... כי מי שאוהב את כל הדברים שבעולם באותה המידה ממש, הוא לדוגמא לא יכול להיות בזוגיות אמיתית ובקשר זוגי אמיתי. כי אם האדם אוהב את בן /
בת הזוג שלו, בדיוק באותה העוצמה ממש, כמו שהוא אוהב כל דבר אחר בעולם, הרי שאין ממש משמעות לאהבה הזוגית ... הוא, שהיא נותנת לאדם לחוות אהבה חזקה ולא רגילה. אהבה, שהאדם לא חווה אותה במשך היום כלפי כל העולם. אלא חווה אותה ביותר, כלפי בן /
בת הזוג שלו. והקשר הזוגי, הוא המקום, שבו האהבה של האדם, יכולה לבטא את עצמה בלי פחד וכולי. כך, שיש ... חופשי לעשות כרצונו, בלי שום התחשבות מיוחדת באף אחד בעולם. וברגע שהוא נמצא בקשר זוגי, הוא צריך להתחיל להתחשב, גם ברצון העצמי של בן /
בת הזוג שלו. ומצד אחד זה ממש כיף. שהאדם חווה, שה"אני" שלו גדל. כי בהתחלה, כאשר האדם עדיין רווק, אז כאשר הוא אומר "אני", הוא מתכוון רק לעצמו. ועכשיו, כאשר יש אהבה אמיתית בתוך קשר זוגי, אז כאשר האדם אומר "אני", הוא מתכוון לעצמו וגם לבן /
בת הזוג שלו. ומצד אחד זה מאוד כיף, כי עכשיו ה"אני" של האדם גדל. אבל מהצד השני, זה יוצר אצל האדם עומס רגשי, שעכשיו הוא צריך להתחשב, גם ברצונות של ה"אני" של בן /
בת הזוג שלו. מה שאין בכך צורך, כאשר האדם חי חיי רווקות. וכפי שאמרנו, החיסרון הגדול ביותר של קשר זוגי, הוא בדיוק היתרון הגדול ביותר של הזוגיות. כי מצד אחד, הזוגיות מאפשרת לאדם לבטא אהבה מאוד חזקה כלפי בן /
בת הזוג שלו. אבל מצד שני, היא מגבילה את האדם, לבטא אהבה באותה עוצמה ממש, כלפי כל שאר הישויות שיש ... ממילא כמעט אין לו צורך רגשי בזוגיות, ואז ממילא, הוא גם לא ממש יכול ליהנות, מכך שהוא בזוגיות. וממילא גם הוא לא ממש יכול לאהוב את בן /
בת הזוג שלו, יותר מאשר כל אחד אחר. כי האהבה כלפי הזוגיות, היא כפי כמה שהזוגיות ממלאת אצל האדם את הרצון העצמי שלו. וכדי שהאדם יוכל לאהוב באהבה חזקה, את בן /
בת הזוג שלו, לשם כך האדם צריך לחוות חיסרון מאוד גדול, בלי בן /
בת הזוג שלו. ומי שממש טוב לו, גם בלי הזוגיות שלו, הרי שהוא לא יכול להיות קשור רגשית, ולא יכול להיות ...