... / לצאת מהדעת - איך לצאת מדעתך באמת? איך להשתגע לגמרי? כי הטיפשים שיצאו מדעתם, דהיינו, בני האדם שנמצאים בתוך דעתם, שנדמה להם שהם בתוך דעתם, למרות שבאמת הם מחוצה לה, הם מפחדים לצאת מדעתם. כי האדם הוא משוגע אמיתי. משום שהאדם, נדמה לו שיש נפרדות בעולם, למרות שבאמת הכל אחד ממש. והאדם המשוגע, בעיניו הוא עצמו חכם, ובעיניו, מי שחושב שהכל אחד ממש, הוא המשוגע. כי בעיני המשוגע, החכם הגדול, הוא דווקא נדמה בעיניו למשוגע. והמציאות, היא זאת ... הוא המשוגע. וכל זמן שיש לאדם שאלה כלשהי על המציאות, למה היא כך ולא אחרת, הרי שהוא משוגע ממש, שאינו מבין שהיש והאין הם אחד ושאין שום שאלה כלל. והמשוגע האמיתי שחי בתוך השיגעון של הנפרדות שלו, הוא מפחד להשתגע. ולמה הוא מפחד להשתגע? כי הוא מפחד שאם הוא ישתגע, אז שמא יקרה לו דבר רע. והאדם הוא כ"כ משוגע, עד שהוא מפחד להפסיק לסבול. כי הסבל של האדם, הוא רק בגלל שהוא חכם בעיני עצמו, למרות שבאמת הוא משוגע. כי הסבל של האדם, הוא רק בגלל השיגעון של האדם, שחושב שהיש והאין הם נפרדים. וכל זמן שנדמה לאדם שהיש והאין הם נפרדים, הוא סובל. ואם יצליח האדם המשוגע להשתגע באמת, ולצאת מדעתו המשוגעת באמת, ולראות את השכל האמיתי, שהכל אחד ממש, אז ממילא, לא יהיה לאדם שום רע כלל, אלא רק טוב אמיתי. כי אם התודעה חווה שהכל אחד ממש, קיומה הנפרד נעלם, ואין שום חיסרון כלל. כך שהמצב הוא, שכרגע האדם הוא משוגע מצד האמת, משום שהוא לא מבין את המציאות באמת, שבה היש והאין הם אחד. ובגלל שהאדם הוא משוגע, לכן הוא תמיד סובל בעינוי איטי ונצחי, של תחושת חסר רציפה לנצח נצחים, שהיא נובעת, רק בגלל השכל של האדם. והאדם הוא כ"כ משוגע, עד ... לו איזה דבר רע. והאדם לא מבין, שהוא כרגע נמצא בגיהנום ממש, שהוא חווית הנפרדות. ושהדרך היחידה שלו לצאת מהגיהנום, היא על ידי זה שהוא "ישתגע" בשלמות, ויבין באמת שהכל אחד ממש. שרק על ידי זה, האדם עובר לגור בגן עדן. וכיצד יכול האדם לצאת מדעתו לגמרי ו"להשתגע" לגמרי? והדרך לכך היא, על ידי זה שהאדם משתמש בשכל שלו עצמו, כדי לפרק את השכל עצמו. כי בשכל עצמו, יש מנגנון השמדה עצמית, שהוא מאפשר לאדם לפרק את חווית הנפרדות שלו ואת השכל שלו עצמו, ודרך זה לעבור לחוויית מציאות חדשה, של השכל האמיתי של המציאות. שבו האדם מבין, שהיש והאין הם אחד ממש. שאז אין לאדם שום שאלה כלל על המציאות, ואז האדם חווה את השלמות של המציאות. והדרך של האדם לפרק את השכל של עצמו, באמצעות השכל ... שהאדם מבין ורואה שכל חווית המציאות שלו כולה, מבוססת על אמונה סובייקטיבית אישית שלו, שלא בטוח שהיא אכן נכונה באופן מוחלט, עכשיו על האדם לברר עם שכלו, האם באמת זו הנחת יסוד נכונה באמת, שמשקפת את תמונת המציאות כפי מה שהיא באמת. ועל האדם לחקור עם שכלו את מהות היש והאין, ולברר מהי מהותם באמת? ומהו באמת היש? ומהו באמת האין? ומה מחייה את היש ואת האין? כי גם האין הוא משהו. כי הוא העדר היש, וא"כ גם הוא יש לו מהות, כי גם הוא לא אין סופי. כי המציאות מכילה בתוכה את היש ואת האין. ושניהם עשויים ממהותה של המציאות, שבה היש והאין הם ישות אחת ממש. ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת בעניין הזה, דהיינו, שהאדם באמת רוצה לדעת את האמת לגבי היש והאין, ולא רק כדיון פילוסופי תיאורטי בלבד, אלא כבירור ממשי באמת, על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד, ואז האדם יוצא מהשיגעון שלו של הנפרדות, ומבין שהכל אחד ממש, והופך להיות חכם אמיתי, שאין לו שום שאלה על המציאות כלל. ואז האדם חי חיים טובים באמת.

