ריקנות פנימית, ריקנות קיומית, ריקנות נפשית, מועקה נפשית, מועקה פנימית, מועקה קיומית...כל מה שהוא רצה, דווקא אז האדם מרגיש ריקנות קיומית ומועקה קיומית. ולמה? כי אז האדם חווה סוג של יאוש פנימי מאוד עמוק, מכך שהוא כבר השיג את כל מה שהוא רצה להשיג, והוא רואה, שהוא עדיין לא השיג, את מה שהוא באמת רצה להשיג. כי האדם בסך הכל רוצה להרגיש טוב, ושהטוב הזה יהיה אמיתי, ושהטוב הזה יישאר איתו תמיד. והאדם בכל פעם חושב, שדבר כזה או אחר, יביא אותו אל הטוב הזה. וככל שהאדם משיג יותר דברים, והוא מגלה שהם לא מביאים לו את האושר, כך בעצם האדם מאבד תקווה...