... לומר שיש לחלק מהדברים תכלית, פירושו שיש סיבה בנקודת ההתחלה של הדברים, שבגללה הדברים הם כפי מה שהם. ואם לחלק מהדברים אין סיבה. הרי שבנקודת ההתחלה שנוצרו הדברים, הרי שלא באמת הייתה סיבה מדוע לחלק מהדברים יש ולחלק מהדברים אין סיבה. וא"כ, לומר שלחלק מהדברים יש ולחלק אין סיבה, המשמעות היא שבנקודת ההתחלה נעשו דברים בלי סיבה, וא"כ אין משמעות לסיבה כלשהי בנקודת ההתחלה. כי אם יש סיבה מדוע לחלק יש סיבה ולחלק אין סיבה, הרי שיש סיבה לכל דבר. ואם אין סיבה מדוע לחלק יש סיבה ולחלק אין סיבה, הרי שבנקודת ההתחלה שבה נוצרו הדברים ונפרדו זה מזה, אלו לאירועים עם סיבה ואילו לאירועים בלי סיבה, הרי שאם לחלוקה עצמה אין סיבה, הרי שהאין סיבה, קודם לנתינת הסיבה לדברים, וא"כ כל הסיבות של הדברים שיש להם סיבה, הן חסרות משמעות. ונוסיף ... שיהיו דברים עם סיבה ושיהיו דברים בלי סיבה. ואם נאמר שיש לכך סיבה, הרי שיש סיבה גם לדברים שאין להם סיבה. ואם נאמר שאין סיבה מדוע יש דברים עם או בלי סיבה, הרי שהמשמעות היא שתהליך יצירת הדברים עם ובלי סיבה, הוא עצמו נעשה בלי שכל וסיבה. וא"כ אין משמעות לסיבות שנוצרו בו. כי אם אין סיבה מדוע יש סיבה, א"כ אין משמעות גם לסיבה עצמה. כי אם יש סיבה לכל הסיבות, הרי שיש משמעות לכל הסיבות. אבל אם אין סיבה לכל הסיבות, דהיינו, אם בנקודת ההתחלה אין סיבה מדוע לחלק מהדברים יש ולחלק מהדברים אין סיבה, הרי שיש אקראיות בנקודת ההתחלה ללא סיבה, וא"כ אין משמעות ליצירת הסיבות עצמן. כי אם נאמר שאין סיבה מדוע חלק מהדברים יש וחלק מהדברים אין להם סיבה, המשמעות היא שבעצם הדברים יכולים להיות גם ... שלדברים האלו תהיה סיבה ולדברים אחרים לא תהיה סיבה, הרי שיש סיבה לכל דבר. ואם אכן באמת הדברים יכולים להתחלף, הרי שאין סיבה אמיתית לדברים שיש להם סיבה, כי הם יכולים להתחלף עם הדברים שאין להם סיבה. בכל מקרה, אם נאמר שלחלק יש ולחלק אין סיבה, הרי שאם יש לזה עצמו סיבה, הרי שיש סיבה לכל דבר. ואם לזה עצמו אין סיבה, אז אין שום סיבה לשום דבר. וא"כ נשארנו עם 2 אפשרויות, 1 שיש סיבה לכל דבר, ו - 2 שאין סיבה לשום דבר. ואחרי שנשארנו עם 2 אפשרויות, עכשיו נראה שהן בעצם בעלות אותה המשמעות. כי אם יש ... שום דבר הוא לא בעל משמעות יותר מאשר דבר אחר, וא"כ אין באמת סיבה לשום דבר, כי כל דבר הוא הסיבה של עצמו. ואם נאמר שאין סיבה לשום דבר, אז גם אין משמעות לכל סיבה שהיא, ואז ממילא כל הדברים בעלי אותה המשמעות. ונמצא אם ...

