... את האדם מכל צדדיו. ומהתחלת המקום ועד סופו, יש אין סוף מקום. אבל, עד נקודה מוגדרת כלשהי, יש אין סוף מקום, פחות המקום שיש, עד הסוף שלו, מהצד השני. ועוד נחדד ונבהיר: כי
ברגע אחד של זמן, קיים מקום אין סופי. דהיינו,
ברגע אחד בציר הזמן, קיימות אין סוף ישויות שונות, במקום אין סופי. וכל הישויות האלו, כולן קיימות בו זמנית בבת אחת,
ברגע אחד. והאדם מבין, שלמרות שכרגע הוא רואה רק ישות אחת
ברגע אחד במקום אחד, הרי שבו זמנית, תוך כדי שהוא מסתכל על צורה אחת שנמצאת במקום אחד, בו זמנית באותו הרגע ממש, יש עוד מקום גדול, שיש בו עוד המון ישויות אחרות, באותו הרגע ממש. וכך גם ... שכמו שבכל רגע, קיימות כל הישויות שנמצאות במרחב המקום, בו זמנית באותו הרגע, כך גם, בכל נקודה של מקום, קיימים בו זמנית, כל האירועים של הזמן, שיקרו באותו המקום. וכמו
שברגע אחד, יש אין סוף מקום. כך גם במקום אחד, יש אין סוף זמן. וכל אירועי הזמן, שיקרו במקום כלשהו, כולם כבר נמצאים באותו המקום תמיד. אלא, שבכל פעם, האדם רואה את הצורה, שיש בחיבור של ... זמן. אלא, הזמן עצמו כולו קיים בגודל אין סופי, עם אין סוף אפשרויות. והאדם עצמו, בכל פעם, רואה רגע אחר של הזמן, מתוך הזמן האין סופי. ואפשר לומר גם להפך. שכמו שבמקום אחד
ברגע אחד, יש רק אירוע אחד. והאירוע הקודם והאירוע הבא, לא קיימים כרגע במציאות כלל, אלא רק כאפשרות. כך גם לגבי המקום. שבכל רגע, יש רק את מה שהאדם רואה באותו המקום שהוא מסתכל עליו. ושכל שאר הדברים שנמצאים במקומות אחרים, שבהם האדם לא מתבונן כרגע, הם לא קיימים כרגע כלל, אלא רק כאפשרות. כי בפועל,
ברגע אחד ובמקום אחד, יש רק ישות אחת. וכל שאר הישויות, כולן קיימות רק כאפשרות בלבד. ומצד האמת, הכל קיים תמיד. ויש זמן ומקום אין סופי, עם אין סוף אפשרויות. ויש גם אין סוף יקומים ...