אמונה ואמונות - מה טוב / רע בכוח האמונה? ומה טוב יותר מאשר אמונה? אמונה, היא היכולת של האדם להתחבר רגשית ושכלית לרעיון כלשהו, שאותו הוא לא מבין / יודע בשלמות. ובמאמר הזה, נדבר על כוח האמונה כיכולת שיש לאדם. בלי להתייחס לאמונה ספציפית כלשהי. אמונה שייכת רק במקום שאין בו ידיעה. אם יש ידיעה לא צריך אמונה. כאשר האדם יודע משהו בידיעה ברורה, הרי שהוא לא מאמין שהידיעה שלו נכונה, אלא הוא יודע אותה. אמונה שייכת רק במקום שאין ידיעה. כוח האמונה, יכול להיות גם טוב וגם רע. מצד אחד הוא מאפשר לאדם לעשות סוג של קיצור דרך, ולהתחבר מבחינה רגשית לרעיון אמיתי כלשהו, גם בלי להבין אותו בשלמות. אך מצד שני, כוח האמונה מאפשר לאדם להתחבר גם לרעיונות שקריים. משום, שהאמונה מאפשרת לאדם להתחבר לרעיונות, גם בלי לאמת אותם וגם בלי להבין אותם בשלמות. ולכן, להאמין זה טוב. אך צריך מזל, כדי להאמין בדבר שהוא אכן אמיתי. ובכל מקרה, ... יותר יהיה, אם הוא ידע זאת בידיעה עצמאית שלו. מצד שני, אדם שלא באמת יכול לעשות משהו, ושבכל זאת הוא מאמין שהוא כן יכול לעשות אותו, הדבר הזה עלול ליצור בעיות מיותרות. כך שיש מצבים שבהם האמונה עוזרת לאדם, ויש מצבים שבהם האמונה מיותרת, כאשר היא לא האמת. על האדם לשאוף להפוך את כל האמונות שלו לידיעות ולאמת. דהיינו, לא לחיות מתוך אמונה אלא מתוך ידיעה. זה בסדר גמור להאמין, וכמובן שצריך מזל להאמין במשהו שהוא אמיתי. אך אדם עירני, בודק את האמונות שלו והופך אותן לאמיתות. דהיינו, מאמת את אמונותיו והופך אותן לידיעה. כמו כן, לפעמים האמונות והידיעות מתערבבות אצל האדם. דהיינו, שהאדם בטעות מתייחס למשהו שהוא רק מאמין בו, כאל משהו שהוא יודע אותו, ולהפך. ועל האדם לשים לב למחשבות שלו, ולעשות הבחנה, בין האמונות שבהן לבין הידיעות שבהן. דהיינו, בין הדברים שאותם הוא יודע, לבין הדברים שבהם הוא מאמין. לדוגמא: נניח שמישהו אמר לאדם איזה משפט, והאדם בוחר לפרש את המשפט הזה בצורה כלשהי. במקרה הזה, על האדם לשים לב לכך, שלמרות שהוא יודע שאכן אמרו לו את המשפט, עדיין הפירוש של המשפט, הוא רק אמונה ופירוש אישי שלו, אך לא ידיעה ברורה, באותה רמת ידיעה, כמו זה שהוא יודע שאמרו לו את המשפט. ועל האדם לעשות הבחנה ברורה, בין מה שהוא יודע בוודאות, לבין ... להיות עירני ולשים לב, איזה חלקים בידע שלו אומתו והם אכן ידיעות. ואיזה חלקים בידע שלו הם: הנחות / אמונות / פרשנות וכיו"ב. כאשר האדם לא מבדיל בין החלקים השונים של הידיעות שלו, ומבחינתו האמונות שלו הן אמיתיות כמו הידיעות שלו, הרי שהדבר הזה עלול ליצור בעיות. כי לא בהכרח שהאמונות של האדם, הן אכן אמיתיות. אצל החכם קיימת הפרדה ברורה בין ידיעה לבין אמונה. כאשר שואלים את החכם האם דבר מסוים הוא נכון או לא, הוא יכול: או לדעת בוודאות שהוא נכון, או לדעת בוודאות שהוא לא נכון, או לא לדעת מה התשובה, ולנסות לברר ... נכון, החכם יכול גם לשער / לנחש / להעריך מהי האמת. ובנוסף, ברמה המעשית האדם גם מוכרח לפעול מתוך אמונות ולא רק על סמך ידיעות וודאיות. וזאת מאחר שלא כל המידע זמין לכל אחד כל הזמן. ולכן חייבים לפעול על סמך הנחות יסוד כלשהן, שהן בעצם אמונות. אך החכם הוא תמיד עירני לזכור, מהי

... ובפסימיות? ומה הטוב ביותר? כאשר יש לאדם ספק לגבי מה שיקרה בעתיד, במצב כזה, אופטימיות היא, כאשר הוא מקווה לטוב ומאמין שיהיה טוב. ופסימיות היא, כאשר הוא מעדיף לחשוב שלא יהיה טוב. ומי ...

... והוא: הכל כבר טוב / הכל טוב כרגע. הכל לטובה עוזר לאדם להרגיש טוב יותר בהווה, על סמך האמונה שלו שבעתיד יצא לו משהו טוב ממה שקורה לו כרגע. אך יש משהו טוב יותר, והוא כאשר האדם מבין, מה טוב כרגע ברגע הזה, בלי קשר למה שיקרה בעתיד. ...