... יש כאלו שנדמה להם שהסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא ה"אין סיבה". כי הם מנסים להמציא כל מיני הסברים לסיבה הראשונה, ואז הם חושבים בדעתם שאולי "אין סיבה" זאת הסיבה הראשונה. אך גם זאת לא סיבת כל הסיבות. משום שאם נניח נאמר שהסיבה הראשונה היא אין סיבה, הרי שעדיין אפשר לשאול, האם האין סיבה הוא מוכרח? תשובה: לא. משום שיכול גם להיות מציאות של "יש סיבה". ומאחר שאין סיבה זו לא מציאות מוכרחת, א"כ גם אם נאמר שהאין סיבה הוא הסיבה של כל הסיבות, הרי שעדיין נוכל לשאול מה מכריח את האין סיבה להתקיים. כי גם קיומו של האין סיבה, גם הוא לא מוכרח. ובנוסף על האדם לזכור, כי אם נאמר שסיבת כל הסיבות היא שאין סיבה, אז עדיין יש להסביר כיצד נוצרו כל הסיבות שיש בעולם שלנו. כי בעולם שלנו יש לדוגמא את חוקי הפיזיקה. ואם נאמר שהסיבה הראשונה של כל הסיבות היא האין סיבה, אז זה לא ברור כיצד מתוך אין סיבה נוצרו סיבות. כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. והסיבות הן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. ולא יכול להיות שהסיבות הן חלק של אין סיבה. כי אלו שני הפכים. והסיבות הן חלק של סיבה אחרת גדולה עוד יותר, שהיא הסיבה הראשונה שהיא מוכרחת. כך שסיבת כל הסיבות, היא לא ה"אין סיבה". כי גם האין סיבה גם הוא לא מוכרח. ויש סיבה אחת גדולה מאוד מאוד וכולי... ועוד נוסיף ונגלה, שסיבת כל הסיבות, היא שורש השכל עצמו. כי סיבת כל הסיבות, היא לא נפרדת והיא לא ישות אחרת שונה ... לא קיימת. כי אם אין מציאות אז אין זמן ואין מקום ואין סיבה ואין תוצאה, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ונדמה להם שבשכל הגדול ביותר, שם תפישת המציאות היא שהמציאות לא קיימת כלל. אך גם זאת טעות. כי גם אי קיומה של המציאות, גם הוא ... וא"כ גם זה עצמו מצריך סיבה אחרת יותר עמוקה. וכמו שה"אין סיבה" הוא לא הסיבה הראשונה, כך גם ה"אין מציאות" גם הוא לא התשובה של כל השאלות. וזה כמובן בלי קשר לזה שבוודאי ש כן יש מציאות. כי המציאות קיימת והעולם קיים. וגם אם האדם ...

