... צורה היא ישות נפרדת, הרי שזה אומר ששום ישות, לא באמת יכולה לחייב שום ישות אחרת בשום דבר. משום שמערכת היחסים שיש בין שתי ישויות שונות, היא לא יותר מאשר צורה
ואפשרות בלבד. ובדיוק באותה המידה, שכל מה שאלוהים רוצה ... לשום דבר, גם זו לא תשובה שמספקת את הדעת. משום שגם קיומה של אקראיות, גם הוא לא מחוייב. כי גם אם נאמר שהכל היה הווה ויהיה אקראי, הרי שעדיין האקראיות היא רק
אפשרות. כי בדיוק באותה המידה ממש שהכל הוא אקראי (אם נאמר שהכל אקראי), הרי שעדיין בדיוק באותה המידה ממש, קיימת
האפשרות שהמציאות שלנו תהיה לא אקראית, אלא שיהיה איזה מנגנון סיבתי שיפעיל אותה. והרעיון הוא, כי במציאות שלנו, לפחות ברמת הפוטנציאל של המציאות, יש גם
אפשרות של סיבתיות וגם
אפשרות של אקראיות. וגם אם נאמר שהכל סיבתי או אקראי ... בכלל אין דבר כזה סיבתיות ואקראיות? ואולי זאת בכלל תופעה אחת בלבד, שפעם אחת היא נראית לאדם כסיבתית ופעם אחת כאקראית? ואם נאמר שהכל אקראי תמיד, אז מה יצר את
האפשרות של סיבתיות? כי האקראיות היא הפך הסיבתיות. והאקראיות לא יכולה להוות את הסיבתיות, משום שהיא מנוגדת לה ונפרדת ממנה. כך שאם הכל אקראי, אז מה מהווה את
האפשרות של הסיבתיות. כי יש לזכור, שאם אין סיבתיות בכלל, גם לא ברמת
האפשרות, הרי שממילא אין גם שום משמעות לאקראיות. כי לתהליך אקראי, יש משמעות לאקראיות שלו כאקראיות, רק משום שיש גם
אפשרות של סיבתיות. ואם מצד האמת אין אפילו לא
אפשרות של סיבתיות, אז ממילא אין שום משמעות לאמירה שהכל אקראי, כי אין דבר כזה אקראיות. ואם אין דבר כזה סיבתיות ואקראיות, אז מה כן יש? וכיו"ב להפך, שאם נאמר שהכל סיבתי, אז מה יצר את
האפשרות של האקראיות. ואם אין אקראיות גם לא כאופציה, אז ...