... בכוח האמונה? ומה טוב יותר מאשר אמונה? אמונה, היא היכולת של האדם להתחבר רגשית ושכלית לרעיון כלשהו, שאותו הוא לא ... רק במקום שאין בו ידיעה. אם יש ידיעה לא צריך אמונה. כאשר האדם יודע משהו בידיעה ברורה, הרי שהוא לא מאמין שהידיעה ... לאדם, ויש מצבים שבהם האמונה מיותרת, כאשר היא לא האמת. על האדם לשאוף להפוך את כל האמונות שלו לידיעות ולאמת. ... אותן לידיעה. כמו כן, לפעמים האמונות והידיעות מתערבבות אצל האדם. דהיינו, שהאדם בטעות מתייחס למשהו שהוא רק מאמין בו, כאל משהו שהוא יודע אותו, ולהפך. ועל האדם לשים לב למחשבות שלו, ולעשות הבחנה, בין האמונות ... שבהם הוא מאמין. לדוגמא: נניח שמישהו אמר לאדם איזה משפט, והאדם בוחר לפרש את המשפט הזה בצורה כלשהי. במקרה הזה, על האדם לשים לב לכך, שלמרות שהוא יודע שאכן אמרו לו את ... באותה רמת ידיעה, כמו זה שהוא יודע שאמרו לו את המשפט. ועל האדם לעשות הבחנה ברורה, בין מה שהוא יודע בוודאות, לבין הפירושים השונים שהוא נותן למה שהוא יודע. האדם מקבל החלטות בחייו על סמך הידע האישי שלו. ועל האדם לנסות להיות עירני ולשים לב, איזה חלקים בידע שלו ... חלקים בידע שלו הם: הנחות / אמונות / פרשנות וכיו"ב. כאשר האדם לא מבדיל בין החלקים השונים של הידיעות שלו, ... הרי שהדבר הזה עלול ליצור בעיות. כי לא בהכרח שהאמונות של האדם, הן אכן אמיתיות. אצל החכם קיימת הפרדה ברורה בין ... יכול גם לשער / לנחש / להעריך מהי האמת. ובנוסף, ברמה המעשית האדם גם מוכרח לפעול מתוך אמונות ולא רק על סמך ידיעות ... אך החכם הוא תמיד עירני לזכור, מהי אמונה ומהי ידיעה. וכאשר האדם פועל על סמך ידיעה, על ידי זה נוצר אצלו בטחון עצמי ... שהוא יטעה, לפחות לא לגבי מה שהוא יודע בוודאות. אך כאשר האדם פועל על סמך אמונה, עליו לשים לב לכך כי יתכנו ... בדיוק את המציאות כפי מה שהיא באמת. וגם אם חלק מהאמונה של האדם נכון, הרי שלא בהכרח שכל האמונה שלו נכונה. ויתכן שאולי ישנם פרטים כלשהם שהם טעונים בירור. ויתכן גם שהאדם מאמין במשהו אמיתי, אך הוא לא מבין מספיק טוב את מה שהוא מאמין בו. כי כאשר האדם יודע את הדבר בידיעה ברורה, הרי שאין לו אפשרות לטעות לגבי הידיעה שלו. אך כאשר האדם רק מאמין באמת אך לא יודע אותה בבירור, כגון בדוגמא הנ"ל, שהאדם מאמין לחכם שאומר לו שיש לו את היכולת לעשות דבר כלשהו, אך הוא אינו יודע זאת אישית, הרי שבמקרה כזה האדם יכול להאמין בדבר אמיתי, אך לא להבין מספיק טוב את ... בירור האמת, וכמה שפחות על הנחות יסוד שאינן בדוקות. ומאחר שהאדם לא יכול לאמת את כל הידיעות שלו, ממילא השאלה הנשאלת ... שהן יישארו אמונות? והתשובה היא, כי ככל שהידע שאותו יודע האדם, משמעותי יותר לגביו, כך חשוב יותר לאמת אותו ולהפוך אותו מאמונה לידיעה. לדוגמא: נניח שהאדם מאמין שמחר בצד השני של העולם ירד גשם. על האדם לשאול את עצמו, האם ועד כמה האמונה הזאת משפיעה עליו? וככל שהאמונה משפיעה יותר על החיים של האדם, בפרט על המטרות שאליהן האדם רוצה להגיע, כך חשוב יותר לאמת את האמונה ולראות שהיא אכן האמת. על האדם להשתדל ולוודא, שאת ההחלטות שבאמת חשובות בחייו, הוא ... לאדם גם לטעות ולהאמין לכל מיני דברים שאינם מדויקים. ועל האדם לדעת לעשות הפרדה, בין הידיעות שלו לבין האמונות ...