... ספק באמת - האם באמת, יש לך ספק אמיתי ? כי האדם מחפש את האמת ואת המחוייב / הדבר שחייב להיות נכון / שאין אפשרות שהוא לא יהיה נכון. וכדי להגיע אל האמת המחויבת, צריך האדם לחשוף ולגלות את כל ... ומנסה להטיל ספק בכל דבר. כי האמונה, היא גורמת לאדם להאמין בשקרים. והדרך היחידה של האדם לעקור מליבו את האמונה השקרית, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בכל דבר. והנה, לפעמים נדמה לאדם שהוא מטיל ספק בידיעות שלו, והאדם מתפלא למה השכל הגדול לא מגיע? כי מובטח לאדם, שאם הוא באמת יטיל ספק בנפרדות, מיד הוא יראה את האחדות ואת השלמות של המציאות, שהיא מסתתרת מאחורי האמונה השקרית. כי כל קיומה של הנפרדות כנפרדת , הוא רק על ידי האמונה השקרית. ועל ידי אמת, הנפרדות חוזרת לקיומה האמיתי, דהיינו, באחדות, עם האחדות ועם השלמות של המציאות. אבל, כדי שהאדם יראה במו עיניו את האחדות ואת השלמות, לשם כך הוא צריך להטיל ספק באמת . כי האחדות של המציאות, נמצאת בצמוד ואחרי הספק של האמת. כי יש אחדות, ואותה מסתירה האמונה של הנפרדות. וכאשר האדם עוקר את האמונה השקרית באמת, על ידי זה שהוא מטיל ספק של אמת בנפרדות, תכף ומיד הוא רואה את האחדות, שנמצאת מאחוריה. שהיא שורש הנפרדות, ושהנפרדות נמצאת בתוכה ומאוחדת איתה כישות אחת ממש. והאדם חושב לעצמו, שהוא באמת מטיל ספק בכל דבר. ומי שמטיל ספק אמיתי בקיומו של דבר כלשהו, אם הטלת הספק היא אמיתית, הרי שממילא זה אומר, שהוא מטיל ספק גם בקיומם של כל הדברים שבעולם. כי כאשר יש לאדם ספק אמיתי לגבי היש והאין, דהיינו, כאשר יש לאדם ספק אמיתי, האם באמת יש או אין, איזה דבר שנראה בעיני האדם כיש / אין, הרי שבעצם האדם מטיל ספק אמיתי, לגבי הקיום של היש / אין כולו. ונחדד ונאיר: כי אם יש לאדם ספק לגבי היש, האם הוא באמת ישנו, ממילא זה אומר, שמוכרח שיהיה לאדם ספק, גם לגבי האין האם הוא באמת איננו. כגון לדוגמא, כאשר האדם רואה מולו שולחן. שאם יש לאדם ספק אמיתי, לגבי קיומו של השולחן, דהיינו, שהאדם באמת לא יודע, האם יש או אין מולו שולחן, הרי שממילא זה אומר, שמוכרח גם שיהיה לאדם ספק אמיתי, לגבי מה שאין מולו, האם הוא באמת איננו. דהיינו, שמוכרח גם שיהיה לאדם ספק, האם הפיל שהוא לא רואה אותו מולו, האם באמת הוא איננו מולו, או שאולי כן יש פיל מולו?! כי כאשר יש ספק אמיתי, לגבי היש, האם הוא ישנו, מוכרח שיהיה גם ספק אמיתי לגבי האין, האם הוא, באמת איננו. ועל האדם להבין, ששום שקר בעולם, ...

