהאדם מבין מדוע הדברים הם כפי מה שהם, ולא כפי מה שהוא רוצה. ואז, הרצון של האדם מתאים למציאות, ואז הוא נרגע וחי בשלום עם עצמו וסביבתו. ולכן, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כעס, היא על ידי הבנה. כאשר משהו מכעיס את האדם, על האדם לנסות להבין מה בדיוק מכעיס אותו. ולנסות להבין למה באמת המציאות היא כפי מה שהיא, ולא כפי מה שהוא רוצה. וככל שהאדם מבין טוב יותר את המציאות, כך הוא חי איתה יותר בשלום. יחד עם זאת, יש לשים לב לכך, שלפעמים הרצון להבין את האירוע יוצר עוד יותר כעס. כי לפעמים הרצון של האדם להבין את מה שקרה, גורם לכך שהוא מנסה להבין, ומגלה שהוא עוד יותר ... לקחת את זה בחשבון, שכאשר מנסים להבין את המציאות כדי לחיות איתה בשלום, לפעמים עוד יותר לא מבינים והכעס יכול בכלל לגדול. אך בסופו של דבר, אם יבין האדם את המציאות, הרי שהוא לא יכעס עליה, אלא יחיה איתה בשלום. ומצד האמת, כדי להתגבר על כעס, באפשרותו של האדם לבחור גם בדרך ההפוכה, שהיא לא לנסות בכלל להבין את המציאות, אלא פשוט לשתוק וזהו. אבל יש לאדם בחירה חופשית, לבחור שהוא רוצה להבין את המציאות ולקבל אותה מתוך הבנה. ובסופו של דבר, ככל שהאדם מצליח לראות טוב יותר את הדברים כפי מה שהם באמת, על ידי זה הוא חי ...

... להיזהר מאמן אישי שעוסק באימון אישי? כאשר האדם עוסק בלתת יעוץ לאחרים, עליו להיזהר שהעצבות שלהם לא תפגע בו. כאשר האדם עוזר למישהו שרע לו, הוא צריך בעצם להתחבר למחשבה של זה שרע לו, כדי לעזור לו. כאשר האדם מתחבר למחשבה של זה שרע לו, זה בעצם יכול לגרום למאמן האישי עצמו להתחיל לחשוב בצורה פסימית / חשיבה ... הדרך היחידה להינצל מכך שהמחשבה הרעה של האדם תפגע בזה ששומע אותה, היא אך ורק על ידי זה שהאדם מצליח להבין את השורש החיובי של המחשבה הרעה. פירוש: לכל תכונה רעה יש שורש חיובי. כעס / עצבות / ... וכולי, לכל התכונות האלו יש שורש חיובי שבגללו האדם מחזיק בהן. באופן גורף ניתן לומר, כי המכנה המשותף של כל הרע ושל כל הטוב שבעולם, הוא השאיפה לשלמות ... מה רע כדי שיהיה אפשר להפוך גם אותו לטוב. אם האדם לא היה מחפש להגיע אל השלמות, הרי שהוא לא היה מרגיש רע לעולם, אלא הוא תמיד היה שמח בחלקו. ראה כאן: ...

