... כי המהות של הכל, היא אחת. ויש הוויה אחת לכל הדברים, שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפ"כ יש צורות, שהן נפרדות מהמהות של המציאות, למרות שבאמת אין אפשרות שהן יהיו קיימות, כי המהות חייבת למלא אותן, ואין להן שום מקום להיות קיימות ...

... הוא אמר לי שהוא לא רוצה אותי", איך מראים לה שהיא לא רצתה אותו? ש: כי אם היא באמת הייתה רוצה אותו אז היא לא הייתה גורמת לו לא לרצות אותה. אליעד: מה זאת אומרת היא זרקה אותו איפה היא זרקה אותו, קודם כל מה שאמרת את התשובה ...

... אתה באמת קיים? כיצד תדע? כי יש טועים שחושבים לעצמם, ש"אני חושב, משמע אני קיים". והם חושבים שהם באמת מטילים בספק את קיומם, ושקיומם, מוכח מכך שהם חושבים. והטועים האלו לא מבינים, שאם הם באמת היו מטילים בספק את קיומם, הרי שבכך בעצם הם מטילים בספק, גם את קיום מחשבתם. כי אם אין אני, אז גם אין אני חושב. וכאשר יש ספק אמיתי לגבי הקיום של ה"אני", הרי שיש ספק ... ה"אני" של האדם. כי האדם יודע דבר כלשהו, משום שה"אני" שלו יודע את הדבר. ואם ה"אני" עצמו הוא לא באמת קיים, או אם לדוגמא ה"אני" הזה הוא משוגע, הרי שגם כל הידיעות של האדם הן טעויות. ומי שרוצה להיות בטוח במשהו באופן מוחלט, עליו לוודא את הכל באופן מוחלט. ולוודא את הכל ... מהות קיומו העצמי, ולהבין מיהו ומהו. והשאלה הבסיסית ביותר שעל האדם לשאול את עצמו, היא, האם הוא באמת קיים? וכיצד יכול האדם לברר האם באמת הוא קיים? ובנוסף, אם נניח לדוגמא שהאדם לא קיים, אז כיצד נסביר את חווית קיומו? והאם יכול להיות שתהיה אמת סובייקטיבית, שהיא מנוגדת לגמרי לאמת האובייקטיבית? דהיינו, האם יכול להיות, שמבחינה סובייקטיבית נדמה לאדם שהוא קיים, למרות שבאמת מצד האמת האובייקטיבית הוא לא קיים בכלל ? כי אם כן, אז איך בדיוק נוצרה המחשבה של הקיום העצמי של האדם? ואולי מצד האמת האובייקטיבית, אין שום קיום כלל, ואז ממילא אין ... לאדם בחיים. כי שורש הכל, הוא ה"אני" של האדם. ובלי קיומו של ה"אני", אין שום בעיה כלל. ומי שבאמת רוצה להבין את מהות הבעיות שלו, הוא מוכרח להבין את מהותו העצמית. כי בלעדיה, לא ניתן להבין שום דבר באמת. כי אפשר לתת תיאוריות שלמות על הרצון ועל הדיכאון ועל השמחה וכיו"ב, אבל כל זמן שלא ברור לאדם באופן מוחלט, מהי מהות התודעה שלו, ואיך ולמה ומדוע היא קיימת, הרי שהאדם לא באמת מבין שום דבר על עצמו באמת. ועל האדם לחקור ולהתבונן היטב על מהות קיומו. ועל האדם לשאול את עצמו, מי אני? ומה אני? האם אני מה שאני רואה? ואולי אני אוסף של חוויות? ואם כן, אז האם ה"אני" שלי ... מאשר צורה כלשהי, שיש בתוך כל שאר הצורות והישויות, שנפרדות זו מזו, בצורתן במקומן ובזמנן, אבל באמת הן בעצם כולן רק צורות שונות של מקום וזמן. כי קיומו של ה"אני", תלוי בקיומו של מה שאינו "אני". כי משמעות וחווית ה"אני", תלויה במשמעות וחווית הדבר שאינו "אני". וה"אני" ... מבין וחווה עוד הרבה עניינים שונים, שנובעים מההבנה שהכל אחד. ובסיכומו של דבר, על האדם לשאול באמת, האם אני באמת קיים? האם אני רק קיים? ואולי אני גם לא קיים? ואיך אני קיים? ולמה אני קיים? ומי ומה גורם לכך, שאני אהיה קיים? ולמה דווקא בצורה הזאת? ומהו קיומי העצמי? והאם אני דבר ממשי? ומהו דבר ממשי? והאם בכלל יש באמת משהו ממשי (כי כל הממשי, תלוי בקיומו של ה"אני" שאינו ממשי)? ומהי המהות של כל מה שקיים? ומה מקיים את הכל? וכולי, עד שהאדם מבין שהכל אחד, וחי חיים טובים באמת.