... של אמת - לאמת את החוויה כי חווית האמת, היא חווית האחדות הטובה. וכיצד יגיע האדם לחוויית מציאות של אמת? תשובה: על ידי אמת כמובן. ומי שרוצה לחוות את האמת / להיות האמת, עליו לאמת את החוויות שלו. והכוונה היא, שברגע שהאדם חווה ומרגיש איזה משהו, האדם מוכרח לאמת ולברר את האמת, האם באמת החוויה הזאת משקפת את המציאות כפי מה שהיא. כגון לדוגמא שהאדם מפחד מאיזה דבר, שהאדם מוכרח לאמת את החוויה, דהיינו, לבדוק, האם באמת אני אמור לפחד מהדבר הזה? או לדוגמא שהאדם מרגיש רע מאיזה דבר. שהאדם מוכרח לבדוק, האם באמת הדבר הזה, הוא באמת רע? כי האדם סובל, רק בגלל שהוא חי בחוויה של שקר. כי במציאות האמיתית, הכל מושלם ממש. ומי שחווה את המציאות האמיתית, הוא אינו חסר דבר לעולם. והאדם חווה רע וסבל נצחי, רק בגלל שהוא חי במציאות חלופית, שבה יש נפרדות של היש והאין. ומי שרוצה לחוות את המציאות האמיתית, הוא מוכרח על כל דבר שקורה לו, לברר באופן מוחלט, האם באמת המציאות היא אכן כך? וכאשר האדם כועס מאיזה דבר, עליו לשאול את עצמו, האם באמת הדבר הזה קורה? והאם באמת הוא מכעיס? והאם באמת יש סיבה, או שאולי אין באמת סיבה לכך שאני כועס? והאם יש בכלל את הדבר שנראה לי שהוא זה שעושה לי רע, או שמא הדבר הזה בכלל לא באמת קיים, ורק נדמה לי שהוא קיים? ושורש הרע, הוא מחמת שהאדם עצמו קיים. והאדם חווה את עצמו כישות נפרדת משאר הישויות, ולכן הוא חווה חיסרון תמידי. ועל האדם לברר ולשאול, האם באמת אני קיים כישות נפרדת? או שמא יש רק ישות אחת ויחידה שקיימת, ואני לא באמת קיים כלל כישות נפרדת מדברים אחרים? ועל ידי הבירור הזה, האדם מגלה את האמת, שהוא באמת לא קיים כישות נפרדת, ואז האדם חווה את האמת הזאת, וחי חיים טובים באמת.

... זמן שאתה מבין את השאלה, הרי שאינך יודע את התשובה באמת ובשורשו, כל זמן שהאדם מבין שאלה או תשובה כלשהי, הרי שהוא רחוק מהשכל של אחדות המציאות, ששם אין שום ידיעה כלל. ואעפ"כ, מצד האחדות האמיתית, אפשר גם לדעת את השאלה וגם את התשובה, וגם לא לדעת כלום, דהיינו, לדעת שהכל אחד, והכל ...

... אמיתי / אהבה אמיתית - מהו מבחן האהבה והטוב האמיתיים? הרבה נדמה להם שטוב להם ושהם אוהבים את המציאות באמת. ולאהוב באמת, פירושו בלי להיות תלוי בצורה חיצונית כלשהי של המציאות. ולכן, מבחן האהבה והטוב האמיתי, הוא הרע הגדול ביותר. כי מי שהאהבה והטוב שלו, הם רק מן השפה ולחוץ, דהיינו, ... שלו תלוי בסיבות כלשהן, הוא לא יכול להכיל בתוכו, גם את הצורה של הרע הגדול ביותר בעולם. אבל מי שאוהב את המציאות באמת, הוא חווה אחדות מוחלטת, בין צורת הטוב הגדול ביותר, לבין צורת הרע הגדול ביותר. ולכן, האהבה נמדדת, כאשר רע. שאז ניתן לראות, האם באמת ועד כמה האהבה חזקה באמת. וכאשר האהבה היא של אמת, אז שום רע בעולם, לא עומד נגדה. ואז הרע הוא טוב מאוד. כי הוא גורם להתגלות האהבה האמיתית, שאינה תלויה בצורה החיצונית. כי כאשר רע, אז האדם מתחבר אל האהבה האמיתית שלו למציאות, אהבה שהיא אינה תלויה בצורת המציאות, ושהיא אהבה אין סופית, שאין לה גבול ותנאי וסיבה ותלות בצורה כלשהי. אבל, הרע הוא טוב מאוד, רק עבור מי שאוהב את המציאות באמת, שאז הרע