... המציאות באמת. כי רק אחרי שהאדם מבין את כל המציאות באמת, רק אז האדם באמת יכול לעשות בחירות שקולות ולהשיג את הטוב ביותר. וכל מי שהוא פיקח, הוא מחפש את האמת. כי תמיד טוב לדעת מהי האמת. וגם אם לא מוכרח שהאדם ירצה ללכת אחרי האמת, הרי שתמיד טוב לדעת אותה. כי המציאות, לא תשתנה רק בגלל שהאדם ישקר את עצמו. והאדם יכול לשקר את עצמו, רק רצוי שקודם לכן ידע מהי האמת, כדי שהיא לא תטפח לו בפניו במהלך החיים. והנה, בעניין הזה של ידיעת האמת, יש כאן שאלה מאוד גדולה שאותה שואל כל אדם שנמצא ... הנשאלת היא, כיצד יכול האדם לדעת שהוא הגיע אל האמת הגדולה ביותר הקיימת. כי כל אחד אומר שהאמת אצלו. ולפעמים נדמה לאדם שהוא הגיע אל האמת, ואחרי איזה כמה זמן הוא מגלה אמת אחרת גדולה עוד יותר. והשאלה היא, מהי הדרך של האדם לדעת בוודאות, שהוא כבר הגיע אל האמת? והתשובה האמיתית היא פשוטה ביותר, והתשובה היא, שכל זמן שהאדם מסוגל להעלות על דעתו את האפשרות שיש אמת אחרת גדולה עוד יותר ממה שהוא יודע, וכל זמן שהאדם מסוגל לשאול את עצמו האם כבר הגעתי אל האמת הגדולה ביותר שקיימת במציאות, וכל זמן שאפילו תיאורטית ניתן לומר, שהאדם עוד לא הבין את המציאות בשלמות, הרי שחד משמעית, האדם עוד לא הגיע אל האמת הגדולה ביותר. כי יש המון דרגות של אמת. ויש אמת מעל אמת. ויש את האמת העליונה ביותר, שהיא תכלית הידיעה והשכל הגדול ביותר שקיים במציאות, שהוא מעל השכל האנושי של האדם. וכאשר האדם משיג בשכלו את כל מה שהוא יכול להבין בשכל האנושי שלו, אז השכל של האדם מתחבר לשורש השכל של המציאות, שהוא השכל העל אנושי, ושם האדם רואה את האמת של המציאות באמת. והאמת של המציאות היא כ"כ גדולה, עד ששם בשכל הגדול של המציאות, אין לשקר שום קיום כלל. כי שם באותה רמת תודעה, גם אם האדם יחליט שהוא רוצה לשקר וינסה לומר שקר כלשהו או לחשוב שקר כלשהו, הוא לא יוכל לעשות זאת. כי יש אמת כ"כ גדולה, עד שלא רק שהאדם לא יכול אפילו להטיל ספק באמיתותה, אלא שגם אם האדם ינסה בכל כוחו לשקר ולנסות להפוך את האמת ולומר שההפך שלה הוא הנכון, גם אז האדם לא יצליח לעשות זאת, אלא הוא יהיה חייב להודות על האמת. כי יש בעולם שלנו הרבה אמת. וכל האמיתות שיש בעולם, תמיד אפשר להטיל ספק ולשאול אולי הן לא אמת או לא האמת לאמיתה. וגם אם ... אחרת ממה שהוא חושב. וגם אם האדם עצמו בטוח שהוא הגיע אל האמת, הרי שעדיין קיימות בעולם עוד דעות אחרות וצורות מחשבה אחרות שאומרות את ההפך של האמת שאליה הגיע האדם. וגם אם יש לאדם את כל ההוכחות והטיעונים בעולם להוכיח שהוא יודע את האמת, הרי שעדיין כל האמת של האדם היא אמת סובייקטיבית בלבד, שמוגבלת ליכולת התפישה האישית של האדם עצמו, שיתכן כמובן שהוא טועה. כי יש כאן סוד גדול. והסוד הוא, שהשכל של האדם הוא מוגבל. כי