... בצמיג תיסע זה מגניב מה עכשיו אני אלך למוסך להחליף צמיג עזוב אותך תיסע הכל בסדר מתישהו אתה תשלם על זה. מה אתה רוצה להגיד? ש: בני האדם בגלל הפנטזיה הנבנית שיש לו בראש קשה לו להתאהב במישהי אחרת. אליעד: טוב מאוד מושלם, מה המשמעות של פנטזיה אתה ...

... וכך באמצע מריבתם פרח הציפור וברח ונשאר להם רק כעס המלך על התרשלותם בקצירת התבואה כנ"ל". זה הסיפור ויש בו גם פירוש "והעניין הוא שה' יתברך ברא את האדם ונתן לו כל התענוגים וכל טוב כדי שיקצור התבואה קודם שתקלקל אבל הוא מתרשל על ידי ...

... או עבד - איך לחזור ולהיות, מלך מלכי המלכים? כי מצד האמת, האדם הוא שלם ומושלם בשלמות אמיתית, מלך אמיתי, מלך מלכי המלכים, אלוהים האמיתי. והאדם כאלוהים האמיתי, בכל רגע מחדש, מלביש ומסתיר את עצמו, בתוך אין סוף ישויות שונות, שנמצאות בתוך אין סוף מקום וזמן. והאדם כאלוהים האמיתי, התחפש ולבש בגדים של עבד. עד כדי כך, שנדמה לאדם שהוא עבד. כי האדם לא בוחר את רצונו, ולא את קיומו, ולא את המציאות שלו וכולי. כך שהאדם חווה, שהוא עבד, וממילא הוא סובל. ואיך יחזור האדם להיות מלך? דהיינו, איך יחזור האדם לחוות את המלך האמיתי והמושלם שהוא? תשובה: על ידי זה שהאדם שהוא מלך שמחופש כעבד, יתמרד נגד העבד שהוא, ויתגעגע לחזור ולחוות את המלך שהוא. והכוונה היא, כי האדם הוא מלך, שחי בתודעה של עבד. והאדם התרגל להיות עבד, ועושה את מעשיו מתוך הרגל. ורגיל לסבול בשקט. ורגיל לחוסר שלמות וכולי. והאדם מוכרח להתמרד נגד המחשבות האלו. דהיינו, שהאדם מוכרח להבין את חייו ואת מעשיו. כי העבד עושה את מעשיו, בלי להבין אותם, אלא רק בגלל שציוו עליו לעשות זאת. והמלך עושה את מעשיו, מתוך בחירה חופשית שלו. והאדם מוכרח להתבונן היטב על כל דבר שהוא עושה, ולוודא, שהוא לא פועל מתוך תודעה של עבד. דהיינו, שהוא לא עושה שום דבר מתוך הרגל, אלא על האדם להכריח את עצמו, להבין את הסיבה, שבגללה הוא עושה את מעשיו. ועל ידי זה, האדם רואה את האמת. שהסיבה האמיתית שבגללה הוא עושה את מעשיו, היא משום שהוא מלך אמיתי, שבוחר להתחפש לעבד וכולי. ועל ידי זה שהאדם מסתכל תמיד, על השכל הפנימי שיש בכל דבר, ומכריח את עצמו להבין את עצמו, את קיומו, את רצונו, את הרגשות שלו וכולי, על ידי זה האמת מזככת את האדם. עד שהאדם כעבד, נעלם. ונשאר רק המלך עצמו. ואז אורו של המלך, מאיר דרך הלבושים של העבד, ללא כל הסתרה ...

