... יש רצון, וממילא יש גם פחד. כי בלי ישות נפרדת, אין חיסרון ואין רצון, ואז אין גם שום פחד. כך שהפחד נובע, מתפישת הנפרדות של היש והאין. והנה, האדם הוא גם רק אלוהים / ישות מושלמת, אלא שהאדם לא מודע לכוחו וליכולותיו. כי האדם הוא מושלם כאלוהים, שהתבלבל, ונדמה לו שהוא בן אדם בשר ודם, למרות שהוא מושלם כאלוהים ממש (כי כל האפשרי, נכלל במחויב לבחינה אחת ממש, כאשר היש והאין מתאחדים). וכיצד יגלה האדם מיהו באמת? והפחד גורם לאדם לגלות את היכולות שלו, שהן הכוח האלוהי שבו. כי אלוהים, הוא הכוח הבלתי מוגבל. וכאשר יש פחד, אז הפחד עוזר לאדם, לגלות את היכולות שלו ואת האלוהים שהוא. עד שהפחד כ"כ מציק לאדם, עד שהאדם נאלץ לחקור ...

... לא מפחד יותר משום רע שבעולם, כי האדם יודע את האמת, שבאמת הכל אחד. וכל הרע שבעולם קיים, בבחירה חופשית מלאה של האדם עצמו. כי האדם הוא אלוהים האמיתי וכולי. כפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. ועל ידי ההבנה הזאת, על ידי זה, האדם, לא מפחד מהפחד, ולא כועס על הכעס וכולי. אלא האדם חי חיים טובים באמת, שאינם ...

... זה טוב באמת, או שיש נפרדות ואז זה רע מצד האמת האמיתית. ואעפ"כ יש גבוה מעל גבוה, ויש ריבוי של אמת ויש ריבוי של אלוהים ויש ריבוי של אין סוף ויש גם ריבוי של הטוב, בבחינת טוב "מאוד", דהיינו, יותר טוב מאשר הטוב המוחלט. ... מאוד, משום שיש ריבוי של הטוב האחד. ונחדד: כי יש ריבוי לעומק ולרוחב. כי יש ריבוי אלוהות, אחד בתוך השני, בבחינת אלוהים שברא את אלוהים, והמקיף של המקיף, שכל מקיף גדול מהמקיף שבתוכו. וזהו ריבוי לעומק. ויש גם ריבוי לרוחב, שבו כל הישויות ...

