... להבין את הנמשל הסופי של הספר? והדרך היא אחת, והיא על ידי זה שהאדם מנקה את ליבו מכל אמונה שהיא ומחפש אך ורק את האמת בהשתוות מוחלטת וללא כל אינטרס. וכמובן שעניין הבנת הספר, הוא רק משל, לעניין הבנת המציאות. כי כדי להבין את המציאות באמת, לשם כך צריך האדם ... לגבי עניין הבנת הספר. וכדי שהאדם יבין את הספר באמת, לשם כך עליו לנקות את ליבו מכל אמונה שהיא. ולנקות את הלב מאמונה, פירושו שעל האדם כן להבין אבל לא להאמין, לשום דבר שכתוב כאן בספר. ואין הכוונה לומר שעל האדם לחשוב שהספר הוא שקר. כי הטועים שחיים את חייהם עם אמונה, ברגע שאומרים להם לא להאמין למשהו, הם בטוחים שהכוונה היא שצריך לחשוב שהדבר הוא שקר. אך זו מחשבת הטועים בלבד. ואנשי אמת שאין בליבם כל אמונה כלל, הם יודעים, שלא להאמין למשהו, פירושו לבדוק את אותו הדבר ולראות האם הוא אמת או לא. וכדי שהאדם יבין את המציאות בכלל ואת הספר הזה בפרט, לשם כך עליו לנקות את עצמו מכל אמונה שהיא. כי כל זמן שיש לאדם אמונה כלשהי במשהו, הרי שהאמונה הזאת משפיעה לרעה על כושר השיפוט של האדם בכל תחומי החיים שלו, וממילא, האדם גם ייפול ויאמין לפחות בצורה חלקית, לדברי הספר. וכדי להבין את הספר (ואת המציאות), הכרחי שהאדם לא יאמין למה שהוא קורא, אלא יבדוק את הדברים באופן עצמאי. וכל זמן שהאדם מאמין אפילו קצת למה שכתוב בספר, הרי שהאדם הוא טועה שלא יזכה להבין את הנמשל של הספר ולא יזכה להיות מאושר באמת. כי האושר מגיע רק על ידי הבנה אמיתית פנימית של האדם את המציאות. וכל זמן שהאדם מאמין בדבר כלשהו, הרי שאין לו הבנה אמיתית כלל. כי האמונה שאינה נכונה, היא שורש הרע ושורש הסבל (כפי שכבר אבאר בהמשך). וכאשר יש ידיעה והבנה, לא שייך אמונה. כי אמונה שייכת, רק במקום שאין בו שכל. וכאשר אין שכל, אין הבנה פנימית אמיתית, ואין שלמות ידיעה, וממילא אין גם אושר אמיתי. ולכן, כדי שהאדם יהיה מאושר באמת, לשם כך עליו לחקור ולחפש את האמת, ללא שום אמונה כלל. וכל זמן שאין ליבו של האדם נקי מאמונה כלשהי, בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שהאדם עדיין חי בטעות והרי שהוא סובל, עד שהוא ינקה את ליבו מכל אמונה שהיא, על ידי הבנה של המציאות באמת, ששם לא שייך שום אמונה כלל. כי האמונה שייכת רק כאשר אין הבנה. כי כאשר יש הבנה, אין צורך באמונה. ולכן, לצורך הבנת הספר נדרש מהאדם לא להאמין לשום דבר שכתוב בספר. ועל האדם לקחת מה שכתוב בספר, ולחקור ולבדוק ולדרוש, האם באמת הדברים הם דברי אמת, או אולי ההפך ... הראשון על האדם לנסות להבין את כוונת הטקסט כפשוטו. ולאחר מכן על האדם לא להיות פתי שמאמין לדברים כלשהם, (כי הפתי, הוא לא רק זה שמאמין לכל דבר, אלא גם זה שמאמין אפילו לדבר אחד כלשהו, ושמטעה את עצמו לחשוב, שהוא יודע, את מה שהוא רק מאמין בו), ועל האדם לשאול את עצמו, האם אכן מה שכתוב בספר, הוא אמת? והאם הוא כל האמת? והאם הוא רק האמת? דהיינו, האם הוא האמת, כל האמת, ואך ורק האמת? ואולי יש אמת נוספת? ... של הספר הזה, ושאליו אפשר להגיע ושאותו אפשר להשיג, רק על ידי זה שהאדם כופר בכל אמונה שהיא, וחוקר כל דבר עד לקצה האחרון והמוחלט שלו. ואת הדבר הזה על האדם לעשות בכלל ובפרט. כי על האדם לא להסתפק בחיפוש ובבירור האמת באופן כללי, אלא על האדם לעשות זאת ... מהו היש ומהו האין. ועל האדם לשאול את עצמו באמת ומתוך הבנה (ולא מתוך סיסמאות של אמונה), האם היש הוא ישנו והאין הוא איננו? או שאולי ההפך הוא הנכון? ואולי יש אמת אחרת לגמרי? וכולי. עד שבסופו של דבר האדם מגיע להשתוות, ומגלה שהיש והאין הם ישות אחת ממש ...