... מחול טובעני של צרות? מהו חול טובעני? תשובה: חול טובעני הוא מלכודת חול שאדם נופל לתוכה ומתחיל לשקוע בתוכה עד שהוא נחנק ומת. אם האדם נלחם בחול הטובעני ומנסה לצאת ממנו באמצעות מאבק, הוא רק גורם לעצמו לשקוע יותר. בנוסף, ככל שהאדם נאבק יותר בחול הטובעני כך הוא שוקע יותר. הדרך היעילה והאפקטיבית ביותר לצאת מחול טובעני, היא על ידי זה שהאדם נאחז במשהו שנמצא מחוץ לחול הטובעני ומושך את עצמו אליו. לדוגמא, מישהו שנמצא מחוץ לחול הטובעני זורק לאדם חבל. האדם נאחז בו ויוצא החוצה. הצרות הן כמו חול טובעני. ככל שהאדם נלחם בהן יותר, כך הן נלחמות בו עוד יותר. כמו באומנויות לחימה, כאשר אחד מהצדדים רואה שהצד השני עומד לנצח אותו, הוא מתגבר עוד יותר. ככל שהאדם מנסה להילחם כך רע לו עוד יותר. השאלה היא, במה יכול האדם להיאחז כדי לצאת מהבעיות? השאלה היא, מי זורק לאדם חבל כדי שהאדם יאחז בו ויצא החוצה? תשובה: על האדם לדעת, כי קיימת דרך להיאחז במשהו שנמצא מחוץ לבעיות ולצאת החוצה לגמרי. מי שזורק אל האדם חבל זו האמת. האמת האובייקטיבית היא גורם בלתי תלוי בשום דבר. האמת נמצאת מעל לכל ואינה מעורבת בסכסוך כלשהו. האמת נמצאת מחוץ לכל הבעיות כולן. האמת מאפשרת ... החוצה מהבעיה. האמת היא גורם בלתי תלוי, גורם יציב, גורם שאפשר לסמוך עליו, גורם שאי אפשר להפיל אותו. ברמה המעשית זה אומר: על האדם לחפש את האמת. הדרך של הבעיות לגרום לאדם לשקוע בהן, היא על ידי זה שהן יוצרות שקר מחשבתי אחד, כדי לכסות על שקר מחשבתי נוסף. הפחד עוטף את עצמו בפחדים נוספים. הדמיון מגן על עצמו בדמיונות נוספים. הגורם היחיד האובייקטיבי שלעולם לא ירמה את האדם, זו האמת. על האדם להיאחז באמת. על האדם לחפש את האמת ולבדוק את צורת המחשבה שלו, האם היא אמיתית. צורת מחשבה שגויה = אינה אמיתית = בעיות. על האדם לוודא כי הוא אכן רואה את המציאות כפי מה שהיא באמת. הפתרון נמצא אל מול עיניו של האדם, רק שהוא לא רואה אותו בגלל הדמיון והשקר של הבעיות. על האדם לבדוק פעם אחרי פעם את שורש הבעיה ולנסות להבין מהו השורש האמיתי של הבעיה. על האדם לא לפחד לחקור ולהגיע אל השורש האמיתי הפנימי ביותר שממנו נובעת הבעיה שלו. על האדם לחפש את האמת ולראות ממה באמת נובעת הבעיה. כאשר האדם נאחז בחבל של האמת, בסופו של דבר הוא מצליח לצאת החוצה מכל הבעיות. האמת היא הגלגל הצלה שבו יכול האדם להיאחז ולא לטבוע. האמת היא יציבה ואפשר להישען עליה. חפש את האמת תמיד, ותצא החוצה אל המציאות הטובה באמת. ...