... לתת / רצון להשפיע - השטן, שמתחזה לאלוהים - מי רוצה לסבול כמו השטן? כי יש כאלו שטוענים, שהם מבינים את מהות הסבל של האדם. ולטענתם השגויה, הסבל של האדם, הוא בגלל שיש לו רצון לקבל הנאה. שע"י זה נוצר אצל האדם סבל ... האנשים האלו סובלים, היא משום שתפישת האלוהים שלהם היא שגויה, עד כדי כך, שכאשר הם מדברים על אלוהים, הם בעצם מדברים על אלוהים שקרי. והעניין הוא, כי יש אלוהים שקרי ויש אלוהים אמיתי. ותפישת אלוהים השקרי, היא האלוהים שבורא את העולם ושאחראי לכל מה שקורה, ושכלפי חוץ נראה כאילו הוא אלוהים אמיתי, שדרכו רק לתת ולהשפיע. למרות שבאמת הוא אלוהים שקרי, שדרכו היחידה, היא לסבול מכך שיש לו תחושת חסר מתמדת, שבאה לידי ביטוי ברצון הנצחי שלו לקבל הנאה. ורק כלפי חוץ, הרצון הזה שהוא סבל מתמיד, הוא נראה כאילו הוא רצון ... בשלמות, אין שום חיסרון ושום רצון כלל. והאלוהים השקרי, בגלל שכל כך רע לו, הוא עושה אך ורק רע תמיד. והוא מטעה את האדם לחשוב, שהוא אלוהים אמיתי ושלמות אמיתית, כדי שהאדם, כמו ירצה להיות כמותו, ויסבול כמותו בשלמות הסבל. והעניין הוא, כי אלוהים האמיתי, הוא לא זה שאחראי לכל מה שקורה. כי זה שאחראי לכל מה שקורה, כלפי חוץ נראה שהוא מלך מלכי המלכים, למרות שבאמת, הוא העבד הגדול ביותר, שהיה הווה ויהיה אי פעם. כי ... כלל, והעבד האמיתי הגדול ביותר מכולם הוא אלוהים השקרי, שמתחזה לאלוהים האמיתי, ושכל מי שמאמין בו, סובל כמותו. כי הכוח שאחראי לכל מה שקורה תמיד, כלפי חוץ נראה, כאילו הוא כל יכול וכאילו הוא שולט בכל, וכאילו יש לו בחירה מלאה לעשות כרצונו. ... אותו הוא לא בחר כלל מעולם. ולא רק שאלוהים לא בחר / בוחר את רצונו החופשי, אלא שאפילו את קיומו עצמו הוא לא בוחר. ולמען הסר ספק, קיומו של אלוהים, הוא גם עונש נצחי ואמיתי. כי מי שיתבונן על רצונו של אלוהים השקרי שעושה את הכל, יראה כי רצונו של אלוהים, קיים, ללא רצונו של אלוהים עצמו כלל. וזה משום, שקיום רצונו של אלוהים, ואפילו קיום ידיעתו של אלוהים את קיומו העצמי, אלו דברים שהם אינם מחויבי המציאות, אלא רק אפשריים בלבד. כי הדבר היחיד שקיומו מחויב, הוא קיומו של הדבר היחיד. והכוונה היא, שכל דבר שקיים, יכול גם לא ... והישות הראשונה שקיימת, שהיא ורק היא אלוהים האמיתי , בה אין שום נפרדות של שום צורה כלל. כי היכן שיש שניים, הרי שיש ביניהם הפרדה של צורה כלשהי, כי אם לא כן, הם היו ישות אחת ממש, ולכן בכל מקום שיש נפרדות וצורה ... הראשון והיחיד. וזה בעצם אומר, שישות של אלוהים, שיש לה רצון ושהיא מודעת לעצמה, הרי שבעצם היא ישות של אלוהים שקרי. כי באחדות האמיתית של המציאות, אין שום נפרדות כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו / מחשבתו / רגשותיו / ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, שם לא שייך שום הגדרת רצון עצמי כלל. כי באחדות האמיתית, אין שום הפרדה בין הרצון, לבין הישות שרוצה, לבין הדבר שאותו היא רוצה. ובאחדות האמיתית, ... ביטוי, בקיומו של הרצון העצמי. כי יש אלוהים אמיתי אחד ויחיד, שהוא האחדות המוחלטת של המציאות. וכל דבר שנפרד ממנו, דהיינו, שהוא חווה את קיומו העצמי, שזוהי בעצם מהותה של קיומה של הנפרדות. כי תחושת ה"אני", לא יכולה ... חווה את קיומה העצמי, היא הופכת להיות אלוהים שקרי. כי בעצם, היא העדר האלוהות שהיא האחדות, שאין בה שום ידיעת קיום עצמי כלל. ואז השקר מקבל את עונשו, על כך שדעתו רחוקה מידיעת האחדות, בכך שהוא חווה חסר תמידי. שזהו ... לה רצון עצמי כלשהו, הרי שתמיד מדברים על אלוהים שקרי, שהוא העדר ה