... חיובית תמיד עובדת? אם נתבונן על עניין החשיבה החיובית נראה, כי יש שני סוגים של חשיבה חיובית. הסוג הראשון, הוא חשיבה חיובית שנובעת מאמונה ואופטימיות של האדם. והסוג השני, הוא חשיבה חיובית שנובעת מההסתכלות האמיתית של האדם ... להצליח, למרות שאין לו מושג איך. במקרה כזה לדוגמא, יכול להיות שהאדם הזה אכן יצליח במשימה ויגלה את היכולת שלו, ויכול להיות שלמרות האמונה שלו בעצמו, הוא עדיין לא יצליח. משום, שזה שהוא מאמין בעצמו, זה עדיין לא מגלה לו את היכולת שלו. אבל עדיין זה מאפשר לו לגלות את היכולת ... והיא, שהאדם מכיר את עצמו ומודע ליכולות שלו. ובמקרה כזה, כאשר יש לאדם חשיבה חיובית אמיתית שהוא יצליח בביצוע המשימה, ולא בגלל שהוא מאמין בעצמו בצורה אופטימית, אלא בגלל שהוא יודע ומכיר את עצמו, ובגלל שהוא יודע את האמת ... האמת הזאת, הרי שגישה חיובית כזאת היא האידיאל. נמצא אם כן כי: חשיבה חיובית לא תעבוד כאשר היא לא תואמת את המציאות. כגון לדוגמא שהאדם מאמין שהוא יצליח לעשות דבר, שהוא לא באמת יכול לעשות אותו. חשיבה חיובית אולי תעבוד כאשר היא תואמת את המציאות, אך עדיין היא לא נובעת מידיעה ברורה אלא מאמונה ותקווה בלבד. במקרה כזה החשיבה החיובית אולי תעזור לאדם לגלות את היכולת שלו ואולי ...

... להבין את עצמו. ורק אח"כ שינסה להבין גם אותך. והגישה הזאת, היא בין השאר סוג של צעד בונה אמון, שמאפשר לאדם ששוגה לא לפחד על הכבוד שלו, ולא להרגיש שרומסים אותו, ולא לחשוש שאולי לא ...

... לא צריך לשנן שום מנטרה. כי כאשר יודעים משהו בצורה ברורה, לא צריך לנסות לזכור אותו. וכל המטרה שהאדם משנן מנטרה, היא רק כדי לגרום לעצמו, לזכור איזה רעיון שהוא מאמין / מבין חלקית, שהוא נכון. וכאשר האדם משנן מנטרה כלשהי, הרי שבעצם הוא מחזק אצל עצמו אמונה כלשהי. כי קיימות שתי דרכים, לשנן מנטרה ולהטמיע מנטרה ורעיון כלשהו. והדרך הראשונה, היא לחזור ...

... את המילה האחרונה. וכאן במאמר, נדבר על הרצון של האדם להיות צודק, בהקשר של ויכוחים. תכונת הנצחנות היא טובה. אם האדם לא היה רוצה לנצח את חברו ולהיות צודק, הרי שהוא היה מתפתה להאמין לכל מיני אמונות כזב, בלי לבדוק את האמינות שלהן. כאשר באים לשכנע את האדם ...

... שהוא לא רואה את כל האמת, ועל ידי זה הוא מתקרב אל האמת ומגיע לוודאות ולשקט נפשי אמיתי. ויש סוג נוסף של ידיעות שיוצרות ספקות, והוא האמונות האמיתיות של האדם, אך שאינן מבוססות על ידיעה אלא על אמונה. לפעמים האדם יודע את האמת, אך לא בגלל שהוא עצמו אימת אותה, אלא רק משום שהוא מאמין בה. וכאשר האדם רק מאמין בדבר שהוא האמת, אך לא יודע אותו בידיעה שלמה ומלאה, הדבר הזה מונע מהאדם את ההנאה שיש כאשר יודעים את האמת בידיעה מלאה ושלמה. וכאשר האדם רק מאמין במשהו גם אם הוא האמת, או כאשר האדם יודע את האמת אך ...

... חושב שהוא צודק! והפעולה הזאת של, להראות לאדם שטועה, את הסיבה שבגללה הוא חושב שהוא צודק , היא קודם כל, סוג של יצירת אמון, בין זה שטועה לבין זה שרוצה לעזור לו. והדבר הזה מאפשר לאדם הטועה, להשתחרר מהרצון שלו להיות צודק, כי הוא כבר צודק. והדבר הזה עוזר לאדם שטועה, להבין שמבינים אותו ושלא מתעלמים מצורת המחשבה שלו. ואחרי בניית יחסי האמון הזאת, עכשיו מגיע השלב השלישי. שבו, מנסים להראות לאדם שטועה, את זה שיש אמת יותר גדולה, ומשהו נכון יותר וטוב ...

... ללכת אחרי הדבר הזה ולהתרחק מההפך שלו, למרות שיכול להיות כמובן שהוא טועה כנ"ל. אבל בנוסף על האדם להשתדל תמיד להסתכל אל תוך הדבר שבו הוא מאמין. דהיינו, כאשר האדם הולך בדרך כלשהי שנדמית לו לאמיתית, על האדם להסתכל תמיד אל השורש הפנימי ואל השכל הפנימי שיש בתוך אותו ...