... הראשונה. ואחת התשובות האפשריות היא, שאפשר אולי לומר ש אין סיבה ראשונה לכל הסיבות, אלא שאכן תמיד לכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה. וא"כ ממילא אין צורך למצוא את הסיבה הראשונה כי אין סיבה ראשונה. ועוד דרך מילוט אפשרית היא, שאפשר לומר שלכל סיבה יש סיבה, אבל יש נקודת עצירה כלשהי, שבה יש סיבה כלשהי, ... ישר ופשוט, אפשר לומר שלא לכל סיבה יש סיבה, או לומר שאין סיבה ראשונה. ובכך בעצם העלמנו את הקושי השכלי להבין את הסיבה הראשונה. וכפי שאמרנו הדרך היחידה של האדם להגיע אל השכל ... הנ"ל, היא שבעצם הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא ה"אין סיבה". כי דרך המילוט השנייה, היא מאוד ברורה שמשמעותה היא שהסיבה הראשונה היא "אין סיבה". כי דרך המילוט השנייה היא, שפשוט נאמר שלא לכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה. אלא יש סיבה אחת כלשהי, שאין לה ... אחרת שקודמת לה. דהיינו, שלרצף הסיבה והתוצאה, קודמת ה"אין סיבה". ויש "אין סיבה" ואחריו יש סיבה ראשונה שהיא גוררת אחריה את כל הסיבות. וזאת דרך המילוט השנייה. אבל, מי שיתבונן יראה שגם דרך ... ישי סיבה, אבל ללא נקודת התחלה, גם היא בעצם אומרת ש"האין סיבה" הוא הסיבה הראשונה. כי אם אין סיבה ראשונה, אז ממילא אין שום משמעות אמיתית לשום סיבה בתהליך, כי אין להן שום נקודת התחלה שהיא נקודת החוזק שלהן. וא"כ זה בעצם לומר שה"אין סיבה" הוא התשובה לשאלת מהי הסיבה הראשונה. ונחדד: כל המשמעות של סיבה, היא שיש איזו נקודה יציבה אחת, שעליה נשענות כל ... לה עד אין סוף ללא נקודת התחלה, הרי שמשמעותה היא, שאין סיבה אמיתית לכל רצף הסיבה והתוצאה שלנו. דהיינו, שה"אין סיבה", הוא סיבת כל התהליכים שלנו. ובמילים אחרות: לומר שאין סיבה ראשונה לכל הסיבות, משמעותו זהה לאמירה שאין סיבה ראשונה לכל הסיבות, אלא שה"אין סיבה" הוא נקודת התחלה של רצף הסיבה והתוצאה שלנו. ונמצא אם כן, כי שתי דרכי המילוט מהשאלה של מהי הסיבה הראשונה, שתיהן בעצם נשענות על ה"אין סיבה" כפתח מילוט מהשאלה של מהי הסיבה הראשונה. ועכשיו בעצם נסביר מדוע דרך המילוט הזאת לא עוזרת. והדבר הראשון שיש לחשוב עליו הוא, אם נאמר שבנקודת ההתחלה הייתה ה"אין סיבה", הרי שיש לשאול, כיצד מ"אין סיבה" יצא כל רצף הסיבתיות שיש אחריו. כי אין סיבה פירושו אקראי לחלוטין. ואם הכוח שמניע את כל המציאות כולה הוא אקראי לחלוטין, אז כיצד מכוח אקראי לגמרי, נוצר מנגנון של סיבה ותוצאה. ז"א יש לנסות להבין, כיצד ה"אין סיבה" שמתחיל את כל התהליך של האירועים של העולם, כיצד הוא הוליד את כל תופעת הסיבתיות שיש בעולם שלנו. כי בעולם שלנו ... התהליכים של העולם, גם שם יש משהו של סיבתיות. ולומר שה"אין סיבה" הוא התחלת התהליך, זה לא מסתדר עם ההבנה שבעולם שלנו כן יש סיבה ותוצאה. כי יש לשאול, איך זה שמ"אין סיבה", נוצרו תהליכים של סיבה ותוצאה? וכאן יש שתי אפשרויות לענות על השאלה הזאת, כיצד מה"אין סיבה" נוצרו סיבות. והדרך הראשונה לענות, היא שאפשר לומר שאכן לא נוצרו שום סיבות. וכל מה שנראה לנו כתהליכים של סיבה ... אקראיים לחלוטין. דהיינו, אפשר לנסות לומר שאכן יש רק "אין סיבה" והכל אקראי תמיד. ואין בעולם שלנו שום תהליכים של סיבה ותוצאה. ובכך בעצם העלמנו את השאלה של איך מ"אין סיבה" נהיו סיבות. והתשובה השנייה האפשרית היא, שאפשר להבין שהחשיבה שאומרת שב"אין סיבה" חייב להיות משהו ממנגנון ה"יש סיבה", הוא נובע אך ורק מנקודת מבט של סיבה ותוצאה. כי השאלה בעצם הייתה, כיצד מ"אין סיבה" נוצרו תהליכים של סיבות. אבל השאלה הזאת עצמה היא שאלה שאפשר לשאול אותה רק מנקודת מבט של סיבה ותוצאה. כי אם נאמר שה"אין סיבה" הוא הסיבה של הסיבות, אז אכן יש לשאול, כיצד "אין סיבה", יכול להיות סיבה של תהליכים עם סיבות. אבל אפשר לומר, שבנקודת ההתחלה של ה"אין סיבה" שאחריו יש רצף של סיבה ותוצאה, הרי שאפשר לומר ששם הקשר בין ה"

