... הבדל, בין בובה לבן אדם. ואין הבדל, בין שולחן לבן אדם וכיו"ב. ואז, בשלב ההתפתחותי הזה של הילד, עדיין אין לו שום חרדה חברתית
מבני אדם, יותר מאשר יש לו חרדה כללית כלפי כל הדברים באופן שווה. דהיינו, הילד לא מייחס חשיבות כלשהי ... אלא מתייחס להכל בצורה שווה. ואח"כ, כאשר הילד גדל, הוא מקבל חינוך, שמלמד אותו ושוטף את מוחו (לאו דווקא לרעה), שיש הבדל בין
בני אדם לבין כל שאר הדברים שבעולם (בעלי חיים / צמחים / דומם וכיו"ב). והאדם לומד לייחס משמעות שונה, ולהתייחס בצורה שונה
לבני אדם. ואחד הדברים המרכזיים, אם לא הדבר המרכזי ביותר בחינוך של הילד, הוא, שהוא לומד להתייחס בכבוד לחברה האנושית שסביבו. ולומד לכבד את הדעות, של שאר
בני האדם, ולהתחשב בהן. כי בסופו של דבר, רוב ככל ההתנהגות של האדם, היא לא מה שנקרא "מושכל ראשון". ... טעות כלשהי, בלי לשים לב. ובנוסף באופן כללי, תמיד יכול לקרות לאדם איזה דבר נגד רצונו. ואם נוסיף לכך את החרדה הכללית שבה נמצאים
בני האדם, כפי רמת הרצונות המוגדרים שלהם, הרי שכל זה ביחד, יוצר הפרעת חרדה חברתית קשה, אצל האדם. הן ... לעשות את רוב הפעולות שלו כל היום. כי האדם חי את רוב חייו, ומתנהל, לפי הכללים החברתיים. דהיינו, החרדה החברתית הכללית שיש לכל
בני האדם, היא זו שמניעה את
בני האדם, להתחשב במה שקורה סביבם. ומי שאין לו חרדה חברתית בכלל, הוא נחשב לסוציופת / סוציומט, שסובל ... שלא מצליח לאזן את עצמו בהבנה שלו. ובנוסף, הטיפול ההתנהגותי, עדיין מחזק אצל האדם את החרדה החברתית הבסיסית שלו, שיש אותה לכל
בני האדם. וזה כמובן לא תמיד עוזר. כי לפעמים ההסכמה של הטיפול הקוגניטיבי, עם המחשבה של האדם, שעליו ...