... מכנה משותף צר = פירוד = שינויים = הבדלים = חוסר אחדות. מכנה משותף = מהות = פנימיות. חוסר מכנה משותף = לא מהותי = חיצוניות. ככל שהאדם מסתכל טוב יותר על המהות של הדברים השונים, כך הוא מוצא ביניהם מכנה משותף רחב יותר. הבנה מלאה = המכנה המשותף הרחב ביותר = המהות הפנימית ביותר שמאחדת את הכל = הבנת המהות הפנימית = הבנה מלאה. כל זמן שהאדם אינו מוצא את המכנה המשותף שמאחד את כל מה שישנו, הרי שהוא עדיין אינו רואה את המהות האמיתית של כל מה שקיים. כאשר האדם מבין את המהות הפנימית ביותר של כל מה שקיים, הרי שהוא הגיע אל המכנה המשותף הרחב ביותר, והכל נראה לו כדבר אחד. ככל שהאדם רואה יותר שינויים מהותיים בין דברים, הרי שהוא רחוק מהבנת המהות שמאחדת את הכל. מכנה משותף ... זאת עם קבוצה נוספת וכן הלאה. לאחר מכן יש לחפש את ההיגיון של השכלים השונים. דהיינו, את ההיגיון של ההיגיון וכולי. בסופו של התהליך האדם מגיע למכנה המשותף הרחב ביותר שכולל בתוכו את הכל = אחדות = שלום = טוב. ...

... התפתחותית. תחושת זהות עצמית. דיסוציאציה. דה פרסונליזציה. ועוד. שורשה של עבודת האלילים הוא בכך שהאדם נותן ומייחס כוחות כלשהם לישויות שונות כלשהן שאינן קיימות מצד האמת. עבודת האלילים המוכרת ביותר היא עבודת האלילים שבה האדם מייחס תודעה / רצון / ישות לחפץ דומם. האנשה (פרסוניפיקציה) = היינו יחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי חיים ... / צומח / בעלי חיים, תודעה עצמית כמו לאדם המדבר? ומהי נקודת האמת של עובדי האלילים? כמו גם זו של האדם המאמין באלוהים / חוקי הפיזיקה? תשובה: שתי הדעות נכונות והאמת האחת נמצאת בשתי הדעות השונות. מצד האמת האמיתית, ... חשוב להזכיר, כי גם רצון לשתוק הוא רצון. כך שניתן לומר שזה שהדומם שותק ו"בוחר" שלא לדבר עם האדם (לפחות לא בשפה שאותה מבין האדם), זה לא מעיד על כך שאין לדומם רצון חופשי / תודעה עצמית וכולי. בנוסף ניתן לומר ... אנושיים ביחס לאדם. בעלי חיים משמיעים צלילים כמו בני אדם, מה שיוצר אצלם סוג של דיבור בעיני בני האדם. בעלי החיים עושים פעולות שונות בתהליך שנראה לפחות כלפי חוץ כבחירה חופשית של אדם. וזה גורם לחלק מבני האדם לחשוב שרק לבעלי חיים יש סוג של תודעה אולי נמוכה יותר מאשר של האדם עצמו. אך לצומח ולדומם שאינם נראים לפחות לא כלפי חוץ כבעלי בחירה וכולי, להם האדם מניח שאין תודעה עצמית וכולי. למרות שמצד האמת יתכן וגם הדומם והצומח מדברים בשפה שלהם. וגם הם נעים וזזים כל הזמן לפחות ברמה של החלקיקים האטומיים שלהם כפי שגם האדם יכול לראות זאת מבחינה מדעית. ואפשרי גם כן שהם מדברים וכולי בתדרי קול מסוימים ובצורה מסוימת שאותה האדם אינו מבין. אך האגו של האדם לא ממש מעוניין להיות כמו כולם, כי אם האדם ירגיש כמו כולם הוא לא יסבול, והאגו הדמיוני של האדם הרי רוצה שהאדם יסבול, ולכן הוא גורם לאדם לבדל את עצמו משאר העולם, וזה