... ה"יש" סיבה, נוכל לשאול על ה"אין סיבה". ומי שיתבונן יראה בזה עוד דבר מעניין, והוא שגם האמירה של "יש" סיבה, גם היא מקיימת בתוכה את ה"אין" סיבה. כי כפי שאמרנו לעיל, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה ללא יוצא מן ... לה סיבה אחרת, דהיינו, אם אין סיבה ראשונה, הרי שגם אין שום משמעות לשום סיבה. וזה בעצם אומר, שבנקודת החוזק של ה"יש" סיבה, שהיא שיש סיבה לכל דבר עד אין סוף, שם אנחנו רואים שה"אין" סיבה הופך להיות ... משמעות, רק על ידי קיומה של האין סיבה. כי רק סיבה ראשונה שקודמת לה האין סיבה, רק היא בעלת משמעות ליצור רצף משמעותי של סיבה ותוצאה. ונמצא אם כן, כי המשמעות של ה"יש" סיבה, תלויה ב"אין" סיבה. וגם להפך, כאשר מישהו אומר על דבר כלשהו שהוא אקראי ... יש סיבה ולחלק מהדברים אין סיבה. ואם נמצא לכך תשובה, הרי שבעצם הפכנו את האין סיבה, לבעל סיבה. ואם לא נמצא לכך תשובה, הרי בעצם בכך הפכנו את היש סיבה, לחסרת סיבה. ועוד יש להתבונן ולראות, כי כדי שתהיה קיימת במציאות שלנו אפשרות של אקראיות / חוסר ... סיבה, הרי שמכך ניתן להוכיח שאין סיבה ראשונה. כי אחרת לא הייתה אקראיות. אבל אם נאמר שאין סיבה ראשונה, אז זה מונע את אפשרות הקיום של ה"יש" סיבה. וכך גם להפך. כי מקיומן של הסיבות, ניתן להבין שיש סיבה ראשונה שהיא זו שיוצרת את הסיבות. כי אחרת הכל היה אקראי ... ונאבק כל הזמן באפשרות של האין סיבה. והכוח של האין סיבה, נלחם כל הזמן בכוח של היש סיבה. ואף על פי כן, שניהם קיימים בו זמנית. וזה דבר שדרוש התבוננות מעמיקה. ועוד נוסיף, שהעניין הזה של שני הכוחות האלו ששוללים זה את שורש ...

... כי יש בעולם שלנו שני כוחות. והכוח הראשון הוא ה"סיבה" והכוח השני הוא ה"אין סיבה". ושניהם הפכים. ושניהם קובעים את רמת המינון והעוצמה והחוזק של כל הסיבות השונות שיש בעולם. ולשני הכוחות האלו יש שורש אחד, שהוא כולל בתוכו את הכוח של ... סיבה. ובשורש של הכל אין הבדל בין "יש" ל"אין" סיבה. ואין הכוונה לומר שאין סיבה לשום דבר, או שיש סיבה לכל דבר, אלא הכוונה לומר שבשכל הגדול יותר, שם אין שום הבדל בין שום דבר לשום דבר. כי בשכל הגדול יותר, שם ורק שם בשכל שמעל השכל, ... מסוגל לתפוס את השורש של הכל. ובשורש של הכל, שם אין הבדל בין סיבה לבין אין סיבה, או בין סיבה לבין תוצאה או בין לפני לבין עכשיו לבין אחרי וכל כיו"ב. כי גם למרחב זמן יש שורש. כי הזמן לדוגמא הוא הבדל התחושה שבין העבר הווה ועתיד. וגם ...