... שום הגדרה ושום הפרדה כלל. ותלמיד כזה, הוא עדיין יכול ללמוד טוב יותר, אחדות גדולה עוד יותר, בבחינת אין סוף אין סופי, שהוא גם נפרד וגם אחד במהותו, בחינת ריבוי האלוהים וריבוי המקיפים שמעל האין סוף. וכל זמן שהאדם עדיין לומד את השכל של האחדות, ושהשכל של ... שהטועים אומרים "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור" ו"במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות". כי הטועים האלו חושבים, שאילו ידעתיו הייתיו. ומאחר שהבורא הגביל את שכל האדם, הרי שאל לו לתלמיד להיות כמו רבו, ואל לו לתלמיד לנסות לחקור את מהות ועצמיות הבורא. ועל האדם להישאר, עבד עבדים לנצח נצחים. ולמה עבד "עבדים" ולא עבד של מלך מלכי המלכים? משום שכל זמן שאין לאדם השגה במהותו ועצמיותו של הבורא, הרי שהוא תופש את הבורא, בתפישה שגויה ומצומצמת, והוא הופך את מלך מלכי המלכים, לעבד עבדים. והוא האדם עצמו, עובד את העבד של העבדים, שהוא האלוהים בתפישה השגויה שלו. וכל אדם שמפחד לחקור, מה יש לפני ואחרי ומעל ומתחת לשכל של עצמו, ... שלו הפנימית בצורה כלשהי, הוא עבד עבדים, שעובד את העבד עצמו. כי תפישת מציאות שגויה, היא עבד. והאדם עובד, את תפישת המציאות השגויה. והטועים שוכחים, שמהות ועצמיות הבורא, למרות שהיא נשמעת כאיזה דבר רחוק מהאדם, הרי שהיא לא יותר, מאשר המהות והעצמיות של האדם עצמו. ואם האדם לא יבין את מהותו העצמית בשלמות, שהיא בעצם מהות הכל, שהיא בעצם מהותו של הבורא, כיצד יבין האדם את עצמו?! והתכלית, היא בהחלט שהאדם כן יהפוך להיות רבו. ואילו ידעתיו הייתיו - על דרך החיוב. כי הטועה חושב, שלא הייתיו, ולכן לא ידעתיו. אבל החכם יודע, שכבר הייתיו ולכן גם ידעתיו. כי האדם הוא אלוהים ממש, למרות שהוא לא חווה את זה. כי האלוהים שהוא ה"אני" האמיתי של האדם, הוא מצמצם את עצמו לתוך השכל האנושי. אבל הוא עדיין גם אלוהים ממש. כי היד המצומצמת, היא עדיין גם הגוף, והגוף הוא גם האדם, והאדם הוא גם העולם והמקום והזמן, שהם גם אלוהים, שהוא האחדות של המציאות. והשגת דעת הרב בשלמות, היא בסך הכל הבנת האדם את עצמו. כי ...

... העולם הזה ו/או כל גיהנום אחר, הוא גן עדן של ממש, עבור אלוהים עצמו. כי אחרת, אלוהים לא היה יוצר את העולם הזה. ואלוהים שהוא כל יכול, שהוא אינו חסר דבר, למרות שהוא בשלמות אינו חסר שום דבר, אעפ"כ הוא יצר את הנפרדות של העולם ... מאוד עבורו. כך שהגיהנום, עבור האדם, הוא גן עדן, עבור אלוהים. ומי שחווה את המציאות כאלוהים, גם הוא חווה את גן עדן, גם בגיהנום של העולם הזה. כי האדם מלא חסרונות תמיד. והחסרונות הם סבל גדול, עבור כל ... של השלמות, אלא כריבוי של השלמות. ומי שלא בטוח שהוא אלוהים, ולא חווה באמת את האלוהים שהוא, אז הוא חווה סבל תמידי, מחוויית חוסר השלמות שיש בעולם. כי האדם מוגבל ומלא חסרונות תמיד. אבל כאשר האדם חווה את אלוהים עצמו באמת, אז כאלוהים, הוא נהנה לחוות גם את הנפרדות, שהיא כולה צורות שונות, שמעצימות את האחדות של המציאות. ובסיכומו של דבר, על ...