... לפני שהוא בדק. לא שהוא בדק ואמר לו שאין כזה, אלא קודם כל אמר לו אין כזה. בדקת? אתה בטוח במאה אחוז שאין? אולי יש ואתה לא יודע? אז מה שמתברר, שהוא אמר לו באמת, עכשיו שימו לב לכאורה, לכאורה אם לא קראת לכל החיות, אז ... סוג של מבחן. קודם כל אמרו לו אין. אח"כ אמרו לו טוב בוא נקרא לכולם, רק לדעתי אין, אולי יש. אח"כ קראו לכל החיות ולעופות - ואין. הם בחנו אותו, לבדוק כמה הוא באמת רציני. ועכשיו בעצם אמר לו, לך תשאל את כל הרוחות. למה? ...

... להיות מודע שכשאתה אומר לו כל הכבוד על משהו שאתה יוצר לו התניה שהוא לא מספיק טוב כשאתה אומר למישהו "אתה טוב כי..." אתה בעצם אומר לו אתה לא מספיק טוב תהיה מודע לזה. ש: אז אולי באמת הפתרון הוא לא נקודתי שבמקרה הספציפי הזה לצורך העניין יצליח במבחן או לא זה לא ה - ...

... לו להאמין לך יותר בקלות. ואסביר: נניח שאתה אומר למישהו "אי אפשר לעשות X". הוא שואל את עצמו, האם באמת אי אפשר לעשות X?! ונניח שאתה מוסיף "כמו שאי אפשר לעוף באוויר". אז ממילא יש לו עכשיו 3 שאלות. שהן, 1 - ... אפשר לעוף באוויר. 3 - האם אכן X הוא כמו הדוגמא של לעוף באוויר. ואז השומע מתמקד בלשאול את עצמו, האם באמת אי אפשר לעוף באוויר? והתשובה שמתקבלת אצלו היא שאכן אי אפשר לעוף באוויר, ואז הוא נכנס לחוויה של דבר שאינו ...

... לטיפול בהתנגדות של לקוח, היא על ידי זה שהופכים את האובייקטיבי לסובייקטיבי. ז"א שגורמים ללקוח להבין, שההתנגדות שלו, היא רק סובייקטיבית בלבד, אך היא לא התנגדות אובייקטיבית באמת. ונסביר: כי יש התנגדות אובייקטיבית ויש התנגדות ...

... שאתה אומר זה נכון רק השאלה היא עכשיו הוא צריך נוסחה אתה מכניס מחשב נגיד, לאו דווקא מחשב שכח מחשב אנחנו צריכים עכשיו ללמד מישהו לעשות את זה. ש: לוקח את כל מילות השאלה האפשריות. אליעד: כן אבל לא באמת יעשה את כל מילות השאלה האפשריות, מילה מילה איך מי מה למה כמה מדוע מתי. ש: כן זאת הדרך לנוסחה. אליעד: אם משהו יותר קצר יותר פשוט יותר הגיוני יותר ...

