...
באלוהים / תפילה
לאלוהים / כפירה
באלוהים - מהו שורש העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה
באלוהים ומתפילה
לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת
אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה
לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב / חווה שיש כוח כלשהו בעולם, שהוא לא נובע ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין
באלוהים. כי
אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי. ולחשוב שיש משהו בעולם כולו, שקורה ... ומלאה לעשות אותו מרצונך החופשי, זוהי בעצם אמונה
באלוהים. וכל דבר שקורה לאדם בחיים נגד רצונו, זה רק משום שהוא מאמין
באלוהים. דהיינו, שהוא מאמין שיש איזה כוח חיצוני לו, שמנהל את העולם, נגד רצונו החופשי. ותפילה
לאלוהים, היא כאשר האדם רוצה שאיזה כוח חיצוני, יעזור לו לשנות את המציאות. ... שיש לאדם שהמציאות תשתנה לצורה אחרת, זוהי תפילה
לאלוהים. כי התקווה של האדם שהמציאות תשתנה, היא בעצם תפילה בלב לכוח ... בליבו, לכוח חיצוני ממנו, שיעזור לו. וזוהי תפילה
לאלוהים. וניתן לראות מנקודת מבט מסויימת גם, כי תפילה ואמונה
באלוהים, היא בעצם כפירה
באלוהים. כי האדם כופר
באלוהים שנמצא באחדות איתו. כי מצד האמת הכל אחד, והאדם עצמו, הוא זה שאחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה
באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה
באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד
מאלוהים, גם זו שלמות האמונה
באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. והטועים שיש להם גאווה, ושהם חושבים ... ועל קיומו העצמי של ה"אני" שלו, הרי שהוא כופר
באלוהים שהוא עצמו, והוא בעצם מאמין
באלוהים חיצוני לו. דהיינו, עבודת אלילים, שעונשה בצידה כמובן. ואיש אמת שיש ... הוא חווה את הכוח האלוהי ממש. וכאשר האדם מאמין
באלוהים ומתפלל אליו, הוא בעצם כופר
באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ... הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר
באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את
האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ישות קטנה שקורים דברים נגד רצונה וכולי. ובלבוש יותר חיצוני ניתן להסביר, כי התפילה
לאלוהים, היא בעצם חוסר אמונה בכך שהכל
מאלוהים ושהכל לטובה בשלמות מוחלטת. שאם היה האדם מרגיש בלב שלם שהכל
מאלוהים ולטובה בשלמות מוחלטת, לא היה רוצה ש