הופך אותו לטוב יותר / חכם יותר / מיוחד יותר וגם כמובן ... אדם, בדיוק כפי שאין הבדל בין דומם לבין בן אדם שנמצאים בתוך חלום או בתוך סרט מצויר כלשהו. כאשר האדם נמצא בתוך חלום, מנקודת מבטו יש הבדל מאוד גדול בינו לבין שאר הדברים שסביבו. אך מצד האמת גם הוא וגם כל הדברים ... אחת וכולם עשויים מאותו הדבר. ובנוסף כולם אפילו נמצאים באותו המקום ממש, דהיינו, בתוך המחשבה של האדם עצמו שנמצא מחוץ לחלום וחולם את החלום. רק שהאדם שנמצא בתוך החלום, לא ממש מסוגל להבין זאת... אך מצד האמת האובייקטיבית כמובן, גם אם האדם שנמצא בתוך החלום יתעקש שהוא זה לא הדומם שמולו ושמהותו שונה ממהותו של הדומם שמולו, מצד האמת זה לא משנה. כי האמת ... ממש, למרות שהוא אולי לא מרגיש זאת. בכל מקרה, מנקודת מבטה של האמת של המציאות, אין שום הבדל בין האדם לבין שום דבר אחר. מנקודת מבטה של המציאות גם לדומם יש תודעה עצמית / רצון חופשי / בחירה חופשית וכולי, בדיוק כפי ... רק רעשים וצלילים לא ברורים, האם זה אומר שהוא אינו מדבר (כמו הדומם) ? ואם לא היו מלמדים את האדם שיש הבדל בינו לבין שאר הדברים שבעולם, האם הוא היה באמת מגיע למסקנה ש רק לו יש תודעה עצמית ולא גם לשאר הדברים ... אחרת מרובוט פעיל? האם רובוט שצועק שרע לו, האם רע לו? נחדד: יהיה נכון לומר, כי מנקודת מבטו של האדם הרגיל, לדומם דפוס התנהגות שונה כמעט לחלוטין מנקודת מבטו של האדם המתבונן. גם אם יש לדומם רצון חופשי / מחשבה / דיבור וכולי, הרי שהאדם אינו מזהה את הדפוס הזה כדפוס שמוכר לו. אך אין זה אומר ש... כנ"ל. נקודה נוספת שיש לזכור היא, כי אם האדם מתעלם משיקולי האגו שלו לחלוטין, אז מצד האמת הפשוטה באמת אין הבדל בין הדומם לבין האדם. מדוע? תשובה: כי שניהם עשויים מאותו החומר ממש. ז"א גם האדם וגם הדומם / צומח / בעלי החיים, כולם עשויים מאותם חלקיקים אטומיים וכולי. תחת עינו של המיקרוסקופ, אין הבדל בין האדם לבין כל דבר אחר. מנקודת מבטו של המיקרוסקופ, כולם זזים ומתנהגים באותה הצורה ממש. אם נסתכל על ציור / תמונה, האם ... נכון לומר שלדומם שבתמונה יש תודעה אחרת מאשר לאדם שבתמונה? אז מדוע לחשוב כך לגבי המציאות? אם האדם חושב שהתודעה שלו נמצאת בתוך החומר ממש, דהיינו, בתוך האטומים שמרכיבים את המוח / גוף שלו, הרי שאין שום סיבה לחשוב שלאטומים אחרים אין את אותה התודעה. ואם האדם חושב שהתודעה / נשמה שלו נפרדת מהחומר של הגוף, למרות שהוא מעולם הרי לא ראה אותה, אז מדוע לחשוב שלשאר החומר ... בכל מקרה מנקודת מבט אמיתית, אין גם שום סיבה להניח שיש הבדל בין השניים, למרות שדפוסי הפעולה של האדם / דומם נראים שונים, הרי שמצד מהותם הכל אחד. בנוסף, אם העיניים של