מזכיר לו את אהבת המציאות באמת, ללא סיבה של צורה. אבל מי שהוא אוהב את המציאות בתנאים מסוימים ובצורות ... כי הוא יכול לשקר כרצונו ולנסות לומר שטוב לו, אבל תמיד רע לו. כי הדיכאון התמידי, נובע מכך שהאדם רוצה להרגיש אהבה אמיתית למציאות, אהבה שאינה תלויה בצורת המציאות. ועד שהאדם לא משיג את האהבה הזאת, ... ביותר בעולם, הוא העולם עצמו. כי כל הקיום עצמו של הנפרדות, הוא עצמו שיא הרע, כשהוא אינו מחובר לאחדות. והחכם האמיתי שאוהב את המציאות באמת, טוב לו כאן בעולם של הנפרדות. עד שהוא רוצה את הנפרדות, בלי להרגיש ממנה רע כלל. ואיך יזכה האדם לאהוב את המציאות באמת, עד שהרע הגדול ביותר יהיה טוב מאוד? תשובה: על ידי אמת. כי על ידי אמת האדם רואה שהכל אחד. ואז כאשר רע לאדם, הצורה נעלמת, והמהות מתעוררת, והאחדות מתגלה, ויחד איתה חוזרת לחיים, האהבה האמיתית והאין סופית. ולרצות באמת את הרע, זה אפשרי רק על ידי זה שהאדם מתחבר ל"אני" האמיתי שלו, שהוא מהות המציאות, לפני צורת הטוב והרע. ועל ידי זה האדם חווה שהוא ...

... אלוהים שקרי - ועל ידי זה להיות אלוהים האמיתי והעניין הוא, כי על האדם להבין ולדעת את האמת, והיא, שכפי שהאדם תופש את אלוהים בצורה שגויה, גם לאלוהים עצמו יש שאלות ובעיות לא פתורות. והעניין הוא, שלאדם יש המון שאלות על המציאות, כגון מהי ... ה"אני" של האדם מתאחד עם ה"אני" הגדול שלו, שהוא אלוהים / המציאות, עכשיו האדם הופך להיות אלוהים שקרי בעצמו, שהוא עצמו הבן של אלוהים האמיתי, וממילא ממנו הדרך קרובה יותר, להיות אלוהים אמיתי. כי כל זמן שיש נפרדות של תודעה עצמית, הוא אלוהים שקרי. ועל ידי ההתבוננות של האדם אל תוכו פנימה, הוא זוכה לעלות דרגה ולהתקרב לאלוהים האמיתי. ובשלב הראשון האדם הופך להיות אלוהים שקרי, דהיינו, האדם מקבל את התודעה של האלוהים השקרי עצמו, דהיינו, התודעה שמנהלת את העולם, כאילו היא אלוהים, למרות שבאמת, היא רק אלוהים שקרי. והרעיון הוא, שכל השאלות שיש לאדם אל עצמו, כולן נשארות גם אחרי שהאדם מגלה שהוא אלוהים שקרי. וכל הבעיות שיש לאדם כישות שבתוך ... לכל מה שקורה בעולם, אז האדם מתחיל לשאול את אותן השאלות בדיוק, אבל אז בעצם זה האלוהים השקרי שמסתכל אל תוכו פנימה, ורואה את אלוהים האמיתי. כגון לדוגמא שהאדם שואל למה אני קיים? מי אני? מה אני? וכיו"ב, שאז הוא מגלה שהוא המציאות עצמה. ואח"כ האדם שואל את אותן השאלות בדיוק, מנקודת המבט ... אני כמציאות? מה אני כמציאות? וכולי. ואז הישות החושבת הראשונה, שהיא זו שחושבת את כל המציאות כולה, אז היא מתבוננת אל תוכה, ורואה את האמת, שה"אני" הראשון, נמצא באחדות אמיתית, עם כל מה שאני ה"אני" עצמו. ואז יש ביטול של התודעה, והאדם הופך להיות אלוהים האמיתי. כי אצל אלוהים האמיתי, אין שום נפרדות כלל, ואפילו לא תודעה עצמית או רצון עצמי. וכל זמן שיש חווית "אני" כלשהי, הרי שיש חווית שאינו "אני", והרי שהאדם הוא האלוהים השקרי עצמו. והשאלות והרע ממשיכים להיות קיימים, עד שהאדם עובר לתודעה של המציאות עצמה, ושואל את כל השאלות האמיתיות, אבל הפעם האדם שואל אותן בגוף ראשון, למה אני קיים כמציאות וכולי. ואז האדם מגלה שהכל אחד ממש וכולי. ...

