פירוק הרצון העצמי של הנפרדות, על ידי השכל של האחדות... האדם להגיע למצב של רצון שאינו מוגדר, או לביטול הרצון כלל? ואיך יכול האדם להגיע למצב, שבו יהיו לו כמה רמות ודרגות של רצון, בו זמנית כנ"ל? והתשובה היא, כי השכל האמיתי, מפרק את הרצון. כי האדם רוצה דבר מוגדר, רק משום שהוא חושב שצורה אחת של המציאות, טובה יותר מצורה אחרת של המציאות. ומי שרוצה לפרק את ... לא כחוט השערה. ולא להאמין לעצמך פירושו, שעל האדם לא לקבל שום הנחת יסוד שיש לו, כמובנת מאליה, ולא להאמין לשום רצון ולשום שכל עצמי. עד שהשכל והידיעה, מתבררים כאמת מוחלטת. כי האדם סובל, רק בגלל שהוא מאמין לשקרים, שבהם הוא בטעות משקר את עצמו. ובפועל זה אומר, שעל האדם להבין, שהסבל שלו הוא רק בגלל הרצון העצמי המוגדר שלו. ועל האדם להבין, שהרצון המוגדר שיש לו, הוא תוצאה של תפישת הטוב והרע שלו. ועל האדם לשאול את עצמו, מה האמת? האם באמת הדבר הזה שנדמה בעיני כרגע כטוב, האם הוא אכן באמת לאמיתה, טוב יותר מאשר הדבר שנדמה כרע? והאם באמת הדבר הזה שנדמה כרע, האם באמת הוא פחות טוב, מאשר הדבר האחר שנדמה כטוב? ומאחר שהאדם הוא טועה, אז הוא מאמין לעצמו. שכן, זה טוב וזה רע. אבל מי שיש לו שכל במוחו, ... רע. אבל על האדם לחקור ולהבין, למה את זה הוא רוצה ואת זה הוא לא רוצה?! ואסור לאדם להאמין לתחושה שאומרת, זה טוב וזה רע, עד שהעניין לא יתברר באופן מוחלט , שאכן באמת זה טוב וזה רע. ומובטח לאדם, שאם הוא יברר באופן מוחלט את האמת, הוא יגיע להשתוות של הטוב והרע. ואז יהיה לאדם רצון שאינו מוגדר. ואח"כ ביטול הרצון לגמרי. כי גם רצון שאינו מוגדר, גם הוא רצון ומוגדר כרצון. ואח"כ האדם זוכה, לחיבור של כל דרגות הרצון בו זמנית, ע"פ בחירה חופשית שלו. ממקום של שלמות אמיתית, שבה האדם יוצר את רצונו העצמי, ואת צורתו הסופית וכולי. ועוד יש להבין, כי האדם סובל, מעצם זה שהוא קיים כישות נפרדת משאר המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, ממילא הרצון העצמי המוגדר של האדם היה מתבטל. כי האדם משקר את עצמו, בשקר של גן עדן. שאומר, שמחר בעתיד כלשהו וברגע אחר, יהיה יותר ... אך ורק בצורה, שבה האדם מקבל או לא מקבל את המציאות. ושום דבר בעולם לא מעלה ולא מוריד, מלבד רמת ההתאמה, שבין הרצון של האדם לבין המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, אז במקום לרצות לשנות את המציאות, הוא היה רוצה לשנות, את ההתאמה שבין הרצון של עצמו לבין המציאות. וכל זמן שהאדם מזדהה ברמה הפנימית של עצמו, עם רצון שיש לו, לשנות את המציאות ברמה החיצונית, הרי שהדבר מעיד על כך, שהאדם אינו מבין, שצורת המציאות החיצונית, לא באמת משנה כלל. וכאשר האדם מבין, שבעצם עליו לשנות את הרצון העצמי שלו. עכשיו נשאלת השאלה איך לשנות את הרצון העצמי? וזה כמובן אפשרי, רק אם יש הבנה של הרצון העצמי. ולכן על האדם לחקור את האמת ולשאול את עצמו, מה האמת? האם באמת ראוי לרצות את הדבר הזה, יותר מאשר דבר אחר? ואם האדם ימשיך לשקר את עצמו, הוא גם ימשיך לסבול. והמציאות היא רחמנית, אבל הטיפשות של האדם היא אכזרית. והאדם יכול בקלות לנטרל את הרצון שלו לגמרי, על ידי החלטה של אמת של האדם, שמעכשיו הוא נצמד רק אל האמת בלבד, ושהוא לא מוכן להזדהות עם שום רצון, עד שלא יתברר לו, האם הוא באמת אמיתית, רצון ראוי או לא. ורצון ראוי, הוא רצון שרוצה שהמציאות תהיה בצורה מסוימת טובה. והרצון הוא ראוי, רק אם באמת הצורה הרצויה של המציאות, היא אכן טובה, יותר מאשר צורה אחרת. ועד שהאדם לא מבין בוודאות מוחלטת, מהי תכלית העולם והחיים, ממילא האדם לא באמת מבין, מהם הטוב והרע. וממילא הרצונות של האדם, הם רצונות של שקר ושל סבל. והחכם האמיתי, יודע שברמה הפנימית של המציאות, אין שום מושג תכלית כלל (ולא שאין תכלית, אלא שאין הפרדה, של תכלית מהעדר תכלית כלל). וממילא מצד האמת, לא שייך לומר, שדבר אחד, הוא באמת טוב יותר, מאשר דבר אחר. כי ברמה החיצונית של המציאות, בה יש סיבה ותוצאה, ויש תכלית וחוסר תכלית, ויש טוב ורע וכולי. אבל ברמה הפנימית של המציאות, הכל אחד ממש. ובסיכומו של דבר, כאשר האדם משתמש בשכל שלו, ומברר מה האמת. האם באמת, צורה אחת של המציאות טובה יותר מאשר דבר אחר? ולמה היא יותר טובה? ומה גורם לה להיות יותר טובה? והאם באמת הצורה הזאת, יותר טובה מאשר צורה אחרת? ומה הסיבה שזה טוב וזה רע? והאדם לא מתפשר ולא מאמין לטיפשות ולשקרים של עצמו, אלא מחפש את ההבנה המוחלטת שאין בה שום ניגודיות כלל, אז על ידי זה האדם מקבל שכל, רואה את האמת שהכל אחד, והרצון שלו מתפרק והופך מרצון מוגדר לרצון שאינו מוגדר. וכל זה ברמה הפנימית. כי עדיין יש רצונות חיצוניים וכולי... ונזכיר: ...