... כך שבכל הדברים שיש בעולם, יש בהם חיסרון כלשהו. מלבד מהמציאות עצמה כישות אחת, שהיא השלמות, מאחר שיש בה את הכל. והשלמות היא כאשר האדם חווה את המציאות, כפי מה שהיא חווה את עצמה. כי המציאות היא השלמות. וכדי לחוות שלמות, לשם כך על האדם לחוות את המציאות כפי מה שהיא חווה את עצמה. דהיינו, שהאדם ירגיש כאילו המציאות עצמה והוא זאת ישות אחת. ולכל זה מגיעים על ידי חיפוש האמת, שבסופו של דבר מוביל את האדם להבין את המציאות בשלמות, להסתכל על התמונה המלאה מבחוץ, ולהגיע אל השלמות הפנימית. וכפי ... חיסרון ויתרון. כי בכל דבר יש משהו שאין בכל שאר הדברים. ובכל דבר גם יש חיסרון של משהו שנמצא במקומות אחרים, אבל לא אצלו. וכל זמן שהאדם עדיין לא חווה אחדות עם הכל, הוא תמיד ירגיש תחושה של חיסרון. והאדם מטבעו שואף להגיע אל השלמות. והמשמעות של זה היא, שהאדם מטבעו שואף כל הזמן להשלים את החסרונות שלו, דהיינו, להתחבר ולהתאחד עם הדברים שחסרים אצלו. וברמה המעשית זה אומר, שהאדם כל הזמן בודק מה חסר לו, והוא מנסה להשלים את החיסרון שלו, ולהשיג את מה שחסר לו. והנה, ... של כל כוח, הוא על ידי הכוח שמנוגד לו. כי כדי לאזן את החום, לשם כך צריך להשתמש בכוח של הקור וכיו"ב. והנה, שורש החסרונות של האדם, הוא הרצון האישי שלו. כי האדם חי בעולם של תופעות משתנות. והרצון של האדם משתנה כל הזמן. וגם מי שיהיה לו את הכל, הוא תמיד ירגיש חיסרון. משום שהוא ממשיך להיות העבד של הרצון העצמי שלו. ושורש החסרונות שיש בעולם, הוא הרצון של האדם. כי הרצון הוא חיסרון. כי האדם רוצה רק את מה שחסר לו. והרצון הוא חיסרון. ונמצא אם כן, כי השלמות היא כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, ואהבה כ"כ גדולה למציאות, עד כדי כך שהרצון העצמי של האדם מתאחד עם הרצון של המציאות. ונמצא אם כן כי הרצון העצמי של האדם כאילו נעלם. וזאת השלמות, כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, שאז מתמלאים אצלו כל החסרונות, וממילא יש לו את השלמות. וכאשר האדם מרגיש את האחדות עם המציאות, אז הוא מרגיש סוג של הארה רוחנית. כי האדם כל חייו רגיל לרצות ולרצות. ואין לאדם מנוחה מהרצון העצמי שלו, גם לא לרגע אחד. וכאשר הרצון של האדם מתאחד עם המציאות, דהיינו, כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ללא כל שינוי, אז כל הרצונות של האדם נשלמים, ואז האדם חווה שלמות. ומאחר שכל כוח מתאזן על ידי הכוח המנוגד שלו, ממילא מאחר ששורש החיסרון של האדם, הוא הרצון העצמי שלו, אז ממילא כאשר האדם חווה בשלמות את הכוח הנגדי של הרצון שלו, אז הוא מרגיש תחושה של שלמות. כי כאשר האדם אוהב את המציאות בשלמות, אז הרצון העצמי של האדם נעלם לגמרי, ואז הכוח של האין רצון, משלים בשלמות את הכוח הנגדי של היש רצון. וכאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא, אז הרצון שלו נעלם, והוא מרגיש סוג של הארה רוחנית וכולי. אלא, שכל הדברים האלו קורים לפני שהאדם מגיע אל השלמות! כי השלמות היא משהו אחר ! ו לפני שהאדם מגיע אל השלמות, אז הוא מרגיש אהבה אין סופית למציאות, ואז הרצון העצמי שלו נעלם לגמרי, ...