... - התקרבות לחכם אמיתי, מרחיקה פחדים כי כולם, חיים גם בפחד. וכולם ... תמיד. וכאשר האדם מתקרב לחכם האמיתי, על ידי זה הוא מסיר מעצמו את כל הפחדים ... עד שהאדם הופך להיות, כמו החכם האמיתי עצמו ממש (בשכלו). ועל ידי זה האדם מסיר מעצמו, ... חזקים ממנו. שאם יבוא החזק האמיתי ויתייצב לצד האדם החלש, הרי שהאדם החלש, ירגיש שהוא חזק. והחכם האמיתי, אינו מפחד כלל. גם לא מפחד כלל משום דבר לגמרי, ... ולמרות שבחיצוניות, גם לחכם האמיתי יש רצונות, דהיינו, פחד, אעפ"כ בפנימיות דעתו של החכם האמיתי, אין שום פחד כלל. והחכם, הוא לא מפחד מהפחד הדמיוני של האדם, גם אם הוא היה אמיתי. וכל שכן, כאשר הוא דמיוני. כי כאשר יש לאדם ... הדבר, רק משום שהפחד הוא לא אמיתי. אבל החכם האמת, הוא לא מפחד מהדבר, גם אם הוא היה אמיתי. ולכן חוזק השכל של החכם האמת, רק הוא יכול לעזור לאדם להתמודד עם כל הפחדים שלו. ולכן, כאשר האדם מתקרב לחכם האמיתי, הוא מסיר מעצמו את כל הפחדים. משום שהחכם האמיתי, לא מפחד מאותם שיגעונות שיש לאדם. וכאשר האדם נמצא לצד החכם האמיתי, שהוא לא מפחד מכל הפחדים של האדם עצמו, על ידי ... בעולם, לא יודע ולא מבין, למה באמת הוא מפחד. משום, שאף אחד לא באמת יודע, למה יש לו את הרצון, שיוצר אצלו את הפחד. וכאשר האדם בא לחכם האמיתי, הוא מברר איתו את כל הפחדים שלו, ואז הוא רואה ...

... ושקרנים, איך לחשוף אותם ולגלות את האמת? כי האדם עצמו, מלא כולו בשקרים עצמיים לא מודעים, מתחילתו ועד ... פירושו, כל אמונה באשר היא. כי כל אמונה, היא רעה. ובגן עדן נמצאים, רק אלו שהם נקיים מכל אמונה שהיא. והחכם האמיתי, יש לו אמונה. אלא, שהוא יודע את האמת. ואצלו, השקר והרע של האמונה, הוא טוב מאוד. וכפי שכבר ביארתי ... את האדם לשאול שאלות. אבל יש נושאים שבהם אסור לחקור. והם יוצרים מצג שווא, כאילו הם מעודדים שאלות. אבל באמת, הם לא מוכנים להטיל ספק בהכל ולברר את האמת עד הסוף. וגם האדם עצמו, מטעה את עצמו תמיד . כי לאדם נדמה, שהוא שואל שאלות. אבל אף אחד אף פעם, לא באמת שאל את עצמו בצורה אמיתית וכנה, האם באמת השכל שלו צודק או לא?! וגם אם האדם שאל את זה את עצמו, הרי שהוא ... של השתוות. דהיינו, מתוך מקום, שבו אין לאדם שום העדפה כלשהי, שהתשובה תהיה כך או אחרת, ומתוך מקום, שבו האדם באמת לא יודע, האם השכל צודק או לא. וכל אחד נדמה לו, שהוא שואל את עצמו המון שאלות ושהוא מחפש את האמת. אבל אף אחד לא עוצר לשאול את עצמו באמת, האם בכלל יש שאלה כלשהי? ואולי השכל של האדם כ"כ משוגע, עד שבכלל מצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, ואין שום שאלה כלל? כי מצד האמת האמיתית, אין שום שאלה כלל, כי היש והאין הם אחד ממש, ... רואה ולא מבין, שכל השאלות שלו החכמות בעיניו, הן בכלל הטעות שלו. ועל האדם לעקור את השאלות, עם השאלה, האם באמת יש שאלה, ואולי אין שום שאלה כלל? ואולי שני ההפכים והניגודים הם ... שהאדם שואל שאלות על כל דבר, ולא מקבל שום דבר כמובן מאליו. ושום דבר, פירושו שום דבר. ועל האדם לברר תמיד את האמת המוחלטת, ולהטיל ספק בכל דבר, ולהבין שהוא טועה לפחות קצת, וא"כ אולי הוא טועה הרבה. ולהבין, שאולי כל מה שהשכל אומר, אולי הכל שקר מוחלט. ואז על ידי זה שהאדם מחפש את האמת באמת, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, ושאין שום שאלה כלל. ובכל מקום, שמישהו אומר לך לא ... כי היא כולה רעה תמיד. ואין אמונה טובה, וכל אמונה היא רעה, ללא כל יוצא מן הכלל. כי בלי שום אמונה, הכל טוב אמיתי, ועם אמונה, הכל רע אמיתי. וכמובן, שאין בעיה להאמין במשהו, כל זמן שאתה מודע לכך שזו ... ולגלות, את השורש הפנימי של כל האמונות שלו. ועל האדם להתבונן היטב ולראות, מהן מגבלות השכל שלו. ולבדוק, האם באמת הן נכונות, או שמא הן כולן שקר והן רק אמונה בלבד. ואז האדם ... מפרש את המציאות מתוך תפישה, שהיש והאין הם נפרדים. ועל האדם לבדוק, האם אכן יש כאן נפרדות? ואז הוא רואה את האמת, שהשכל שלו הוא טועה לגמרי, ושהכל מושלם ממש, ואז אין שום שאלה ...