יש כאלו שנדמה להם שהשכל שלהם הוא לא מוגבל, ושאם השכל יחקור ע"פ חוקי הלוגיקה ויחפש את האמת, אז הוא ימצא אותה. אבל יש כאן סוד, והוא שהשכל של האדם טוב אך ורק לצורך התנהלות יום יומית אך לא מעבר לכך. כי בין ידיעת האמת האחת של המציאות, לבין התנהלות יום יומית, יש הבדל של שמים וארץ. כי ידיעת האמת של המציאות, מצריכה לשם כך ... תפישה אין סופית, כדי שהאדם יוכל לראות בעיני שכלו את כל התמונה המלאה של המציאות, דהיינו, את הסיבה הראשונה של כל הסיבות וכיו"ב. והשכל של ידיעת האמת, הוא שכל נפרד מההתנהלות של האדם בחיי היום יום. כי האדם בחיי היום יום מתנהל ע"פ מגבלות התפישה השכלית שלו, שעל פיהם המציא האדם את חוקי הלוגיקה, לצורך התנהלות כאן בעולם הזה. אך מבחינה הגיונית ניתן להבין, שלוגית, יכול להיות שיש שכל אחר גדול עוד יותר, שבו חוקי הלוגיקה שונים. ולוגית לא ניתן להוכיח שחוקי ... שיש אמת אחרת, הרי שהאדם מוגבל לתפוש את האמת רק על ידי מגבלות התפישה המוגבלת שלו. וזה כמובן לא אינדיקציה לאמת האמיתית של המציאות. כי האמת האמיתית של המציאות, היא דבר אחר לגמרי. וכאשר

... - עד מתי צריך לשאול למה ומה הסיבה? עד מתי צריך האדם לשאול את עצמו למה ומה הסיבה? מי שרוצה לחיות טוב צריך להבין את עצמו. וכדי להבין צריך לשאול מה הסיבה שאני רוצה את הרצונות שלי, צריך לשאול מספיק פעמים למה אני רוצה את הדבר ... לך תשובה לא אומר שאין סיבה או אין תשובה. שאדם מגיע לנקודה שאין תשובה הוא צריך לשאול למה יש בכלל שאלה האדם צריך לשאול את עצמו למה, עד שלא יוכל לשאול למה. הוא יגלה שכל השאלות בעולם קיימות בגלל הנפרדות, השאלה למה העולם קיים היא תוצאה של נפרדות של קיים ולא קיים סיבה ואין סיבה. ... קיים ולא קיים זה דבר אחד וסיבה ואין סיבה דבר אחד. אז לא היו שאלות. הסיבה של השאלות היא הנפרדות. וכאשר האדם מגיע לנקודת עצירה אם אין סיבה למה אין סיבה ואם יש סיבה למה הסיבה היא כזאת ולא אחרת. הסיבה שאדם לא מוצא תשובה בגלל שהחכמה של האדם עם החכמה לא מסוגל להבין הכל אבל זה לא אומר שהמציאות לא יכולה להכיל הכל, יכול להיות שההסבר של המציאות יהיה הסבר שאתה לא יכול להבין אותו ולא תוכל להכיל אותו לוגית שאדם ... של אותו דבר כי יש סיבה ואין סיבה זה אותו דבר ואין הבדל בין קיים ולא קיים הטריגר המחשבתי שמניע את האדם לחוות את זה, אין הבדל בין טוב לרע והאדם צריך להבין באמצעות השאלות שכך הוא מבין למה המציאות היא כך ולא אחרת, ואל תפחד מחוסר תשובה בלי להניח שום הנחת יסוד מוקדמת תראה שהכל אחד, וכאשר השאלה תעלם באמת, אפילו אם לא מצאת את התשובה לא אכפת לך כי בין כה אין לך שאלה. מה שחשוב שלא תהיה לך שאלה. האדם מגיע למחוייב שהשאלה נעלמת לו ללא צורך לשקר את עצמו הוא חווה שהכל אחד ושואל עד שהשאלה נעלמה לגמרי. ...