אלוהים - ההשמדה העצמית והריבוי העצמי של אלוהים התהליך שבו האין (אלוהים) מתהווה והופך להיות יש (העולם), אפשר להסתכל עליו משתי נקודות מבט שונות. ונקודת המבט הראשונה היא, כי אלוהים מבטא התנהגות, של שנאה עצמית ושל ניסיון התאבדות. ולמה? כי בעצם אלוהים לוקח את עצמו, ומפריד את עצמו מעצמו. דהיינו, לוקח חלקים מעצמו, ומרחיק אותם ממנו, ומצמצם אותם, ויוצר מהם ישויות שנפרדות מהאחדות שלו. וזהו תהליך של השמדה עצמית. שהאחדות, מנסה להשמיד את עצמה, על ידי זה שהיא יוצרת את הנפרדות של המציאות. וכמובן שיש גם נקודת מבט הפוכה, והיא שאלוהים יש לו אהבה עצמית גדולה מאוד, ואלוהים מנסה להתרבות ולהגדיל את עצמו לגודל יותר גדול, מאשר גודל אין סופי. כי אלוהים הוא אין סופי. ואלוהים הוא כ"כ אוהב את עצמו, עד שאפילו האין סופיות שלו, לא מספיקה לו. ולכן אלוהים מנסה להתרבות. ואז הוא לוקח חלקים ממנו, ומפריד אותם ממנו. ומאחר שתהליך ההפרדה, לא גורע מהתכונות של מהות הדבר, ממילא זה אומר שגם לאחר הצמצום, הישות המצומצמת זהה לחלוטין למהות של ... והאמת היא, שהכל אחד. דהיינו, שיש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד היש והאין הם שני הפכים. ומנקודת המבט הזו, האלוהים משמיד את עצמו, כי הוא מצמצם את האין סופיות שלו. אבל מנקודת מבט נוספת הכל אחד ממש. דהיינו, שגם אחרי הבריאה, הכל כמו לפני הבריאה. וכל סוף, הוא אחד עם האין סוף. ויש לנו ריבוי של ...

... רצון של נפרדות, דהיינו, רצון שהוא סופי שאינו שלם, הרי שזהו לא רצון של אמת, כי יש סיבה אחרת שקודמת לו. ורצון של אמת, הוא רצון אין סופי. ואין דבר העומד בפני הרצון. וזהו רק כאשר הרצון, הוא רצונו של אלוהים (הכוח הראשון). ורצונו של אלוהים, הוא רצון אין סופי, שלא קודמת לו שום סיבה אחרת. ושום דבר שבעולם, לא יכול לעמוד כנגד רצון שכזה, משום שהרצון הזה הוא זה שיוצר את העולם. וכאשר יש לאדם רצון ...

... החכם האמיתי / אלוהים של אלוהים - מיהו אלוהים, של החכם האמיתי? כי כל אחד יש לו אלוהים, וגם לאלוהים, יש אלוהים. אלא, שאצל אלוהים, אלוהיו, זה הוא עצמו ממש. וכאשר אדם שאינו חכם אמת, מדבר על אלוהים / מהות המציאות / המצוי הראשון / הסיבה הראשונה / הרצון הראשון וכיו"ב, הוא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו. אבל החכם האמיתי, שהוא שקוף לגמרי, והוא באחדות אחת עם המציאות, כאשר הוא מדבר על אלוהים, הוא בעצם מדבר, על מי שהוא עצמו ממש. וכאשר האדם שומע את החכם האמת מדבר על אלוהים, בעיני האדם, החכם האמת, זה הגוף הגשמי והלבוש החיצוני שלו. ולכן קשה לאדם להבין, שהחכם האמיתי מדבר על אלוהים בגוף ראשון. כי הלבוש החיצוני של החכם האמת, הוא רק חלק מהמציאות, אך הוא לא המציאות האין סופית עצמה. אבל, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו ה"אני" שלו, הוא לא הלבוש הגשמי שלו (וגם התודעה, היא לבוש גשמי והיא רק הגוף של אלוהים האמיתי), אלא הוא נקודת האחדות הראשונה, שהיא מחויבת המציאות, שהיא אלוהים האמיתי. וכאשר החכם האמת אומר "אני", זה בעצם אלוהים האמיתי, אחדות המציאות ממש, שאומרת "אני", ושמלובשת בתוך גוף גשמי. והדבר דומה למלך, שבוחר להתחפש לעבד. וכאשר הוא מדבר עם עבד אחר, על המלך, הוא בעצם מדבר על עצמו ממש. וגם ... האמיתי של כולם, הוא אותו ה"אני" ממש, שהוא זה שחושב את המציאות כולה. והחכם האמיתי, מדבר מנקודת המבט של מהות המציאות ממש. וכאשר החכם האמיתי מדבר על אלוהים, על מהות המציאות, על אחדות המציאות, על הישות שחושבת את החלום וכיו"ב, הוא לא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו, אלא הוא מסתכל על ה"אני" שלו עצמו ממש, והוא מדבר על עצמו בגוף ... עבור השומעים, הוא מדבר איתם במושגים שלהם. אבל בחוויה של החכם האמת, הוא מדבר על עצמו תמיד. וגם כאשר החכם האמת מדבר על אדם אחר, הוא תמיד מדבר על עצמו. כי אלוהים האמיתי, הוא מדבר על עצמו תמיד, כי הוא מהות המציאות כולה. וכאשר אדם רגיל מדבר על אלוהים, מנקודת מבט מסוימת, גם הוא מבין וחווה שהוא מדבר על עצמו ממש. אך החוויה של האדם הרגיל, היא לא מספיק חזקה. אבל אצל החכם האמת, יש התגלות של אלוהים האמיתי באמת. כי אצלו, הלבושים החיצוניים שלו, נמצאים באחדות גדולה יותר, עם ה"אני" הראשון של המציאות, יותר מאשר בכל לבוש וצורה אחרת. ולכן, מי שרוצה לחזק אצל עצמו, את ההכרות שלו עם מי שהוא באמת, ועם אלוהים האמיתי שהוא עצמו ממש, ולדעת למה באמת הוא עצמו ממש כאלוהים האמיתי ממש, בוחר שהמציאות תהיה כך ולא אחרת וכולי, עליו להתקרב תמיד בכל כוחו, אל התגלות השכל שלו עצמו ממש, של אלוהים האמיתי ממש, שמתגלה בעוצמה חזקה, דרך הלבושים של החכם האמת. ועל ידי זה, האדם לומד להכיר את ה"אני" האמיתי שלו עצמו ממש. עד שהאדם בעצמו, חוזר להיות כולו חכם אמת, ומתאחד עם ...