... והפחדים שיש לו כרגע בהווה לגבי העתיד. הסקרנות נובעת מחמת חוסר הידיעה והרצון לידיעה שלמה. החששות והפחדים נובעים מחמת חוסר היכולת של האדם לדעת בוודאות כי בעתיד יהיה טוב באמת. טוב אידיאלי שיתאים לאדם עצמו כפי מה שהוא עצמו ירצה בעתיד. האדם רוצה לחזות / לשנות את העתיד, כדי לשנות את החוויה שלו את העתיד כרגע בהווה. נמצא אם כן, כי התכלית שלשמה רוצה האדם לשנות את העתיד / לדעת מה יקרה בעתיד, תכליתה הוא להפוך את החוויה של האדם ברגע הזה את הרגע הזה למושלמת. אם היה האדם יודע בוודאות כי בעתיד יהיה טוב אמיתי באמת וכי כל מה שהוא ירצה יקרה, הרי שהאדם היה מרגיש שלמות ביחס לעתיד. השאלה היא: כיצד יכול האדם להגיע למצב כזה של בטחון עצמי מלא בכך שהעתיד יהיה מושלם וכרצונו? תשובה: ... האדם אין שום שינוי מהותי בין שום צורה של המציאות לבין שום צורה אחרת. כאשר האדם מגיע לנקודה שבה המהות של כל האירועים שבמציאות נתפסת בעיניו כאחת, הרי שבאותו הרגע טוב לו באמת תמיד. למה? תשובה: הסיבה שהאדם אינו חווה תחושה של שלמות, היא רק משום שלא טוב לו בשלמות = רע לו. מה רע לו? תשובה: האדם כל הזמן רוצה בתוך תוכו מציאות אחרת כלשהי. מציאות דמיונית כלשהי שאמורה להיות טובה יותר מאשר המציאות שלו כרגע. מצד האמת, מה שהאדם באמת רוצה, זה להגיע אל נקודת המבט של האחדות של המציאות. דהיינו, האדם בתוך תוכו רוצה להגיע לנקודת מבט שבה הוא חווה את כל המציאות כטוב מושלם שאין שלמות אחריו. אך האדם אינו מודע לכך, ונדמה לו כל הזמן כאילו יש צורה אחרת של מציאות שיכולה להיות טובה יותר. כאשר באמת, כל מה שהוא באמת רוצה, זה להבין שהמהות הפנימית של המציאות טובה תמיד. כאשר האדם מבין שמה שהוא באמת רוצה, זה להפסיק לרצות את מה ששונה וכן ליהנות ולרצות את מה שמאחד ומה שבאמת יש, הרי שבאותו הרגע הוא מתחיל ליהנות מהמציאות כפי שהיא תמיד. כאשר האדם מגיע לנקודה של אחדות, שבה הוא מרגיש טוב תמיד, הרי שבאותו הרגע הרצון לדעת מה יהיה בעתיד או הרצון לשנות / לשלוט בעתיד נעלם. מאחר שהוא חסר משמעות. מאחר שמצד המהות של המציאות הכל טוב באמת תמיד, ואין בכלל שום הבדל מהותי בין רגע אחד לאחר והכל טוב תמיד, הרי שאין שום רצון לדעת את העתיד, כי זה חסר משמעות. נבהיר: גם אדם במצב הנ"ל עדיין עושה פעולות שונות ... / עתיד שונה ממה שיש לו = טוב אמיתי מצד עצמו. כאשר האדם מגיע לרמת הבנה כי הכל טוב תמיד, הרי שההווה שלו מושלם ולא משנה לו מה יהיה בעתיד. מה שיקרה הכל טוב באותה המידה באמת. ואיך מגיעים לנקודת המבט הזאת? תשובה: על ידי שהאדם מפרק את כל הפחדים שיש לו. ואיך מפרקים את כל הפחדים? תשובה: על ידי תכונת האמת. פירוש ברמה המעשית: על האדם לשבת ולפרק את כל הפחדים שלו באמצעות האמת. קח את הפחדים שלך ובדוק אותם מול האמת. לבדוק את הפחדים באמת = לבדוק האם הפחד הוא אמיתי? האם הפחד מוצדק באמת? לעולם אל תקבל את התשובה כי הפחד מוצדק. כאשר אתה מגיע לנקודה שבה הפחד נדמה לך כמוצדק, אל תעצור שם אלא תמשיך לשאול שאלות. לשאול שאלות על המקור של הפחד. ז"א אתה חייב להבין מהו השורש האמיתי של הפחד ומהיכן באמת הוא נובע. כל זמן שאתה עדיין נמצא עם פחד כלשהו, נסה להבין ממה הפחד הזה עצמו נובע. תמשיך לשאול שאלות על הפחד. אל תקבל את הפחד כמובן מאליו. תחקור את הפחד עד שהוא ... כאשר האדם מגיע לסיבה הראשונה של הפחד וקולט כי היא בכלל דמיון ושקר שאינו אמיתי, באותו הרגע הפחדים כולם נעלמים. כאשר כל הפחדים כולם נעלמים, ממילא האדם מרגיש טוב תמיד באמת.