... אתה רוצה לגרום למישהו, לבקש ממך שאתה תיתן לו משהו. והאדם מסרב לבקש ממך לתת לו את הדבר. והשאלה היא, איך אפשר לשכנע מישהו לבקש ממך משהו, למרות שהוא לא רוצה לעשות זאת? ומי שיתבונן יראה, כי ... רוצה לקבל ממישהו משהו. ורצון לתת פירושו, רצון שבו האדם רוצה לתת למישהו משהו. ומי שיתבונן יראה, כי כאשר יש לאדם רצון לקבל, הוא מרגיש חלש ונחות וחסר ערך. כי הרצון של האדם לקבל משהו ממישהו, בעצם גורם לאדם להרגיש את החיסרון שיש לו, ביחס לאותו הדבר שאותו הוא רוצה לקבל, וגם ביחס לאותו האדם שממנו הוא מבקש לקבל את הדבר. וברגע שהאדם מבקש ממך עזרה, הוא בעצם מודה מול עצמו, שיש לו חיסרון כלשהו, ושהוא לא מאושר ולא שמח בחלקו. כי הרי הוא מבקש ממישהו משהו. וכאשר האדם נמצא במצב של רצון לקבל, הוא מרגיש סבל וחוסר אושר, מכך שהוא כאילו משפיל את עצמו ומודה בחיסרון שלו מול עצמו, והוא בעצם נצרך לבריות ... וסיוע מאדם אחר. ולעומת זאת, יש גם רצון לתת. שבו האדם מרגיש סוג של נתינה. שהוא נותן מעצמו למישהו אחר. דהיינו, האדם מרגיש, שיש לו יותר מאשר לאדם האחר. ושהאדם האחר, צריך את מה שיש לו לתת. והאדם מרגיש סוג של מילוי ושל חיזוק הערך העצמי שלו וחיזוק של הדימוי העצמי שלו. כי הוא מרגיש שיש לו כוח של נתינה. וכאשר האדם מזדהה עם רצון לתת, הוא בעצם מרגיש את היתרון שיש לו, ביחס לאותו האדם האחר שהוא נותן לו. ובכל מקרה ניתן להבין, שיותר קל לאדם לתת ולהעניק לאדם אחר, מאשר לקבל ולבקש עזרה וסיוע מאדם אחר. כי הנתינה יוצרת אצל האדם תחושה של שלמות ושל יתרון. והקבלה יוצרת אצל האדם תחושה של חוסר שלמות ושל חיסרון. וזה בעצם אומר, שאם ברצונך לגרום למישהו לבקש ממך עזרה כדי שתוכל לעזור לו, לשם כך עליך להפוך את ... למאושר. והרעיון הוא, שבעצם לוקחים את חווית הקבלה של האדם ואת הרצון לקבל של האדם, וממירים אותו לחווית נתינה ולרצון לתת. דהיינו, באפשרותך להציג את הדברים בצורה כזו, שתגרום לאדם להרגיש, שהוא בעצם עוזר לך ועושה לך ... להסביר לו וכיו"ב. ועל ידי זה שאתה ממיר את החוויה של האדם, מחוויה של בקשת עזרה, לחוויה של הצעת עזרה. דהיינו, שהוא מציע לעזור לך, ושהוא עוזר לך בכך שהוא מאפשר לך לעזור לו. על ידי זה יש ... עדיין הדברים מוצגים בצורה כזו, שאתה מאוד תשמח, כאשר האדם השני יבקש ממך עזרה / יבקש שתעזור לו. דהיינו, מהצד של השומע, אומנם הוא מבין שהוא בעצם נותן לך משהו, כאשר הוא מבקש ממך עזרה. אבל ... ולבקש עזרה וכיו"ב, ובמקום זה אתה מבקש באופן ישיר מהאדם, לעשות את הדבר שאותו אתה רוצה שהוא יבקש ממך לעשות. ועוד דוגמא: אדם מבוגר שמתבייש לבקש ממך עזרה להרים עבורו את סלי הקניות שלו ... הוא, שבאופן כללי, צריך להמיר את תחושת הקבלה של האדם שאותו אתה רוצה להפעיל, בתחושה של נתינה. שהוא ירגיש שהוא נותן לך ושהוא בעל כוח כאשר הוא מבקש ממך / מרשה לך לעזור לו. והעיקרון השני ... סתם פעולה שלא קשורה אליו באופן אישי. וכך זה חוסך מהאדם את התחושה שהוא מקבל עזרה ושהוא נמצא בעמדת נחיתות ביחס אליך. ועוד אוסיף ואומר, שכל הנ"ל נכון לא רק במצבים שבהם אתה עוזר לשומע, אלא ... עצמם, הם צמאים לאהבה עצמית ולתחושה שאוהבים אותם. והאדם שהוא חסר בטחון עצמי ושיש לו בטחון עצמי נמוך ודימוי עצמי נמוך וכיו"ב, הוא רוצה להרגיש שהוא חזק כדי לחזק את הדימוי העצמי שלו ...