... באלוהים / תפילה לאלוהים / כפירה באלוהים - מהו שורש העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה באלוהים ומתפילה לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב / חווה שיש כוח כלשהו בעולם, שהוא לא נובע ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין באלוהים. כי אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי. ... שיש משהו בעולם כולו, שקורה בלי שאתה תבחר בבחירה חופשית ומלאה לעשות אותו מרצונך החופשי, זוהי בעצם אמונה באלוהים. וכל דבר שקורה לאדם בחיים נגד רצונו, זה רק משום שהוא מאמין באלוהים. דהיינו, שהוא מאמין שיש איזה כוח חיצוני לו, שמנהל את העולם, נגד רצונו החופשי. ותפילה לאלוהים, היא כאשר האדם רוצה שאיזה כוח חיצוני, יעזור לו לשנות את המציאות. וכל תקוות לב שיש לאדם שהמציאות תשתנה לצורה אחרת, זוהי תפילה לאלוהים. כי התקווה של האדם שהמציאות ... לאדם. כך שכל מי שרוצה שהמציאות תשתנה עבורו, הוא בעצם מתפלל בליבו, לכוח חיצוני ממנו, שיעזור לו. וזוהי תפילה לאלוהים. וניתן לראות מנקודת מבט מסויימת גם, כי תפילה ואמונה באלוהים, היא בעצם כפירה באלוהים. כי האדם כופר באלוהים שנמצא באחדות איתו. כי מצד האמת הכל אחד, והאדם עצמו, הוא זה שאחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד מאלוהים, גם זו שלמות האמונה באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. ... לא חווה, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל, כולל על רצונו העצמי ועל קיומו העצמי של ה"אני" שלו, הרי שהוא כופר באלוהים שהוא עצמו, והוא בעצם מאמין באלוהים חיצוני לו. דהיינו, עבודת אלילים, ... אמת שיש לו ענווה של אמת, הוא לא יודע שהוא קיים כלל, ולכן הוא חווה את הכוח האלוהי ממש. וכאשר האדם מאמין באלוהים ומתפלל אליו, הוא בעצם כופר באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ועונשו (מצד הנפרדות), הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ישות קטנה שקורים דברים נגד רצונה וכולי. ובלבוש יותר חיצוני ניתן להסביר, כי התפילה לאלוהים, היא בעצם חוסר אמונה בכך שהכל מאלוהים ושהכל לטובה בשלמות מוחלטת. שאם היה האדם מרגיש בלב שלם שהכל מאלוהים ולטובה בשלמות מוחלטת, לא היה ...