... שהוא רוצה לדוגמא להיות מאושר, והוא משקר את עצמו שהוא רוצה להבין את המציאות, כאשר בכלל הוא מחפש משהו אחר, הרי שהשקר הזה עצמו מרחיק את האדם מהאמת. ואי אפשר להתקרב אל האמת, בדרך של שקר או של אמונה וכיו"ב, כי אלו הפכים ממש. והאדם, מחפש את האמת, בדרך של שקר. כי האדם מטעה את ... ולבירור הרצון שלו באמת, על ידי זה שהוא מחזק את נקודת האמת שלו כפי יכולתו. והכוונה היא שעל האדם להיות אמיתי עם עצמו , במסירות נפש של ממש. דהיינו, שעל האדם לא להתפשר אפילו לא כחוט השערה, על שום אמונה שיש לו. ועל האדם לעשות בירור מוחלט של המחשבות שלו, ולאמת שהן אכן כולן אמת זכה ...

... שבגללה אתה לא אוהב את המציאות כפי מה שהיא?! וכאשר האדם שואל את השאלה הזאת, אז הטעויות שבו מביאות לו רשימה ארוכה של סיבות, למה לא לאהוב את עצמו. ומי שהוא מאמין לעצמו, אז הוא מיד חוזר לאחור ומקבל את הסיבות השגויות שלו, למה לא לאהוב את עצמו ואת המציאות כפי מה שהיא ממש. אבל מי שהוא חכם קצת, ומי שנמאס לו שהמחשבות שלו מתעללות לו בנשמה שלו והורסות לו את החיים, הוא כופר בעצמו, דהיינו, לא מאמין לעצמו, אלא ממשיך לשאול את עצמו, האם באמת הסיבות האלו שגורמות לו לא לאהוב את עצמו, האם הן אכן מוצדקות? ולמה הן מוצדקות? ומי החליט ... את עצמו? וכולי. ועל ידי זה שהאדם הוא עקשן ולא טיפש, דהיינו, שהאדם מתעקש וחוקר ומנסה לגלות ולהבין את הסיבה, שבגללה הוא לא אוהב את עצמו, ועל ידי זה שהאדם לא מאמין לשום סיבה שהיא, אלא חוקר כל דבר, ומנסה לגלות מהי האמת, האם באמת תחושת הרע היא מוצדקת? ולמה באמת האדם סובל? והאם באמת הרצון של ...