... ולנסות להבין מהי בכלל סיבה? ומה בעצם יוצר את המהות של הסיבה? כי הסיבה היא ביטוי של משהו. וכמו שקיימת ישות של סיבה, כך גם קיימת ישות של חוסר סיבה / העדר סיבה / אין סיבה. ומי שרוצה להבין מהי הסיבה ... שבעצם הם בסך הכל אמרו, שהם עצמם לא מספיק חכמים כדי להבין את הסיבה. אבל היהירות והטיפשות של האדם, גורמת לו לחשוב, שאם הוא לא מבין את הסיבה, אז הוא כבר יכול להצהיר שאין סיבה. למרות שבאמת, כאשר אומרים על ... סיבה ואקראי, המשמעות של זה היא, שהאדם עדיין לא מסוגל להגדיר את הסיבה. כך שעל האדם להתבונן היטב היטב על ההבדל האמיתי שיש בין מה שנקרא אצלו סיבה לבין מה שנקרא אצלו אין סיבה. ומנקודת המבט של המציאות, יכול ... שום העדר סיבה. ושכל דבר בעולם הוא מוכרח. וששום דבר הוא אינו אקראי. ויכול גם להיות שיש דברים בעולם שיש להם סיבה ושיש דברים אקראיים. אך יכול גם להיות שלשום דבר בעולם אין סיבה, ושהכל אקראי תמיד. כי מאוד יכול להיות שבכלל אין שום סיבה לשום דבר. ושגם מה שנקרא אצל האדם סיבה, זאת רק אשליה. לא משום שיש איזה סיבה אחרת, אלא דווקא משום שאולי לשום דבר בעולם אף פעם אין סיבה. ואז ישאל השואל, א"כ כיצד זה שיש ... אחת מהאפשרויות הנ"ל, תמיד נוכל לשאול מה הסיבה לכך שהמציאות היא דווקא כך ולא אחרת. כי אם לדוגמא נאמר שהכל יש לו סיבה, אז נוכל לשאול למה להכל יש סיבה. ואם לחלק כלשהו אין סיבה, אז נוכל לשאול, למה דווקא לחלק הזה אין סיבה וכיו"ב. ומי שעוד יעמיק יראה, כי מצד האמת אין כאן 3 אפשרויות אלא רק שתי אפשרויות. כי לא יכול להיות שלחלק מהדברים במציאות יש סיבה ולחלק מהדברים במציאות אין סיבה. כי אם כן, אז נשאל, האם יש סיבה לכך שלחלק יש ולחלק אין. ואם כן, אז ממילא להכל יש סיבה. ואם לא, אז ממילא להכל אין סיבה. כך שבכל מקרה יש בסוף רק שתי אפשרויות, או שלהכל יש סיבה או שלהכל אין סיבה. ומי שרוצה לגלות את האמת, עליו ...

... כל הישויות כולן נמצאות באחדות. כי בשורש המציאות, גם ה"יש" וגם ה"אין", גם הם נמצאים באחדות אחת. וגם הסיבה וגם התוצאה, וגם הסיבה וגם האין סיבה, וגם הרצון וגם האין רצון, וגם הטוב וגם הרע, וגם כל ישות וכל שאר הישויות, וגם כל ישות וההעדר שלה, הכל נמצא באחדות אחת. כי בשורש המציאות, יש טוב ויש רע. ויש רצון ויש חוסר רצון. ויש סיבה ויש אין סיבה. ויש סיבה ויש תוצאה ויש זמן ויש מקום וכולי. והכל קיים כישויות נפרדות זו מזו, גם בשורש המציאות עצמה. אלא שמנקודת המבט של שורש המציאות, שם אין ... של הטוב ושל הרע. והאחדות והנפרדות, הן היבטים שונים של ישות אחת שבה אין נפרדות בין אחדות לבין נפרדות. וכך גם הסיבה והתוצאה, או הסיבה והאין סיבה וכל כיו"ב, שאלו היבטים שונים של ישות אחת שבה אין נפרדות בין סיבה לבין חוסר סיבה וכולי. וממילא אכן יש רע, אך אף על פי כן הוא נמצא ממש עכשיו באחדות ...

... עכשיו שלמות מלאה שבה אני ארצה את מה שיש בשלמות, בלי לרצות שום דבר אחר? וכאשר האדם בוחר בבחירה חופשית איזה דבר, על האדם לשאול את עצמו, האם יש סיבה לכך שבחרתי את מה שבחרתי? ואם לא, דהיינו, אם אין סיבה שבחרתי את מה שבחרתי, אז האם באמת אני בחרתי את מה ...

... יכולה להיות קיימת סיבה ותוצאה? מה ההבדל במהות שבין סיבה לתוצאה? אולי התוצאה היא הגוררת את הסיבה? אולי ציר הזמן הולך הפוך? מה ההבדל בין יש לבין אין סיבה? אולי יש / אין שום סיבה לשום דבר? מה היה לפני הסיבה הראשונה? למה המפץ הגדול מתרחש בכל רגע? למה אי אפשר להעלים ...

... מכל השיטות להיות מאושר, זה מוביל את האדם לנסות את צורת החשיבה להבין שהכל אחד. כי באופן כללי אין סיבה שהאדם יגיע לתפיסה מסוג זה. רק תסכול גדול כל כך, הסקפטיות הנ"ל, ...