... ללא כלי נשק, ללא כלובים" - למה לא גם בלי הטפרים? למה שלא תבין שאולי כלי העזר של האדם, הם אולי דווקא ההוכחה לכך, שבני האדם דווקא כן נועדו לצוד חיות, ולאכול אותן באמצעות כלי העזר שהמציאו בני האדם. נניח תגיד לאריה, נראה אותך צד וטורף חיה אחרת, בלי לתכנן מארבים, בלי ... גם האריה יפסיד ויישאר רעב. אז למה טקטיקות הציד של האריה נראות לך טבעיות, ושל האדם נראות לך לא טבעיות? 5 - "אף אחד אינו רשאי להיות רמאי וקרניבור מזוייף באתגר ... לא אומר שהוא לא נועד / לא אמור / אסור לו לעשות זאת. ואפשר גם לטעון הפוך. שבני האדם צדים חיות בצורה יותר אופטימאלית מהטורפים עצמם. ואפשר לבא לאריה ולומר לו, ... שלו, ולבן אדם לא. מי החליט? ובפועל, בן אדם צד חיות יותר בקלות, מאשר חיה טורפת. והאדם, הוא מלך החיות. ולכן מותר לו לאכול את כל החיות שיש. והאדם הוא גם מלך הצמחים ומלך הדוממים, ולכן הוא שולט בכל מה שהוא יכול לשלוט. ... אז למה מותר לאכול ולשתות משהו שהוא לא חלב אם?! ומה האמת, האמת היא שהיכולות של האדם / בעל החיים מתפתחות עם הזמן. והאדם משתמש ביכולות שלו, ע"פ הרצון שלו, וע"פ היכולת שלו באותו הרגע. וכנראה, שאם בעלי החיים היו יכולים לעשות את כל מה שבני האדם עושים, כנראה שגם הם היו עושים זאת. אלא, שהם טיפשים גארי יורופסקי ביחס לחוכמה שלנו, כן, טיפשים. אולי לא ביחס אליך. אבל טיפשים ביחס לרוב שאר בני האדם. ולכן הם לא חיים כמונו. כי אין להם את היכולות לכך. ולא משום שהם לא נועדו ... לא חייב להיות בדיוק כמו אצל החיות. כמו שהחיות לא צדות את הטרף שלהם, כמו שבני האדם עושים זאת יותר ביעילות מכל שאר בעלי החיים. "עכשיו, כל מה שאני מבקש מכם ... לחלוטין לא טבעי להגביל את עצמך לעשות משהו שאתה רוצה לעשות, כגון אכילת בשר. טבע האדם זה לעשות את כל מה שהוא רוצה ויכול לעשות. ולמה שבן אדם יעשה רק את מה שטבעי? ... לא מזיקים לאף אחד בתהליך ייצורם." ועוד איך שגם אכילת צמחים יכולה להזיק לבני האדם. ויותר חשוב מזה, אכילת צמחים מזיקה לצמחים בתהליך יצורם. אבל אתה גארי ... קשר לאלוהים, שום קשר לאבולוציה" ועוד איך שיש קשר. אלוהים / האבולוציה גרמו לבני האדם לפתח את היכולת שלהם לאכול בשר. והטבע הוא, שהחזק שורד. וכל מה שקורה, זה חלק ... עוד לפני התפתחות העסקים האלו. ואם זה עסקים, אז מה? העסקים נולדו כדי לעזור לבני האדם לאכול את הבשר, שהם אכלו עוד לפני הקמת העסקים האלו. ואם זה רק עסק, אז מה? זה פחות טוב? זה לא מוסרי? ולנסוע ברכב, זה לא עסק? האם בני האדם נסעו ברכבים ממונעים לפני שעסקים ייצרו אותם? אז למה שלא נמשיך ללכת ברגל. ... חיים. זו מניפולציה של העסקים שמייצרים לנו רכבים ואפילו מטוסים לטוס בשמים. האם האדם נועד לטוס בשמים?! זה מאוד מסוכן גארי יורופסקי, יותר מאכילת בשר. לכן, ... שלך. הלא כן?! ואם הרפואה היא נר לרגליך, אז אוקיי, תנסה לקדם את הנושא של זה שבני האדם יאכלו בשר יותר בריא וחלב יותר בריא. אבל האם זה אומר שאסור / חובה / לא ...