... פירושו, שעל האדם לא לקבל שום הנחת יסוד שיש לו, כמובנת מאליה, ולא להאמין לשום רצון ולשום שכל עצמי. עד שהשכל והידיעה, מתבררים כאמת מוחלטת. כי האדם סובל, רק בגלל שהוא מאמין לשקרים, שבהם הוא בטעות משקר את עצמו. ובפועל זה אומר, שעל האדם להבין, שהסבל שלו הוא רק בגלל הרצון העצמי ... האם הוא אכן באמת לאמיתה, טוב יותר מאשר הדבר שנדמה כרע? והאם באמת הדבר הזה שנדמה כרע, האם באמת הוא פחות טוב, מאשר הדבר האחר שנדמה כטוב? ומאחר שהאדם הוא טועה, אז הוא מאמין לעצמו. שכן, זה טוב וזה רע. אבל מי שיש לו שכל במוחו, עליו לשאול את עצמו, למה ומה הסיבה שבגללה זה טוב וזה ... טובה יותר מאשר דבר אחר? ולמה היא יותר טובה? ומה גורם לה להיות יותר טובה? והאם באמת הצורה הזאת, יותר טובה מאשר צורה אחרת? ומה הסיבה שזה טוב וזה רע? והאדם לא מתפשר ולא מאמין לטיפשות ולשקרים של עצמו, אלא מחפש את ההבנה המוחלטת שאין בה שום ניגודיות כלל, אז על ידי זה האדם מקבל שכל, ...

... אלילים. כי האדם מאליל והופך לאליל ישויות שונות. כגון לדוגמא, את הרצון העצמי שלו. והאדם עובד כל חייו כדי למלא את רצונו. והאדם מאמין באלילים, ומאמין שאם הוא יעבוד וירצה את רצונו העצמי, אז הוא יהיה מאושר. והאליל, שהוא הרצון העצמי, יביא לו את האושר. וכמובן שזהו שקר גדול. כי הרצון ...

... מבורכת. אלא, שיש חשדנות טובה ויש חשדנות ורעה. וחשדנות טובה, היא כאשר האדם לא מאמין לשום דבר בעולם, כולל לא לעצמו. והאדם מטיל ספק בכל דבר ומחפש את האמת באשר היא. ואשרי אדם שהוא חשדן תמיד, ושתמיד הוא חושד במציאות, ... טובה, ואולי מנסים לעשות לו טוב. וזוהי חשדנות טובה, שבה האדם לא נאחז בשום אמונה שאינה וודאית. וחשדנות רעה, היא כאשר האדם נוטה לצד אחד, יותר מאשר לצד אחר. כי לחשוד זה טוב, אבל אסור לאדם להטות את הכף לטובה או לרעה, בלי ידיעה וודאית של אמת שנקייה מכל אמונה. כי חשדנות שהיא בגדר הטלת ספק ובירור האמת באשר היא, היא מבורכת. אבל חשדנות שבה האדם נוטה בדעתו אפילו כחוט השערה , לצד אחד יותר ...

... טוב אמיתי. אבל כאשר האדם הוא טועה, שחושב שהיש והאין הם נפרדים, משום שהוא מאמין למגבלת התפישה של עצמו, על ידי זה ...

... ואין דאגות. והטועים חושבים, שהמשוגעים אין להם דאגות. אבל גם למשוגע יש רצון, וגם הוא יש לו את הדאגות שלו. כמו לדוגמא הטעות שאומרת, שהמאמינים באלוהים, הם מאושרים יותר וחסרי דאגות. והטעות נובעת, מכך שאין להם את הדאגות הרגילות, אבל יש להם דאגות ...

... לבחור בטוב, ואז הוא יקבל את השכר ללא כל בושה. ועד כאן תמצית הטעות של לחם הבושה. ואלו הטועים, שמאמינים לטעות של לחם הבושה, הם לא מבינים שהם מטעים את עצמם סתם, וממילא הם גם ...

... ומוגבל בצורה כלשהי, וזו כמובן שטות לגבי המצוי הראשון, שהוא מחוץ לכל ההגדרות. וגם אם נאמר שהוא טוב, למרות שזה לא אפשרי כנ"ל, גם אז לא ברור כיצד אותם טועים, מאמינים לטעות של עצמם, שאומרת ש"דרך הטוב היא להיטיב". והם לא קולטים שדרך הטוב ...