... אינדוקציה. דדוקציה. פילוסופיה. מהי וודאות שאין וודאות אחריה? וודאות אמיתי היא כאשר אין אפשרות מחשבתית לחשוב את ההפך ממה שהאדם יודע. האמת האמיתית לגבי כל דבר, היא הידיעה של הדבר ברמת הבנה עמוקה כ"כ שאין אפשרות לחשוב על ההפך של הידיעה עצמה. לא ... וודאי. כאשר הוודאות של דבר נובעת מטיעונים לוגיים כלשהם, הרי שקיימת האפשרות שיתברר שהטיעונים אינם נכונים. כמו כן קיימת האפשרות שהאדם ישכח את הטיעונים הלוגיים, גם אם הם נראים כנכונים. בנוסף אסור לשכוח, כי הלוגיקה היא לא וודאות מוחלטת. כל חוקי הלוגיקה הם ...

... של האופטימיות / להאמין בעצמך / להיות בטוח בעצמך וכיו"ב. שבמקום שהאדם ינסה להבין את האמת ולהתחבר למציאות כפי מה שהיא, במקום זה הטעויות האלו, גורמות לאדם לפתח אשליות שווא לגבי המציאות. כי לדוגמא, אופטימיות פירושה, שהאדם מקווה לטוב. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו בסך הכל להבין את המציאות. דהיינו, להבין את הסיבה האמיתית שבגללה הכל קורה. ואין שום קשר בין אופטימיות או פסימיות לבין אושר. ואדרבה, החשיבה האופטימית, מרחיקה את האדם מהאושר. בגלל שהיא מסיתה את המחשבה של האדם מהאמת, שהיא הטוב שיש ברגע הזה. כי ברגע הזה ממש, יש טוב, שאותו יכול האדם להרגיש, רק כאשר האדם מבין את הסיבה שבגללה הרגע הזה הוא כפי מה שהוא. והחשיבה החיובית והאופטימיות, הן אחד השקרים הכי גרועים שיש בעולם. משום שהן גורמות לאדם, לא לחפש את הטוב שיש ברגע הזה, ... הוא גדול מאוד. משום, שכבר ברגע הזה יש דבר טוב בשלמות. ואם האדם רק היה מבין את המציאות, הרי שכבר ברגע הזה, האדם היה מרגיש שלמות מהמציאות. אבל מנהיג רוחני שקרי שלא מבין מימינו ומשמאלו, וכל שכן שהוא לא מבין את המציאות כולה, הוא גם לא מבין מה הטוב שיש ברגע הזה. ואז הוא אומר לאדם ... לטוב. ובמקום שהוא יסביר לאדם שברגע הזה ממש, יש משהו מושלם, ושעל האדם בסך הכל לנסות להבין את המציאות, כדי ליהנות מכל רגע ורגע של החיים, במקום זה מנהיג שקרי שהוא עצמו לא הגיע לזה, הוא מייאש את האדם מלמצוא את הטוב שיש ברגע הזה, והוא שולח את המחשבות של האדם אל הרגעים הבאים בעתיד, על ידי חשיבה אופטימית. וכל הרעיון של האופטימיות, מצד אחד כלפי חוץ נראה כאילו הוא שבח של המציאות, כי אופטימיות מבוססת על זה שהאדם חושב שהמציאות היא טובה. אבל מצד האמת, האופטימיות, היא הגנאי הכי גדול של המציאות. כי המציאות טובה כבר כרגע, גם בלי קשר לרגע הבא. וכאשר האדם במקום להבין את המציאות, במקום זה הוא אופטימי, הרי שהדבר הזה הוא גנאי למציאות, שהאדם חושב שהמציאות לא מספיק טובה ברגע הזה, ואז האדם צריך לקוות לטוב אחר, ברגע אחר. ואופטימיות טובה, בדיוק כמו פסימיות. כי כל דבר שהוא לא האמת עצמה, הוא טוב באותה המידה בדיוק. והאמת, היא לא אופטימית ולא פסימית, היא ... שמח. כי שניהם סובלים. גם זה