... קיים רק בגלל אמונה שקרית. כי באמת, הכל מושלם. וכשהאדם מאמין שלא הכל מושלם, מיד הוא מרגיש חיסרון של נפרדות וכולי. ולכן צריך האדם לבטל את האמונה, שהיא שורש כל הרעות שיש בעולם. והשאלה הנשאלת היא, כיצד אפשר לחיות בעולם בלי שום אמונה כלל? כי בלי שום אמונה כלל, האדם לא יכול לעשות שום פעולה, כי הוא לא יכול להיות בטוח בשום דבר. ובלי שום אמונה כלל, גם אין שום רצון כלל. כי האדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, אפילו לא בכך שהיש ישנו ושהאין איננו. ואם האדם לא בטוח בשום דבר, זה מבטל לו את הרצון לגמרי. אז כיצד אפשרי בכל זאת לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה? והתשובה הראשונה היא, שמי שנוח לו להמשיך לחיות כאן בעולם שלנו ... נפרד מוחלט, אז, ביטול ועקירת כל האמונה, תביא את האדם לחוויית שלמות נצחית. ואעפ"כ בפועל, גם החכם האמיתי יש לו אמונה והוא חי עם אמונה. אבל יש לו אמונה, רק כאן בעולם שלנו. כגון לדוגמא, שהחכם האמיתי מאמין שהרצפה לא ... תזרח מחר בבוקר וכיו"ב. אלא, שבכל מה שקשור להבנת האדם את עצמו, שם אין לחכם האמיתי שום אמונה כלל, אלא רק ידיעה של אמת בלבד. ובמילים אחרות, האמונה היא חיצונית והידיעה היא פנימית. שהאדם יכול להתנהג על פי אמונה כלשהי, כגון שהאש שורפת, אבל בתוכו "לדעת", שהוא רק מאמין בזה, כי הוא לא באמת יודע שום דבר בוודאות. או יותר מדויק, אפשרי להאמין, כל זמן ... חיי היום יום. ויש הבנה לגבי תהליכים פנימיים של נפש האדם. ועל האדם להטיל ספק אמיתי, במהות של הדברים. וברמה החיצונית, על האדם לתת לדברים לקרות מעצמם, דהיינו, שאין צורך להילחם בחוקיות של העולם שלנו ברמה החיצונית. אבל ברמה הפנימית שהיא הצורה שבה האדם תופש את המציאות שלנו, שם על האדם לזכך את עצמו מכל שמץ של אמונה. כגון לדוגמא, שאם האדם מבין בשכל של הנפרדות שלו, שהגוף שלו צריך לאכול, אין צורך להילחם ברצון הזה. כי המלחמה החיצונית, אינה נצרכת ואינה מועילה במאומה. אבל תוך כדי זה שהאדם אוכל וחי את חייו כרגיל, תוך כדי זה האדם מוכרח לשנוא את כל האמונות שלו, דהיינו, האדם מוכרח להבין למה ומה הסיבה שבגללה הוא עושה את מעשיו כרגיל. כי ההבנה והחוויה, היא פנימית בלבד. וברמה החיצונית של העולם שלנו, הכל ממשיך להתנהל כרגיל. בניגוד לאלו ... מסירות נפש, להבין את עצמו באמת. שרק זה יביא את האדם, אל השלמות האמיתית שלו. ובסיכומו של דבר, ברמה החיצונית האדם יכול להאמין למה שבא לו. אבל ברמה הפנימית, האדם מוכרח להבין ולברר באופן מוחלט, מיהו ומהו ולהבין מהו העולם הזה שבו הוא חי, והאם יש או אין תכלית ומשמעות לחיים וכיו"ב. ועל ידי זה שהאדם מנקה את עצמו מכל שמץ של אמונה, בתוכו פנימה, על ידי זה האדם חווה את כל העולם שחיצוני לו, בצורה חדשה לגמרי וכולי. ...