... / סבל - למה באמת יש רע בעולם? כי הטועים חושבים, שהרע קיים בעולם, לטובה, וכדי לעשות טוב, ועוד כל מיני טעויות כיו"ב. אבל הרע, הוא לא יכול להיות לטובה. ... להיות קיים, א"כ צריך להבין, למה הוא בכלל קיים. ובלי שהאדם מבין, למה באמת העולם עצמו קיים, בלי זה, הוא לא יכול להבין, למה הרע קיים. כי הרע, הוא רק לבוש של הלבוש. כי העולם עצמו הוא לבוש אפשרי, של המהות הראשונה ... קיימת. וכאשר האדם מתבונן אל תוך המהות של המציאות, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש. דהיינו, שהצורה והמהות הם ישות אחת ממש, ואז ממילא אין שום שינוי, אלא יש רק ישות אחת. וכאשר יש רק ישות אחת, אז ממילא אין ...

... את מה שאתה יודע - לדעת באמת ולהרגיש באמת כאשר האדם מבין איזה דבר, על האדם לדעת את האמת, שכל זמן שלא כל המציאות כולה, ברורה לו, בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שהוא עדיין לא יכול להיות בטוח בשום דבר, והרי שהוא עדיין לא מבין שום דבר בשלמות. כי כל הדברים שבעולם, ... אחד לשני, וכולם חלקים של אותה מציאות אחת. ובלי לראות את כל החלקים, אי אפשר לראות את כל התמונה כולה. ולכן, בלי להבין את הכל, אי אפשר להבין שום דבר באמת. וכמות הידע היא אין סופית, אבל שורשי הידע, הם סופיים. ובסוף, יש שורש אחד, שמי שמבין אותו, הוא מבין את הכל וכולי. ובפרט, כאשר האדם מבין איזה דבר, אבל עדיין יש לו שאלות על אותו הדבר, שאז בוודאי, שהאדם לא באמת מבין, את אותו הדבר באמת. ולכן יש הבדל, בין החוויה של האדם, לבין ההבנה שלו. משום שההבנה של האדם, היא לא בשלמות. כי השכל, מאלץ ומכריח את הרגש, להרגיש כפי מה שהוא מבין. כי הידע וההבנה, הם משנים בהכרח ... את האחדות של המציאות, שהכל אחד וכולי. והאדם לא חווה את מה שהוא מבין, רק משום שההבנה, היא לא שלמה. והאדם חווה את מה שהוא מבין, בדיוק כפי כמה שהוא באמת מבין את הדבר. כי האדם, נדמה לו שהוא מבין איזה דבר, אבל יש לו המון שאלות וספקות נסתרים, שהוא מדחיק אותם ולא מבטא אותם. ועל ידי זה שהאדם שואל את כל השאלות האפשריות על הדבר, ... זה שהאדם מטיל ספק מוחלט בכל דבר, וחוקר ומברר על כל דבר, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון?! על ידי זה האדם מבטא את כל השאלות והספקות שלו, עד שנשארת הבנה אמיתית של אמת בשלמות, ואז היא מכריחה את החוויה, להיות טובה בשלמות אמיתית.