שחושב חיובי וגם זה חושב שלילי. כי כאשר האדם חושב את האמת, דהיינו, כאשר האדם מבין את המציאות באמת, ממילא לא שייך לומר שהוא חושב בצורה חיובית או שלילית, או שהוא חושב בצורה אופטימית או פסימית, אלא הוא פשוט ריאלי ואמיתי ע"פ האמת כפי מה שהיא. וכאשר האדם מבין את המציאות, הוא לא צריך שום חשיבה חיובית או אופטימיות כדי לשמח את עצמו. כי הבנת המציאות, היא ורק היא האושר האמיתי. אך כאשר האדם לא מבין את המציאות ולא נהנה מהחיים באמת כפי מה שהם, על ידי זה האדם צריך לנסות להיאחז בכל מיני אשליות של חשיבה חיובית ושל אופטימיות. וזה הכל רק משום שהאדם בטעות הולך אחרי מנהיגי שקר שמלמדים אותו לחשוב חיובי, במקום לחפש את האמת. והפתרון ברור ממילא. שמי שרוצה להיות מאושר באמת ולהרגיש טוב כבר כאן בעולם הזה בכל רגע ורגע, ... אמיתי שיכול לגרום גם לו, להבין את השכל הגדול של המציאות, כדי שגם האדם עצמו יוכל ליהנות מכל רגע של המציאות. וככל שהאדם מבין טוב יותר את הקושי להבין את המציאות, כך הוא צריך לחפש חכם אמיתי גדול יותר שילמד אותו את הדרך הנכונה איך להבין את המציאות. כי ככל שהחולה סובל ממחלה יותר קשה, כך צריך רופא יותר גדול. וככל שהאדם מבין, עד כמה גדול השכל שאותו הוא צריך להבין ועד כמה הוא עצמו רחוק ממנו, כך האדם צריך לחפש את החכם הגדול ביותר, שיוכל ללמד גם אותו, את השכל של המציאות. וכאשר האדם בא לבקש עצה מחכם אמיתי, החכם האמיתי ימקד אותו, בכך שעליו לחפש את האמת. כי האמת, היא הדרך להבין את המציאות ולהיות מאושר באמת. ומי שהוא לא חכם אמיתי, ושהוא לא מבין את ... ושהוא עצמו אין לו מושג מה התכלית שלשמה הוא חי, אז הוא מנחם את האדם בכל מיני שקרים, וגורם לאדם לחשוב שהמציאות טובה ברגע הזה, רק בגלל שהיא מובילה לרגע אחר טוב יותר. ומצד האמת, יש דבר טוב גם בחשיבה חיובית וגם באופטימיות, משום שהן מקרבות את האדם לגלות את השקר של עצמן. כי כאשר האדם הוא רק אופטימי וחושב בחשיבה חיובית, על ידי זה לבסוף האדם קולט שהחשיבה החיובית הזאת לא נתנה לו שום דבר. ואז

... שיש בחירה, אלא שאין שום מושג בחירה כלל. ואעפ"כ בעולם שלנו, האדם חווה הפרדה, בין חווית הבחירה, לבין חווית העדר הבחירה. והאדם חווה שיש לו בחירה חופשית חלקית. שיש דברים שאותם הוא ... ושיש לו בחירה, האם לעשות או לא לעשות אותם. ויש דברים שהאדם חושב שהוא לא יכול לעשות אותם, ושאין לו את הבחירה, האם ... חלקית. כי מצד אחד, יש לאדם בחירה חופשית על הכל, מהצד שהאדם הוא אלוהים. ומצד שני אין לאדם שום בחירה חופשית כלל, ... אחת. שבבת אחת, יש ואין בחירה חופשית מלאה. וזה מתבטא בכך, שהאדם לפעמים חושב שיש לו בחירה חופשית, ולפעמים האדם חווה העדר בחירה חופשית. וכיו"ב לגבי כל שאר הדברים שיש בעולם. שכל ההפכים, נכונים בו זמנית. ומכך נוצר שהאדם חווה את כל אחד מההפכים, בזמנים שונים באופן נפרד. ...

