... אלא שהיא קיימת בפועל. כי כאשר השכל לא פועל, הרי שלא ניתן להבדיל בין שום דבר, ולא ניתן להגדיר שום דבר, ולא ניתן לדעת שום
דבר מוגדר, שאז ממילא כל התודעה של האדם, מחוברת רק לישות אחת בלבד שאינה מוגדרת כלל, דהיינו, "כלום" / "שום דבר". וכאשר האדם חושב ויודע רק דבר אחד בלבד, הרי שאין ... הוא רק מצד השכל האנושי, שמבדיל בין דבר להיפוכו. אבל מצד העדר השכל, מצד התפישה שבה אין שום הגבלה כלשהי, שם לא ניתן לדעת שום
דבר מוגדר, וממילא כן יש שלמות. ומנקודת המבט של העדר השכל, שבה האדם לא יודע שום
דבר מוגדר, מנקודת המבט הזו, לא מחוייב שהאדם ירגיש תמיד חוסר שלמות, ולא מחוייב שהאדם ירגיש תמיד גם רע. ומנקודת המבט הזו, אין שום הפרדה בין טוב לרע כלל. כי ... שבו הוא יכול להיות בטוח באופן מוחלט, אז החיפוש הזה, מביא את האדם להבין, שכל מה שהוא יודע ומבין, זה הכל רק אפשרי בלבד, ושום
דבר מוגדר, הוא אינו מחוייב כלל. וכאשר האדם מחפש עד הסוף, להבין מה כן מחוייב, וכאשר האדם מנסה לחשוב על דבר שמחוייב שהוא יהיה נכון, אז האדם בעצם מתחבר לאין שכל ... כלל. ובסיכומו של דבר: מנקודת המבט של השכל האנושי, מנקודת המבט הזו אין שום שלמות כלל. כי כל דבר, יש בו חיסרון כלשהו, וכל
דבר מוגדר, הוא נפרד מכל שאר הדברים. ומנקודת המבט הזו, מחוייב שהאדם ירגיש גם רע תמיד. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, השכל עצמו הוא רק אפשרי בלבד, ושבה, התפישה השכלית, היא רק אפשרות בלבד. ומנקודת המבט הזו, לא ניתן לדעת שום
דבר מוגדר. וממילא אין שום הפרדה בין טוב לרע ובין שום דבר לשום דבר אחר. וכאשר האדם מבין את הדבר הזה על בוריו, דהיינו, כאשר האדם גם משתמש בשכלו מצד אחד, וגם מצליח להסתכל על המציאות, מנקודת המבט, שבה לא ניתן לדעת שום
דבר מוגדר, אז ממילא, מצד אחד האדם תמיד חווה את השלמות, מהצד שבו האדם לא משתמש בשכל הנפרד שלו. ומצד שני, האדם מבין, שמצד השכל הנפרד שלו, הוא תמיד ירגיש גם רע. ...