... רץ אחרי הזנב של עצמו, בלי להבין מה בדיוק הוא מחפש. כי כל בני האדם בעולם, רודפים כל חייהם, אחרי הצלחה כלשהי שתביא להם אושר כלשהו. ואף אחד לא באמת מבין, מה באמת הוא מחפש, ולהיכן באמת הוא רוצה להגיע. וכל בני האדם בעולם, מעבירים את כל חייהם בעבודה קשה ובמרוץ אחרי ההצלחה ואחרי האושר המיוחל. וזה למרות שאין להם באמת מושג, מה מחכה להם בסוף הדרך. ולו רק, משום שהם עצמם, עוד לא הגיעו לסוף הדרך. כי כל זמן שהאדם עצמו, עוד לא הגיע לתכלית הסופית ביותר, הוא לא באמת יכול לדעת, מה קורה שם. ומי שיתבונן היטב על העניין, יראה שיש כאן אבסורד מאוד רציני. והוא, שבכל פעם שהאדם מצליח להשיג את המטרות שלו, הרי שמייד נוצרת אצלו מטרה אחרת חדשה ורצון אחר ... שבו הוא בעצם יהיה מרוצה ממה שיש לו בשלמות, בלי לרצות שום דבר אחר. ומי שיתבונן עוד על העניין, יבין, שכאשר האדם רודף אחרי ההצלחה, הרי שמה שהוא באמת רוצה, זה להגיע למצב שבו הוא יפסיק לרצות להצליח. כי מהות ההצלחה, היא בכך שהאדם מפסיק לרצות להצליח. וכאשר האדם רוצה להצליח, הרי שהוא עושה זאת, לא כדי להצליח, אלא רק כדי להיפטר מהרצון שלו להצליח. כי לאדם, יש רצון להצליח. והרצון הזה משגע את האדם שיצליח. וכאשר האדם רוצה להצליח, הרי שמה שהוא באמת רוצה, זה לא את ההצלחה שאותה נדמה לו שהוא רוצה. אלא, מה שהוא באמת רוצה, זה להיפטר מהרצון שלו להצליח. כי האדם, מה שהוא באמת רוצה, זה להפסיק לרצות להצליח. כי אם האדם מגיע להצלחה, ועדיין הוא רוצה להצליח, הרי שהוא עדיין לא הגיע להצלחה שלמה. וכאשר האדם מגיע אל ההצלחה האמיתית, הדבר הזה בא לידי ביטוי, בכך ... אפשרי המציאות, אך לא כדבר שהוא מחוייב המציאות. וכאשר מסתכלים על אדם שנכשל ושלא רוצה להצליח בצורה מזלזלת ובבוז, הרי שעל האדם להבין, שמה שהוא באמת רוצה, זה להגיע למצב, שהוא עצמו יפסיק לרצות להצליח. כי מהות המרדף אחרי ההצלחה המוחלטת, היא המרדף אחרי הפסקת הרצון להצליח באופן מוחלט. וכאשר האדם, לא רוצה להצליח והוא סובל מסיבה ... מוחלטת, מכך שהוא חווה חוסר הצלחה ומכך שהוא רוצה להצליח. וכך גם המרדף אחרי האושר. שמהותו, היא מרדף אחרי הפסקת הרצון להיות מאושר. כי מה שהאדם באמת רוצה, זה להפסיק לרצות להיות מאושר. וכאשר האדם אומר שהוא רוצה להיות מאושר, מה שהוא באמת רוצה, זה להפסיק לרצות להיות מאושר. כי מי שהוא מאושר באמת, הוא כבר לא מחפש את האושר המוחלט. אלא, הוא מחפש רק את האושר היחסי. ואצלו, החיפוש עצמו, גם הוא רק בצורה יחסית בלבד. אך הוא לא כדבר שהוא מחוייב המציאות, אלא רק כאפשרות וכמשחק החיים בלבד. ומציאת האושר, באה לידי ביטוי, בכך שהאדם מפסיק לחפש אותו. כי מי שמחפש את האושר, הרי שהוא עדיין לא מאושר באמת. וכל זמן שהאדם יכול להיות יותר מאושר ממה שהוא, הרי שהוא ימשיך לחפש את האושר. ורק כאשר האדם מאושר בשלמות, רק אז הוא מפסיק לחפש את האושר. וזה הסימן לאדם שהוא מצא את האושר, כאשר האושר מאבד את המשמעות עבורו בשלמות. משום, שכבר יש לו אותו בשלמות. וכיו"ב ביארתי לגבי העניין של הרוחניות, שאדם רוחני באמת, הוא זה שהוא לא מחפש את הרוחניות. כי מי שהוא אדם חומרי וגשמי, הוא צריך לחפש את הרוחניות, כדי לברוח מהגשמיות שבו. אבל אדם רוחני באמת, הוא זה, שאצלו, הכל רוחני. וממילא, אין אצלו שום הבדל בין רוחניות לגשמיות. ונמצא אם כן, כי מה שהאדם באמת מחפש, כאשר הוא רודף אחרי האושר ואחרי ההצלחה, זה להגיע למצב, שבו הוא יפסיק לרצות להצליח ולהיות מאושר. אבל, זה חייב להיות באמת! כי האדם, לא יכול לשקר את עצמו ולהפסיק לרצות להצליח. כי יש רק דבר אחד שמביא את האדם למצב, שהרצון שלו להצליח ולהיות מאושר ייעלם. וכל זמן שאין לאדם את הדבר הזה, הוא יכול רק לנסות לשקר את עצמו ולעבוד על עצמו, שהוא כבר מאושר ושהכל טוב לו ושהוא שמח בחלקו וכיו"ב. אך הדבר הזה, לא באמת יעבוד. משום, שהוא לא אמיתי. ומי שיתבונן היטב סביבו, יראה, שגם אלו שהם כאילו שמחים בחלקם, ואלו שהם כאילו מאושרים, הרי שגם הם, לא באמת מרוצים ממה שיש להם בשלמות. כי האדם יכול לשקר את עצמו עד מחר, ולספר לעצמו עם חשיבה חיובית ואופטימיות ולאהוב את מה שיש, כמה טוב לו, וכמה החיים יפים. אבל, כל זמן שזה לא אמיתי ...