... אינטלקטואלית. ונדבר עכשיו על גן עדן של המשוגעים, והגהנום של החכמים. ככל שיש לאדם יותר שכל, יש לו יותר דאגות ואז הוא "בגיהנום". האדם צריך להיות כנה עם עצמו ולשאול את עצמו, מה אני באמת רוצה בחיים, ולהבין שהמקום של ה"משוגעים" מי שזורק את השכל, את הרצונות, זה גן עדן והמקום של החכמים ... ועליו לזרוק את השכל ומה זה אומר, יש כוח של אמונה, ויש כוח של שכל, ואם יש שכל, עדיף להשתמש בו ואם אין לך ברירה, תשתמש באמונה. מה שהאדם צריך לעשות זה לבחור להיות משוגע, לזרוק את השכל, ולהגיד על כל דבר זה טוב, ולא משנה מה קורה לו. ומה זה השכל, זה הרצונות, את זה אני רוצה ואת זה אני לא ...

... שלה, משנים את הצורה שלהם. ועל ידי צפייה של האדם בתכנים כאלו, על ידי זה האדם מקבל שכל חדש, ומעורר אצל עצמו, את השכל של האחדות. והעניין הוא, כי התודעה של האדם חיה בעולם של חוקים קשוחים מאוד, חוקים שלא משתנים לעולם, הלא הם חוקי הפיזיקה / חוקי הטבע וכיו"ב. ויש גם את חוקי ... של הסרטים, בו הדמיון בא לידי ביטוי, ובו חווה האדם את מה שנדמה לו כמחויב המציאות, כפי מה שהוא באמת, דהיינו, אפשרי המציאות. והכוונה היא, כי בעיני האדם, המון דברים נראים כמחויבי המציאות, למרות שבאמת הם רק אפשרי המציאות. כי כל צורת החיים שלנו כאן בעולם הזה, וכל חוקי ... האלו חוזרים על עצמם בתוך חווית הזמן של האדם. כי האדם רגיל לראות את העולם בצורה מסוימת. ולכן נדמה לו, כאילו באמת זוהי הצורה הטבעית של העולם. והאדם שוכח, שמצד האמת, לעולם אין שום צורה טבעית. כי הצורה, היא אינה טבעית. והטבע של הדברים, הוא חסר כל צורה. ומצד ... דבר לא יותר הגיוני מאשר דבר אחר. ורק השכל של האדם, רגיל לתפוש את המציאות בצורה כלשהי, מחמת הזיכרון שיש לאדם בתוך חווית הזמן. אך מצד האמת, מי שיודע את האמת שהכל ... (שבה הכל אחד, ואין שום שינוי כלל). וכאשר האדם מתבונן בדמויות השונות בסרטים המצוירים, אז אם יש לאדם שכל אמיתי, אז לאחר מכן, כאשר הוא חוזר אל העולם ה"לא" בדיוני ...